בעקבות הפלישה של רוסיה לאוקראינה, העולם המערבי החליט להפסיק לעמוד מהצד ולשתוק. סנקציות רבות הוטלו על הרוסים, כאשר גם הארגונים הגדולים בספורט העולמי, כמו הוועד האולימפי ופיפ"א, הרחיקו את נבחרות רוסיה מהמשחקים הבינלאומיים ומהתחרויות הבינלאומיות. אבל האם עבור נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, חובב ספורט מושבע, באמת מדובר במכה?
פרופ' אלכס קרומר, מומחה לכלכלת ספורט באוניברסיטת מולדה שבנורבגיה, התייחס לסנקציות שהפעילו ארגוני הספורט הגדולים על רוסיה: "זה לא קרה הרבה בשנים האחרונות. החרם האחרון היה זה שהוטל על דרום אפריקה שהנהיגה אפרטהייד בשנות ה-70. היה גם את צפון קוריאה שהחרימה בעצמה אירועי ספורט, ואז הוחרמה על ידי היתר - אבל אין ספק שזה בהחלט אירוע נדיר לראות את כל עולם הספורט 'מכריז מלחמה ספורטיבית' על רוסיה".
מנור סולומון מתאמן בעפולה
לדעתו של פרופ' קרומר, "המכה הגדולה הייתה אתמול בבוקר, כאשר איגוד ההוקי קרח החליט להעיף את נבחרת רוסיה מהזירה הבינלאומית. רוסיה בהוקי קרח זה כמו ברזיל בכדורגל - זה הספורט הגדול ביותר והחשוב ביותר שם, ואפילו פוטין עצמו אפילו הקים ליגה בענף. גם בג'ודו לקחו לו את תואר נשיא הכבוד של האיגוד העולמי, בענף שקרוב לליבו, הרי שהוא השקיע בו המון כסף והרבה מהחברים האוליגרכים שלו באו משם, כמו האחים רוטנברג. אין ספק שזה משהו חריג מבחינתו, אבל אני חושב שהסנקציות בתחום הפיננסי, כמו הניתוק של רוסיה מהסוויפט, הן הבעיה הגדולה יותר שלו כרגע".
פרופ' יאיר גלילי, מומחה למדעי ההתנהגות וראש יחידת המחקר בהתאחדות לכדורגל, אמר: “הספורט הוא חלק ממה שנקרא 'כוח רך'. פוטין, שהוא אדם חכם מאוד, משחק שחמט עם העולם. אני מאמין שהוא צפה את זה. הוא לא פראייר. יש לו הרבה כסף שצף בעולם וחלק מהכסף שלו מושקע בספורט, אבל עכשיו מופעל עליו לחץ רב, הן מבחינה פיננסית והן מבחינה תרבותית. לדעתי, לספורט יש הרבה יותר כוח משאר סוגי הסנקציות, בעיקר כי פוטין מאוד אוהב ספורט".
ד"ר עופר מוכתר, מרצה בכיר בחוג לקרימינולוגיה במכללה האקדמית אשקלון, טוען כי מי שנפגעים הכי הרבה הם אזרחי רוסיה ולא פוטין: "בסופו של דבר, אחד מהדברים שהאזרחים בכל מדינה רוצים זו תחושה של נורמליות, עם התנהלות יומיומית כמעט נורמטיבית, אפילו אם הם חיים תחת דיקטטורה או תחת שלטון אחר. כשלוקחים מהם את תרבות הפנאי הכי פופולארית, זה פוגע קודם כל באזרחי רוסיה שמחכים לראות את הנבחרת שלהם במונדיאל. למרות שזה לא דבר בסיסי באורח החיים שלהם, זה עדיין מאוד פוגע בתחושה של האזרחים שם. בחרם הגדול האחרון שהיה בדרום אפריקה ראינו שזה השפיע מאוד על האזרחים במדינה".
"זה הרבה מעבר לקטע התרבותי, יש פה גם ערך פיננסי משמעותי", ציין פרופ' יאיר גלילי. "הספורט ברוסיה הוא חצי-פרטי, כי לשלטון יש חלק בקבוצות כמו צסק"א מוסקבה וזניט סנט פטרסבורג. העובדה שהרחיקו את נבחרת רוסיה מפלייאוף של המונדיאל והחשש מההשלכות שיהיו בהמשך, בהחלט פוגעות בפוטין. יש שאיפה שרוסיה תהיה מעצמה עולמית גדולה, ובהרבה מקרים מנהיגים כאלה מקבלים לגיטימציה משמעותית מול העולם דרך הספורט. זו זירה חשובה עבור רוסיה".
פרופ' גלילי המשיך וטען כי "לאורך ההיסטוריה, מעט מאוד מדינות הורחקו מהמפעלים הבינלאומיים. הספורט הפך להיות כזה שהפוליטיקה כמעט לא מתערבת בו, ואפילו להפך, כי הספורט עמד איתן מול מדינות שניסו להתערב בניהול הספורט. אבל זה שאין קשר בין הספורט לפוליטיקה? זו עדיין קלישאה. הסנקציות הללו פוגעות מאוד ברוסיה, אבל פוטין בוודאי לקח את זה בחשבון. אני מניח שכבר במסגרת הליך ההסדרה באוקראינה והניסיון להגיע להבנות לסיום הלחימה, רוסיה תדרוש להגיע להבנות גם בנוגע לזירה הספורטיבית. כרגע, מבחינתו של פוטין הפגיעה בספורט היא לכאורה פגיעה קלה בכנף, אבל אם זה יימשך לאורך שנים אז גם תהיה לו פגיעה בכיס, כי יש לו הרבה כסף צף שנמצא מחוץ לבנקים ומושקע בספורט".
בניגוד לדברים הללו, פרופ' קרומר לא חושב שהסנקציות הללו באמת פוגעות בנשיא רוסיה. "כמה זה משפיע על פוטין? קשה לומר. לא נראה לי שזה באמת פוגע בו כרגע. אומנם הוא גר במוסקבה והוא אוהד מטורף של ספורט, אבל בשורה התחתונה הספורט הוא מותרות. אז כן, ברוסיה זו תעשייה ענקית ואין ספק שהגאווה של פוטין נפגעה קשות, אבל כשהוא מאיים ללחוץ על הכפתור שיפעיל את הפצצה הגרעינית אז ברור שסדר העדיפויות שלו הוא שונה לחלוטין".
ד"ר עופר מוכתר סבור כי הסנקציות הללו הגיעו באיחור. "השאלה היא לא למה זה קרה, אלא זה למה זה קרה רק עכשיו. ב-2014 כולם ידעו שרוסיה תכבוש את חצי האי קרים ובכל זאת אולימפיאדת החורף בסוצ'י התקיימה כרגיל. לאחר מכן, ראשי פיפ"א אפילו לא שקלו לבטל את אירוח המונדיאל. להפך, נשיא פיפ"א ג'אני אינפנטינו קיבל מדליית ידידות מהנשיא פוטין והרעיף שבחים עד כמה רוסיה היא אחרת".
ד"ר מוכתר המשיך והוסיף: "במשך שנים על גבי שנים רוסיה מעורבת כמעט בכל תהליך כדי שהשלטון שלה יקבל לגיטימציה באמצעות הספורט שלה, שהוטמע במדינות מערביות, הרי שחברת ‘גזפרום’ הרוסית נותנת חסות לליגת האלופות. זה מעורר תמיהה, למה רק עכשיו העולם התעורר? עד עכשיו אותם המנהלים הגדולים של הספורט העולמי נהנו לחבק בחום את רוסיה ולתת לה לגיטימציה, ופתאום בין לילה כל החוקים נשברו? איך ייתכן שביד אחת מחבקים את הכסף הרוסי וביד השנייה הם מגנים את רוסיה? אגב, המונדיאל בקטאר לא פחות בעייתי בהקשר של פגיעה בזכויות אדם, אבל הוא צפוי להתקיים כרגיל".
פרופ' קרומר הבהיר: "אין מנוס מצעדים כאלה כאשר מדינת פולשת ותוקפת ככה. אני לא אהבתי שקבוצות, נבחרות או ספורטאים בודדים קבעו 'אנחנו לא נשחק נגד רוסיה'. אני נגד חרמות כאלה וזה לא צריך להגיע לשם, זה צריך להיות ברמה של התאחדויות הספורט. רק הן צריכות לקבל החלטות שכאלה, אחרת תהיה אנרכיה בספורט העולמי. אני לא מוכן לקבל את זה שספורטאים יחרימו ספורטאים ממדינה מסוימת בהחלטה אישית שלקחו, לא נגד ספורטאים מרוסיה ולא נגד ספורטאים מישראל. אומנם יש תקדימים ואין ספק שישראל היא מדינה דמוקרטית שמגנה על עצמה ולא יוצאת למתקפה בלי סיבה, כך שאני מאמין שאם זה לא קרה עד עכשיו זה גם לא יקרה בעתיד, אבל אם אין סדר בקבלת ההחלטות - אז ייתכן שגם המבצע הבא בעזה עלול יהיה להוביל לחרם שכזה על ישראל. אנחנו לא רוצים להיות במקום הזה".
