העונה של הפועל ירושלים הייתה עד כה רכבת הרים של ממש, מהחתמות נוצצות דרך החלפת מאמן, קאמבק מרשים במיוחד בליגת האלופות ועד להדחות כואבות מהמפעל הבכיר של פיב"א ומגביע המדינה. בינתיים, במועדון ביצעו שינויים גם בסגל השחקנים וייצבו את הספינה וכעת בראיון ראשון ובלעדי מאז שהחליף את אורן עמיאל, יותם הלפרין מדבר עם ONE על הכל ובכנות מלאה שכה אופיינית לשחקן העבר, שעד לא מזמן היה המנהל המקצועי של הקבוצה.
הלפרין מדבר על יכולת הקבוצה בליגת האלופות, מערכת היחסים עם גוני יזרעאלי, התקציב שירד, הנפילה עם אנתוני בנט ות'ון מייקר, היורוקאפ ומה הוא חושב על תפקיד במכבי תל אביב בעתיד.
אחד על אחד עם יותם הלפרין
אם הייתי אומר לך בתחילת העונה שאתה תהיה מאמן הפועל ירושלים בזמן הזה של העונה, מה היית חושב?
"תראה, אלה דברים שקורים. זה קרה לי מהר מדי ואני מדבר רק על השנה כי בעצם התחלנו איזשהו תהליך בקיץ הזה עם אורן, שאני ברמה האישית מאוד מעריך וגם התוצאות שלו מדברות בעד עצמן. קרה מה שקרה ואני גם לא אכנס לזה עכשיו, זו הייתה הסיטואציה וכמובן שפנינו לשוק, השוק מבחינת כולנו לא הראה שיש מישהו שעל פניו יכול לקחת את הקבוצה בכזאת מהירות ובכזאת סיטואציה, שהייתה סיטואציה קשה ונרתמתי לסיפור הזה. שוב, זה לא דבר שאני חושב שהיום לא קורה, אנחנו רואים בהרבה קבוצות שזה קורה, זה קורה בגלל דברים לא טובים, לא בגלל דברים טובים. לפעמים זה מצליח ולפעמים פחות".
איך היית מגדיר את המעבר שלך עד עכשיו ממנהל מקצועי עם השחקנים למאמן ואוטוריטה שעכשיו צריך לנהל את העסק?
"זה לא היה בעייתי מבחינתי, אני חושב שגם מבחינת החבר’ה הישראלים שיש לנו פה וגם מבחינת חומר השחקנים שהשתנה מאז, והוא השתנה די הרבה. אחת הבעיות שלנו, אי היציבות שלנו, זה שהקבוצה השתנתה כמה וכמה פעמים, מה שאף פעם לא טוב לקבוצה. הרגשתי מאוד בנוח, זה די הגיע לי בטבעיות. ייאמר לזכותם של החבר’ה שבאמת גרמו לסיטואציה הזאת להיות הרבה יותר פשוטה ממה שחשבתי".
אם נרוץ מהר לרגע לסוף העונה, האימון זה משהו שאתה רוצה להמשיך בו או שאתה רוצה להיות מנהל מקצועי?
"זו שאלה שנתקלתי בה מהיום הראשון שלקחתי את תפקיד המאמן, אני חייב להיות מאוד מאוד כן, באמת וזה לא בשביל הכותרת וזה לא בשביל הסיטואציה. יש תקופות שהן מצוינות ויש תקופות שהן רעות מאוד ואתה לא מוצא את הבין לבין הזה, את האמצע הזה, יש או שמנצחים וזה נהדר ואו שמפסידים וזה קטסטרופה, בטח במדינה שלנו".
אם אני אומר לך ‘מנהל מקצועי או מאמן?’, מה הדבר הראשון שיקפוץ לך לראש מבחינת אסוציאציה?
"להיות מאמן זה דבר הרבה יותר קרוב להיות שחקן. בסוף אתה במרכז הבמה, אתה לוקח הרבה החלטות תוך כדי משחק, רמת הכדורסל ורמת קבלת ההחלטות של מה שאתה מאמין בו ומה שאתה רואה, הרבה יותר באה לידי ביטוי כשאתה מאמן ולא מנהל מקצועי. כשאתה מנהל מקצועי ההחלטות שלך הן עד גבול מסוים, לפחות כך אני מאמין שזה צריך להיות. להגיד לך שאני לא אוהב להיות מאמן? זה יהיה שקר, יש בזה משהו מאוד מרגש, מאוד כיפי ומאוד אתגרי. להגיע יום יום ושיש לך את האתגר הזה שאתה יודע שעוד יום יומיים יש לך משחק ואתה צריך להגיע לאיזושהי נקודה מבחינת כדורסל, זה משהו שכן מגרה אותי, צריך לחכות ולראות".
כשהזכרת את עניין השחקן, זיהיתי איזה ניצוץ בעין אצלך, יכול להיות שזה משהו שקצת חסר לך?
"בטח, להיות שחקן זה משהו שרק כשאתה פורש בעצם אתה מתחיל להבין מה חווית. שיחקתי מגיל 18 ובאמת היה לי את המזל, את הזכות ואת הכבוד גם להיות במקומות שהם היו מאוד מאתגרים, ופתאום כשזה נגמר – אתה קם בבוקר יום אחד ומבין שזה נגמר, זה לא דבר שהוא קל וגם לוקח לך זמן להתרגל לזה. בשנים הראשונות אמרתי את זה ואני לא מתבייש להגיד את זה, וכל מי שיגיד לך אחרת הוא משקר – כשזכינו בתארים כשהייתי מנהל מקצועי, הייתי 99.9% שמח מהסיטואציה, בשביל המועדון ובשביל הקהל, ובאיזשהו מקום 0.01% אתה אומר, ‘הייתי רוצה להיות שם’, כשחקן, לא כמנהל מקצועי, זה טבעו של עולם ולוקח זמן להתרגל לזה".
בוא נדבר על מערכת היחסים שלך עם גוני יזרעאלי, זה נראה שבחלק מפסקי הזמן הוא די דומיננטי. איך עובדת האינטראקציה הזו ביניכם?
"צריך להבין ששנינו חסרי ניסיון. לגוני יש ראש כדורסל נהדר, הוא עוזר לי מעל ומעבר. כמו כל מאמן ועוזר מאמן אני מניח שיש אי הסכמות, יש קונפליקטים, יש התלהמויות, יש ריבים, כל עוד זה רלוונטי למה הכי טוב לקבוצה, זה בסדר גמור, וזהו. אני שמח שגוני לידי, יש הרבה דברים שמאוד קל לי שהוא דומיננטי בהם".
העונה נכשלתם, בטח לאור הציפיות. מה גרם לכך ולהדחה מהגביע ומליגת האלופות של פיב”א?
"קודם כל צריך להבין שראינו חודשיים וחצי-שלושה טובים מאוד של הקבוצה. לפחות לטעמי, הרבה יותר טובים מאשר מה שהיא באמת מסוגלת לעשות. הסדרה מול פרומיטיי לדעתי הוכרעה במשחק השני, לא במשחק הראשון ולא בשלישי. באמת היינו פוזשן וחצי מלגמור את הסיפור ולא הצלחנו, פשוט נכנסו למשחק השלישי מאוד מאוד לא טוב. פתאום להגיע לפיק ושתהיה נפילה כזו – בעצם הדחה מאירופה אחרי שבאמת לאורך חודש וחצי–חודשיים היו לנו כמה משחקים נהדרים שנתנו לנו תקוות שאולי באמת אפשר לעשות משהו גדול, ופתאום זה ברח לנו בסדרה הזאת. זה היה מאוד מאכזב. לגבי הגביע, לא הגענו כמו שצריך, היה לנו מאוד מאוד קשה להרים את עצמנו שוב, האחריות היא של כולנו, השל מאמנים ושל השחקנים".
נושא איבוד היתרון התרחש גם בשנים קודמות, עם קטש ובכלל ההידרדרות. מה לא עובד ב-DNA?
"זה קורה בעיקר בגלל חוסר יציבות. גם ברמת ה-40 דקות של המשחק וגם ברמת השבועיים-שלושה שאנחנו באמת רואים עליות וירידות במשחק. התפקיד שלי כמאמן הוא שלא יהיו את העליות והירידות האלו. זה לא מספיק טוב כדי להגיע לשלבים נגד קבוצות טובות ודרך אגב, ראינו את זה נגד פרומיטיי במשחק השלישי. התחלנו את המשחק בצורה קטסטרופלית והיה לנו קשה לחזור כי פרומיטיי קבוצה טובה. היו הרבה שינויים שהקבוצה הזו עברה, טלטלה של החלפת מאמן, בתחילת הדרך הסגל לא היה מספיק איכותי ונוספו שחקנים לפני שבוע, שזה לא דבר בריא לקבוצה. גם על פניו, זה נשמע כאילו שזה חיזוקים, אבל לוקח זמן עד שהדבר הזה באמת יתייצב. יש לנו עכשיו חודש-חודשיים עד שאנחנו מגיעים למאני טיים בליגה כדי להיות קבוצה באמת כמה שיותר יציבה ובריאה".
הבאתם את ת'ון מייקר ואת אנתוני בנט שיצא להם מוניטין מסוים, האם לא הייתם מודעים לבעייתיות שיכולה להיות איתם?
"זה מתחלק לשניים, קודם כל אנחנו לא שמענו על בעייתיות, אנתוני זה סיפור אחד ות'ון זה סיפור שני. הכל נבע מקיץ מאוד מאוד מאוחר. צריך לזכור את זה שרק בסוף אוגוסט, מה שנדיר מאוד בהפועל ירושלים, התחילו לחתום שחקנים כתוצאה מהרבה דברים. ידענו שבאיזשהו מקום להביא גם את ת'ון וגם את אנתוני זה איזשהו סוג של הימור, הימור שלא צלח והתקדמנו הלאה".
נחזור למסגרת האירופית, למה היה צריך להגיע מלכתחילה למצב שהיה צריך קאמבק במסגרת האירופית?
"שוב אני אומר, בסוף הקיץ הקבוצה הזאת לא הייתה מספיק טובה, לא באיכויות ולא ברמת הניסיון. היינו כבר עם רגל וחצי מחוץ למפעל ואיכשהו התאוששנו. חשבנו שאפשר לצאת מזה לכיוון טוב ומפתיע, גם עם החזרה של סולימאן בריימו, אבל לא היינו מספיק טובים כנראה, היינו צריכים להיות יותר טובים. להגיע לשלב הזה יותר בריא ברמת הקבוצה וברמת הסגל זה לא הספיק מול פרומיטיי, ושוב – זה היה באמת מרחק של פוזשן הגנתי אחד והיינו עוברים. צריכים להבין איפה טעינו בקיץ ובמהלך העונה ולהמשיך הלאה”.
עד כמה ההשקעה של נועם דוברת היא לטווח ארוך, מתי אתם מצפים לראות דיבידנדים ממנה? לא חששתם מהפציעה שעבר? מה הציפיות שלך ממנו?
"במצב השוק הישראלי, כשיש לך את נועם דוברת על המדף, אתה צריך לקחת אותו. נועם הוא חומר גלם מדהים בלי קשר לאיזה מאמן יהיה פה ואיזו קבוצה תהיה פה. אנחנו לא חושבים על דיבידנדים כרגע בכלל, אתה מדבר על מתי, הוא בן 19.5. נועם עושה את הדרך שלו, הוא ילד מדהים, גם ברמת האופי וגם ברמת האינטליגנציה. יש לו את היכולות הגופנית להגיע לאן שהוא צריך ורוצה להגיע.
“הוא צריך זמן, הייתה לו שנה לא פשוטה בראשון לציון, כנראה גם כתוצאה מהפציעה. נועם לא שכח לשחק כדורסל, אני לא יודע כמה זמן אני אהיה פה ברמה האישית, אבל אני מאוד מאוד שמח שיש לי את האפשרות להיות בתחילת הדרך של נועם בהפועל ירושלים, כי מבחינתי הוא חומר גלם מדהים לעבודה. צריך להבין שנועם הגיע לפה כשהקבוצה רצה טוב, לא כשהקבוצה רצה רע וזה לפעמים יותר קשה, התחרות פה בהפועל ירושלים כשיש לידך עוד שניים-שלושה גארדים ברמה גבוהה היא שונה. הוא יצטרך להוכיח שהוא צריך לשחק”.
איך נכנס כאן קיי.סי. ריברס לתוך העסק? עד כמה אתה צריך לשנות דברים בשבילו מבחינת סגנון המשחק?
הוא מגיע עם המון ניסיון, הוא בן 35. אין לי ספק שהוא לא הקיי.סי. ריברס של גיל 24-28 ברמה הגופנית. אני לא הולך לשנות את המשחק שלי בשביל ריברס, אני חושב שדווקא קיי.סי. יוכל להשתלב כמעט בכל סיטואציה שתהיה לפניו, דווקא בגלל הניסיון שיש לו, דווקא בגלל שהוא עבר הרבה מאמנים והרבה סיטואציות ברמה האישית שלו. מהיום הראשון שהוא הגיע אתה מרגיש שהגיע לפה שחקן שיש מאחוריו חמש-שש קבוצות יורוליג, עם הרבה ניסיון ושקט נפשי במשחק שלו. הוא יוסיף לנו הרבה ונרוויח אותו בהרבה דברים שהקבוצה הזו צריכה, בעיקר בשכל ובניסיון. אני מאוד שמח".
האם אתה לא חושש שההגעה שלו ארצה לאחר ששיחק ביורוליג, ונאלץ לוותר על הכסף הגדול של סין, יכולה ליצור אכזבה אצל השחקן?
”אני בטוח שברמה האישית של קיי.סי. יש סוג של אכזבה. בסך הכל הוא באמת עזב את באיירן, הייתה לו אופציה נהדרת באמת למנף את השנה הזו ברמה הכלכלית. כל אחד היה מתאכזב שהסיטואציה הזו לא יצאה לפועל. היה לי מאוד קל לשבת מולו ולדבר איתו גם על הנושא הזה, כי מבחינת האישיות הוא מאוד קל ומאוד נח, הוא מספיק נבון ומספיק מנוסה להבין שזו הסיטואציה כרגע ואם הוא רוצה לשחק עוד הרבה שנים, הוא צריך לשחק פה טוב, הוא לא יכול ליפול ולהמשיך את השנה הזו כמה טוב שאפשר. אין לי ספק שזה מה שהולך להיות מבחינתו, זה לא השפיע עליו".
מי לדעתך פייבוריטית לזכייה באליפות והאם ריבס יכול להיות הג'וקר?
"קיי.סי. יכול לתת לנו משהו שמאוד היה חסר לנו. אם תשאל אותי אם הוא השחקן שמגיע לפה לליגה וקולע 30 נקודות ומנצח את כל הקבוצות, אני לא חושב שזו תהיה הסיטואציה, אבל הוא כן יעשה את כולם יותר טובים. לי כמאמן הרבה יותר נוח והרבה יותר קל לעבוד עם אחד כמו קיי.סי. האליפות? אני חושב שהליגה הזו יותר פתוחה מתמיד השנה ואנחנו רואים את זה, בטח בתוצאות של השנה – שכל קבוצה יכולה לנצח כל קבוצה. מי שתגיע לכיוון אפריל-מאי הכי בריאה והכי יציבה מנטלית עם חדר ההלבשה הכי נכון – תנצח”.
אין איזו תחושה של החמצה שאתם לא ביורוקאפ? אין איזה רצון לחזור לשם ומשם לטפס יותר?
”אני מניח שהיו כל מיני שיקולים לדבר הזה. אם מסתכלים על איכויות הקבוצות שיש השנה ביורוקאפ, השיטה שלהם יותר נכונה, יותר טובה, לפחות בשלב הזה – שני בתים של ליגה והרבה עולות והרבה משחקים. זה דבר שהוא תמיד בריא לקבוצה”.
מסתכלים על היורוקאפ וזה כמו שאמרת, זה יותר משחקים, והאמת היא שיותר משחקים זה אומר פוטנציאלית יותר קהל ויותר משחקי בית.
"מסכים לחלוטין שלשחק 18 משחקים בבית המוקדם, אם אני לא טועה, זה דבר שהוא הרבה יותר בריא לקבוצה, אני יכול להגיד לך גם מהניסיון שלי כשחקן ובטח עכשיו, שאני מרגיש את זה כמאמן – לשחק פעמיים בשבוע זה משהו טוב, זה משהו חיובי, זה נותן לך את האפשרות באמת להחזיק הרבה שחקנים בחיים וזה נותן לך הרבה אפשרויות כשלא טוב להרים את עצמך מהר, ובטח ברמת הקהל”.
אז מבחינתך בכיף לעבור לשחק ביורוקאפ?
"אני לא יודע. יש הרבה שיקולים סביב זה, זה לא ברמה שאנחנו קמים בבוקר ואומרים בוא נעבור ליורוקאפ. אני מניח שהחבר’ה שהשיקולים בידיים שלהם מכירים את כל האלטרנטיבות ואת כל הפרטים, אני אף פעם לא התעסקתי בזה, בטח שזה קרה כמה שנים אחורה, אבל יש מאחורי זה הרבה דברים אני מניח".
בוא נדבר על התקציב, איפה התקציב של השנה עומד מבחינת ההשקעה הכלכלית והגובה שלה?
"תקציב זה משהו שנבנה כל שנה מחדש. יש אילוצים, בטח בעולם הקורונה ובטח בעולם המטורף שאנחנו חיים בו כרגע. בשנים האחרונות התקציב ירד, ירד אפילו די משמעותית אני יכול להגיד וזה משפיע, לצורך העניין הגענו לקיץ האחרון עם תקציב משמעותית פחות גדול מבשנה שעברה ובגלל זה גם היה לנו את הקושי באמת למצוא ולהביא את השחקנים שרצינו. בסוף יש בעלים ובסוף הם קובעים. יש אילוצים, יש מדינה, יש קורונה ויש מנויים, ובסוף מתקבל איזשהו תקציב, שגם הוא אני מניח משתנה תוך כדי תנועה, לא ברמה של קיצון, אבל הפועל ירושלים תמיד ידעה להביא את הכסף כדי להתחזק. זה משהו שבאמת גיא הראל מנהל אותו שנים בצורה מופלאה, לא ניכנס למספרים, אבל אני יכול להגיד לך שזה מנוהל בצורה מפלאה כל עניין התקציב".
דיברת על כניסה לעניינים ועל התקציב, תכניס אותנו רגע לחדר הזה שבו מתקבלות ההחלטות, איך כל הדבר הזה עובד?
"אני מאוד רחוק מזה. בשיחות היומיות שלנו זה ברמות התקציב, זה ברמת האיך להגדיל את כמות המנויים, אני אף פעם לא הייתי שם באמת בפנים. הייתי ברמה המקצועית וכן הייתי צריך להביא ולתת תשובות מקצועיות לבעלים כשנקראתי לזה, בסוף אני יושב עם מי שצריך לשבת, בטח עם צוות המאמנים, ומקבלים את ההחלטות המקצועיות שאנחנו צריכים וחושבים לנכון לקבל ברמת מסגרת התקציב כמובן".
מה לגבי הקרחות ביציעים?
"קודם כל כמובן שקבוצה מנצחת ומועדון שמנצח מביא קהל. אין ספק שזה חלק מהסיפור הזה שבשנתיים האחרונות הקבוצה לא הצליחה ולא ניצחה מספיק אז מן הסתם גם זה קורה. לא תשמע ממני אפילו רבע מילה רעה על הדבר הזה, אני חושב שהקהל של הפועל ירושלים זו עוצמה אדירה, זה קהל מדהים, דחף אותנו גם ברגעים הקשים. אם תסתכל על המספרים בצ׳מפיונס ליג, גם בשנים פחות טובות להביא כל משחק מספר כזה של צופים גם כשהקבוצה לא מצליחה, זה מדהים”.
נחזור רגע לנושא השחקנים, ג'קובן מככב בהפועל ת"א, הוא הדיח את הפועל ירושלים ואת מכבי תל אביב בגביע, טעיתם שלא המשכתם איתו?
“זה לא נכון לחשוב בדיעבד. הוא התחיל את העונה פה בשנה שעברה, הוא נפצע וזה מה שחשבנו לנכון. ג'ייקובן היה אחד השחקנים הכי דומיננטיים והכי משמעותיים, אחד הזרים הכי טובים והכי דומיננטיים שהיו בהפועל ירושלים. בכל תשע שנים שהייתי פה, הוא אחת הסיבות הגדולות לכך שהקבוצה הזאת זכתה פעמיים בגביע. חוויתי שחקנים, היה לי את המזל והיה לי את הסיטואציות לחוות שחקנים וג'ייקובן הוא ללא ספק אחד השחקנים הכי מוכשרים והכי טובים שאני ראיתי. קיבלנו החלטה האם היא טובה או לא טובה? זה ימים יגידו".
מה היתרונות שלך לעומת החסרונות?
"חוסר הניסיון. ניסיון זה דבר שהוא מאוד מאוד חשוב, כולנו עושים טעויות, כולנו טועים בדרך, כולנו מקבלים החלטות שהן לא טובות לפעמים, אבל כולנו חייבים לקבל החלטות ולקבל את ההחלטה זה לפעמים הרבה יותר חשוב מאשר לא לקבל את ההחלטה. אני לומד, אני חושב שעצם העובדה שהייתי שחקן עוזרת לי המון המון ברמה יומיומית מול השחקנים. זה יתרון גדול, זה יתרון משמעותי להבין אותם ולדבר בשפה שלהם ולהבין שקשה להם, וזהו. אני בסך הכל שלושה וחצי-ארבעה חודשים פה, זה נורא נורא טרי, אני צריך עוד זמן, אני צריך עוד זמן גם בשביל עצמי להבין איפה אני טועה, איפה אני לא טועה מה אני צריך לשפר ואם זה בכלל משהו שטוב לי לעשות".
איפה נראה את יותם הלפרין בעוד כשנתיים?
"לא יודע, שאלה יפה. בקיץ אני אוכל לענות לך יותר בבירור על השאלה הזאת".
יש סיכוי לדעתך שנראה אתך בעתיד בתפקיד מקצועי במכבי ת"א?
"מאוד קשה לי לחשוב אפילו אם אני רוצה להמשיך ברמת המאמן ואתה שואל אותי על לעבור לתפקיד במכבי תל אביב (צוחק)…הפועל ירושלים זה מעבר למועדון מבחינתי – ברמת החברים שצברתי, ברמת המשפחה שיצרתי פה, המשפחה השנייה שלי, ברמת האוהדים שיקרים מאוד ללבי. כרגע באמת מה שאני רוצה זה שיהיה הכי טוב למועדון הזה ובאמת שאני גם מי שככה מקורב אליי יודע שאני מקריב הרבה בשביל הסיטואציה הזו".
צפו בחגיגות בני הרצליה
