מנצ’סטר יונייטד שוב הודחה מליגת האלופות בשלב מוקדם. מפתיע? בואו נהיה כנים ונגיד את האמת – ממש לא. הקבוצה של ראלף ראנגניק אמנם הייתה עדיפה בהפסד 1:0 לאתלטיקו מדריד באולד טראפורד וסוף סוף הראתה ניצנים ממשחק הלחץ המדובר והמפורסם של הגרמני, אך גם זה היה מעט מדי וקצר מדי.
הלחץ אמנם היה קיים, אך לא היה מי שיבעט לשער וינצל את המומנטום בו היו השדים האדומים בתחילת המחצית השנייה. לשחק במשך 90 דקות בלחץ גבוה כמו שיונייטד שיחקה בחצי שעה הראשונה זה דבר בלתי אפשרי, וכאשר היא הורידה הילוך והרשתה לאתלטיקו לצאת להתקפת מעבר אחת, היא גם ספגה.
נאיביות? זה כבר הרבה מעבר. מדובר בהפקרות. דיוגו דאלו שקיבל את המקום בהרכב עקב היותו מגן בעל אוריינטציה התקפית, שכח שהוא עדיין מוגדר כמגן והשאיר את רנאן לודי פנוי לחלוטין, עם כמה שניות לחשוב ולכוון בדיוק איפה הוא רוצה לשים את הכדור במסגרת של דויד דה חאה. מדובר במגן שאולי יכול להתאים לקבוצת מרכז טבלה בפרמייר ליג, אך בטח שלא לאחד המועדונים הגדולים בעולם.
על הטעויות של הארי מגווייר כבר דיברו בלי סוף. הוא האשם בשער שהקבוצה ספגה בוונדה מטרופוליטנו והדוגמה לכישלון של יונייטד. העובדה שהמועדון שילם 80 מיליון ליש”ט (הבלם היקר בהיסטוריה) על בלם איטי, גמלוני וכזה שלא מתאים לכדורגל המודרני היא הסמל לבזבזנות הטיפשית של יונייטד ולניהול הכושל שלה. ב-2005 המועדון נרכש על ידי משפחת גלייזר שלאט ובאופן בטוח הרסה אותו מהבסיס והביאה אותו לתוצאה מעוררת הרחמים שאנחנו רואים כיום. הגלייזרים לא ראו במנצ’סטר יונייטד נכס להשקעה אלא להפך, משאב שעל חשבונו הם יכולים להתעשר עוד יותר.
הם השתמשו במותג ‘מנצ’סטר יונייטד’ והפכו את המועדון לתעשיית מרצ’נדייז, יחסי ציבור ומרקטינג מטורפת, שזה בסדר ואף רצוי, אך זה הדבר היחיד שהם השאירו ממנו. בזמן שהגלייזרים לא הפסיקו לעשות כסף על חשבון יונייטד, הם זנחו את כל הפן המקצועי ומינו אנשים כושלים בעמדות מפתח כמו המנכ”ל אד וודוורד שבסיום העונה יסיים את תפקידו.
על מנת להבין עד כמה הגלייזרים ריסקו את יונייטד מספיק להסתכל רומן אברמוביץ’ בצ’לסי. האוליגרך הרוסי שעוזב כעת את בעלות הבלוז, רכש את המועדון הצנוע דאז ב-2003, אך מתוך אהבה ורצון להצלחה מקצועית ולא מתוך גרידיות. הדבר בא לידי ביטוי בשתי זכיות בליגת האלופות ו-21 תארים ב-19 שנים, בעוד שיונייטד רושמת כבר חמש שנים ללא אף תואר ותשע שנים שחונות לא אליפות.
אלכס פרגוסון הצליח להתמודד במשך שנים עם ההתנהלות המחפירה של ראשי המועדון האנגלי מעצם היותו אדם חזק, ביקורתי ואחד כזה שקובע את הטון. בתקופת פרגי הכל היה עובר דרכו ומעצם העובדה שמדובר בגאון כדורגל, הקבוצה המשיכה להצליח. יחד עם זאת, עזיבתו הובילה לקריסה טוטאלית שחשפה את ההנהלה במערומיה. לא משנה איזה מאמן יגיע לאולד טראפורד, בסיטואציה הקיימת אין לו שום סיכוי. אם יונייטד רוצה לחזור לטופ של הכדורגל האירופי או אפילו רק לדגדג את מנצ’סטר סיטי וליברפול, היא צריכה לבצע חריש עמוק מהבסיס כמו שעשו המרסיסיידרס בעשור האחרון.
ראלף ראנגניק הוא בחלט איש מקצוע נהדר אך כזה שצריך לעמוד על שלו עם ‘סיי’ והשפעה בדרגים הגבוהים כדי שתיבנה בעתיד קבוצה מאוזנת ובריאה. כמעט כל אוהד כדורגל בפלנטה התרגש כשכריסטיאנו רונאלדו חזר לאולד טראפורד בקיץ האחרון, אך הוא דוגמה נוספת לניסיון של הגלייזרים להשתיק את האוהדים ולא לתת להם את מה שהם באמת צריכים. רונאלדו שחקן ענק והסיבה לכך שיונייטד הגיעה בכלל לשלב שמינית הגמר בצ’מפיונס כשהוא סוחב אותה על הגב, אך הוא לא מה שהמועדון האדיר הזה היה צריך כדי להירפא, אלא רק עוד פלסטר שיסתיר חלק קטן מהצלקות.
הכתוב הוא טור דעה.
