לפני חודש התכוונה ליברפול לערוך טקס חגיגי לכבוד זכייתו של סאדיו מאנה באליפות אפריקה עם נבחרת סנגל, ושיבצה אותו לפני משחק הליגה מול נוריץ'. הרעיון לא יצא לפועל בסופו של דבר, כי הכוכב עצמו ביקש לגנוז אותו. הוא לא רצה לפגוע בשום אופן ברגשותיו של מוחמד סלאח, שהפסיד לו עם מצרים בגמר הטורניר באופן אכזרי ודרמטי בפנדלים אחרי תיקו מאופס בתום 120 דקות.
כן, הם החברים הכי טובים שיש, עם כבוד הדדי עצום. שני הקיצונים של ליברפול נהנים לשתף פעולה על הדשא, ועוזרים זה לזה לא רק על המגרש. רצה הגורל, ומחר (שישי) הם יהיו שוב יריבים, בצמד המשחקים בין סנגל למצרים על הכרטיס למונדיאל 2022. רק אחד מהם יעפיל למונדיאל, ואפילו יורגן קלופ בחר לפרגן להם לקראת הקרב החשוב. ברבע גמר הגביע האנגלי ביום ראשון, נעדר סלאח בשל פציעה קלה, והמאמן הגרמני הותיר מחוץ לסגל גם את מאנה. "הוא צריך להתכונן למשחק הקריטי", קבע קלופ.
את ההכנות הם עשו בנפרד. למעשה, מאנה עשה את המקסימום כדי לא לפגוע בסלאח. הם אפילו לא דיברו ביניהם על גמר אליפות אפריקה, בו שמורים להם תפקידים הפוכים. הסנגלי דייק בדו קרב, אבל התור של המצרי בכלל לא הגיע – הוא בחר להיות הבועט החמישי בצעד שספג לא מעט ביקורת.
הם החליפו חוויות רק על אירוע אחד שהתרחש על הדשא בקמרון – הפנדל המוחמץ של מאנה בתחילת המחצית הראשונה. לפני הבעיטה, ניגש אז סלאח לשוער שלו, גבאסקי, על מנת לתת לו טיפים אודות הכוונות של חברו לליברפול. מאנה ראה זאת והצטרף לשיחה בעצמו. "אבעט ימינה", הוא הודיע לגבאסקי, ובקרב הפסיכולוגי הזה הוא הפסיד.
לפספוס הזה היו עלולות להיות השלכות טרגיות, אבל מאנה ניצח במערכה כולה, הצעיד את נבחרתו לזכייה ראשונה אי פעם באליפות אפריקה, והרגיש נוח להתבדח על עצמו. זוהי גדולתו – למרות כל מה שהשיג בקריירה, הוא שומר את הרגליים על הקרקע, וממש לא סובל מאגו נפוח מדי.
היו שניסו לסכסך ביניהם. לפני שלוש שנים השתדלו הצהובונים הבריטים לצייר תמונה מלאכותית של מתח בין שני האפריקנים מאנפילד. סלאח הוגדר כאנוכי מדי, מאנה – כקנאי מדי. המצרי לא סירב לכאורה למסור ודאג רק למאזן האישי שלו, הסנגלי לא קיבל לכאורה את המצב. לצורך הדגמה, נופחה מעבר לכל פרופורציה התקרית במסגרתה זעם מאנה על סלאח במהלך המשחק מול ברנלי באוגוסט 2019, וקילל אותו אחרי שהוחלף בגלל שהמתין לשווא לכדור בעמדה נוחה.
בפועל, הכעס באמת היה שם, אבל הוא היה רגעי וטבעי. לפעמים כועסים גם על חבר טוב שביצע טעות. לא הסתתר מאחורי זה שום דבר עמוק יותר, ולזכותם של שני האפריקנים ייאמר שהם לא ייחסו חשיבות כלשהי לדיווחים הביזאריים, אלא פשוט המשיכו בחייהם. התקרית בברנלי נשכחה אחרי שיחה עניינית ביניהם.
לרוב, אין שם חיכוכים. מאנה, שחתם בליברפול בקיץ 2016, קיבל את סלאח בזרועות פתוחות בקבוצה בחלוף שנה, למרות שהמצרי תפס את המשבצת שלו. בעונתו הראשונה באנפילד, תופקד מאנה בדרך כלל מימין, אבל סלאח "אילץ" אותו לעבור שמאלה. בשורה התחתונה, זה רק הועיל לו, כי הסנגלי אוהב מאוד לחתוך פנימה ולהשתמש ברגלו הימנית החזקה.
סלאח פורה יותר עם 153 שערים ב-239 משחקים בכל המסגרות, לעומת 111 שערים ב-254 הופעות של מאנה, אבל בשורה התחתונה זה לא ממש משנה כאשר שניהם נהנים מהתוצאות. "אנחנו יכולים להיות תחרותיים מדי פעם, אבל עובדים למען הקבוצה", מעיד סלאח.
העובדה כי הם מגיעים מרקע דומה עוזרת להם לפתח הבנה הדדית טובה יותר. מאנה נולד במחוז הכי נידח של סנגל, ממנו מעולם לא יצא אפילו כדורגלן אחד לפניו, ובחר לברוח מהבית בסתר בגיל 15 כדי לאקדמיה בבירה דקאר. סלאח גדל הרחק מהבירה קהיר, ועבר אליה בגיל 14 כאשר אותר במקרה על ידי סקאוט שהגיע לעקוב אחרי שחקן אחר.
שניהם עברו לאירופה בגיל 19 כנגד כל הסיכויים – הסנגלי למץ הצרפתית, המצרי לבאזל השווייצרית. את התהילה הם בנו בעבודה קשה וללא יחסי ציבור בהתחלה. הם הנציגים הכי אותנטיים של אפריקה – כל אחד מהאזור שלו. ומבחינת היבשת, הם הכי ראויים לייצג אותה גם במונדיאל הקרוב, אבל רק אחד מהם יוכל להגשים את החלום.
אז עבור מי הנסיעה לקטאר חשובה יותר? שניהם כבר השתתפו בגביע העולם ברוסיה ב-2018, ומאנה נהנה קצת יותר – הוא היה כשיר לחלוטין, סיפק משחקים לא רעים, ניצח את פולין, כבש בתיקו מול יפן, אבל בסופו של דבר הודח בשלב הבתים אחרי הפסד לקולומביה, וזו הייתה אכזבה גדולה. פרשנים רבים ראו בסנגל את הנבחרת האפריקנית המבטיחה ביותר בטורניר, והיה לה פוטנציאל ללכת רחוק יותר.
סלאח התקרב למונדיאל ההוא בתנופה גדולה יותר אחרי עונת שיא מזהירה עם 44 שערים בכל המסגרות במדי ליברפול, אבל פציעה בגמר ליגת האלופות העמידה את השתתפותו בטורניר בספק והרסה את הכל. הוא אמנם הגיע, נטל חלק בשני משחקים וכבש פעמיים, אבל לא היה במיטבו בלשון המעטה, ומצרים נסעה הביתה ללא נקודות בתום שלב הבתים.
על הנייר, אם כך, סלאח זקוק ל"פיצוי" גדול יותר אחרי החוויה הטראומטית ברוסיה, אבל אפשר לטעון כי הנבחרת המצרית נחלשה מעט בהשוואה ל-2018, ואין לה סיכוי גדול להגיע להישגים יוצאי דופן בקטאר. לעומת זאת, נבחרת סנגל רק התעצמה בהשוואה למונדיאל הקודם, כולל הפריצה של השוער אדוארד מנדי למעמד של אחד הטובים בעולם, והיא באמת יכולה להיות הסוס השחור של גביע העולם, בניצוחו של מאנה.
סנגל פייבוריטית, במיוחד כי מדובר במפגש כפול בו האיכות שלה תבוא יותר לידי ביטוי. העובדה כי הגומלין ייערך ביום שלישי בדקאר, אחרי המשחק הראשון ביום שישי בקהיר, משחקת אף היא לידיה. ואולם, ביום נתון כלשהו, כוכב מסוים יכול להכריע את ההתמודדות.
האחריות הזו מוטלת בעיקר על כתפיהם של מאנה וסלאח. הם מכירים אחד את השני מצוין, ומעריכים זה את זה, ויודעים עד כמה שניהם מסוכנים. מבחינת הצופה הניטרלי זו יכולה להיות חגיגה אמיתית, ויש לקוות כי הקרבות יהיו פוריים יותר מאשר התיקו המאופס בגמר אליפות אפריקה.
צפו: הכישרון החבוי של זלאטן איברהימוביץ'
