השני בספטמבר 2017 היה יום מכונן עבור שתי נבחרות שפגשו אחת את השנייה. האחת, ישראל, ראתה את ערן זהבי מוריד את סרט הקפטן מזרועו וזורק אותו על הדשא בהפגנתיות בזמן המשחק לקול קריאות בוז צורמות. השנייה, מקדוניה, רשמה ניצחון יוקרתי מול יריבה שמדורגת מעליה, שהיה השישי שלה ב-13 שנים מאז פירוק יוגוסלביה. הנבחרת הראשונה המשיכה לעוד קמפיינים חמוצים שהסתיימו בטעם רע, והנבחרת השנייה רשמה הופעה היסטורית ביורו ועכשיו רחוקה רק משחק אחד מהופעה היסטורית במונדיאל.
צפון מקדוניה הייתה אנונימית לחלוטין, גם ברמת ההכרה הבינלאומית וגם מבחינת הכדורגל שלה. שם המדינה שלה נקבע באופן רשמי רק בשנת 2019 לאחר מאבק משפטי ארוך עם יוון. על במת הכדורגל, הישג השיא שלה היה לנצח את קרואטיה 1:2 בקמפיין מוקדמות יורו 2008, שהיה לטורניר המוצלח ביותר שלה בו סיימה במקום החמישי בבית עם 14 נקודות.
לאורך השנים הצפון מקדונים נדדו בבינוניות. דירוג השיא שלהם בפיפ”א הוא 46, שנקבע לאחר אותו קמפיין מוצלח יחסית באוקטובר 2008. רגע לפני שהגיעו לנצח את ישראל בסמי עופר, הם דורגו במקום ה-166. כיום, הנבחרת מדורגת במקום ה-67, כאשר הם נפלו מעט למטה בגלל התוצאות הרעות ביורו האחרון. אז איך קופצים 100 מקומות למעלה בפחות מחמש שנים? גם בזכות ג’קי בן זקן.
מאשדוד באהבה
ב-12 בנובמבר 2018 מ.ס אשדוד רשמה הפסד ביתי 2:1 לבני סכנין. יום לאחר מכן, מאמנה המקדוני של אשדוד, בלגויה (בובי) מילבסקי פוטר ונשלח חזרה למולדתו. כשהגיע, לקח על עצמו את אימון הנבחרת הצעירה, תפקיד שמילא במשך 4 שנים לפני ההגעה לארץ הקודש, והצליח לרשום איתה הישג שיא של העפלה היסטורית לאליפות אירופה ב-2017, תוך כדי שהוא עובר את צרפת הפייבוריטית. אמנם הוא לא עמד במשימה, אבל השיג 18 נקודות שנתנו לו את המקום השני בבית, כשלצערו הנבחרת לא הייתה בין חמש הסגניות הטובות ביותר ולא טסה לטורניר.
אחרי סיום הקמפיין, מונה מילבסקי להיות מאמן הנבחרת הבוגרת, כאשר הוא מנצל את הכישרון שנבנה במהלך השנים תחת איגור אנגלובסקי, שאימן את הנבחרת מ-2015 ועד לסיום שלב הבתים של היורו, הביא את הקבוצה למצב בה היא נמצאת היום. ההתחלה אמנם הייתה קשה, עם שלוש תוצאות תיקו מול ארמניה, איסלנד ורומניה, אבל אחריו הגיעו עוד שלושה ניצחונות והפסד בודד לגרמניה, אותה אפילו הצליחה לנצח בסיבוב הקודם ולהנחיל לה הפסד ראשון במוקדמות מזה 20 שנה.
השתלטות על הכדורגל האיטלקי
המקדונים מושפעים מאוד מהכדורגל באיטליה ומצליחים להביא את היכולות שלהם שם לידי ביטוי בצורה הטובה ביותר. מספיק רק להיזכר בשם הכי גדול שיצא ממקדוניה אי פעם, גוראן פאנדב, כדי להבין את כמות ההשפעה שיש לאיטליה על הכדורגל במדינת הבלקן. החלוץ, ששבר אינספור שיאים לשחקן מקדוני, היה הכוכב של הנבחרת וסחף אותה לכל הישג אליו הצליחה להגיע בעשור האחרון, בין אם זה שער הניצחון על גיאורגיה בגמר הפלייאוף של מוקדמות היורו, שער הניצחון מול גרמניה ואפילו שער הניצחון מול ישראל באותו משחק בחיפה.
במהלך כהונתו, אנגלובסקי ניסה להתאים את הנבחרת שלו למימדים של החלוץ הוותיק בכך שירגיש יותר בנוח להצעיד את הנבחרת למעלה, וכך עשה – הוא חיזק את ההגנה (11 שערים בקמפיין המוקדמות האחרון), חיזק את ההתקפה עם כישרונות צעירים כמו אליף אלמאס, מילאן ריסטובסקי ודארקו צ’ורלינוב והנחיל את שיטת המשחק לכל הנבחרות הצעירות, כדי שדור העתיד יצעיד את הנבחרת הבוגרת אחרי פרישתו של החלוץ האגדי.
אתמול, באצטדיונה הביתי של פאלרמו, דווקא מקדוניה הצפונית הרגישה בבית. למרות שהיא שיחקה ללא נציגיה מאיטליה (פאנדב פרש מהנבחרת, אלמאס הורחק), המקדונים הציגו הגנה קשוחה, מנעו מהאזורי להגיע למצבים יותר מדי מסוכנים וניצלו את ההזדמנויות שלהם מול ג’יג’יו דונארומה: “ניצחנו את איטליה בדרך האיטלקית, שער אחד משתי בעיטות”, אמר מילבסקי בדמעות לאחר המשחק, וכמה שהוא צדק.
הכוכבים פזורים באירופה
בניגוד לנבחרות שנחשבות מהדרג השלישי באירופה, ההרכב הפותח של צפון מקדוניה מורכב מליגיונרים שמסתובבים ברחבי היבשת ולא משחקים בליגה המקומית החלשה. הכוכב הגדול ביותר הוא כמובן אלמאס, שבגיל 22 משחק כבר שלוש עונות בנאפולי והספיק להבקיע תשעה שערים ב-37 הופעות בנבחרת הבוגרת מעמדת הקשר ההתקפי. מי שלקח את המקום של פאנדב הוא אלכסנדר טרייקובסקי בן ה-29, כושר השער הדרמטי וסגן מלך השערים של מקדוניה, לו עבר בפאלרמו ובמיורקה. לשחקן 19 שערים בנבחרת והוא אף היה זה שרשם את כל האיומים לזכות נבחרתו מול איטליה, במה שהיה האצטדיון הביתי שלו עד 2019.
בהגנה, המנהיג החדש של הנבחרת הוא דארקו ולקובסקי שמשחקה ברייקה מהליגה הקרואטית. היתרון של הבלם בן ה-26, מלבד הכישרון לשחק גם כקשר בעת הצורך, הוא שיש לו שתי רגליים חזקות ויכול לשחק בכל עמדות ההגנה. יחד עם ויסאר מוסליו מאינגולשטאט, יש לצפון מקדוניה שני בלמים גבוהים ו-ורסטילים שיכולים להקשות רבות על היריבות.
בשער יש לה מקרה מיוחד. סטולה דימיטרייבסקי בן ה-28 הוא שוערה הראשון של צפון מקדוניה מאז כניסתו של אנגולבסקי לתפקיד, אך לא בדיוק הצליח למצוא את מקומו ברמת הקבוצות, עם נדידות בין השאלות לליגות הנמוכות בספרד. העונה הוא חווה פריחה מחודשת במדי העולה החדשה ראיו וייקאנו, כולל שנה כמעט מושלמת ב-2021, אותה הוא מצליח לתרגם גם לנבחרת.
הסינדרלה החדשה של אירופה
היבשת הישנה אוהבת לייצא נבחרות מפתיעות. ביורו 2016 כל העולם היה בעד איסלנד ו-וויילס האנדרדוגיות, שהצליחו להגיע עד לרבע ולחצי הגמר בהתאמה. במונדיאל 2018 קרואטיה עשתה את הבלתי יאומן והגיעה עד לגמר עם נבחרת יחסית מוגבלת וביורו 2020 התרגשנו עד דמעות מהקאמבק המופלא של נבחרת דנמרק, שנעצר בצורה טראגית בחצי.
מוקדמות המונדיאל ב-2022 סיפקה לנו סינדרלות אירופאיות, אבל כאלה שקצת משקרות. סרביה ושווייץ הצליחו להעפיל למונדיאל מהמקום הראשון בבתיהן על חשבונן של פורטוגל איטליה, אבל אלו שתי נבחרות עבר הפכו לכמעט חברת קבע בשלב הבתים של הטורניר הגדול בעולם.
עד לפני תשעה חודשים, נבחרת מקדוניה הצפונית הייתה היחידה מאז פירוק יוגוסלביה שלא הצליחה להעפיל לטורניר גדול (מונטנגרו עלתה למונדיאל 2006 כחלק מסרביה). בשלישי, אם תדהים את העולם פעם נוספת ותדיח אלופת אירופה נוספת, ורונאלדו בראשה, היא תוכל לרשום שתי הופעות היסטוריות בטורנירים גדולים בתוך שנה וחצי ולהיות המדינה השנייה בסך הכל מאזור חבל הבלקן שמגיעה לקטאר.
פאנדב כבר הודיע שאם היא תעפיל, הוא יחזור מפרישה כדי לעזור במה שצריך על המגרש. בינינו, אחרי הסנסציה הגדולה בחצי הגמר, מי לא היה רוצה לראות את זה גם על הבמה הגדולה בעולם?
