עידן חדש בנבחרת ישראל החל אמש באצטדיונה של הופנהיים עם יוסי בניון: טבילת אש ראשונה ולא פשוטה מול יריבה בדרג הגבוה ביותר בדמותה של נבחרת גרמניה, עם שילוב של מאמן זמני שהצטרף בשבוע האחרון בדמותו של גדי ברומר. המאמן השרה רוגע ואמונה על השחקנים והסובבים אותם על הקווים ביחד עם הכנה קצרה ומקרטעת, ובעיקר עם חשש גדול מתבוסה משפילה בגרמניה, שיכולה להוציא לכולנו את הרוח מהמפרשים עוד לפני הצעד הראשון בעידן החדש.
לצערי זאת הייתה התחושה הרווחת של מרבית האנשים איתם דברתי בשבוע האחרון, וכולם ללא יוצא מן הכלל אוהבים ומאוהבים בנבחרת ישראל שיקרה לליבם יותר מכל דבר אחר בכדורגל הישראלי. זו הייתה התחושה הכללית שהייתה למרביתנו טרום המשחק, ולשמחתי על כר הדשא המציאות מצד אחד טפחה על פנינו והעמידה אותנו מול מראה אמיתית שגרמה לנו להבין ולהפנים שעדיין הפערים בינינו לבין גרמניה גדולים מתמיד, אך מצד שני הצלחנו להשיג תוצאה מכובדת עם שילוב של אופי, הקרבה ויום טוב של מרציאנו בשער.
המשחק גרם לנו לצאת מעודדים בסיומו וללכת עם ראש זקוף, אולי לעתיד אופטימי יותר שתלוי בקבלת החלטות נכונה לטווח הארוך. יוסי בניון שקיבל את שרביט הניהול של הנבחרת הבוגרת, יהיה חייב לקבל החלטות קשות ולבנות נבחרת לטווח הארוך, מבלי להתעלם מהטווח הקרוב ולקחת דוגמאות מנבחרות מצליחות דוגמת הונגריה, צפון מקדוניה, פינלנד, איסלנד ואפילו לוקסמבורג. אלו נבחרות שהיו לאורך העשור הקודם לא מעט צעדים מאחורינו, אך לצערי כולן עקפו אותנו בסיבוב בצעדי ענק בעזרת פעולות נבונות לטווח הארוך, שגם אנחנו חייבים לאמץ.
מדובר על טיפוח מסיבי של הדור הצעיר, עם ראייה לטווח ארוך, שדרוג רמת המאמנים, משאבים כלכליים משמעותיים עם שילוב של הליכה במתווה ברור לקראת בנייה של נבחרת לטווח ארוך, מה שיגדיל את הסיכוי להגיע לטורניר גדול בעוד 6-8 שנים – אפילו על חשבון הקרבה של הקמפיין הקרוב, ואולי גם זה שאחריו, כפי שעשו במדינות אחרות וזה הצליח להן בגדול.
יוסי בניון וראשי הכדורגל יהיו חייבים להידבק לתוכנית סדורה ארוכת טווח, כשייתכן שבמהלך הדרך יהיו מכשולים ורגעים קשים ולא נעימים בדרך להשגת המטרה. אני מקווה שאורן חסון ויוסי בניון לא ייכנעו ללחצי התקשורת ולחיצי הביקורת במהלך המסע הארוך. הדרך הנכונה והדבקות במטרה יביאו בסוף הדרך לתוצאות.
אני מאמין גדול מאוד בכדורגל הישראלי ובכדורגלן הישראלי. אני בטוח שהפוטנציאל שטמון בו הרבה יותר גבוה ממה שהצליחו לאורך השנים לסחוט ממנו. אני סמוך ובטוח שבניון והמאמן החדש שייבחר בקרוב לעמוד על הקווים של נבחרת ישראל, יצליחו לייצר מאבק ותחרות יוצאת דופן על חולצת הנבחרת, לא רק על ההרכב הראשון, אלא גם על המקום בסגל הרחב. נבחרת ישראל צריכה לחזור להיות מקום שכיף לבוא אליו, עם ריספקט ואהבה ולא כפי שקורה בשנים האחרונות כשלא מעט שחקנים מחפשים לברוח ממשחקים עקב פציעות מוזרות, כאשר הנבחרת הפכה עבורם לאופציה שנייה אחרי הקבוצות.
הגיע הזמן להפשיל שרוולים ולצאת למסע ארוך ומייגע עם צעדים נכונים, אסטרטגיה ברורה עם שילוב של השחקנים המוכשרים והמתאימים מהנבחרות הצעירות, אופטימיות, אמונה עצמית ושילוב של מערכים מתקדמים על כר הדשא, עם רצון לנצח, בוודאי נבחרות בדרג שלנו. הרי את גרמניה וצרפת לא ננצח גם עוד 10 שנים, הן לא היריבות האמיתיות שלנו, המשימה הלאומית הדחופה היא לעשות קפיצת מדרגה לטווח הארוך שתיתן לנו אופק אמיתי להתמודד שווה בשווה, תחילה מול הדרג השלישי של אירופה, ובשלב מאוחר יותר מול הדרג השני.
אם נצליח להגשים את המטרה עוד שמונה שנים, זאת אומרת שעמדנו במשימה לטווח הארוך. אולי בפעם הראשונה בכדורגל הישראלי אני רוצה להאמין שלא ניסחף שוב פעם להדביק פלסטרים לטווח הקצר, אלא נסכים לעבור ניתוח שורשי עמוק שיגביר את הסיכוי של המדים הכחולים לבנים שכולנו כל כך אוהבים להוות פקטור משמעותי בעתיד מול כל נבחרת, ויצירת הרתעה בעיקר במשחקי הבית, כפי שהיה בעבר הלא רחוק.
זה אפשרי וזה בר ביצוע, נא ללכת במתווה הנכון בלי זליגה מהמסלול. הפעם הרכבת חייבת להישאר על הפסים הנכונים, השינוי הפעם חייב להגיע מלמעלה עם העברת מסר ברור קודם כל לשחקנים בהווה ובעיקר לדור העתיד שאמור להיות חלק מהותי בתהליך הארוך והמתבקש.
יש לי חלום שאני מאוד רוצה שיתגשם: אני רוצה לראות בעתיד הקרוב נבחרת שאני והקהל נוכל להתגאות בה, גם כאשר היא מפסידה, ולעתיד הרחוק אני בטוח שכמוני מדינה שלמה תהיה בציפייה להגיע לטורניר גדול שיגשים לכולנו משאלה, שאולי היום נראית הזויה, אבל בעתיד הרחוק עם עבודה נכונה תקרום עור וגידים ותביא אותנו ליעד הנכסף.
ברומר: אם נתעסק בשמות לא נצא מזה
