הרבה זמן חיכו בהפועל אום אל פאחם לנצח, אבל במועדון קיבלו את ה-0:2 על מ.ס. כפר קאסם אמש (ראשון) בתחושה שונה לגמרי. בעוד הקבוצה שמחה לנוכח הניצחון, הגיעה הבשורה על הפיגוע האכזרי בחדרה שבו נרצחו רש"ט יזן פלאח ז"ל ולוחמת מג"ב, שיראל אבוקרט ז"ל, על ידי שני מחבלים מאום אל פאחם. בראיון ל-ONE סיפר היו"ר אחמד אבו אלעם על התחושות, המצב, העיר והעתיד.
איך הרגשת כששמעת על מה שקרה?
"תשמע, זה בא אחרי ניצחון שחיכינו לו הרבה זמן. לסיים את המשחק ולשמוע על כזה פיגוע ארור ומתועב? אתה יודע, זה בן אדם שמחליט לקחת חיים של אנשים בלי שום קשר לאידיאולוגיה, לאום או דת. מה זה בן אדם שרוצה לקחת חיים של אחרים? להתאבד, לבוא, לקחת חיים של משפחות עם אנשים, עם אבות, אמהות וכו'.
"אני רואה לפעמים בסרטים חיות שבאות לטרוף חיה אחרת ועוזבות אותן. איך בן אדם יכול להגיע לרמה כזאת? לרצוח אנשים? איך אפשר לחשוב על דבר כזה מטורף? אני היום יכול לשבת בכל מקום, יבוא איזשהו מטורף ויפתח בצרור יריות. אני יכולתי להיות שם. אני קרוב מאוד מאוד למשפחה של אחד הנרצחים" (משפחת פלאח).
"היום הטרור לא מבדיל בין יהודים לערבים. אנחנו חיים על חלקת אדמה כה קטנה שאנחנו צריכים לדאוג האחד לשני. הטרור לא מבדיל בין דת, גזע ומין, ועצם העובדה שהרבה קורבנות נפלו גם מהמגזר מוכיחה את זה, ריבונו של עולם. לבוא ולעשות מעשה כזה שפל? מישהו צריך לתת את הדגש ואת המילה הנחרצת בנושא הזה".
אבל זה נראה שהמצב מסלים. מה אפשר לעשות?
"אני לא רואה את זה ככה. למדתי בחיים שהכעס מתחיל בגדול והופך לקטן. עברנו במדינה הזאת המון דברים ועברנו אותם בשלום. השפויים הם הרוב, הרוב המוחץ. האנשים הקיצוניים הם קומץ בשני הצדדים וקומץ מאוד קטן. בגלל זה האנשים החכמים והשפויים, שמבינים מה עושים, צריכים לקום ולהגיד את המילה שלהם. זה הזמן להביע זעזוע מהדבר הנוראי שקרה אתמול, אבל בואו ניתן תקווה לילדים שלנו, אם זה ערבים או יהודים, שצריך להמשיך את החיים, את הדו קיום. להמשיך את האהבה שיש בינינו, אנחנו חיים על חלקת אדמה קטנה שצריך לחיות בה באהבה, אחווה ושלום".
אתה נמצא במשחק, הקבוצה שלך חוגגת ואז אתה שומע על הפיגוע.
"משמחת הניצחון, זה הפך לעצב נוראי. אל תשכח שאצלי בקבוצה יש 11 יהודים וזה לא אחד או שניים. הרוב הוא יהודי וזה לא נעים. עכשיו אני צריך לבוא לשחקנים שלי ולהרגיע אותם. אני מבין את הסיטואציה ואת המצב של השחקנים, מה עובר להם בראש, את דאגות המשפחות על הילדים שלהם. אם אני הייתי עובד בקריית ארבע והיה יוצא משם מפגע נגד ערבים או כל פיגוע שהוא ולמחרת יש לי עבודה באותו המקום - לא הייתי הולך.
"יש שחקנים שנמצאים פה כבר שלוש או ארבע שנים. הם מכירים את המנטליות והאנשים והם חלק מהמשפחה. אני מתנהג עם השחקנים שלי כמו בנים ואני צריך לדאוג לבנים שלי, לשחקנים הללו שנותנים את הנשמה למעני. הכאב שלהם זה הכאב שלי ונהפוך הוא, אנחנו ביחד".
אתה גר באום אל פאחם, כמה זה יעשה שם רע לעיר שהמחבל בא משם?
"הבעיה היא לא באום אל פאחם, אלא באנשים שצריכים לדבר על העיר הזאת. כל יהודי שנכנס לעיר יודע בדיוק מה יש שם ואיזה אנשים יש שם. השגרירים הכי טובים אלו השחקנים היהודים ששיחקו אצלי, אלה שעזבו ואלה שעדיין פה. אם אתה חי בראשל"צ או בתל אביב, אתה בגדר אדם שרק שומע על העיר. מי שמכיר את אום אל פאחם יודע שהרוב המוחץ תומך בדו קיום ואתה יכול להרגיש את זה היום בבוקר. אם אתה מסתובב בעיר, אתה מרגיש את הסבל והעצב. כואב לאנשים על מה שקרה".
אתה בטח מדבר עם אנשים בעיר. מה אומרים?
"לפני שנה וחצי אמרתי בראיון שהמדינה מתייחסת למגזר כחצר האחורית. הנשק משתולל ובסופו של דבר הוא יופנה לצד השני. אם אתה לא מטפל בבעיות הקשות של המגזר, עם האווירה שאנחנו חיים בה והכבישים שאנחנו חיים בהם, אז זה מה שקורה. הגינה לא מטופחת, אז ייצאו עשבים שוטים".
איך מטפלים בבעיית הנשק במגזר?
"זו המדינה, לא אני. צריך לבנות תוכנית לכמה שנים, זה מגזר שנשכח 20 שנה ולא טופל. זה מגזר שאף אחד לא דאג לו, שלפני שנכנס מנסור עבאס, הוא לא קיבל תקציבים. זה לא מצדיק להחזיק נשק, אבל אנחנו לא מחזיקים את הנשק. יש את הקומץ שמחזיק בנשק והמדינה והמשטרה צריכות לטפל בו. אני לא הממשלה, אלא רק יכול לדבר ולחנך. בסופו של יום, וזה מה שאני אומר תמיד, זו השכלה של אנשים, לשלוח ילדים ללמוד, חינוך ושלום. צריך לדבר עם אנשים בגובה העיניים, שיהיה להם עתיד, משהו שיהיה לך לעשות בחיים".
אתה מכיר את משפחות המחבלים שיצאו אתמול?
"כן. אני מכיר את המשפחות, אבל למה אף אחד לא נוגע בסוגיה עצמה? הבן אדם שעשה את הפיגוע הצטרף לדאעש ב-2016 ונעצר בטורקיה. הוא הוסגר למדינת ישראל, היא שפטה אותו לשנה או שנתיים ושחררה אותו בלי שום ויכוח. הוא היה מאחורי סורג ובריח ובחזקת הביטחון והאנשים הממונים על החוק. האנשים הללו שחררו אותו והיו צריכים לדעת איזה בן אדם עומד מולם. אני מכיר את המשפחה מרחוק. לא תיארתי לעצמי שמשם ייצא מחבל וגם עכשיו אני לא יכול לחשוב שיכול לצאת מאום אל פאחם מישהו שיעשה מעשה כזה".
אומרים שאבא של אחד המחבלים אוהד שלכם ואפילו היה פעיל בפייסבוק ומעדכן על הקבוצה.
"הוא לא פעיל אצל האוהדים או בקבוצה. הוא פועל לבד. כולם יכולים להעיד שאני לא בקשר איתו יותר משלוש שנים ואפילו רבתי איתו בשבוע האחרון. אני נגד קו המחשבה הזה והבן אדם, בגיל 60, מביא ילדים למשחקים באוטובוסים ולוקח מהם כסף. אני לא חושב שהאבא בעד הדברים האלה".
תיארת לעצמך שמבן אדם שמוציא הסעות למשחקים של הקבוצה שלך, ייצא בן מחבל?
"זה הזוי. זה בן אדם שכל השחקנים מכירים אותו. אבל בוא לא נשלה את עצמנו. זו החלטה של בן אדם יחיד. זה כמו שאשב במסעדה לארוחת בוקר ויבוא איזה מטורף, ערבי או יהודי ויתחיל בצרור יריות. יכולים לשבת לידי יהודי ויהודיה, והבן אדם יירה בי או בהם. כל אחד יכול היום לעבור וזה יהיה גורלו".
היו דיבורים אתמול שהיו צפירות של שמחה בעיר. חלק טוענים בגלל הפיגוע, חלק בגלל הניצחון.
"איזה צפירות? זה לא נכון. אתה יכול לבוא ולהסתובב בעיר ולראות איך אנשים כואבים את המצב. צריך לראות מה חושב הרוב, לעולם אל תסתכל על הקומץ. אני אומר לך שהרוב המוחץ נגד הפעולות האלה, כל העיר. למי זה מוסיף? אתה יכול לבוא איתי עכשיו ולהסתובב בכיף בעיר. אתה תראה מה זאת העיר הזאת. אתה לא יכול לשפוט אותה מרחוק, בוא תראה בפנים".
כמה זה היה לא נעים שהסתובבו שוטרים בעיר אתמול?
"מרוב שהייתי מותש וכעוס אחרי המשחק, באתי מיד הביתה. ישבתי במשך שעה מול הטלוויזיה, ראיתי חדשות והתעניינתי במה שקרה. מיד לאחר מכן הלכתי לישון".
1:2 חשוב לוויאדוליד של שון וייסמן
