לצאת לדרך חדשה זה אף פעם לא דבר פשוט. תוסיפו לכך מדינה זרה, תרבות שונה ודרישות אחרות, ותקבלו קשיים מולם ניצבים הספורטאים שאורזים מזוודה. ישראלי כזה, שעזב העונה לטובת הליגה האיטלקית, הוא דור פרץ. הקשר שכיכב במדי מכבי תל אביב קפץ מדרגה עם חתימה בוונציה, העולה החדשה לסרייה א’.
פרץ, שנחשב לכוכב גדול בישראל, נאלץ להילחם על המקום שלו בהרכב עם קשרים שנחשבים לבכירים ממנו בקבוצה. המאמן שלו, פאולו זנאטי, סיפר לנו שבעונה הבאה דור כבר אמור להיות שחקן מרכזי. הקשר הישראלי מצידו יודע שהבטחות לחוד ומציאות לחוד, כאשר הוא ממשיך להתאמן בכל הכוח ולחכות להזדמנות שלו להוכיח עצמו.
בראיון המיוחד ל-ONE, הגענו לעיר הציורית למשך ארבעה ימים על מנת לפגוש את הליגיונר שנאבק יחד עם קבוצתו על הישרדות בליגה הבכירה. שחקן נבחרת ישראל, שיצא לארץ המגף בקול תרועה רמה, מצא את עצמו יושב בספסל לאחר שפתח בשני משחקים בלבד העונה בליגה. בראיון פתוח, מספר פרץ על קשיי ההתאקלמות, מדבר גם על עתידו וגם על משפחתו, על יונתן כהן וערן זהבי. וגם: האם יחזור למכבי ת”א?
רגע לפני המשחק הכי חשוב של העונה - אחרי שלושה הפסדים ברציפות, נגד סמפדוריה, פרץ מצא זמן כדי לפתוח את הלב. למרות שהוא לא משחק ואפילו ספג קריאות לא נעימות מהאוהדים המקומיים, הקשר ממשיך להאמין בעצמו. אז מה השלב הבא בקריירה? את הרמזים אפשר למצוא בכתבה. צפו בדור פרץ הולך נגד הרוח ומנסה להוכיח לכולם, כולל לעצמו, שהוא שחקן שיש לו מקום גם בליגה האיטלקית:
כתבה מיוחדת: דור פרץ פותח את הלב בוונציה
“אחרי שסיימתי את העונה במכבי תל אביב, ברמה הכי גבוהה שיכולתי ברמה האישית, הגעתי להישגים שכשעליתי לבוגרים חלמתי שאשיג אותם כשחקן”, סיפר דור פרץ. “ואז הגעתי לפה, עם התחושה הזו שאני משהו וראיתי שדווקא בונים עליי. ראיתי שאני בקצב, ראיתי שאני ביג טיים שם, ראיתי שיש פערים בין המשחק שמשוחק למה שאני מבין ואיך שאני רואה את המשחק. עם הזמן הבנתי שפה יש בעייתיות קטנה כי אני צריך ללמוד באמת סטייל משחק שהוא שונה. פתאום זה משחק אחר. השחקנים שאני פוגש, אני רואה את הגבהים שלהם, את הפיזיות של השחקנים, הרגליים החזקות, ואני ממוצע פה. על מנת להפוך משחקן ממוצע לאקס פקטור, אני צריך לעבוד מאוד קשה כאן”.
הקשר הרחיב: “חזרתי מיציאה של שבועיים והתאמנתי שלושה-ארבעה אימונים. זה לא מספיק. יש לי כאבים בברך, ואני עולה עם חבישה, מינימום גבס, לא יכול לקפל את הברך. אבל מה, את הזדמנות בסן סירו אני לא אפספס. אתה יודע, מספיק שאני עושה גול, מספיק שאני עושה משחק טוב, 50-60 דקות טובות, כמה שאני יכול לתת, שווה לי כמו זהב. לרזומה האישי שלי, לקריירה, לתחושות שלי, לסיפוק, שווה לי. הלכתי על זה. הייתי ככה קרוב מלהבקיע בנגיחה, קפצתי עם הראש במקום עם הרגל, אינסטינקט. תאר לך שהיה נכנס, לא משנה איזה משחק עשיתי, זה גול. אם זה קורה, לא יודע אם דברים היו יכולים להיראות אחרת, אבל יש מצב. קודם כל יש לך גול בסן סירו שזה עולם ומלואו. כמה פעמים ראיתי את אותו רגע ושאלתי את עצמי למה הלכתי עם הראש ולא רגל. אין סוף”.
פרץ הרחיב על תהליך החזרה שלו למגרשים: “וכאילו פה היה הלימוד שלי גם, להבין שברגע שאני תקופה מסוימת בחוץ, גם אם מאוד רוצים אותך, יש תהליך של חזרה למגרש. כל דקה פה, כמו שהיא יכולה להוות לי המון המון תועלת לקריירה, היא גם יכולה לגרוע. מאז אני נכנס מחליף, רבע שעה, עשרים דקות, חצי שעה. יובנטוס, אטאלנטה, חווה את החוויות, עוזר לחברים שלי לקבוצה. כמובן שהייתי רוצה יותר מזה, אבל כן, מאז בוא נגיד שלא יצא לי לפתוח משחק בליגה, ואז הבנתי את הרמה שאני משחק בה”.
“אמא מוכנה לשלם לי משכורת, רק שאחזור”
“כולם כבר במתח, אתה יודע, מהדקות האלה, דקה 85, כל מי שהתחמם כבר מוכן להיכנס. יש עוד חילוף אחד, פתאום צעקות לספסל ‘איפה דור? איפה דור? שיתחמם מהר, הוא עוד שתי דקות נכנס’. שם עליי גופיית חימום, רץ חזרה לאזור חימום לעשות עוד שנים-שלושה ספרינטים ולהיכנס, לשבע דקות, אנחנו מדברים בדיוק על שבע דקות. אבל מה, אלו שבע דקות באולימפיקו, מול לאציו, שאתה חלק ממשחק והכול יכול לקרות. ואז בשנייה האחרונה הם קוראים לשחקן, ובעצם הם צועקים ‘בוא, בוא, בוא, אתה צריך להיכנס מהר’. זה נראה היה מכוון אליי אז שאלתי ‘אני?’, הוא אמר לי ‘לא, לא’, זה היה לשחקן שמאחוריי. אני יכול להגיד לך שהיו לי כמה דמעות. תחושה לא כיפית. של רגשות מסוימים שהם בין כעס, לתסכול, לאכזבה, מיקס של הכול יחד, הוציא לי כמה דמעות. אמרתי ‘מצד שני זה המצב שיש עכשיו’. אני מתקשר קצת לאבא ולאמא שלי, לדבר איתם, ואני שופך חיוביות על הסיטואציה”.
איך נראה הקשר שלך עם המשפחה?
”המשפחה איתי, אבא ואמא הם איתי לאורך כל המסלול. תתקשר עכשיו לאמא שלי, תראה מה היא תגיד לך לגבי חזרה לארץ. היא הייתה מחזירה אותי, הייתה מוכנה אפילו לשלם לי את המשכורת, רק שאני אחזור. ואני מבין אותה, בסופו של דבר עברתי למדינה אחרת, ממקום שהם רואים אותי פעם, פעמיים, שלוש בשבוע, עכשיו הם רואים אותי פעם בחודש, ואולי זה רק בטלוויזיה”.
מה דעתך על המצב של יונתן כהן?
”הוא עושה תהליך התאקלמות שהוא מאוד דומה לשלי, יש לנו המון על מה לדבר, גם על האתגרים שאנחנו חווים, אנחנו פה אחד בשביל השני. יש לך תחושה טובה שעוד מישהו נמצא פה, שעוד מישהו עובר חוויה דומה למרות שאני הראשון שמאחל לו לפרוץ כל תקרה שהוא יכול פה”.
גם לערן זהבי ההתאקלמות לא הייתה פשוטה.
”זהבי התחיל מאוד טוב פה, כבש שער או שניים בהתחלה אבל הוא נפצע, ולעבור פציעה במדינה זרה זה לא פשוט ומאתגר מאוד. אז אם נוסיף את זה למשוואה, ונוסיף את הרמה הגבוהה שיש פה, ואת זה שהוא הגיע לקבוצה שסיימה לפני במקום הרביעי בסרייה א’, לא במקומות 17-18, אז אתה אני יכול להבין. כן הוא עבר פה חוויה מאוד מאתגרת והוא אמר ‘הדבר הראשון שאני רוצה אולי זה לחזור לאזור נוחות שהוא נמצא בארץ’”.
מה לגבי במכבי ת”א, רואה את עצמך חוזר?
”קודם כל, לקבל הודעה ממכבי לחזור תהיה המחמאה הכי גדולה שיש, נתחיל מזה. אני לא קופץ למסקנות ואני לא קופץ ישר למחשבה שסוף העונה הגיעה אז יאללה בוא נקפל את הדברים ונחזור או נמשיך ליעד הבא. לא, יש לי פה חוזה. אני מצטער כן, וזה בסדר, גם אני כשיצאתי לא הבנתי, אנחנו לא מבינים מה זה. לא מבינים מה זה לעלות למשחק מול יובנטוס, מול מילאן, מול סמפדוריה. עוד לא הספקתי לחוות רצף אחד שבו אני יכול להוכיח באימונים, במשחקים מה אני שווה, אז כבר עכשיו אני אחזור? עוד לא התחלתי. מבחינתו (מאמן הקבוצה), הוא רואה אותי כשחקן משמעותי בעונה הבאה וכן, אני מאמין לו. אבל זה כן עם חיוך, שזה אולי. זה לא משנה כמה אני אשכנע אותך עכשיו ואתה תשאל אותי, העובדות בשטח מראות אחרת, לעונה הבאה הקלפים יכולים להתערבב, הקבוצה יכולה להשתנות קצת והתלכיד יכול להשתנות. יכולים לקרות דברים כאלה ואחרים, אבל יש עוד זמן עד העונה הבאה”.
פרץ חתם את דבריו: “אני מתכונן לכל תרחיש שיכול להיות, כי בסופו של דבר אם אני אעלה על המגרש, יש לי חברים לקבוצה שאני רוצה לשחק בשבילם. יש לי מועדון שכרגע אני שייך לו ושאני רוצה שינצל מירידה, אז אני צריך להיות מוכן. אני לא נשבר ואני לא מוותר, וכמו שאמרתי, אמונה מחברת אותך ישירות לעניין הזה שהדרך שלך היא הטובה ביותר בשבילך”.
