כפי שנחשף ב-ONE, לאחר תקופה של למעלה מחצי שנה ללא כדורגל, לידור כהן חתם היום במדי בנגקוק גלאס, אלופת הליגה התאילנדית אשתקד. הוא שם מאחוריו אולי את התקופה הכי קשה שלו בקריירה, תקופה בה השתקם מפגיעה משולבת ברצועה הצולבת.
כהן בן ה-29, אשר לו עבר במדי בית"ר ירושלים, מכבי פ"ת והפועל ת"א, ראה עצמו רק בשנה שעברה רחוק מספר דקות מזכייה בגביע המדינה ביחד עם האדומים ואף היה מעורב בשער שכבשה קבוצתו של ניר קלינגר דאז. רק מספר חודשים לאחר מכן, הוא ראה שחורות כשנפצע כבר במחזור הראשון במדי קבוצתו הקודמת, נונגבואה, בו הספיק אף לבשל. צילום האולטרסאונד לא הותיר מקום לספק.
כיום, למעלה מחצי שנה אחרי ורגע לפני שהוא יוצא לדרך חדשה, כפי שפורסם ב-ONE, הוא מספר על הימים הקשים שעבר, מידת הכשירות שלו כיום, הקבוצה החדשה שלו ומדוע לא חזר לארץ.
לידור מה שלומך בימים אלו?
"אני יכול להגיד לך שאחרי שישה חודשים וניתוח, אני מרגיש הרבה יותר טוב והרבה יותר חזק. גם מנטלית וגם פיזית".
איך זה להיות יותר מחצי שנה בלי כדורגל…
"קודם כל, זה הדבר הכי קשה שיש לספורטאי בכלל ולא רק לשחקן כדורגל. להיפצע תקופה ממושכת שכזאת ולא לקום כל בוקר כדי לעשות את הדבר שאתה הכי אוהב לעשות. ככה שעברתי חצי שנה מאוד קשה שמאוד חיזקה אותי ואני חושב שאם לא המשפחה שלי: אשתי והילד, היה לי קשה מאוד לשרוד את זה".
ספר על הרגע שאחרי הפציעה. לקחת את זה מאוד קשה, מה עבר בראש?
"אני יכול להגיד שחוץ מזה שעברתי את אחת הפציעות שהכדורגלן הכי חושש ממנה – פגיעה ברצועה הצולבת, עברתי פגיעה משולבת ויותר קשה: עם פגיעה ברציעה הצידית ועוד כמה קרעים בשריר התאומים ובהמסטרינג. כשאתה מקבל את התוצאות של הבדיקה ואתה מודע למה שאומרים, אתה תמיד חושש אם לא תחזור לשחק או שתחזור פחות טוב. אתה מאוד חושש שלא תחזור להיות מה שהיית לפני ומנגד אתה מאוד מקווה לחזור להיות חזק. אי הוודאות זה הדבר שהכי פוגע בך. השבוע שלאחר הפציעה היה אחד הקשים שבחיים שלי, העדפתי להתנתק ואני יכול להגיד לך שלא דיברתי אפילו עם המשפחה הכי קרובה שלי. הייתי צריך לעכל את זה ולחשב מסלול מחדש".
היו כאלה שהופתעו שלא עשית את השיקום בארץ.
"הייתה לי דילמה מאוד קשה אם לקחת את הדברים ולחזור לארץ לעשות את השיקום עם אנשי הצוות שאני מכיר או להילחם ולהמשיך פה במטרה להראות את מה שאני יודע. אחת הסיבות שהשאירה אותי פה הייתה המשחק הראשון שלי במדי נונגבואה, בו הספקתי אפילו לבשל. למרות ששיחקתי רק משחק אחד, הוא הצליח לעורר גלים וזה מה שבדיעבד הוביל לכך שבתאילנד נלחמו שאשאר.
הקבוצה הקודמת שלי רצתה שאשאר ואעשה את הניתוח בעיר שבה התגוררתי בתחילת העונה (אודון), אבל סירבתי כי ידעתי שאני רוצה את הדוקטור הכי טוב בתאילנד, שנמצא בבנגקוק. הקבוצה הציבה לי אולטימטום: אם לא תעשה את השיקום אצלנו, החוזה מתבטל. אמרתי למנהל המקצועי שאני מסרב לעשות את השיקום אצלם, שאני לא חושש מהיכולות שלי ומאמין שאחזור חזק יותר ואמצא קבוצה פה בתאילנד".
ובתוך תוכך באמת בכך האמנת?
"כן. האמנתי בעצמי ובגלל זה היה לי חשוב מבחינה רפואית, קודם כל למצוא את הדוקטור הכי טוב בתאילנד וזה לא משנה לאיזו קבוצה זה יוביל. הסוכנים שלי מתאילנד ומספרד, ביחד עם גלעד ושלומי הסוכנים הישראלים, מצאו את הדוקטור הטוב ביותר שיש בתאילנד, שנמצא בקשר עם הפיזיותרפיסט של האלופה. בנינו תוכנית של עבודה יומיומית קשה במשך ארבע או חמש שעות כל יום".
ומי שילם על הטיפול הזה?
"הכול בא ממני בצורה עצמאית. החוזה שלי הרי בוטל וקיבלתי פיצוי של מספר משכורות, מה שאפשר לי להתקיים בכבוד ורק לעבור את התקופה והשיקום הללו".
כשאתה מדבר על שיקום. למה אתה מתכוון?
"אני יכול להגיד לך שלקחתי על עצמי פרויקט: התחלתי את הימים בבריכה בבניין שלי, לאחר מכן נחתי קצת ושוב מתחילים טיפול פיזיותרפי ואימון בחדר הכושר עד הערב. זה התנהל במשך שישה ימים בשבוע, במשך כמה שעות".
ואיך נכנסה BG (בנגקוק גלאס) לתמונה?
"כמו שאמרתי, הם היו בקשר עם הפיזיותרפיסט שעובד בקבוצה במשך כל הזמן. הם תמיד ידעו מה מצבי ומהרגע הראשון הבהירו שאני מוזמן להתאמן איתם כשאחזור לכשירות מלאה. כשתהיה לי את ההזדמנות להרשים ואם אעשה כך, אחתום שם. ידעתי שגם אם אחזור להתאמן שם, זה יהיה בהתחלה בלי חוזה, אבל הייתי כל כך רעב והאמנתי שברגע שרק אהיה בריא, על המגרש הדברים יסתדרו.
אני יכול להודות להם על כך, שגם לפני שהתחלתי להתאמן עם הקבוצה עצמה, הם אפשרו לי להתאמן אימונים אישיים במשך למעלה מחודשיים במתחם האימונים שלהם, כך שלמעשה הם ליוו אותי לכל אורך הפציעה. אני חושב שזה לא מובן מאליו, לקחת שחקן במצב כזה ולתת לו את האפשרות להשתקם ובהמשך לקבל הזדמנות, כשאתה בכלל לא יודע אם הוא יהיה שחקן שלך".
מצד אחד אתה צריך להרשים, מהצד השני אתה צריך להיזהר כי אתה עוד בשיקום.
״כן כי מצד אחד אתה מאוד מפחד ומאוד זהיר כי אם היית נמצא במקום שמכיר את היכולות שלך אז זה היה יותר קל. אבל במקרה שלי, הייתה לי הזדמנות אחת להראות את מה שאני יודע באימונים. לא היה לי את הזמן לחשוב יותר מדי או לפחד. הם לא ידעו יותר מדי מי אני. אני זוכר באחד האימונים שעבדנו על סיומות לשער וכל העיניים הופנו אליי. ואני אומר לעצמי בראש להיות זהיר עם הבעיטה ומצד שני אני צריך להכניס עוצמה כדי שהכדור יכנס ויתרשמו ממני״.
אז אם אשאל אותך, היום, חצי שנה לאחר הפציעה, כמה אתה כשיר?
"אני יכול להגיד לך שכיום הכשירות שלי מוערכת ב-85%. אבל אני מאמין שאצליח תוך חודש להגיע לכשירות מלאה לחלוטין, בלי פחד ובלי לחץ. אני עוד צריך עוד קצת זמן, כי בכל זאת חוויתי מעין טראומה, אבל אני לא דואג ובטוח שתוך תקופה קצרה, אחזור להיות לידור של פעם".
מה למדת מכל התקופה הזאת?
"אני יכול להגיד לך, שכשאתה שומע את המשפט "הכול לטובה", הוא מתפרש לפעמים כמעין קלישאה. במקרה שלי, אם אני צריך לסכם את התקופה שעברתי במשפט אחד, זה יהיה המשפט הזה. מלשחק משחק אחד בקבוצה שעלתה ליגה ואז להיפצע, לחזור לקבל הזדמנות מאלופת תאילנד ופתאום אולי אפילו לשחק בשלב הבתים של ליגת האלופות של אסיה".
ספר קצת על הקבוצה.
"כשהגעתי למתחם האימונים, באמת שנדהמתי ואני יכול להגיד לך שאם אני משווה את זה לארץ, גם למכבי חיפה וגם למכבי ת"א אין מתחם ברמה הזאת. זה ברמות הכי גבוהות באירופה. מבחינת הקבוצה, השנה הם לא ייקחו את האליפות אבל מדובר במועדון שנלחם בכל עונה על האליפות עם בורירהאם יונייטד (קבוצתו לשעבר של גידי קאניוק). יש פה הרבה שחקני נבחרת".
ליגת האלופות של אסיה, אפילו ערן זהבי לא זכה לשחק שם.
"לערן לא יצא לשחק בקבוצה שהצליחה להיאבק קבוע בצמרת, ככה שזה לא אינדיקציה להשוות. אני מגיע לקבוצה שנלחמת על המפעל הזה בכל שנה ומגיעה אוטומטית אם היא לוקחת את האליפות. אין לי ספק, שזו הזדמנות מצוינת גם להוכיח את עצמי ולצבור עוד קצת ניסיון. אני צריך להדגיש, שמבחינתי, זו גם ההזדמנות היחידה שלי לשחק עד תום העונה, כי חלון ההעברות בליגה התאילנדית סגור ולמעשה אוכל להשתלב רק בשלב הבתים בחודש הבא".
חזרה לארץ לא הייתה על הפרק?
"האמת שלא. אחרי המשחק הראשון שלי, שבישלתי ונפצעתי, יצאתי עם תחושה שאני כן יכול להצליח בליגה התאילנדית ואמרתי לעצמי שגם מבחינתי, אני כן ארצה לתת לעצמי איזשהו פיצוי על מה שלא הספקתי לעשות בתחילת העונה. יכול להיות ששחקנים אחרים היו רוצים לחזור וכמו שאמרתי קודם לעשות שיקום בארץ, אבל למזלי, זכיתי לאישה מיוחדת שבלעדיה אני לא חושב שהיו לי את הכוחות לעבור שיקום שכזה ותקופה שכזאת במדינה זרה".
