כשמונה חודשים אחרי שזכתה במדליית הזהב האולימפית בקרב רב של אולימפיאדת טוקיו 2020, לינוי אשרם הכריזה היום (שני) על פרישה רשמית מקריירה ספורטיבית בהתעמלות אמנותית, במסיבת עיתונאים מיוחדת. בהמשך, היא תצטרף לצוות האימון של נבחרת ההתעמלות האמנותית במסגרת האיגוד.
אשרם בת ה-22, כפי שפורסם ב-ONE, תצטרף לצוות האימון בנבחרות ישראל בהתעמלות אמנותית, כך שתעבוד ביחד עם מאמנת העל של הענף, איילת זוסמן, שליוותה אותה במהלך הקריירה המוצלחת ומלאת ההישגים שלה. באיגוד אישרו זאת רשמית.
אשרם אמרה תוך שהיא מתקשה לעצור את הדמעות במסיבת העיתונאים: “איזה מעמד מרגש. לפני כשמונה חודשים נכנסתי לאולם התחרות בטוקיו כדי להתאמן. האימון היה ממש לא טוב, הרגשתי רעד ברגליים, עברו לי הרבה מחשבות בראש. אמרתי לעצמי ‘הגעת לרגע שחיכית לו, האירוע החשוב בקריירה שלי, שהשקעת 15 שנים עבורו’. פחדתי שהכול יורד לטמיון. הייתי בסטרס נוראי, הבנתי שזו התחנה הסופית שלי בקריירה. היום אני יכולה לומר שהרגשתי את המחויבות הכי גדולה בקריירה שלי. הרגשתי שמדינה שלמה מתחת לכתפיים שלי. אסור לי לאכזב. ידעתי שמדינת ישראל מאחוריי ורוצה בהצלחתי, זה הגביר בי מאוד את המוטיבציה להצליח”.
לינוי אשרם במסיבת עיתונאים מרגשת במיוחד
אשרם הוסיפה: “את התרגיל הראשון שלי בטוקיו לעולם לא אשכח. לא חלמתי בחלומות הגרועים שלי שדווקא בחישוק, התרגיל החזק שלי, אציג יכולת גרועה. אחרי התרגיל דורגתי במקום ה-16. שואלים איך התאפסתי, איילת זוסמן אמרה לי ‘רק תיכנסי לגמר ולא משנה מאיזה מקום’. אמרתי לעצמי שהנורא מכל כבר מאחוריי, אין לאן להתדרדר כי הייתי במקום הכי נמוך שאפשר. זה היה יום ארוך והרגשתי שלא נגמר. דורגתי בסיומו במקום השלישי. הבנתי שאני מסוגלת לזכות במדליה”.
עוד אמרה: “בכנות רבה, מעולם לא חלמתי שאזכה במדליית זהב. היום כשכתוב לי בכרטיס הביקור אלופה אולימפית אני יכולה לומר בסיפוק רב שהיה שווה כל המסע הזה. רציתי להגיע בשיא שלי. בגילוי לב, גם היום, שמונה חודשים אחרי, עדיין קשה לי לומר את צמד המילים ‘אלופה אולימפית’. אני שואלת את עצמי ‘מה אני, לינוי אשרם מראשון לציון, זכיתי בזהב?’. אני שואלת אם זה באמת קרה”.
אשרם הוסיפה: “במעמד זה אני מודיעה על פרישה. ספורטאי צריך לדעת מתי לפרוש. הגשמתי את החלום שלי והגעתי לשיא המקצועי. החלטתי להמשיך באותו מסלול, אבל בצד השני של המשטח. הדרך לזהב הייתה קשה, אבל אני שמחה שבחרתי בכיוון הזה בחיים שלי. תודה להורים שלי, חדווה ואורן, על הכול. ללא איילת זוסמן אני לא בטוחה שהייתי אלופה אולימפית. אם הייתי יכולה לחתוך את המדליה לשניים, הייתי נותנת לה את החלק שלה. תודה לאיגוד, לעיריית ראשון לציון, לכולם. תודה לישראל על כל החום והאהבה”.
איילת זוסמן, מאמנת העל של ההתעמלות האמנותית בישראל וזו שליוותה את אשרם בקריירה, אמרה: “איך אפשר לסכם בכמה מילים מסע ארוך ומפרך? אני שמחה שבסופו של דבר אנו יכולות לסכם את הדרך באופן עטור הישגים חסרי תקדים. הדרך הייתה לא פחות משמעותית מהדבר עצמו. לא קידשנו רק את המדליה. אני מתרגשת מהדרך הבאה שלנו, דרכנו ממשיכות יחד בהצבת יעדים וחלומות חדשים להתעמלות הישראלית. כל מה שלמדנו ביחד והדרך בה פעלנו היא זו שתציב לנו את הדרך המקצועית. יש עוד הרבה עבודה, אבל אני בטוחה שבעזרת הצוות נעמוד ביעדים תוך עמידה בערכים שעמדו לנגד עיניי. למרות הסטיגמות, לינוי ואני הוכחנו לעולם שאפשר גם אחרת. תודה לכל מי שליווה אותנו. לשותפתי לדרך, שליוותה אותי בכל רגע עם ניסיונה העשיר, המאמנת אלה סמופלוב. שהיא גם חברה אישית. לימדה אותי לא לוותר עד שנגשים את החלום הזה”.
זוסמן המשיכה בתודות לוועד האולימפי, עיריית ראשון לציון, אנשי הצוות בהתעמלות האומנותית, הודתה גם לפיזיותרפיסטית נטלי ברטלר, הסוכן אופיר אבן ולמאמנת רעיה אירגו. המאמנת הרחיבה ואמרה: “תודה למדינה שלמה שהפכה בין לילה לשותפה למדליה. תודה ללינוי, האחת והיחידה, שנלחמה עליי בכל פעם מחדש. הניצחון האמיתי שלנו הוא הביחד. תודה על זה שהגשמנו יותר ממה שחלמנו. תמיד ידעתי שאת ששווה זהב, ולשמחתי עכשיו כולם יודעים. אני אוהבת אותך”.
שר התרבות והספורט, חילי טרופר, אמר: “לינוי היקרה, תודה גדולה על זה שהבאת גאווה לספורט הישראלי. הותרת חותם. ההישגים שלך נגעו בשמיים של הספורט העולמי, אבל מה שמיוחד בך זה שנשארת עם רגליים על הקרקע”.
ראש עיריית ראשון לציון, רז קינסטליך, אמר: “האמת שחשבתי מה להגיד. אני יכול להגיד מילה אחת: תודה. תודה ענקית על הכבוד העצום שנתתן למדינת ישראל, ובטח לעיר ראשון לציון. רק שלשום היינו במרוץ ראשל”צ, היא רצה עשרה קילומטר, אבל מה שאני רוצה להגיד זה שאחרי המרוץ היה לנו אחד נוסף, של כמה מאות מטרים, לילדים עם צרכים מיוחדים. לא ויתרת, לינוי. רצת ליד אותו ילד בכיסא גלגלים. את בחורה מדהימה, אנחנו גאים בך בראשון לציון. אנחנו שמחים שתמשיכי להיות חלק מההתעמלות בעיר. הכנסתם אותנו להוצאות לא קטנות. אנחנו בונים מתקן בעלות של בערך 70 מיליון ש”ח כדי שלא יהיה לך תירוץ לנסוע לווינגייט. לצערי, המדינה כשלה בדרך והנטל נופל על ראשי הרשויות. אני באופן אישי מרים את הכפפה וניתן ונסייע, נרים את אחד המתקנים הכי יפים במדינה ואת חייבת להיות חלק ממנה. תודה לך איילת, תודה לינוי”.
