הליגה הלאומית מתקרבת לישורת האחרונה. הפועל פתח תקווה מעדה במחזור האחרון מול הפועל כפר סבא כשספגה 2:1 והכניסה גם את האחרונה למאבק העלייה, כאשר לראשונה מזה לא מעט מחזורים, מ.ס כפר קאסם איבדה את המקום המוביל לליגת העל לטובת נס ציונה, כאשר מי שאיבד את משרתו הוא המאמן עמיר נוסבאום שהוחלף על ידי סולימאן אזברגה.
מנגד, מי שחזרה לנצח היא בני ריינה, שגברה 0:1 על כפר קאסם והיא מתקרבת בצעדי ענק לליגת העל, ביחד עם מאמנה אדהם האדיה. בראיון מיוחד ל"לאומית במוקד", מספר המאמן הצעיר בן ה-37 על סוד הקסם של קבוצתו, מדוע הוא מסרב עדיין לחגוג והשאיפות לעתיד.
הייתם בתקופה פחות טובה. איך הצלחתם לצאת ממנה ולנצח את כפר קאסם?
”אני לא חושב שהיינו בתקופה פחות טובה. בליגה הזאת הכל יכול לקרות. לשחק נגד הפועל פ"ת במושבה זה לא אמור להיות קל. אנחנו יודעים שכל משחק יכול להתפתח לכל כיוון ואנחנו לא מתרגשים מזה וזו הגדולה שלנו. הסוד שלנו הוא בקבוצתיות. יש לנו סגל מצוין, עם עומק בסגל ויש מלחמה על המקום ב-11. בתקופה האחרונה אנחנו כמעט ולא עולים עם אותו ההרכב וזה גורם לשחקנים לתת 200% מעצמם. בנוסף, בנינו את הקבוצה על 11 לוחמים שעובדים במגרש ולא משנה מה".
יש עכשיו לחץ. כפר קאסם לא רגילה למעמד הזה של הציפיות וקרסה. איך אתם מצליחים לא להילחץ?
”זו עבודה מנטלית. השחקנים צריכים להאמין בדרך שלנו כצוות ולהיות ביחד כל הזמן. השמחה שלנו בקבוצה מאפשרת לנו לא לבוא בלחץ. התעלינו מול כפר קאסם ובאנו מוכנים. אני אישית לא מרגיש לחץ. המטרה שלנו הייתה להישאר בליגה, אחרי זה הבאנו את הפלייאוף העליון בשלב מוקדם. בפלייאוף העליון אמרנו שנבוא לנצח בכל משחק. התחבר לנו בעשרת המשחקים האחרונים לנצח שמונה פעמים".
אבל עכשיו זו תהיה אכזבה אם לא תעפילו.
”אנחנו לא מסתכלים על כך כאכזבה אם לא נעלה. אנחנו קבוצה טובה ששווה לכולן, שיכולה בכל משחק לנצח וגם להפסיד. זו הליגה וככה אנחנו מתייחסים אליה. נכנסו לפלייאוף עם פור של שש נקודות וזה עזר לנו. לקבוצות אחרות אין לגיטימציה לאבד נקודות ולנו כן. הפסדנו להפועל פ"ת לפני הפלייאוף ואז עשינו תיקו אבל היה לנו פור".
איך שומרים על זה במחזורי היום?
”אחרי המשחק מול נס ציונה נוכל לדעת מה יהיה. אם ננצח את המשחק הזה, נפתח פער של שבע נקודות ויהיו בקופה 12 ואז נוכל להגיד שכנראה עלינו. זה משחק סופר קשה ואנחנו צריכים לעשות את העבודה".
אין לך תעודת פרו. תעשה לנו סדר: אתה תוכל לאמן בליגת העל?
”באופן אמיתי, אני אומר לך שאני מנותק מהנושא הזה. קודם כל צריך לעלות ליגה. אני צריך לעשות קורס בלי קשר ונרשמתי אליו. בחודש מאי יש לי ראיון ואני מאמין שאתקבל. החוק אומר שבמידה ואתה חניך בקורס, אפילו בהתחלה שלו, אתה יכול לאמן בליגת העל. זה קרה עם ניר ברקוביץ' שאימן את בני יהודה בליגת העל למרות שהוא היה במהלכו של הקורס".
בוא נדבר עליך. ראיינתי אותך לפני ארבע שנים שאימנת את אחי נצרת ושיחקת מול ב"ש בגביע. דובר אז שתהיה המאמן הבא. מה נעצר בדרך?
”אני לא חושב שמשהו נעצר. כשדיברת איתי הייתי רק בתחילת הדרך. הייתי מאמן במשך שנה וחצי ואי אפשר לעשות הכול תוך שנתיים-שלוש. קריירה של מאמן היא ארוכה, אני בסה"כ בן 37 ולפניי עוד הרבה שנים כמאמן".
אבל מה עבר עליך בשלוש השנים הללו. עד שחזרת לפרוח במדי ריינה?
”עזבתי את אחי נצרת והלכתי לאמן באיכסל אחרי שהם פתחו את העונה בליגה הלאומית עם שבעה הפסדים מתוך שבעה מחזורים. ב-22 משחקים, הבאתי 33 נקודות. עזבתי ועד סוף העונה הם לא הביאו ניצחון אחד. לקחתי אותם מעל הקו האדום, אחוז ההצלחה שלי היה כמעט 50%. עזבתי עשרה משחקים לסוף. אחרי זה הלכתי לכאוכב בליגה א', קבוצה שאף אחד לא מכיר והגעתי איתה לגמר הפלייאוף על העלייה ללאומית, מול מרמורק. כמעט עלינו ליגה. שנה לאחר מכן, חזרתי לאחי לכמה משחקים והלכתי לריינה איתם עליתי מליגה א', שזה גם הישג שאי אפשר לקחת".
אתה שלם עם הבחירות שלך?
”למה? היו לי אופציות אחרות? בשנה הראשונה שלי באחי לקחתי את אחי במקום השמיני וסיימתי במקום החמישי. בשנה שאחרי זה, בניתי שם את הסגל וכשעזבתי היא סיימה במקום השלישי".
איפה השתפרת כמאמן?
”מבחינת היציבות. צברתי שקט, שאני משדר אותו. אני לא מתלהב מכל דבר ומנסה להתעסק בעיקר ובשחקנים. אני שם את עצמי בעבודה, במקצוענות, בדבר עצמו. זה מנתק את עצמי מכל הסביבה, להביא את הקבוצה מוכנה ורעבה לכל משחק".
אז במסלול הנוכחי, אתה בשל לליגת העל?
”אני אאמן בליגת העל. אני לא מדבר רק על השנה, בתור מאמן אני מאמין שאהיה שם. אני לא רוצה לדבר על מוכן או שלא, או לדבר על אחרים".
אתה יודע, הסטיגמה על מאמנים מהמגזר היא שהם מאמינים בכדורגל אגרסיבי וכו'. אתה מביא משהו שונה.
”אפשר להגיד שאני מאמן מודרני. אני אומר שחייב שיהיה מאמן מהחברה הערבית בטופ של הכדורגל. יש כישרונות: כמוני, כמו איסמעיל עמאר, כמה מאמנים שיש בליגה א' ויכולים לפתח קריירה טובה. יש רופאים מהחברה הערבית במדינה, יש חברי כנסת מהחברה הערבית במדינה. אבל מה אין? מאמנים. וצריכים להיות. היחיד שעשה עליית ליגה מהמגזר, זה עזמי נאסר. אני שואף לעשות את אותו ההישג ולהגיע לרמות האלה ואני מאמין שאהיה שם. הוא העלה את אחי ושיחק איתם בליגת העל, אני בעצמי הייתי שם כשחקן".
כמה זה חשוב גם כחברה?
”חשוב לכדורגל הישראלי ולחברה הערבית. רואים מה החברה הערבית עוברת, שמציינים רגעי אלימות וזה מה שחושבים עליה. זה דבר חשוב שתהיה עוד קבוצה מהמגזר בליגת העל, אולי אפילו עוד שתיים. שנשתלב בצורה טובה במדינה, בצורה חיובית. שנראה את הצד הטוב של החברה הערבית”.
“יש הרבה מאמנים, שחקנים וקבוצות בעלי כשרון שצריכים לקבל הזדמנות. יש הרבה דברים טובים במגזר. לצערי, מה שמציינים זה הקיצוניות והפיגועים. אבל יהיה טוב לחברה ולמדינה, לראות את הצד הטוב, שאנחנו כן יכולים להשתלב. אני רואה את ההתנהלות בריינה. שהיה את המצב הלא נעים, נתנו יום חופש ועשינו ארוחה ביחד. יש לנו שחקנים יהודים וערבים והמצב במדינה לא היה נעים. אנחנו קבוצה קבוצתית והמשפחתיות היא הכי חזקה. כולם מרגישים בבית".
מנגד, מי שפורחת בפלייאוף התחתון היא עירוני רמה"ש. הקבוצה של חיים לוי הצליחה לצבור כמה ניצחונות לאחרונה ולהתקרב למקום בליגה הלאומית גם בעונה הבאה. האיש של הקבוצה ממורשה במשחקים האחרונים הוא הקשר המנוסה אור אוסטוינד, שבגיל 34, מוכיח כמה הוא משמעותי. בראיון מיוחד ל"לאומית במוקד" מספר הקשר על הקשר המיוחד שלו למועדון, השנה הקשה שחווה שהובילה למחשבות על פרישה והפספוסים הגדולים בליגת העל.
איך הגעתם להיאבק בתחתית?
”העונה הזאת התחילה בצורה קטסטרופלית. לא היו תנאים כלכליים והכול היה באוויר. הקבוצה החתימה אותי, את דודי תירם ורון שושן. השאר היו ילדים וזה היה נראה לא טוב. לא היה כיוון למחנה אימונים וזה לא היה נראה טוב. פתאום התחלנו להתגבש וחתמו כמה שחקנים מנוסים וגם הצעירים התחילו להראות יכולת. התחלנו את הליגה עם תוצאות תיקו ואז פתאום התחלנו לנצח. בהמשך הייתה תקופה פחות טובה, אבל אמרתי את דעתי להנהלה שלא היו צריכים לפטר את עידן. המצב לא היה כל כך קשה".
מה הוביל לנפילה?
”אני ממש לא הרגשתי נפילה. חדר ההלבשה היה בריא ואם יש משהו שחשוב לי זה חדר הלבשה. במיוחד פה שאני בעל הבית ומקבל את כל הגיבוש מההנהלה. אני האבא של השחקנים. אף אחד לא הרגיש נפילה. הייתה תקופה קצת פחות טובה. היינו בסכנת ירידה אבל זה לא שהציפייה הייתה לעלות ליגה. ההנהלה בחרה לפטר את עידן והייתי קצת מאוכזב ואמרתי את דעתי. אבל אני שכיר פה וזה שלהם. הצד של השחקנים? לא הייתה תחושה של פיטורים או שזה צריך לקרות. לא הרגשנו חסרי אונים ושהמאמן איבד את חדר ההלבשה. לא היינו במקום שאנחנו באים למשחק ויודעים שאנחנו הולכים להפסיד".
חיים לוי הצליח לייצב קצת את הקבוצה קצת.
”אנחנו כמעט ולא סופגים. חיים הוא שועל ותיק בליגות הנמוכות ובליגה הלאומית בעיקר. הוא הכניס פה המון מוטיבציה. הוא קצת שונה מעידן טקטית, יש תוצאות ואנחנו במקום בסדר. אם ננצח בשישי כנראה שנשאר. בשנייה שהוא בא הוא הבין שהמטרה היא קודם כל להישאר והוא עושה את זה בדרכו”.
למה רמה"ש לא מצליחה לחזור לליגת העל?
”קודם כל תקציבית. האצטדיון חייב שיפוץ ומתחילים את זה בשבועות הקרובים. תקציב וכל המשתמע ממנו. יכול להיות שגם השאיפות. בשנה שעברה בנינו קבוצה לעלות ליגה אבל העדיפו לעצור בגלל החשש מהעתיד. אני חושב שאם זדה לא היה עוזב היינו עולים כי היה חומר שחקנים איכותי. עם הסגל של העונה שעברה היינו עולים השנה כבר בינואר מהמקום הראשון".
יש תקרת זכוכית לרמה"ש?
”אני לא חושב. כבר מדברים על כך שאם נשאר השנה, בשנה הבאה ייבנו משהו יציב וטוב יותר. ההנהלה מודה שהיו טעויות השנה, אבל יש לציין שהם נותנים גב לשחקנים ומגיעים לכל האימונים. יש אווירה פתוחה וזו לא איזו הנהלה דיקטטורית. יש פה הרבה חברי הנהלה ולא איזה בעלים אחד. יש מעורבות לטוב ולרע מצד הרבה אנשים. זה מקום קטן במרכז הארץ ואם היה לנו מגרש ביתי, היינו עם עוד שש נקודות והיינו בפלייאוף העליון. המקום הזה מייצר פה לפחות שחקן אחד לליגת העל בכל שנה ומחלקת הנוער זו המטרה העיקרית. להגיד לך שהמטרה העיקרית היא לעלות ליגה כל שנה? לא. אבל אם הדברים יידבקו, לא ישללו את זה".
אתה סוג של סמל פה.
”קודם כל זה טוב. אם אלך איתך אחורה, התפספסה לי הקריירה משמעותית. גדלתי פה ואני לא יכול לברוח מזה. בפה מלא אגיד לך שאני מבואס כי יכולתי להגיע יותר רחוק גם מקצועית וגם כלכלית. להישאר יותר שנים בליגת העל. מצד שני אקח גם את האחריות עליי, אם אלו החלטות שלקחתי, המקומות ששיחקתי בהם ולא הייתי מספיק יציב. גם לי יש אשמה ואני לא יכול להאשים את כולם. אם לא הייתי גדל ברמה"ש, אולי הייתי פורץ יותר מוקדם ועם אופי קצת יותר רע. אני חושב שפספסתי בק"ש את המומנטום שהייתי בו".
תסביר.
”היה לי בלאגן עם איזי שרצקי, משהו שהפך להיות אישי ופגע בי. הוא אחת הנקודות שהיוו את הפגיעה שלי בקריירה אבל כשראיתי שאני בלאומית, גם היום היו לי הצעות מהלאומית בכפול בכסף. אום אל פאחם, הפועל פ"ת והפועל כפ"ס. יכולתי להגיע למקומות אחרים, אבל הרגשתי שפה זה הבית שלי ואני צריך להישאר ולעזור. בטח עם כל הבלאגן עם הפיטורים של עידן. לא הרגשתי מצפונית שאני יכול ללכת לאור המעמד שלי והגיל שלי".
בוא נחזור שוב אחורה.
”יש סיפור שהקרובים שלי יודעים. כשהייתי בהפועל חיפה, ישבתי עם ג'ורדי קרויף וגם עם יענקל’ה שחר במשרדים. הכול היה סגור עם מכבי חיפה אבל איזי שרצקי היה בטירוף עליי והיה הכי רציני. דווקא שהכול היה סגור עם מכבי חיפה, הם פיטרו את בלבול והביאו את רוני לוי. רוני אמר שרובן ראיוס מחזיק בחוזה גבוה וידעו שלא ימשיך בטח לאור הסיטואציה עם רפי דהאן, אבל לא ידעו מתי זה יקרה. כולם בדקו עליי, כולל האנליסטים. אבל חלפו כמה שבועות, כשבמקביל ג'ורדי אומר לי שאם רועי קהת יוצא לחו"ל, אני המחליף שלו. הבנתי שהכול הולך אבל לא הולך. אז סגרתי עם איזי על חוזה לשנתיים עם סעיף שחרור זול שבמידה ואתפוצץ שם, אוכל לעבור למכבי חיפה מהדלת הראשית ולא לחכות לרובן ראיוס".
"אז הגיע הפיצוץ של ברק בכר עם איזי והוא הלך להפועל ב"ש. בא סלאח חסארמה, מאמן יותר הגנתי והייתה עונה נוראית. נכשלנו ונשארנו בשנייה האחרונה והיה לי תאקל עם איזי באמצע העונה, הוא לא רצה שאשחק. שם הכול התחיל להיהרס. טעיתי בהחלטה לעבור לשם וגם לא הייתי מספיק טוב. הייתי צריך להביא יותר. כשסיימתי את העונה הראשונה בק"ש, איזי אמר לי למצוא קבוצה והוא מתכנן לשחרר את כל שחקני הרכש שהגיעו באותה העונה”.
“אמרתי לו שעבדתי קשה כדי להגיע לק"ש, שוויתרתי על החיים שלי במרכז ועל הדירה. שיש לי חוזה גבוה ואני מוכן ללכת אבל שיתחשבו בי כלכלית מבחינת החוזה אם זה בפיצוי או השלמת שכר. הוא לא היה מוכן לשמוע ואמר לי שאם אשאר שם, הוא יגמור לי את הקריירה. הבנתי שאני נכנס למלחמה ואמרתי לו שזו לא עבריינות והוא לא יכול לפגוע בי. התחילו לאיים עליי: שאיתמר ניצן צריך לקבל את הבית שלי ואעבור לצימר".
מה עובר בראש?
“שאני בן 28 והתחילה התעללות. הגעתי לאימון הראשון וגירשו אותי ליד כל השחקנים. המנכ"ל צרח עליי שלא אתקרב לשם. הקבוצה יצאה למחנה אימונים ונשארתי בארץ. קיבלתי מכתב שאתחיל להתאמן עם הנוער ואם לא אז אקבל קנסות. התאמנתי חודשיים עם הנוער בלי ציוד, בגדים, מעסה ומים. קיבלתי סט בגדים אחד והייתי מכבס אותו לעצמי. הייתי יורד כל יום לאימון ובוכה לאח שלי בטלפון באוטו”.
“אחרי כמה חודשים הוא נתן לי פיצוי ואמרתי שאני צריך להציל את הקריירה שלי. כפ"ס ורעננה מליגת העל דיברו איתי, הכול היה כמעט סגור והן נעלמו לי. הלכתי להתאמן ברמה"ש וחתמתי לשלושה חודשים בידיעה שאם תהיה הצעה בינואר אז אלך. עשיתי חצי עונה מדהימה ובאו הפועל תל אביב ולקחו אותי".
אבל גם בהפועל זה לא הסתיים בצורה מדהימה.
”הגעתי לגיא לוזון בהפועל תל אביב, בעונת הירידה. נפצעתי בבטן ונעדרתי חצי שנה. אני זוכר שכשעברתי לשם, דיבר איתי אחד מחברי ההנהלה של רמה"ש. הוא סיפר לי שהיה משחק נוער בין ק"ש לרמה"ש ואיזי הגיע. איזי שאל איפה אני וגילה שאני בהפועל ת"א. איזי היה בהלם והודה בפניו שהוא זה שטרפד לי את רעננה וכפ"ס ואמר לקבוצות בליגת העל לא לגעת בי".
ומה קרה בלאומית?
”מוטי איווניר, שהגיע לק"ש בעונה השנייה שלי שם, שהייתי מנודה, הגיע להפועל. נכנסתי אליו לשיחה ואמרתי לו שאני לא יודע אם הוא זוכר מה היה, אבל מבחינתי איזי שיחרר אותי ואני עכשיו פה להעלות את הקבוצה ליגה. הוא הסכים איתי. אחרי תקופה מסוימת מוטי התאהב בי והיינו כמו אבא ובן. הוא ניסה להביא אותי אפילו לאום אל פאחם".
אז למה זה נגמר גם בהפועל ולא המשכת לליגת העל?
”הייתי שחקן הרכב קבוע, אבל בתפקיד לא שלי כקשר אחורי. הייתי מחובר להנהלה ולקהל ועד היום אני בא לפעמים למשחקים ובקשר עם הבעלים. אבל קובי לא רצה לממש את האופציה עליי. אני בא בטענות גם לעצמי. אם הייתי נותן 10 שערים לא היו יכולים להתעלם ממני".
בוא נחזור לעונה הזאת. הורחקת מכמה משחקים, זה משהו שלא אופייני לך.
”התחלתי לבשל ולהבקיע ולהיכנס לכושר ואז הגיע משחק הבית מול בני יהודה. אני קפטן אמוציונלי והייתי כך כל חיי. מדבר עם שופטים ותמיד בשפה נעימה. נעאל עודה בא למשחק הזה מליגת על והיה קצת אגרסיבי מידי מול השחקנים. בדקה ה20 הוא צרח על שחקן צעיר שלנו, רועי הר בהופעת הבכורה שלו בהרכב, אמרתי לו שיעזוב את הילד. הוא אמר לי: מי אתה? מה אתה עורך דין? אחרי כמה דק כבר צחקנו על זה ובדקה ה50 ומשהו ישראל זגורי מבני יהודה נגע ביד והוא לא שרק, הם יצאו למתפרצת ושחקן שלנו קיבל צהוב על עבירה”.
“רצתי אליו ומחיתי והיה קרב צעקות של כולם והוא אמר לי ״תעוף מפה חוצפן״ עניתי לו שהוא חוצפן בעצמו. הוא איים להעיף אותי החוצה אז אמרתי לו תעיף והוא שלף לי כרטיס אדום ישיר. היו ביננו כמה מילים וזהו. אחרי יומיים גיליתי שהוא חתם בדוח שאמרתי לו את המילה זבל. אני עד מוכן מוכן לעבור פוליגרף ושיבדקו אם אמרתי מילה כזאת. עברתי בבית בדין ריסוק הכי קיצוני ומוגזם לשחקן בגילי ובמעמדי. הייתה לי שיחה טובה עם הדיין והתנצלתי בפניו אבל ציינתי שאת המילה זבל לא אמרתי. שאני בן 34 ובחיים לא הייתי פה. שאין לי אדום על דיבורים בכל הקריירה. בסוף גיליתי את העונה.. אחד כמו גואגון שנתן שני בוקסים לשחקן, אוסמן מחדרה שדחף שופט ויאנקוביץ מביתר קיבלו שלושה משחקים ואני חמישה״.
"אני דמות בחדר ההלבשה, שמחנכת את הצעירים ופשוט שרפו לי את הכול. השופט יצא לא בסדר ובית הדין גיבה אותו. לקחתי את זה מאוד קשה. באותו המשחק החזקתי את עצמי, הלכתי הביתה ובכיתי. הייתי אופטימי בבית הדין וציפיתי לטיפת התחשבות ושיקול דעת. מה עשיתי? אמרתי לך ‘מעאפן’. בשבועות הראשונים הייתי מרוסק, לא יכולתי לשמש דוגמה לאף אחד. הייתי עם דמעות בעיניים. שבוע אחרי זה נפצעתי בברך באימון וכבר לא חזרתי אותו דבר. היו לי מחשבות על פרישה. ראיתי את הכול מתפרק לי מול הפנים. צריכים להבין שהמשמעות שלי ברמה"ש היא לא של עוד שחקן. אני מכיר את כולם, ההנהלה גידלה אותי מגיל 0. אם היינו יורדים ליגה אני פוגע במשפחה שלי".
מה הלאה?
”באופי שלי אני מאוד רגיש. לפני שנתיים איבדתי את אמא שלי ואני לא אותו אור מבחינת שמחת החיים והאישיות. כן עולות בי מדי פעם מחשבות על פרישה וכל משבר קטן מרסק אותי. אבל הנה, אני עדיין פה, חי ובועט. בשנה הבאה אני מאמין שאשחק ואני מקווה שזה יהיה פה כי אין לי חוזה".
שנה הבאה סיבוב נוסף בליגת העל?
”הלוואי. הרבה אוהדים של הפועל חיפה והפועל ת"א, שאלו מועדונים שהזדהיתי איתם, מדברים איתי הרבה. אני אומר להם: ‘אני מוכן לבוא בחינם’. מן הסתם חינם זה לא ראלי, אבל להרוויח מיליונים כבר לא ארוויח והייתי מוכן לחזור לליגת העל בשביל החוויה. גם מקצועית וגם לעזור לצעירים. אני רואה משחקים בליגת העל ומבחינתי אני יודע שאני יכול להיות שם. אבל הבעיה שבכדורגל בארץ, הגיל הזה (34) מוחק אותך אוטומטית".
מוריניו תקף עיתונאי: "אתה מחרבן על עצמך"
