בתחילת השבוע התקיימה הגרלת אליפות אירופה עד גיל 17 שתערך בישראל, ולאחר מכן התבררה תמונת הבית הישראלי, הכוללת את ישראל, גרמניה, לוקסמבורג והזוכה של בית 6 המוקדם. בנבחרת זו גאים בדור הבא שצומח במדינתנו הקטנה, אבל יש לא מעט כישרונות גדולים שאולי פחות נמצאים תחת מעקב שוטף. אחד מהם הוא עידו זלצר - זובידה, בן 16 וחצי בלבד שכבר למעלה משנתיים קורע רשתות באקדמיית הנוער של ברצלונה באריזונה, ארצות הברית ונראה שמתפתח דווקא רחוק מאוד מכאן כשרון גדול שלא נראה הרבה זמן.
זובידה, בן לשני הורים דוקטורים, החל את דרכו בקבוצת הטרומים של הפועל תל אביב, בילדים ג' עבר דווקא למכבי תל אביב שם שיחק עד שעבר בגיל 14 במפתיע לאקדמיה המתפתחת מאוד של ברצלונה באריזונה שבארצות הברית. זובידה נחשב לאחד הכישרונות הגדולים באקדמיה ולמרות שעזב בגיל צעיר את בית הוריו למקום חדש מכל הבחינות, הוא מאושר מכל רגע ורק חולם לייצג את מדינת ישראל ונבחרת ישראל. בראיון מיוחד ל-ONE, זובידה מספר על ההגעה לאקדמיית ברצלונה הנחשבת לאיכותית ביותר אחרי ‘לה מאסיה’, ההתמודדות, התנאים הטובים לכדורגלן, מטרות וחלומות.
עידו זלצר זובידה במדי ברצלונה
עידו, שאלת השאלות, איך בעצם הגעת לאקדמיית ברצלונה – אריזונה בארה"ב?
"הייתי במכבי תל אביב בשלוש שנים האחרונות לפני שעזבתי והן היו מצוינות מבחינתי, אבל חיפשתי דרך קצת לצאת מהארץ. אמא שלי מצאה ב-2019 את האקדמיה הזו של ברצלונה בפייסבוק והגעתי למבחנים, פשוט ככה. אחרי המבחנים קיבלתי מסרים שהם מרוצים מאוד ממני ומדיניות המועדון היא להתחיל עם השחקנים שפחות מכירים בקבוצה הפחות טובה. אז לפני שנתיים הגעתי לקבוצה הפחות טובה והשתלבתי מאוד מהר. הבקעתי 47 שערים ב-30 משחקים ואז אחרי העונה הזאת הם הבינו באיזה סדר גודל מדובר ובשנה אחר כך שובצתי בקבוצה הבכירה בשנתון שלי".
מה אתה יכול לספר על האקדמיה הזו?
"מבחינת החשיבות של האקדמיה, זאת האקדמיה הכי חשובה אחרי ‘לה מאסיה’ בברצלונה. האקדמיה הזאת נמצאת באריזונה, ארצות הברית. יש בסך הכול תשע אקדמיות של ברצלונה בארצות הברית, אבל האקדמיה שבה אני נמצא היא הכי טובה ומוכשרת, והיא רק שנייה ללה מאסיה. ברמת העיקרון מה שקורה פה הוא שהביאו המון אנשי מקצועי שעשו התמחות של לפחות 10 שנים באקדמיית לה מאסיה בברצלונה. שני הדירקטורים של האקדמיה הם ספרדים מהלה מאסיה והם הפכו את המקום שבו אני נמצא לאקדמיית ברצלונה עם כל הדברים שקשורים לברצלונה. על כל מה שאפשר לחשוב עליו שקשור לברצלונה".
למה רצית לעזוב את הארץ ומועדון שמטפח שחקנים כמו מכבי תל אביב?
"רציתי לעזוב את הארץ בעיקר כי אני רוצה לעשות קפיצת מדרגה ברמה המקצועית. זה לא שהרגשתי שמכבי תל אביב לא מספיק טוב לי. הקטע הוא שמצאתי את בארסה ואמרתי וואו, זו רמה אחרת. זה שאני לא צריך לנסוע למגרשים, לבית הספר, זה הנוחות שגרמה לי לעבור לפה, מבלי לדבר על רמת האימונים וסגנון המשחק שזה מושלם מבחינתי. זה משהו שמאוד רציתי לעשות. מאוד רציתי לצאת לחו"ל. בשנייה שראיתי את האימונים ומוסר העבודה, ראיתי שיש פה משהו גדול. זה בדברים הקטנים. השפה המקצועית היא שונה, אחרי אימון למשל חייבים לתת כיפים אחד לשני, מוראלים, הספורטיביות והמשמעות של שחקן כדורגל קודם כל כבן אדם טוב".
אתה מרגיש שאת מקבל את היסודות של האקדמיה של ברצלונה 'לה מאסיה'?
"זה מבחינת שיטת המשחק בדיוק כמו בלה מאסיה, אינטנסיביות, יחידות אימון, מגרשי אימון והקניית עקרונות המשחק של ברצלונה. הרזולוציה היא מאוד מדוקדקת, למשל רונדואים, קשיחות על אפשרויות מסירה, לחבר שלפחות שתי אפשרויות מסירה בכל פעם שהכדור נמצא אצלך. אם זה דגש על נבדלים אצל החלוצים ושחקני הכנף, לייצג את המועדון בכבוד מבחינת איסור לקבל כרטיסים אדומים ועד לאיך אנחנו מתנהגים בבית ספר ואיך אנחנו אוכלים. יש פה העתק של הלה מאסיה אחד על אחד".
כמה זמן האקדמיה הזו פעילה?
"זו השנה החמישית שהאקדמיה הזו פעילה. קודם כל יש פה שמונה מגרשים מהטובים שיש בארצות הברית וזה חמש דקות מהבית שלי. חדר כושר מדהים, חדר אוכל ענק וגם חדרי השינה שלנו נראים כמו בית מלון והכל ממותג ברצלונה. הכל נמצא בהישג יד של כמה דקות, זה מאוד משמעותי עבור שחקן כדורגל שרוצה להתמקד בכדורגל ויש את התנאים להצליח".
איך אתה משלב את הלימודים עם הכדורגל?
"זה הכי טוב. האקדמיה של ברצלונה עשתה שיתוף פעולה עם אוניברסיטת ASU Arizona state) university) יש פה על שם האוניברסיטה בית ספר קטן יותר שבו אנחנו לומדים. זה בית ספר שמכין אותך לאוניברסיטה".
כמה פעמים מתאמנים בשבוע?
"אנחנו עושים תשעה אימונים בשבוע. שלושה בחדר כושר ועוד שישה במגרש".
איך הרמה של הכדורגל? ארה"ב לא ידועה בתור יצרנית שחקנים עולמית כמו מדינות אירופה.
"יש טווח מאוד גדול. יש המון מהכול. במזרח אתה רואה יותר לבנים ובמערב אתה רואה יותר לטינים-היספנים שיש להם תרבויות שונות והם גם משחקים מאוד שונים. הלטינים שחקנים מאוד מהירים ומלאי כישרון. רוב הקבוצה שלי מורכבת משחקנים מפיליפינים, מקסיקנים, קולומביאנים, ניגרים, כולנו אזרחי ארצות הברית".
יש נגיעה ספרדית באקדמיה? המאמנים דוברי ספרדית?
"90% מהמאמנים שלנו באקדמיה הם אמריקאים שיודעים ספרדית. רק שני הדיירקטורים הם דוברי ספרדית מברצלונה, אבל הם תמיד נמצאים באזור. מרגישים את הנוכחות שלהם יותר מכל אחד אחר באקדמיה".
שיטת המשחק של בארסה בלה מאסיה מושתת גם אצלכם?
"זה מתחיל בזה שאנחנו מנתחים תמיד את שחקני הקבוצה הבוגרת של ברצלונה. אם זה פדרי, פאטי, פיקה ועוד שחקנים, אנחנו לומדים מהם. עושים לנו כל מיני שיטות שונות כמו שמתרגלים בברצלונה ובלה מאסיה בברצלונה. באימוני וידאו מרים לנו בדיוק איך לשחק את עקרונות המשחק של ברצלונה".
איזו עקרונות משחק אתם לומדים למשל?
"מדברים אתנו המון על יתרונות בתנועה של כל שחקן ואיך למצוא את השטח, ואיך למצוא את הזמן הכי טוב כדי להתקדם קדימה לכיוון השער, שזה משהו שלא הסתכלתי עליו בצורה הזו עד שהגעתי לפה. כל המשחק שלנו בנוי על משולשים. אז כל פעם שיש לנו יתרון מספרי אנחנו מתרגלים רונדו בצורת משולש, קשה להסביר את זה אבל השיטה יורדת כלפי מטה לכל הקבוצות".
מה הרמה של הליגה שלכם?
"אנחנו באחד הבתים הכי קשים בארצות הברית. הליגה שלנו ברמה מאוד גבוהה. אנחנו משחקים מול קבוצות כמו LA FC ו-LA GALAXY, כשמגיעים לפלייאוף שזה אחרי הליגה, הרמה עולה עוד יותר ומשחקים נגד קבוצות כמו NEW YORK RED BULL".
איך אתה משווה את הרמה לישראל?
"קשה לי להשוות את זה כי הרבה זמן לא ראיתי משחקים בגילאים האלו. בטוח שיש פה יותר מאמנים שצופים בקבוצה שלי ובקבוצות האחרות בכל אימון, התנאים והמתקנים ברמה יותר גבוהה. כל אימון אצלנו ארוך ברמה של 1:45. לפני כל אימון הכול מאוד מסודר, אנחנו יודעים אילו יחידות אימון יהיו, כמה נעבוד על כל תרגיל. לא מבזבזים זמן על שטויות".
יש אפשרות שנראה אותך עושה את המעבר לאקדמיה של ‘לה מאסיה’ בברצלונה?
"בשנייה שעברתי לברצלונה הבנתי את הסדר גודל של הלה מאסיה וזה החלום. אני מאמין שאגיע ללה מאסיה בספרד ואני עובד קשה לקראת החלום הזה. באתי לישראל ואני יהודי, ככה שברור שהחלום זה להצליח בארץ דרך הנבחרת. זה מאוד חשוב לי. הייתי בחופש בארץ והספקתי להתאמן כמה פעמים עם הנבחרת וזאת הייתה גאווה גדולה בשבילי".
איך המעבר הזה יכול לקרות?
"פה באקדמיה יש לנו משהו שהיה פעיל יותר לפני הקורונה, אבל בכל עונה הדירקטורים בוחרים את השחקנים שהצטיינו מכל הקבוצות. לאו דווקא יש הקצאה לכל קבוצה, אבל הם בוחרים את השחקנים הכי טובים בעונה הסדירה ושולחים אותם ללה מאסיה לשבועיים של מבחנים. כמו שאני רואה את עצמי בתוך הקבוצה, אני מקווה שהקורונה תעלם ונחזור לשלוח שחקנים ללה מאסיה. עד עכשיו אני מוביל את הקבוצה שלי בשערים ובישול וזאת מטרה בשבילי להגיע לשם. יש לנו כמה קבוצות מגילאים של נערים ג ועד נוער. כל שחקן יכול להגיע אם הוא מרשים את הדירקטורים והם רואים בו כאחד שיכול לעשות את המעבר הזה".
אתה מרגיש שעוקבים אחריך מטעם הנבחרת?
"אני לא יודע, אבל אני מאוד מקווה. המספרים שלי פה מצוינים וגדי ברומר המאמן של הנבחרת ראה אותי. זומנתי פעם אחרונה בחודש ינואר. זה חלום בסדר גודל ענק, אני מאוד אהיה שמח לייצג את הנבחרת ואני מאוד עובד קשה בשביל זה, הלוואי ואגשים את החלום הזה לשחק בנבחרות".
יוצא לך לעקוב אחרי הנבחרת?
"אני עוקב אחרי הנבחרת, מקווה שנגיע הכי רחוק שאפשר בכל הנבחרות. ראיתי את ה-2:2 של הצעירה נגד פולין, את הניצחון על טורקיה של נבחרת הנוער. בבוגרים כיף גדול לראות את זהבי עושה דברים אדירים וסוף פודגוראנו בצעירה שהולך להיות שחקן אירופי".
מה העמדה הכי טובה שבה אתה משחק? איפה אתה מרגיש הכי נוח?
"כרגע העמדה הבולטת שלי היא כנף שמאל, כשאני עם רגל ימין וחותך לאמצע. אני יכול לשחק גם בעמדה 10 וחלוץ שני שיורד למטה קצת כדי לקבל את הכדורים. זה עובד לי עד עכשיו מאוד טוב, בחודש האחרון אני בפורמה טובה בליגה".
הייתה התעניינות מהארץ בזמן שאתה באקדמיית של ברצלונה?
"האמת שלא היו מקבוצות בארץ. גם אם היו אני רוצה להתרכז בעבודה ובהתקדמות שלי פה. זה יחמיא לי לקבל הצעות, אבל כרגע אני מרוכז בלמצות את הפוטנציאל שלי פה. אם יהיו דברים כאלה ואחרים, אחשוב עם המשפחה מה הכי טוב עבורי".
לאיזה מועדון בארץ אתה הכי קשור?
"אני מגיל 0 מאז שאני זוכר את עצמי, אוהד את הפועל תל אביב. זאת הקבוצה שלי. אני חושב שזו יכולה להיות סגירת מעגל יפה יום אחד, אבל אני פחות מרוכז בזה היום".
מה השאיפות והחלומות שלך?
"החלום הכי גדול זה ברצלונה, אבל אם זה לא יקרה אז החלום לשחק בחמש הליגות הגדולות באירופה. בכל ליגה בחמש הליגות הגדולות באירופה זה יהיה וואו. כרגע אני יותר מתרכז בעתיד הקרוב ומנסה לעבוד הכי קשה שיכול כדי להגיע לנקודה שבה אגיד שזו אופציה".
מי השחקן הישראלי שאתה הכי מעריץ ומי השחקן הכי אהוב עליך בברצלונה?
"כשניימאר היה שם הוא היה המודל שלי. ברצלונה הנוכחית זה פדרי. הוא נותן עונה גדולה והוא צעיר וזה גורם לי להתחבר אליו בברצלונה הנוכחית. ישראלי? ערן זהבי. אם זה המסע שהיה צריך לעבור, המקצוענות, הרעב להבקיע בכל זמן, ההשפעה שלו. הוא באמת המודל לחיקוי האולטימטיבי מבחינתי".
לא היה קשה לעזוב את ישראל בגיל 14? איך עושים את זה?
"בהתחלה זה היה מאוד קשה. הגעגוע להורים, השפה, כל מ שהכרתי הייתי צריך לעזוב. יחד עם זאת, כשיש הזדמנות להגשים חלום כזה, ידעתי שצריך לעשות הרבה ויתורים. זה היה מאוד קשה, אבל אני מאוד שמח שעשיתי את כל הוויתורים האלו. התבגרתי מצוין באקדמיה וגם בבית הספר. בשלוש השנים האחרונות כל הציונים שלי מעל 90 וגם במגרש רואים את ההשתלבות שלי.
זה הפך אותך לבוגר יותר?
"זה ביגר אותי בצורה יוצאת דופן. התחלתי לעשות כביסה, לקבוע לעצמי תורים למרפאה לבד, לדעת להסתדר לבד מול אנשים שיותר גדולים ממך שהם לא ההורים שלך. בכלל להיות בלי אבא ואמא במקום אחר בעולם זה מאוד מבגר".
למה אתה הכי מתגעגע?
"ארוחות ערב ביום שישי, לשבת מול הטלוויזיה עם כל המשפחה. מתגעגע גם מאוד לאוכל העיראקי של סבתא. קשה למצוא פה משהו באותה רמה, אבל כשאני בא לארץ היא מפנקת אותי".
כמה ההורים מעורבים?
"אמא שלי הייתה גרה באזור שלי בארצות הברית עד לא מזמן, אבל היא חזרה לארץ. שני ההורים שלי תומכים בי בכל החלטה שלי. אני עשיתי הקרבה וגם הם, לא כל הורה שולח את הבן שלו בגיל 14 למקום אחר בעולם ולתת לו להסתדר לבד. לגדול תחת שני הורים דוקטורים גורם לציפיות גדולות בבית הספר ואני עובד מאוד קשה כדי לשמור על ציונים טובים ולעשות אותם גאים גם על המגרש וגם בלימודים".
איך הם קיבלו את זה שאתה הולך למסלול של כדורגלן?
"ברור שהם היו שמחים אם הייתי הולך לאוניברסיטה ללמוד תואר, אבל הם אמרו לי תעשה את מה שיעשה אותך שמח ומאושר. אם כדורגל עושה אותך שמח אז אנחנו הולכים איתך במאה אחוז".
בדרך כלל בכדורגל אבא זה דמות מאוד דומיננטית. איך זה במקרה שלך?
"אבא שלי גידל אותי לאהוד את הפועל תל אביב בגלל הערכים ובגלל הקשר למועדון. ברור שאבא שלי פקטור משמעותי להתחלה שלי בכדורגל. גם עכשיו מאוד עוזר ומאוד תומך. הוא איתי בכל דבר שאני צריך גם בשעות הקטנות של הלילה כשהוא בישראל. הוא פקטור משמעותי בהחלטה שלי לשחק כדורגל".
בשנה שנתיים האחרונות חלה עלייה בסיקור מחלקות נוער. לא היית רוצה לקבל חשיפה בארץ?
"הייתי רוצה יותר מעקב מהארץ בגלל הנבחרת. אני חולם להגיע לשם ולעזור לנבחרת שלנו. יוצא לי לראות את החברים שלי מסוקרים בארץ וזה עוזר לי לעקוב אחריהם, אבל אני שמח במצב שלי היום".
אתה בקשר עם חברים מהארץ?
"יש לי המון חברים מהליגה הישראלית שאני בקשר איתם, ממכבי הפועל וממ.ס. אשדוד. אני בעיקר מנסה לעקוב כשיש לי זמן, אני שמח על התוצאות הטובות שלהם ושמח לראות את רובם בנבחרת".
איך היה להיות מועמד לאחד משערי השנה בלה מאסיה?
"זו תחרות בריאה שתמיד כיף להיות מועמד אליה. זה באמת עזר לי קצת עם חשיפה, משהו שהיה חשוב לי ואני מאוד רוצה לנצח. קיבלתי באותה תקופה הרבה תמיכה אפילו מהארץ וזה מאוד עזר לי".
מה המצב שלך ושל הקבוצה שלך בליגה?
"כרגע אנחנו מקום ראשון בטבלת MLS NEXET עם מאה אחוז הצלחה. ארבעה ניצחונות מארבעה משחקים. מבחינה אישית אני בתקופה טובה עם שישה שערים וארבעה בישולים בשישה משחקים אחרונים, בכל העונה יש לי 12 גולים ו-14 בישולים ואני מאוד גאה בזה ועובד קשה כדי להשתפר עוד ועוד".
אתה מרגיש שהתקופה שלך באקדמיה הזו שיפרה ומשפרת אותך ככדורגלן?
"אני חושב שהדבר הכי טוב שהשתפרתי בו זה הדרך שבה אני מגיע למשחקים. פעם כשהייתי מגיע למשחקים היה לי קשה לשמור על עצמי רגוע ולא הייתי מרוכז. בבארסה למדתי להיות רגוע, לא לתת לפעולות פחות טובות להרוס את כל המשחק. הרבה עניינים מנטליים שעוזרים להשתפר מאוד בתור שחקן".
איך החוויה בארצות הברית?
"התרבות היא שונה מאוד, בישראל יש הרבה מאוד אנשים חמים וכיף להיות בארץ, פה זה פחות וכל אחד מנסה להתרכז בביזנס שלו. אני לומד הרבה תרבויות, גם מהחברים שלי בקבוצה כמו המקסיקנים. כיף להיות במקום עם הרבה תרבויות וזה גם עוזר להתפתח כי אתה רואה מה תרבויות אחרות עוברות".
איפה נראה אותך בעוד חמש שנים?
"בעוד חמש שנים הייתי רוצה לראות את עצמי קודם כל בנבחרת ישראל לגיל שלי. מבחינה אישית החלום שלי זה להיות בקבוצת בוגרים באחת מחמש הליגות הבכירות באירופה".
כמו כל כדורגלן צעיר, מאחוריו עומד אב גאה שדואג לשמור היטב על הסביבה הקרובה של הילד שלו. ד"ר הני זובידה, אביו של עידו, מודה היום שאחד הדברים הקשים שעברו על המשפחה הוא העזיבה של לארצות הברית. הני, אוהד מושבע של הפועל תל אביב, הוא חוקר ישראלי ודוקטור למדע המדינה, פרשן כדורגל לשעבר ברשת ב' והיום גם מגיש תוכנית בערוץ הכנסת.
הני, איך זה להיות אבא לילד שבונה את העתיד שלו רחוק מאוד מהבית?
"קשה מאוד. זה אחד מהדברים שבתור אבא אתה לא חושב עליהם אף פעם. בסדר באיזה גיל יעזבו את הבית אבל בגיל 13 וחצי זה סופר קשה. זה הפך את כל הבית. אמא שלו ליוותה אותו בשנתיים הראשונות כשהייתה גרה בטוסון והוא גר באריזונה. קשה לתפוס אותו אפילו בטלפון כי זה לא אירופה שעה לפה שעה לשם, זה משהו אחר הפרשי השעות האלו".
איך המרחק הזה משפיע על המשפחה?
"פתאום אתה מגלה שיש לך ילד, יש לו חיים ואתה נפקד מהם. ההשפעה היא מאוד מוגבלת. אני מאוד דומיננטי ואני מעורב בהכול, אבל זה לא אותו דבר. יחד עם זאת, אם אתה פוגש אותו בארץ, אתה רואה כבר גבר צעיר בגובה שלי עכשיו אפילו גבוה ממני, מדבר אנגלית נהדרת, מדבר ספרדית, מדבר אחרת. עידו סופר אינטליגנט, גאון במתמטיקה, אז כל הקושי מתאזן עם זה שאני רואה שיש פה תהליך טוב, אבל זה לא מונע ממני להגיד שזה קשה. הוא הילד שלי והייתי שמח שהיה לידי בבית. היום הוא בן 15 והוא אחראי יותר מאיתנו, עושה קניות, כביסה, מכין לעצמו אוכל. אני רואה אותו בהתנהגות באופן כללי – הוא בפאזה אחרת. הוא בנוי היום הרבה יותר טוב, אוכל נכון ובריא".
בתור זוג הורים דוקטורים, איך אתם עם זה שהוא הולך בקריירה של כדורגלן?
"כל מה שיעשה אותו מאושר אנחנו מאחוריו. יש לנו שני בנים. אחד גדול שהתקבל לדוקטורט בארצות הברית באוניברסיטה איכותית מאוד, אבל מראש ידענו שהילדים שלנו כמו אצבעות על כף היד, לא כולן זהו. לא ידענו אגב שהוא משחק טוב בכדורגל, בגיל 5 אמר לנו אחד ההורים ש'הילד שלכם מפרק פה בכדורגל את כל הילדים'. אז שלחנו אותו למיקי כהן, אבא של יונתן כהן, יש לו בית ספר כדורגל בתל אביב, שלחנו אותו לחוג ואז אחרי כמה חודשים אמר לנו מיקי 'קחו אותו לשחק כדורגל מקצועני ובקבוצה מסודרת, הוא לא ברמה של בית ספר לכדורגל'. היה לי די ברור שהוא מאוהב בכדורגל. חייב להגיד בהתחלה נהניתי מזה שהוא שחקן כדורגל, אבל לא ידעתי שזה המחיר שיבוא. מצד שני, כשהילד שלך כל כך מבסוט, מה אפשר להגיד לו?"
מה דעתך מקצועית על אקדמיית ברצלונה בה הוא נמצא?
"יש להם שחקנים מצוינים, שחקנים משם הגיעו לליברפול, למנצ'סטר יונייטד, מיורקה, לייפציג ועוד רבים. האקדמיה הזו לא יצרה עדיין שחקנים ללה מאסיה. התנאים מטורפים. יש להם 10 מגרשי כדורגל מדוגמים, הדשא כמו שטיח מושלם, אפשר לראות את זה באינטרנט זה מרהיב. בארצות הברית כשאתה גומר כל שנה, באמצע שנה אתה יכול לעבור לאן שאתה רוצה. כשאתה מסיים את התיכון, הקבוצה לא יכולה לסחור בשחקן כמו כרטיס שחקן. זה בעינינו מאוד אטרקטיבי. עידו לומד בבית ספר אוניברסיטאי של אריזונה, בית ספר ברמה גבוהה מאוד והוא עומד על ממוצע כולל בונוסים מעל מאה, זה מאוד מעודד אותנו ביחד עם ההצלחה בכדורגל".
אתה רואה את עצמו מתקדם כבר בקרוב למועדון בוגרים אחר?
"יש התעניינות מקולג'ים, קבוצות חצי מקצועניות בארצות הברית. הוא רק בן 16 וחצי ודברים מתחילים להגיע. הוא כרגע מאוד מבסוט, יש לו תמיכה הוליסטית כמו מאמנים מנטליים בשטח, פסיכולוגיים וצוות מאמנים אישיים בלי קשה למאמנים בתוך הקבוצות שלו. הוא בפורמה אדירה מאז שהוא חזר מהכריסטמס, פיזית הוא נראה מצוין והכי חשוב הראש שלו נמצא במקום הנכון. אין מסיבות, אין בחורות, אין אלכוהול – רק כדורגל. אני חושב שהוא מצא את עצמו ויש לו את כל התנאים כדי להצליח".
צ׳אבי בראבו, הדירקטור של אקדמיית ברצלונה באריזונה סיפר על זובידה הצעיר: "עידו הוא שחקן התקפה שאוהב לשחק כשחקן כנף. הוא מסוגל לשחק בכנף וגם לכדרר פנימה כדי ליצור הזדמנויות לבעיטה. המקום בו הוא נמצא באגף יעיל מאוד גם במצבי אחד נגד אחד. בהחלט הוא שחקן עם יכולת הבקעה יוצאת דופן כפי שהראה באקדמיה שלנו עד כה".
ארגון אחים לסמל תורמים לקהילה
