מכבי תל אביב המשיכה הערב (רביעי) במומנטום וגברה גם על פנרבחצ’ה, ובכך היא קבעה כי תפגוש את ריאל מדריד בסדרת הפלייאוף. אז מה עובר על הבלאנקוס? ההתקפה שלפרקים מסוימים העונה חזרה להיות אימת אירופה, כשהיא הייתה כמעט בלתי ניתנת לעצירה, המחשבה שעוד שניים מהפורוורדים הכי טובים שיש לאירופה להציע היו אמורים להיות זמינים בשלב מאוחר יותר רק עזרו לצ'יזבט שכאשר ג'ייסי קארול יחזור כל אירופה תיכנס למצב מגננה.
רק שבינתיים חסרונו של קארול שלא חזר לשחק בסופו של דבר הרבה יותר ממורגש, והמאורעות האחרונים שהתרחשו במועדון אולי סימלו את סוף דרכם של שני שחקנים במועדון אך מאחורי הקלעים נראה שבכלל לוס בלאנקוס נמצאים בסופה של תקופה.
תקציבית הם בטופ ארבע, מבחינת סגל אפשר לטעון שהם אפילו שווים מקום בטופ 2, ובשילוב של תקציב, סגל ניסיון ופוטנציאל של מה היה אמור להיות ריאל מדריד שווה מקום ראשון, אך הקלישאה אינה סתם נחשבת לקלישאה וכדורסל לא בדיוק משחקים על הנייר, ומהמקום הראשון בו היו מדורגים במהלך העונה הסדירה קבוצתו של פאבלו לאסו הידרדרה עד למקום הרביעי.
העניין הוא שאת הירידה ביכולת ואפילו בתדמית אפשר לומר כי היא התחילה ביום שפאקונדו קמפאצו עזב לליגה הטובה בעולם, אז מדריד נחשבה למשפחה של ממש, ופתאום אחד מחברי המשפחה במקום שבו כולם רוצים להיות מבקש לעזוב ואפילו מוכן לשלם סכום לא מבוטל כדי להגשים את חלום ה-NBA, לשם השוואה סרחיו יוי, האיש הקלאץ' וסעיף הבאייאוט שמוערך בכ-11 מיליון יורו, בחר להישאר במדריד ולא להגיע לליגה הטובה בעולם, זן נדיר ויש שיאמרו אפילו כזה שנמצא בסכנת הכחדה.
קמפאצו כזכור עזב והשריון של מדריד נראה שנסדק, אחריו הגיע תורו של גבריאל דק שאמנם חזר העונה מהליגה הטובה בעולם, אך כבר בתחילת העונה היה נראה שהתגלו חילוקי דעות באשר לסגל שנבנה, או שנכון יותר לומר עבר התאמות, כאשר חלקן התגלו כנהדרות, אחרות כסבירות והיו כאלו שפשוט היו נפילה, והמשבצת של ג'ייסי "בום בום" קארול? היא נותרה ריקה, והעובדה שלא פחות משלושה שחקני ברצלונה לובשים את הגופייה הלבנה לא בדיוק תורמת לעניין. ברחבי אירופה השיח כבר מדבר על חדר הלבשה שידע ימים שמחים יותר בלשון המעטה, מה שככל הנראה לאחר הקלאסיקו האחרון הביא את שחקני הבלאנקוס לומר ברשתות החברתיות כי המצב דווקא טוב, ואם מנסים אגב להבין היכן החלה לה הירידה שנמשכה עד לכדי צניחה של ממש, הרי שהתשובה די פשוטה, גמר הקופה דל ריי שם ריאל מדריד הפסידה לברצלונה.
הטקסט שעד כה נראה קודר משהו, בכל זאת נראה שמדריד נמצאת בדרך למהפכה של ממש בסגל בעונה הבאה, לא עושה חסד בכלל עם הבלאנקוס להם מגיע כבוד עצום ויתרה מכך אסור לזלזל במועדון. בסגל של לאסו יש עדיין ניסיון ששווה אליפויות יורוליג, סדרות פלייאוף נהדרות ושחקנים רעבים שעדין לא זכו בתחרות הבכירה של אירופה. הסגל, למרות הפרידה מטריי תומפקינס ותומא הרטל, נוצץ במיוחד, המאמן עדין נחשב ובצדק לאחד הכי טובים באירופה מה גם שהוא החזיר את ריאל מדריד לקדמת הבמה כאשר איתו הבלאנקוס היו לאימת אירופה במשך לא מעט שנים, וכן הם עדין יכולים לזכות בתואר.
תאומי המגדל של לאסו, וינסנט פוארייה ואדי טבארס יכולים להפריע מאוד לכל מי שרוצה לסיים ליד הטבעת, ובקרבות על הלוחות יש להם יתרון עצום, ג'ף טיילור ואדם האנגה הם עדיין בין שני שחקני הכנף ההגנתיים הכי טובים שיש ליורוליג להציע, יוי ורודי פרננדז למרות עונה בינונית עדיין יכולים להרים את הרמה, וגרשון יאבוסלה כמו גם אלברטו אבאלדה יכולים לעשות המון נזק בהתקפה. השמות כאמור נוצצים, ניסיון יש גם יש, גבריאל דק מוסיף עומק ורואה גם דקות משחק ללא קשר לחמישייה כזו או אחרת, ובמדריד, שם מזמן כבר חושבים מחוץ לקופסה, יש עדיין שני נשקים שיכולים להיות ולבטח יהיו אקס פקטור של ממש.
פביאן קוזר ואנתוני רנדולף. הראשון הוא אחד הגיבורים השקטים, וכשצריך גם אחד הרוצחים השקטים כפי שקרה בפיינל פור שנערך בבלגרד ב-2017, בכל הנוגע לשני זה מוזר לומר עליו שהוא אקס פקטור בהתחשב ברזומה שלו, אך במידה ויהיה בכושר מעט יותר טוב – בכל זאת חזר מפציעה קשה שכללה תקופת החלמה ארוכה - הוא בהחלט יכול להטות את כף המאזניים בקו הקדמי של לאסו, שיהיה חייב פשוט חייב תרומה טובה יותר מנייג'ל וויליאמס גוס שלא בדיוק הצליח להתאים את עצמו לסגנון המדרידאי.
סורקין: הכל תלוי בנו
