ביום ראשון האחרון ערן זהבי חזר לחגוג. שבע שנים, הוא ספר, עברו מאז התואר המשמעותי האחרון שלו. זה קרה עם 1:2 בגמר הגביע ההולנדי על אייאקס, ועבור פ.ס.וו איינדהובן ומספר 7 בעצמו, זה היה אירוע גדול במיוחד. אתמול העביר בין ראיונות שונים, טלפונים בלתי פוסקים וגם עם הילדים שנמצאים בחופש, וכעת יתפנה לסיומה של הליגה ההולנדית בתקווה שהקריירה המפוארת שלו תדע עוד נס אחד גדול, רגע לפני שהוא פורש כנפיים בדרך ליעד חדש, או ישן. קצת לפני, הוא התפנה לראיון טלפוני מהולנד עם ONE ושיתף לא מעט על מה שעבר עליו ועל השאיפות להמשך.
תספר על התחושות שם בסיום, ישב עליך לקחת תואר גדול בהולנד.
“הדקות בסוף מותחות מאוד, אתה שם לב שאתה רחוק כמה דקות מתואר מאוד יוקרתי וחשוב, אחרי שבע שנים שלא זכיתי בתואר קבוצתי, התגעגעתי לזה מאוד וזה היה חסר לי. זו הסיבה שעזבתי את סין והגעתי לפ.ס.וו, אחת הסיבות העיקריות יותר נכון, שרציתי תארים וקבוצה גדולה אחרי שהתרגלתי לזה במכבי ת”א. זה יצא מאוד מתוק מול יריבה שהיא בטופ של אירופה, זה עושה את זה מאוד משמעותי. אם לא הייתי משיג את המטרה הזו של לקחת תואר בהולנד אז בסוף לא עמדתי במה שהצבתי לעצמי. יש לי שניים, זכיתי בסופר קאפ ההולנדי גם ולנצח את אייאקס בשני גמרים רצופים זה הישג יפה מאוד. מקווה לנס ושניקח אליפות”.
על מי חשבת באותם רגעים אחרי השריקה?
”על המשפחה שלי, כולם היו באצטדיון. גם אמא שלי, גם אח שלי, גם שי והילדים, מה עברנו בשנתיים האלה, איזה רגעים קשים וטובים, מבחינה משפחתית ואישית. כמעט ויתרנו והחלטנו לא לעשות את זה ולהישאר ביחד ולחזק אחד את השני והגמר היה הדובדבן שבקצפת שהיינו צריכים לקבל על ההקרבה שעשינו”.
היו דמעות?
”האמת שלא, אבל עמדתי במגרש, הסתכלתי על הקהל והסתכלתי עלינו חוגגים. הקריירה שלי לא באמצע שלה, היא לקראת הסוף. אתה מסתכל ואומר תודה על כל רגע כזה כי אלו רגעים שלא חוזרים. אלו רגעים עם מועדון כמו פ.ס.וו בגמר ההולנדי נגד אייאקס, קשה להסביר במילים. הייתי מאוד נרגש. פשוט עמדתי והסתכלתי ואמרתי לעצמי “תהנה מהרגע”. אני מהיחידים שלא הלך לבקש את הטלפון. לא רציתי לדבר עם אף אחד או לעשות סלפי, רק ליהנות מהרגע. בסוף אתה לוקח את התמונות מהצלמים והכל ונהניתי מאוד מהרגע”.
זה יותר מתוק לקחת את הגביע מול אייאקס, שניסתה לצרף אותך פעמיים וזה לא קרה?
“זה יותר מתוק כי זה נגד אייאקס, אבל לא על רקע אישי, אלא על רקע היריבות בין המועדונים. יש אווירה סביב המשחקים האלה. זה כמו דרבי תל אביבי או כמו משחק של מכבי ת”א מול מכבי חיפה”.
איך החגיגות בהולנד לעומת אליפות עם הפועל ת"א או מכבי ת"א?
”החגיגות אליפות בישראל היו קצת יותר גדולות. פה זה כאילו כביכול רק גביע, החגיגות היו מאוד ספונטניות ומהנות, אבל אין פה סימפוזיון עם המשך חגיגות ימים אחרי. היו חגיגות באצטדיון שלנו, היה מדהים וכיף. אח”כ משפחות השחקנים וכל עובדי המועדון חגגנו ביחד באצטדיון שלנו, יש שם טרקלין כזה מיוחד, שעשינו שם מסיבה וזהו”.
עברתם בהולנד תקופות לא קלות עם השוד ולאחר מכן הפריצה לבית, כמה זה היה קרוב שלא תסיים שם את החוזה?
”זה היה קרוב מאוד מאוד. קודם כל בשנה הראשונה זה היה ממש לקראת סוף העונה ואז נסענו לישראל וחזרנו ואמרנו “בוא ננסה”. התחלנו להתאקלם מחדש, הייתה תקופה לא קלה. כשהייתי פצוע בינואר הייתי בדובאי ופתאום זה קורה שוב. הבית מאוד מאובטח. אני באמת השקעתי בזה הרבה כסף ואתה אומר לעצמך “אם זה קורה עכשיו שוב, איך מחזירים את הביטחון למשפחה שיוכלו באמת להרגיש בטוחים לחזור?”, ותוסיף על זה את הפציעה, ומועדונים אחרים שרצו אותי. זו הייתה תקופה מאוד מבלבלת. אבל החלטנו שהתחלנו משימה ומסיימים אותה”.
הילדים שלך כבר בגיל שהם כן יכולים להציב דרישות ולהגיד אבא בוא נעזוב, בוא נחזור. זה משהו שקרה?
“הילדים לא ידעו על הפעם השנייה. בפעם הראשונה הם בהתחלה לא רצו לחזור הביתה. הם ישנו איתנו במיטות ובאמת לא היו שנייה לבד. הרבה דברים השתנו אבל החלטנו להתמודד. בסוף מה שאנחנו משרים עליהם, זה מה שהם סופגים ובהתאם לכך גם ההתנהגות שלהם והתחושות שלהם”.
עברת שנתיים עם לא מעט ביקורות מהתקשורת ההולנדית, גם כשהיית טוב, יותר קל להם לבקר אותך כי אתה זר?
”אני חושב שזה שאני זר משפיע. הם לא רגילים שמביאים לפה שחקן רכש בגיל 34 בסכומים גבוהים. זה תופס להם מקום של צעירים, זה לא המנטליות ואם לא הבקעת 30 שערים אז מה צריך אותך בכלל? וכל הביקורת עליי כל הזמן. אבל למדתי להתמודד עם זה ואני יודע מתי אני טוב ומתי לא. הצוות יודע מה אני תורם לקבוצה וזה מה שהכי חשוב בסוף, לא דעות של אנשים שאני איך נגיד, לא הכי סופר את הדעה המקצועית שלהם”.
למה החלטת לאחר סיום החוזה לעזוב לתחנה אחרת שככל הנראה תהיה אחרונה שלך בקריירה, הרגשת מיצוי?
”קודם כל זה לא החלטה חד צדדית והיא לא התקבלה עוד. נגמר החוזה. לא ישבתי עם המועדון, לא דיברנו על המשך הדברים. בטח שלא לפני כל התקופה המאוד חשובה שהייתה לנו. זה לא היה הזמן לדבר. אמרתי שאני לא רוצה לעשות חישובים קדימה אלא להתרכז במשימות ואני חושב שזה הדבר הנכון. צריך להתרכז במשימות ואז להחליט. לשבת בסוף. הקלפים פתוחים. אין פה מדע אטום. אם ממשיך או לא ואם הולך אז לאן, ונעשה את זה אחרי שהכול ייגמר”.
שאתה רואה את הכדורגל ההולנדי לעומת הישראלי, כמה שנות אור אנחנו רחוקים ממה שקורה שם, איך זה בא לידי ביטוי?
”הכדורגל ההולנדי באמת ברמה גבוהה - הוא באמת מהיר, אינטנסיבי, טקטי, יש הרבה גולים, יש הרבה איכויות בהתקפה ושחקנים צעירים ברמה גבוהה. יש פה מתקנים ברמה. מאמנים. אז ברור שיש הבדל. אבל אני יכול להגיד לך שיש גם הרבה מאוד שחקנים טובים בישראל שכן יכולים להשתלב פה וכן יכולים להגיע להולנד, אבל מצד שני אין לפעמים בליגה ההולנדית צורך להביא שחקן מישראל אם הוא לא באמת משדרג אותם משמעותית. יעדיפו לתת להולנדי צעיר שלהם”.
היית רוצה להיות חלק ממי שישנה את הכדורגל הישראלי?
”אין ספק. הייתי רוצה להיות חלק משינוי כזה. אבל חלק משינוי זה לא בבן אדם אחד. זה מערכות. זה השקעה. זה כסף. זה ממשלה. זה הרבה גורמים מעורבים. אני לא המצאתי כלום ואני לא אדם ששינה את הכדורגל. אני לא גאון הדור. עם עבודה נכונה ועם אנשים נכונים וכל מה שציינתי אז יכול לבוא שינוי אמיתי. אני רואה משחקים בישראל, אצטדיונים מלאים, אוהבים אצלנו כדורגל ואנשים צמאים לזה, אבל בלי הידע שיש פה ובלי התשתיות שיש, ובלי ההשקעה כבר מגיל ילדים, זה לא יקרה. רק פה בשכונה שלי יש לי 10 מגרשים סינתטיים של שני מועדונים אפילו לא מקצוענים, חצי מקצוענים, שהילדים הולכים ומשחקים שם. אין דבר כזה שאין מגרש לקבוצה לשעתיים ביום”.
מה התפקיד שאתה רוצה לעשות בכדורגל אחרי שתפרוש?
”לא החלטתי. קודם כל הפרישה יכולה להיות בעוד שנתיים, שלוש, ארבע ואולי בעוד עונה. אבל אם צריך לענות אז יש לי תשוקה להיות מאמן. אני חושב שאני יכול להשפיע על שחקנים. אני אוהב את היום יום על הדשא. מצד שני, לפעמים אני חושב לעצמי “טוב מה אני אחיה כל היום בלוז של קבוצה?”, אולי צריך איזשהו חופש ואז לחזור לזה. אני מאמין שברגע שאהיה לקראת הסיום באמת, אתחיל לגבש דעה”.
אתה עוקב אחרי הכדורגל הישראלי, מה דעתך על מה שקורה במכבי ת"א בשנתיים האחרונות?
”לא רואה משהו דרסטי. יש שנים פחות טובות או יותר טובות. מכבי חיפה עשתה עבודה טובה והיא בתקופה כזו. מכבי ת”א הייתה בין לבין ובסוף יש מתחרה מאוד חזקה כמו חיפה אז צריך להרים את הרף ולהתחרות בה. אין מה לעשות. אני לא רואה טרגדיה”.
מכבי בנויה למאמן ישראלי או שאתה סבור שהיא צריכה להמשיך עם מאמן זר?
”מכבי בנויה למאמן טוב. היא צריכה מאמן טוב. אם הוא ישראלי או זר או כל משהו אחר שתביא. פרופיל המאמן צריך להיות מותאם למועדון ובאמת שיסמכו עליו ובאמת יהיה פקטור רציני באיך שהקבוצה נראית, כי בסוף הוא הבוס על המגרש. בסוף זה רמת המאמן ומי מביאים. מכבי חיפה נכשלה עם זרים אבל עם בכר מצליחה. אין נוסחה ואין דרך אחת להצלחה. הכל צריך להיות במקום מבחינת ניהול, סגל שחקנים, מאמן שיתאים למערכת וככה זה יתחבר”.
אני רוצה רגע לחזור למשחק בבלומפילד. לפני חודש אורן יוסיפוביץ’ אירח אותי בפודיום ושאל אותי עליך ועלתה שם התאוריה שאולי בעצם אחרי שבאת, חזרה הבית, קיבלת את ה-28 אלף אוהדים שהראו לך כמה אתה גדול וחשוב להם, אולי זה בעצם הספיק? אולי אין טעם לחזור ואתה יודע, בטעות אם פחות הולך, לקלקל את כל המורשת שלך במכבי ת”א?
”קודם כל קיבלתי אהבה מטורפת. אני רוצה להגיד להם רק תודה. דבר שני, אני לא לוקח החלטות ככה. ‘אה קיבלתי אהבה? אז תודה ביי, היה נחמד’, ממש לא. החלטות צריכות להיות עמוקות ונכונות עם חשיבה יותר מעמיקה. מה אתה רוצה להשיג, האם זה נכון או לא נכון. מתאים או לא מתאים מקצועית. משפחתית - כן או לא. אני חושב שאלו ההחלטות שצריכים לקבל. ברור שהיה לי כיף, אבל אי אפשר לדעת מה יהיה”.
אני יכול להגיד לך שלפני חודשיים הייתה התחושה שאתה חוזר. גם אנשים שדיברתי איתם במערכת, שיקפו לי את התחושה הזו. בזמן האחרון זה מעט התקרר.
“הייתה אופוריה של המשחק ואני מבין, זה היה בתקשורת, שאני חוזר והיה ווייב כזה באוויר ואני יכול להבין את זה. אני לא יודע מה אמרו לך במועדון, מבחינת הדברים האלה, אבל כן היה איזה ווייב סביב זה אבל לא היה חלון העברות פתוח וזה היה טוב ויפה לתקשורת. אני עם חוזה עם פ.ס.וו ומכירים אותי, אני מכבד מאוד את הקבוצה שאני נמצא בה ולא אוהב לעשות דברים שיפגעו במועדון שאני משחק בו. זה לא היה נכון לאותם רגעים. בוא נראה מה יהיה. אני לא פוסל שום דבר”.
כאשר אתה שוקל את המשך הקריירה שלך, כמה יש משקל שראית מה קרה לשחקנים ישראלים אחרים שחזרו לארץ לשנת/שנתיים פרישה וזה הסתיים רע?
”כולם אמרו לי תיזהר לחזור, וכל הדברים האלה. אני לא לוקח את הדברים האלה ככה. אני לא מפחד. אז יקללו אותך או לא יכבדו אותך? בסדר. זה החלטה של כל קהל אוהדים, איך לעשות ומה לעשות, ואיך להתייחס לשחקנים. בסוף לוקחים החלטות כשחקנים וצריכים להבין שיש לזה השלכות ואולי זה יהיה ככה ואולי זה יהיה לטובה. אבל אני לא לוקח החלטות בחיים שלי על מה יהיה אם לא אצליח. אני לא חושב במושגים כאלה כי אז נכשלתי מראש”.
מה זה הטירוף שיש בברזיל סביבך? זה יהיה פנרבחצ’ה 2 או שזה רציני?
”זה מאוד מחמיא, לא חשבתי בכלל לכיוון הזה ופתאום מגיע משהו כזה. פתאום נפתח לעולם אחר לגמרי, חדש. זה גם מעניין, זה מגניב, זה מפתיע, זה מרענן, זה משהו חדש שאף אחד לא עשה עדיין. הרבה דברים רצים בראש. אני צריך קבוצה שתתאים לי, העיר צריכה להיות טובה, זה צריך להתאים למשפחה. הכל צריך להתחבר כמו שאני חושב בגיל שלי ובמקום שאני נמצא בו היום ולפי זה לקחת החלטה מה הכי נכון. מעבר לזה, מה יקרה? בסוף הקריירה נעשה סיכומים”.
מה קרה בחלון העברות שהיית כמעט סגור ביוון, באולימפיאקוס, ובסוף זה לא קרה?
”הייתי מאוד מאוד קרוב אליהם, נכון. זה היה קרוב מתמיד אולי אבל בא המאמן שלנו (רוג’ר שמידט) ואמר לי פשוט – “תישאר איתי, אתה צריך להישאר איתנו, אני סומך עליך, לא רוצה שתלך. אמרתי למועדון שמבחינתי אתה נשאר”. בסוף המועדון איפשהו כל כך כיבד אותי וכל כך הבינו את המצב המשפחתי, ואמרו לי שלא מתערבים בכלום וייתנו לי ללכת בחינם אם צריך. פשוט הבינו את המצב. אמרו לי “אם תרצה לעזוב לשם, נבין”. זה היה בסמוך לפריצה השנייה לבית. אבל בא המאמן, ובסוף גם הוא הביא אותי לפה ונתן לי הזדמנות במועדון כזה, אז לא הייתי יכול לאכזב אותו”.
יש בישראל כעת פסטיבל כעת סביב אוסקר גלוך, אתה משחק ליד ילדים בני 19 בפ.ס.וו כמו מדואקה למשל. אבל פה זה כאילו סנסציה שיש לך בן 18 שמשחק בהרכב של קבוצה גדולה. למה?
”כי זה סנסציה בישראל, בוא נגיד את האמת. אין הרבה אוסקר גלוך בישראל. בהולנד יש כל שנה מדואקה וגאקפו ושנה שעברה מאלן, וכל שנה צומחים פה כדורגלנים. הם מגיעים הרבה יותר מוכנים לגיל 18 מאשר אנחנו, כי הכל עניין התשתיות. תעשה ראיון עם תאי עבד ותבין איך מתאמנים פה ילדים בני 13, שהכול במועדון ויש להם שיעורים פרטיים ומתאמנים בבוקר ואחה”צ, והשעות על המגרש, זה הרבה יותר עמוק מאצלנו. אי אפשר לסגור את הפער הזה כשאתה בן 18”.
“תוסיף את הצבא, אצלם אין, אז יש הרבה משתנים שקשה לעקוף אותם. קשה לשים את היד. זה לא שיש פחות כישרון. מנור סולומון היה פחות מוכשר בגיל 18? הוא היה משתלב פה, תסכים איתי. אוסקר גלוך, אם היה גדל בפ.ס.וו, יכול מאוד להיות שכן היה משחק כבר בבוגרים. אבל גם להמליך עכשיו את אוסקר ולשים עליו את הלחץ הזה זה קצת מוקדם. צריך לפרגן לו על הבכורה המדהימה מול מכבי חיפה, היה לו הרבה ביטחון וחוצפה, הוא שחקן כדורגל אמיתי, אבל אסור לבלבל אותו יותר מדי. הוא צריך המשכיות, לעבוד קשה ולהראות על המגרש שהוא כוכב. לא שאתם תעשו אותו כוכב. כוכב לא מראים ברשתות החברתיות”.
בוא נדבר על נבחרת ישראל. ליגת האומות בבית עם איסלנד, אלבניה, וכנראה רוסיה בחוץ, כמה זה מגדיל את הסיכויים שלנו?
”שיחקנו כבר נגד אלבניה גם בבית וגם בחוץ, לא נבחרת קלה. על הנייר אנחנו באותו הבית אז אנחנו בערך באותה הרמה. אנחנו לא פייבוריטים. איסלנד עשתה דברים מאוד יפים בשנים האחרונות. נבחרות קשות, פיזיות, טקטיות, אבל אין ספק שליגת האומות זאת אחת התחרויות הכי טובות עבורנו לעלות מהן. פחות משחקים, בטח בלי רוסיה. בסוף יש פלייאוף. קצת יותר קל יחסית להגיע לפלייאוף מאשר מוקדמות רגילות והמטרה זה לעלות כמובן, להעפיל מהבית”.
אנחנו חודש וחצי לפני המשחק הראשון ועדיין אין מאמן, אתה חושב שזה יהיה מאמן זר או אלון חזן?
”זה שאלה שקשה לענות עליה. הייתי שמח אם היה מאמן כבר. אלו דברים שאני מדבר עליהם, על חשיבה לטווח ארוך ולעשות את הדברים כמו שצריך. בסוף יבוא מאמן שלא היה איתנו אפילו יום או יומיים וצריך להכין קבוצה לשלושה או ארבעה משחקים שקובעים את גורל ליגת האומות. להגיד לך מה הם יעשו? אני לא יודע. לא שאלו אותי ואני לא חלק מזה. יש את יוסי בניון כמנהל מקצועי, הוא מכיר אנשים ואני חושב שיש לו מאמן בראש ואולי רק מחכים להודיע, אני לא באמת יודע מה קורה שם, אבל ברור שזה היה טוב אם כבר היה מאמן לנבחרת שיודע מי לזמן ומה לעשות ואיך לקחת את הנבחרת קדימה. גם בשביל להיות הוגנים מול המאמן, לתת לו לעבוד ולהכיר את הנבחרת”.
היית בעד שווילי רוטנשטיינר ימשיך.
”אני בעד אנשי מקצוע טובים. זה וילי, זה ישראלים, זרים. וילי עשה עבודה נהדרת בישראל, הוא לקח אותנו כמה צעדים קדימה, בסוף אני לא יודע מה הסיפור עם ההתאחדות ואיתו ולא נכנס לשם כי זה לא ענייני. אבל כשחקן – ראינו שהוא עשה עבודה מעולה ותמיד יש מה לשפר. תמיד יש מה לעשות יותר טוב ופחות טוב. הוא לא היה המאמן המושלם אבל נראינו קבוצה טובה, תוקפת, אומנם ספגנו הרבה אבל זה היה תמיד. מכירים את הבעיות שלנו במשחק ההגנה, לא בשחקני ההגנה”.
יוסי בניון החליט לסגור את קבוצת הוואטסאפ לתגובות אחרי מה שקרה כאשר ביקשת מהשחקנים מהמגזר לגנות את הפיגועים בישראל והתוכן הודלף, מה דעתך על כך?
”אני חושב שקבוצת הוואטסאפ צריכה להיות הדבר הכי אינטימי שיש וזה היה ככה בשלוש השנים האחרונות. האמת שזה אכזב אותי שחזרנו קצת אחורה. זה גם איזשהו סוג של קצת רפיון שאולי אנשים הרשו לעצמם כשאין מאמן קבוע או כשאין סדר קבוע. אנחנו שחקני כדורגל לפעמים קצת מתנהגים כמו ילדים קטנים. גם הילדים שלי בוחנים אותי כדי לראות את התגובה שלי. הרשינו לעצמנו קצת יותר מדי. זה לא בעיה שאי אפשר לפתור”.
האם מה שקרה ישפיע על מה שקורה בנבחרת? תהיה השלכה לזה שאמרת להם לגנות ואמרת להם אחד פה אחד בלב?
”אני לא חושב שזו הייתה בקשה מוגזמת, אני לא רואה איך זה פוגע במישהו או עושה רע. אם כולם נגד זה אז אני לא רואה בעיה. אם זה השיח וכולנו באותה המטרה, אז כולנו באותה הסירה. אז למה יש דיון בכלל? על הבקשה? זה לא היה כל כך מובן. העליהום היה פוליטי ולא קשור ולא לשום דבר כזה. לא היה פה משהו של ערבים ויהודים. היה טרור בתוך ישראל, פשוט. לא היה קונפליקט פוליטי. כי אם כן, ובגלל זה לא רוצים לגנות אז אנחנו בכלל בבעיה גדולה. אל תסגור את הקבוצה, תסגור את הנבחרת. אם הייתי חושב שזה המצב לא הייתי מבקש את זה אפילו ולכן לא הבנתי על מה הרעש והמהומה. הבנתי מהם שכולם נגד זה וכולם מגנים גם אם זה לא גינוי ברשת החברתית, ופה זה נגמר”.
בוא נסיים קצת חיוביים. ראינו שהבן שלך משחק בהולנד, הולך בדרכך?
”הוא הולך לשם, הוא מאוד אוהב כדורגל, הוא משחק. היו פה שנתיים קצת קשות, מעברים, סגרים, אז בשנה שנתיים האחרונות הוא נכנס ויוצא כמו כל הילדים לצערי אבל יש לו את הג’וק של הכדורגל. הוא בא איתי למשחקים, לאימונים, הוא רואה, הוא מאוד אוהב. להגיד לך אם הוא ירצה לעשות את זה ממש ממש? לא יודע, ימים יגידו”.
אתה לא תדחוף לשם.
“לדחוף לא, אבל אלווה אותו תמיד אם ירצה. ואם זה רק תחביב, אז שילך עם שי”.
אחרי כל כך הרבה שנים אינטנסיביות סביב הקריירה שלך, מה אנחנו לא יודעים עוד על ערן זהבי?
“יש הרבה. אתם מכירים את הדמות שמצטיירת לכם במשחקים, בטלוויזיה, בראיונות לפעמים".
תשתף במשהו אחד. מה הכי מפחיד אותך?
“לא חשבתי על זה יותר מדי, אבל דברים שקשורים למשפחה שלי מפחידים אותי. חרדתי קצת עבורם. אבל אני לא אוהב להתנהל מפחד. זה לא אני”.
יצרו לך תדמית לא נכונה ?
”אני לא אם היא לא נכונה. אבל היא מושכת אש. היא יוצרת כותרות. סתם דוגמה כמו הנבחרת, עשיתי משהו בכוונה טובה וזה יצר כותרות כל כך גדולות ואני כבר לא מבין אם זה מאינטרס של התקשורת לקבל את ההד הזה ואת הכניסות לאתרים, כי הרבה פעמים כותבים עליי דברים לא נכונים ומפרשים את זה לא נכון. זה לא האשמה, אבל מצוטטים כל דבר שמישהו כותב נגדי, אפילו אם זה אוהד. בשנתיים האלה ציטטו בכל האתרים אוהדים מפורומים. יש הרגשה שכאילו חייבים לעשות אש מדברים עליי וממה שאני אומר בגלל אינטרס תקשורתי שאני מבין אותו, העולם בתחרות קשה, אתר מול אתר, כתב מול כתב, כל אחד רוצה כניסות והשם שלי מביא כניסות לאתרים אז לפעמים משתמים בו בצורה לא נכונה ומציירים לציבור משהו שהוא לא אני”.
תן טיפ לילד צעיר שרוצה להגיע לרמות הגבוהות ולהיות ערן זהבי?
”קודם שיאהב את מה שהוא עושה. שילך בכל הכוח. יש פה הקרבה מטורפת. אבל הכי חשוב שגם ייהנה מהתהליך. שלא ירצה להגיע מהר מדי ויבין שיש תהליך בדרך שהוא באמת מאוד קשה עם הרבה אכזבות ולא כל מה שהוא רואה שיש היום לערן זהבי הוא צריך. הדרך ארוכה ומפותלת”.
לאיזה שיא אתה עוד מכוון? מה היעד הבא שלא כבשת?
“לא חשבתי הרבה פעמים על שיאים, פשוט חשבתי ממשחק למשחק והתחלתי לאסוף איפשהו שיאים כל הזמן. פתאום התקרבתי לשיא והוא נהיה מטרה וככה זה כשיש המשכיות ממשחק אחרי משחק. אני לא יודע לאיזה שיא אני קרוב עכשיו, אז אם תגלה אסמן לי אותו”.
בעיטה חופשית מושלמת של זהבי באימון פ.ס.ו
