אוהדי מכבי תל אביב נושאים עיניים למשחק ההצלבה הראשון מול ריאל מדריד מחר (רביעי, 22:00). שבע שנים שהצהובים לא שיחקו במעמד, שבע שנים שאולי מסמלות סיום של תקופה אחת והתחלה של תקופה אחרת. יש לא מעט אנשים שהקרדיט על ההגעה למעמד מגיע להם.
כן, גם למלחמה בין רוסיה לאוקראינה יש תפקיד, אבל לפני הכל יש קבוצה שהייתה צריכה לנצח ועשתה את זה, ויש מאמן שעומד בראש המערכת, איש שבחלומות הכי ורודים שלו לא חשב שיגיע לסיטואציה של ללבוש את החליפה במשחק פלייאוף מול היריבה המיתולוגית ממדריד, אבי אבן. רגע לפני היציאה לשני המשחקים במדריד, נפגשנו איתו לראיון בלעדי ומקיף כדי להבין מי הוא אותו אבי אבן שינסה להוביל את הצהובים לפיינל פור ראשון אחרי שמונה שנים שחונות.
אבי נתחיל דווקא בסוף. שבוע מהיום, אתה אחרי שני משחקי הצלבה ראשונים. עם כמה ניצחונות אתה חוזר לישראל?
”אני אמשיך בדרך שאני נוהג בה. יש לנו משחק ביום רביעי, אני מקווה לנצח אותו ואז יהיו לי עוד 48 שעות להתעסק במשחק השני. אחרי שנעבור את הראשון והשני נדע, אני מסתכל על זה ממשחק למשחק”.
ראיון נוקב עם אבן, מאמן מכבי תל אביב
עכשיו בוא נלך אחורה, 8-9 חודשים. רגע לפני פתיחת העונה, אם הייתי אומר לך שתהיה מאמן ראשי בפלייאוף יורוליג מה היית אומר?
“שחזרת מהודו ולקחת פטריות הזיה. זה היה הדבר הכי לא צפוי מבחינתי, אבל זה מה שזה. לפעמים החיים מובילים אותנו בדרכים מפתיעות, אני משתדל לחבק את זה ולעשות את הכי טוב שאפשר”.
לא הרבה יודעים באמת אבל כשהחליטו שיאניס ספרופולוס מפוטר, כולם היו בטוחים שאתה לוקח את התפקיד, אתה דווקא לא היית כל כך בטוח.
”כשזה קרה הרמתי טלפון לניקולה (ווייצ’יץ) ואמרתי לו תעשה מה שצריך, צריך לסגור את עודד (קטש) ושיוביל את הקבוצה. זה לא הסתייע והבעלים התקשרו אלי. אמרתי לשמעון ואודי שאני חייב לישון על זה כי זה לא כזה פשוט, מכל הבחינות, השאר היסטוריה כי אני כאן, שמח וגאה והפנים קדימה לשבוע הזה”.
אמרת לישון על זה, היו לבטים?
“החיים יותר מורכבים מכן ולא. זה מהלך מאוד משמעותי לא רק ברמה המקצועית, גם ברמה המשפחתית. יש התאמות שצריך לעשות, זה הכול מהכול”.
לקחת על עצמך את הג’וב בתקופה שאין לך הרבה מה להפסיד, אתה מסכים? תיקח אליפות, תצליח, לא תיקח זאת לא כל כך אשמתך. מי בכלל חשב על פלייאוף יורוליג באותה התקופה?
”אני חייב להגיד שכשנכנסתי לתפקיד לא חשבתי במונחים של אליפות ופלייאוף, חשבתי במונחים של איך אנחנו משפרים את הדברים שצריך. ברמת האנרגיה, היינו בתקופה לא טובה, האנרגיות סביב הקבוצה היו לא טובות. זה הדבר היחיד שהתרכזתי בו, ניסיתי להבין מה צריך להבין טוב יותר כדי להחזיר את הקבוצה למסלול. אנשים שוכחים שאותה קבוצה עם יאניס ניצחה את בארסה, צסק”א, הפסידה לריאל אחרי שכבר ניצחה ועשתה ניצחונות אדירים. ניסינו להבין ביחד איך מחזירים את הרכבת למסילה, זאת הייתה ההתעסקות. ניסיתי לייצר משימות עכשוויות”.
ואז אתה נכנס לחדר הלבשה ומה אתה מגלה שם?
“באופן טבעי שיש משברים בקבוצה שמפסידה, במיוחד ההפסד בדרבי בגביע שזעזע באופן טבעי. כל אחד היה מכונס ועסוק בתסכולים שלו. המטרה הייתה לחבר אותם שוב ולגרום להם להאמין בביחד, לא מרגיש שהמצאתי משהו. הייתה קבוצה ששיחקה טוב, כל אחד נכנס למקום שלו במשבר והיה צריך להחזיר אותם למטרות הקבוצתיות. הקרדיט? לשחקנים שידעו לקחת את זה ולהאמין שיש עוד דברים לעשות. מדברים עלי בקטע של נתנו לי הזדמנות ולקחתי את זה. דווקא כדאי לדבר על השחקנים שראו הזדמנות וקפצו עליה”.
מה אמרת להם שגרם להם להבין שיש הזדמנות?
”בעיקר נתנו מטרות של כאן ועכשיו, לא איך הופכים לקבוצת פלייאוף או משהו כזה. כדי לייצר ביטחון שקצת אבד וההבנה שהביחד הוא המשמעותי”.
מה עשית שונה מהתקופה של יאניס?
“זה לא סוד שאנחנו רצים יותר. שאנחנו מחפשים משחקים עם יותר פוזשנים, עם עוד כמה התאמות שעזרו לנו. לא בושה להגיד שהמשכנו להרים המון דברים שיאניס הכניס. שינינו את הקצב, שחקנים נוספים נכנסו לעניינים והרוטציה גדלה. זה משהו שעזר לנו בתקופה של הרבה משחקים, זה גם עזר לשחקנים להגדיל את האמון האחד בשני”.
בוא נשים את העובדות על השולחן: הוצאת את ג’יימס נאנלי ויפתח זיו מהקפאה, גם רומן סורקין חזר להראות כדורסל טוב. סקוטי ווילבקין בתקופה האחרונה הרבה יותר משתף ויוצר לחברים שלו. מה השינוי הגדול של מכבי תחתייך?
”צריך לתת לשחקנים האלו לשחק – לפעמים זה עובד, לפעמים לא. אני מאמין מאוד במי שנמצא כאן. השחקנים האלו קיבלו את ההזדמנות, אני חושב שהחוכמה שלהם הייתה לקחת את זה. ג’ון דיברתולומאו, עוז בלייזר, יפתח זיו, רומן סורקין וג’יימס נאנלי לוקחים את ההזדמנויות, יש יותר אמונה בשחקנים בתוך הקבוצה. אפשר לראות את זה בכל משחק, יש 5-6 שחקנים בספרות כפולות, כמות האסיסטים שלנו עלתה, יש משהו משמח גם בלתת ולעזור לאחר להיות יותר טוב ולא רק לקלוע”.
נחזור לאבי אבן שלא הרבה אנשים מכירים: יש את ההגדרה של מנהל מחלקת הסקאוטינג ופיתוח שחקנים אבל זה קצת מעבר. אתה מנהל משא ומתנים עם סוכנים, שיחות עם שחקנים כדי לשכנע אותם להגיע, בונה את הקבוצה. זה לא רק סקאוט ראשי.
”אני בשנה ה-16 שלי במכבי, זה הרבה שנים. התחלתי כשיפתח זיו היה בן 10, משהו כזה. במהלך השנים כסקאוט נרקמים קשרים עם סוכנים, אני גאה להיות חלק מצוות שעוזר לבנות את הקבוצה ואני גם גאה להיות זה שעבד עם השחקנים בבקרים. זה משהו שמאוד מילא אותי ועזר לשחקנים שהיו במשבר. זה אחד הדברים החשובים שהיו לי במעבר הזה, ההיכרות העמוקה עם כל שחקן, התסכולים שלו. זה משהו שכשאתה נכנס לתפקיד מאמן ויש לך את כל הדברים האלה בסל זה הופך את זה לקל יותר כי זה על השולחן”.
מתי התחיל הרומן שלך עם הכדורסל?
”אני כל הזמן מדבר על דמיון אצל שחקנים, שחקנים עם דמיון מפותח. אחת הבעיות של מאמנים בגיל הצעיר זה שהם רוצים להכיל את אותם הדברים שהיו להם כשחקנים גם כמאמנים במקום לתת לעצמם לצמוח ולפתח את עצמם מתוך עצמם, לא ממה שהם שומעים. שהייתי ילד הייתי שחקן שהולך בבית, מוסר וזורק והיום אני רואה ילדים שהם משחקים בבית ולא בפלייסטיישן, אני יודע שיש להם סיכוי טוב להגיע לתחום.
הרסתי למכבי ת”א את הגמר בהפועל חולון כשחקן ואחרי הצבא התחלתי לאמן. אחרי שש שנים בהרצליה הגעתי לכאן לאמן את הנוער, הייתה לי חוויה מדהימה. זכות לעבוד עם ילדים מדהימים, אחד מהם היה נועם לוי שהיום הוא לצדי בצוות האימון. אלו היו שנים קשות אחרי גל מקל ועומרי כספי ושאלו מה יהיה עם קבוצת הנוער. הצלחנו ללכד קבוצה שזכתה בשני דאבלים. הכדורסל הוא אחת המתנות הכי גדולות שקיבלתי מהעולם. המשחק, הסיפוק, זה שאני כל הזמן אומר את זה, אם אני לפני כל אימון ישן בלילה עם מה אני הולך לעשות ואיך, אז הלוואי שזה ימשיך למלא אותי כל החיים”.
אתה רואה את עצמך בזה כמקצוע ראשי, כלומר מאמן ראשי של קבוצה?
”לא יודע, אני רואה את עצמי כי כבר הייתי שם הרבה שנים והייתי בתודעה בין לחזור לאמן ללא. שמח שיש לי את ההזדמנות עכשיו אבל אם לפני חודשיים הייתי אומר לך שתהיה מלחמה בין רוסיה ואוקראינה, מה היית אומר לי? זה על אותו משקל. משתדל ליהנות מהרגע ולא לחשוב יותר מידי קדימה”.
עד קריירת האימון היית הרבה על מטוס. נוסע כמעט בכל העולם, הרבה פעמים גם לא מספר לקרובים ביותר אליך לאן טס. סוג של משימות סקאוטינג וריגול חשאיות, אהבת את התפקיד הזה?
יש משהו כיפי בלחבוש כובע, לגדל זקן ולהיכנס כאחד הצופים. לשבת מאחורי השחקן שאתה רוצה לעשות עליו סקאוט בלי שהוא ידע מי אתה ומה אתה ולראות את ההתנהלות שלו בהצורה הכי טבעית שיש. מאוד אהבתי את התפקיד הזה”.
יש שחקן ספציפי שאתה זוכר שאהבת במיוחד ולמה?
”הרבה, לסקוטי (ווילבקין) חוזה ודרכון בטורקיה. שמעתי שיש שם איזו פרצה ובאותו לילה עליתי על מטוס. הוא היה במחנה אימונים עם הנבחרת, ישבתי איתו ואמרתי לו יש לך דרכון אבל לי יש איזה וויז’ן שאתה תהיה הפרצוף של מכבי – מקום ששבו ילדים ילכו עם חולצה שלך ותהיה המוביל. אחרי הפגישה חזרתי לארץ, לא ידעתי לאן זה יוביל ואני שמח שהוא איתנו, זאת סגירת מעגל בשבילי”.
והסיפור עם ג’יי סי קארול?
”סיפור מטורף, אומנם ישן, ומכבי עובדת בקצבים מהירים. הוא היה סגור במכבי, שיחק בגראן קנאריה. היה להם דד ליין עד חמישי בחצות, והודיעו לו שאין להם כסף לשנה שנייה. ברביעי נפגשתי עם הסוכן ואיתו והכל היה סגור, לחצנו ידיים. ב-23:00 הוא קיבל כסף מגראן קנאריה שמצאו כסף ומשם הכל היסטוריה, כי שנה אחרי ריאל שמו הרבה מאוד יורו ולא יכולנו להתמודד עם הכסף הזה. העבודה מאחורי הקלעים מרתקת לא פחות”.
כל השנים האלה במכבי, לא חשבת לקום וללכת לאמן במקום אחר? כמו שעשה אורן אהרוני השנה עם בני הרצליה והצליח?
היו שני מצבים כאלה, באחד מהם הייתה לי ההזדמנות להיות בקבוצת NBA כסקאוט אירופאי והכל היה סגור בבוסטון. קיבלתי חוזה במייל ולשמחתי נשארתי כי באותה השנה לקחנו אליפות אירופה (בוסטון הלכה עם בנאס מטקביצ’יוס הליטאי לאחר מכן). יכולתי לאמן בארץ אבל החלטתי להישאר במכבי. הדרכים הם עקלקלות, אני לא מצטער על שום דבר שעשיתי. מחבק ואוהב. אני במכבי, שמח וגאה. עברנו ימים מורכבים, אני לא מאלו שחושבים מה יקרה עוד שנה. יש לנו משימה עכשיו ואנחנו כאן”.
אמרת לא מזמן אחרי משחק שהשוני הגדול עכשיו זה שאתה ישן פחות, ספר על סדר היום שלך בתור מאמן?
”הלו”ז פה מטורף, יש משחק כל יומיים. אם רוצים להתכונן בצורה אופטימלית, חשוב לי להיות עם הילדים שלי, לתת להם זמן ולא להיעלם, אז זה צריך לבוא על משהו. אם זה בא על שעות שינה, אז זה מה שיקרה. ישנים פחות, עובדים יותר, כל פעם שאמא שלי רואה אותי היא אומרת לי – ‘תשמע העיניים שלך... אתה עובד קשה’, ואני אומר לה – ‘אמא אני לא עובד קשה, אני עובד הרבה, יש הבדל משמעותי’. אני עושה את מה שאני אוהב ומרגיש מבורך”.
יכול להיות שהחלום הגדול של אבי אבן מתגשם בתקופה האחרונה?
”לא יודע, לא חשבתי על זה. החלומות שלי באופן יחסי הם די פשוטים. אני רוצה לאהוב וליהנות ממה שאני עושה. כל עוד זה המצב שלי, שאני מקבל סיפוק ממה שאני עושה, אז אני במקום טוב. לא אשקר, אני רוצה להצליח. בסוף אתה רוצה לקבל פידבק על הדברים שאתה עושה, כמאמן אבל לא רק. לפני חודשיים פירקו לקבוצה הזאת את הצורה, אני לא שופט אם בצדק או לא, אבל הביקורת הייתה מאוד גדולה גם על שחקנים וגם על בניית הקבוצה. האמנתי בקבוצה הזאת כאחד מאלו שבנו אותה ואני מאמין בה כמאמן”.
דיברת על הבנייה, אי אפשר להתעלם מהביקורת הגדולה שהייתה נגדך ונגד ניקולה ווייצ’יץ. אתם גם עובדים יחד, מה יש לך להגיד לכל המבקרים על חוסר ההצלחה בבניית הקבוצה בשנים האחרונות?
”שימשיכו לעשות את עבודתם נאמנה, אני מכבד כל אחד. אני אחלק לשתיים – יש ביקורת עניינית ואנחנו לומדים ממנה. אנחנו אנשים שרוצים לצמוח ולהסתכל גם על דברים לא טובים שעשינו, אין דרך אחרת לצמוח. חשוב לי להגיד שזה מה שאנחנו עושים אבל כששאלת אותי על הבנייה, שנה שעברה הייתה פה קבוצה אחרת שלא עשתה הצלבה ויש כל מיני גורמים. הבעיה שלי עם הביקורת זה כשהיא מגיעה ממקום לא מכבד, מזלזל ולפעמים השיח קצת יורד מהמקום שהוא צריך להיות”.
כשמינו אותך לתפקיד הורמו הרבה גבות, גם אצל האוהדים שתלו בך חלק מהאחריות על המצב. אתה מקבל את הביקורת הזאת?
”אחרי כל כך הרבה שנים במכבי אתה לומד להתייחס בצורה עניינית ושפויה למלעגים ולמעודדים, הכל צריך לקחת בפרופורציה. אני בטוח שאלו שהרימו גבה היום שמחים, צריך לכבד”.
אומרים שלאור מה שעשית צריך לתת לך את הקבוצה גם בעונה הבאה. במכבי כבר פנטזו על צ’אבי פסקואל ואחרים, זה משהו שאתה מצפה לו? שאם תביא אליפות או הצלחה נוספת באירופה תהפוך מזמני לקבוע?
”אני לא במקום הזה. יש לנו משחק נגד ריאל, אין לי אחוז של אנרגיה קדימה. אני מאה אחוז במשחק הראשון מול ריאל”.
מה אנשים לא יודעים על אבי אבן?
”שאני אוהב לקרוא ספרים ואוהב לשמוע את דני ליטני וחנן יובל”.
