מכבי תל אביב הגיעה הערב (רביעי) למשחק תחילת סדרת הפלייאוף של הטוב מחמישה על עלייה לפיינל פור של היורוליג מול ריאל מדריד בחוץ. מצד אחד כל העונה נמחקת ברגע הזה, אבל מהצד השני הכל מתחיל מחדש בכל משחק מחדש, כי הסדרה יכולה להתפתח לכל מני כיוונים. בסדרה כזו צריך סבלנות, צריך להתאושש מהר ממשחק למשחק, כי לא כל מה שקורה במשחק הראשון, באופן אוטומטי קורה במשחק השני.
נכון שיתרון הביתיות חשוב, אך הוא גם שם לחץ על הקבוצה הביתית, בטח במשחק הראשון. ריאל הגיע למשחק הזה בתחושות מורכבות, במיוחד לנוכח הריצה של מכבי שנכנסה לכושר הטובה ביותר שלה העונה, כשלעומת זאת הבלאנקוס היו מצויים בכושר זוועתי ובמקביל התמודדות עם השעיית שני שחקנים חשובים כמו הרטל וטומפיקנס, שעדרו למרות החזרתם לסגל. לכך אפשר להוסיף גם את גבריאל דק, שנעדר בשל הידבקותו בקורונה יומיים לפני ההתמודדות.
בבניגוד למשחקים האחרונים במפעל, במהלכם מכבי שיחקה מהיר, חופשי משוחרר וקלעה 90 נקודות ומעלה, בפלייאוף עובדים קשה בשביל כל סל. ההגנה של ריאל הייתה קשוחה ועבדה טוב. המארחת הובילה מהתחלה ומכבי רדפה אחריה לאורך כל המשחק. הבלאנקוס היו לחוצים וההובלה המוקדמת שלהם נתנה להם קצת ביטחון.
פביאן קוזר, שהיה השחקן המצטיין של גמר היורוליג האחרון בו זכתה ריאל, סיפק תצוגה שמזמן לא ראינו ממנו. אבי אבן יהיה חייב לקחת בחשבון את קליעות השלוש שלו ואת הכניסות שלו לצד שמאל במשחק השני.
ההתחלה הייתה של סקוטי ווילבקין, בעוד שאר השחקנים בצהוב לא כל כך הגיעו. ג’יימס נאנלי, שהיה אחד הפקטורים המובילים מאז החלה תקופת אבן, לא הצליח לחזור על ההופעות המרשימות כשהוא קיבל טיפול קשוח מההגנה הלבנה. אנטה ז’יז’יץ’ לא נכנס למשחק והיה לו קשה שם מול וולטר טבארס וינסנט ופורייה, שאומנם לא היו מבריקים בהתקפה אבל הציבו מסך גדול בהגנה. גם ג’יילן ריינולדס לא נהנה מחיים קלים מול הגבוהים המפחידים בלבן.
לעומת צמד הזרים, רומן סורקין הציג את משחקו הטוב ביותר העונה במפעל, גם מבחינת נקודות וגם בהגנה עם חסימות מרשימות. רק בגלל עייפות אבי אבן נאלץ לתת לו לנוח וחבל, כי דווקא ההרכב עם סורקין וג’ון דיברתולמאו, הצליח להוריד מהפיגור. צמצום התוצאה עד לחמש הפרש הלחיץ את המארחת, שספגה מספר הפסדים כואבים לאחר שאיבדה יתרונות מהותיים בתקופה האחרונה.
היעדרותו של דק לא הזיקה לבסוף לריאל, שחזרה לחמישיות עם שלושה גארדים, שאיכשהו עזרו לה בנקודת החולשה שלה, שהיא הובלת והולכת הכדור. החמישייה הזו אפילו אפשרה למקומיים לרוץ להתקפות מעבר בפתיחה, כשמכבי לא הייתה מוכנה לכך ולכן לא הצליחה לעצור את המשחק המהיר. ריאל גם קלעה נהדר מהשלוש והענישה את מכבי על כל עזרה ועל כל סגירה, לפעמים מיותרת, פנימה. גרשון יאבוסלה קיבל לא מעט דקות והחזיר עם הרבה זריקות מבפנים ומבחוץ.
מכבי באה בהרגשה טובה, ובצדק, אבל נאלצה להתמודד עם לחץ שלא הופעל עליה בחודשים האחרונים. הלחץ הזה תורגם לשלשות שלא הגיעו, ונכנסו בצד השני. אין הרבה זמן לבכות, צריך להתאושש, לנתח את מה שקרה ולחשוב איך מרגיעים ומחזקים את השחקנים שלא היו טובים הפעם. אני מדבר על דריק וויליאמס, נאנלי ריינולדס וז’יז’יץ’ שצריכים לנסות ללכת על פורייה וטאברס חזק ולסחוט מהם עבירות.
בנוסף, צריך לנתח משחקים של ריאל בלי גבריאל דק ולהחליט מה עושים עם יאבוסלה – האם לעשות עליו חילוף? האם להביא עליו עזרה? הצהובים גם צריכים איך להתארגן לחזרה להגנה נגד המתפרצות של ריאל ולהתכונן אולי לחזרת הרטל ותומפקינס. אולי פסיכולוגית החזרה שלהם לאימונים ואי הלבשתם נתנה דחיפה לנייג’ל וויליאם גוס, רודי פרננדס וקוזר, שהבינו שהאחריות נופלת על כתפיהם.
אין הרבה זמן וכבר ביום שישי צריך לחזור ולהיות מוכנים לסגנון פלייאוף ולעצור את מטווח השלשות ואת ההתקפות המהירות של הספרדים. זה לא הולך להיות קל אבל הצהובים יהיו חייבים למצוא את הנחישות, הקשיחות והאגרסיביות הנדרשות בשלב הזה. בהצלחה.
