עונת היורוליג של מכבי תל אביב הגיעה לה לסיומה לאחר שהצהובים ידעו רכבת הרים. עונה שבה נמחקה תקופת ההכנה כליל בעקבות הקורונה, פתיחה טובה, שוב קורונה, גמגום והתרסקות של ממש, בין לבין הייתה את הפלישה של רוסיה לאוקראינה, שוב קורונה, החלפת מאמנים, סיומת חזקה של העונה הסדירה וכאמור סדרת פלייאוף מול ריאל מדריד שהסתיימה לה באכזבה גדולה וכעת, הגיע זמן הניתוחים כמו גם זמן הציונים. לשם ההוגנות חילקנו את כלל שחקני הסגל לשלוש קטגוריות, וטרנים, רוקיז ועולים מהספסל.
יאניס ספרופולוס – 5.5
הסיומת אמנם הייתה לא משהו, אבל בתוך רצף ההפסדים שוב היו משחקים שהוכרעו בפוזשן אחרון, משחק אחד מול ריאל מדריד בו בוצעה טעות שיפוט קריטית לטובת הבלאנקוס, הכנה לעונה שנמחקה, שלושה גלי קורונה וגם רצף ניצחונות בפתיחת העונה בליגה הבכירה של אירופה, כמו גם ניצחונות על ברצלונה וצסק"א. לצד נקודות הזכות שבגינן לא היה ציון נמוך יותר, היו שתי נקודות עיקריות שהביאו לכך שהציון לא יכול היה להיות גבוה יותר, הראשונה כמובן היא רצף ההפסדים, השנייה קשורה לכדורסל שהקבוצה יכולה הייתה לשחק כפי שהראתה ברצף הניצחונות שהיה לה עם סיום העונה הסדירה.
אבי אבן – 7.5
ההדחה מול מדריד הייתה לא נעימה, אך הסיומת של העונה הסדירה הייתה נהדרת. מול הבלאנקוס ייתכן שמהתרגשות, ייתכן שמחוסר ניסיון, אלופת המדינה לא הצליחה למצוא את הפתרונות וייתכן כי פשוט העומק והכושר של קבוצתו של פאבלו לאסו היו פשוט יותר מדי. תחת אבן הצהובים הצליחו להראות כדורסל שוטף בצד ההתקפי, וכזה שלקח לו קצת זמן למצוא את האיזון ההגנתי שבא לידי ביטוי במספר משחקים. הסיבה שהציון לא יותר גבוה היא השילוב של הכדורסל שמכבי תל אביב שיחקה דווקא בסדרת הפלייאוף, יחד עם זאת הסיומת של העונה הסדירה בהחלט נתנה הזדמנות טובה לראות את אבן על הקווים ואת ה-"אני מאמין" שלו שהיה שווה מקום בפלייאוף עם סימן קריאה.
הווטרנים
סקוטי ווילבקין – 8
הסקורינג גארד שהיה לחזון של המועדון, חווה עונה בה הוא כמו גם שיין לארקין כמו גם מייק ג'יימס פתאום נראה אנושי לכל דבר ועניין, הוא עדיין הברומטר של הצהובים, הוא הראה כי על אף כל שקרה העונה, הוא יכול למלא תפקיד, הוא ייקח על עצמו ובמידה ויש זריקה אחרונה בטח ובטח שהוא לא יפחד להיות זה שייקח אותה. העונה, יותר אפילו מאשר בעונה שעברה, הוא היה צריך שחקנים נוספים לידו שיגיעו וכשמרביתם היו שם הקבוצה נראתה טוב וניצחה, כשלא זה כבר היה קשה יותר, הרבה יותר, ובחלק מהמשחקים הללו הקבוצה ניצחה, באחרים לא.
אנטה ז'יז'יץ' - 8
הסנטר שמיצב את עצמו כאחד מחמשת הסנטרים הכי טובים שיש לליגה הכי בכירה ביבשת הישנה להציע. הראה שהוא יכול לתרום גם כאשר הקבוצה לא בדיוק משחקת הכי מאוזן, ובטח בהיעדר הסטרץ' 4 אחריו כמעט כל אירופה דולקת. את הרמה ההגנתית הוא הרים, אפקט השנה הראשונה לאחר החזרה מה-NBA נעלם כלא היה והכול היה מוכן לעונה גדולה. מבחינת מספרים הוא היה שם, והמספרים יכולים היו להיות גבוהים יותר, היות וז'יז'ה סנטר שמאוד תלוי בגארדים, כמו גם במשחק מרווח וריצה. העובדה שמהבחינה הזו הקבוצה לא בדיוק הייתה הכי עקבית בהחלט הופכת את המספרים שלו למרשימים יותר, בדיוק כמו זה שמעליו.
ג'יימס נאנלי - 5
הגארד פורוורד שתפקד על תקן מאוד ספציפי בפנרבחצ'ה של ז'ליקו אוברדוביץ' בעונת הזכייה ביורוליג, הגיע לשורות אלופת המדינה לתפקיד שונה יותר, מרכזי יותר, ובמשחקים בהם הוא נכנס לעניינים ההתקפה שטפה ללא כל צל של ספק. על הדרך הוא גם הראה כי מדובר בשחקן תחרותי במיוחד וסדרת ההצלבה מול הבלאנקוס של פאבלו לאסו הראתה עד כמה מכבי הייתה צריכה גם אותו, כי בהיעדר היכולת שלו לקלוע מבחוץ בכלל והיכולת שלו לשים נקודות על הלוח בפרט, החיים של ווילבקין היו קשים יותר וזאת כשחוסר הניסיון של אוואנס, אליו נגיע עוד מעט, עשה את שלו.
ג'יילן ריינולדס – 6
הסיבה שהציון של ריינולדס נמוך יחסית היא חוסר העקביות שלו, חוסר עקביות כאשר אתה שחקן שנה ראשונה ביורוליג הוא מובן ולגיטימי, קל וחומר כאשר אתה שחקן שמגיע במהלך העונה, אבל כאשר מדובר בשחקן שחוזר למקום מוכר, וכזה שבעונה שעברה היה לאחד השחקנים הבכירים ביורוליג בעמדתו, הציפייה היא ליותר, הרבה יותר. בעונה החולפת תחת טרינקיירי ריינולדס נראה לפרקים כמעט בלתי עציר, כמו כן לא אחת הוא היה לזה שיכול היה לעשות את ההבדל, לכן הציפייה ממנו הייתה שגם השנה הוא יצליח לעשות את אותו הדבר, רק שהעקביות לא הייתה שם, ולמרות שהמספרים שלו ביחס לדקות המשחק נהדרים ושהיו לו כמה משחקים טובים מאוד, העונה הוא לא מצליח להיות דומיננטי ועקבי כשהיה.
דריק וויליאמס - 5
וויליאמס פתח בחמישייה ב-30 מתוך 32 המשחקים העונה, למעשה כבר בפתיחת העונה הסברנו כי הדבר הכי חשוב מבחינת דריק וויליאמס הוא תיאום הציפיות עם השחקן, כלומר לא לצפות שהוא יהיה הסופר סטאר שיעמיד ממוצעים של 30, 20 ו-10. יתרה מכך אי אפשר לצפות שהוא ה-שחקן בה"א הידיעה שיעשה את ההבדל, יחד עם זאת שיעשה הבדל כלשהו. היה ברור שהוא יעמיד ממוצעים, רק שלמרות תיאום הציפיות, העובדה שמדובר בעונתו הרביעית במפעל הבכיר של אירופה, הציפייה ההוגנת ממנו הייתה שיצור איזשהו הבדל, ייתן לאלופת המדינה יתרון כלשהו במאצ'אפ ובתור שחקן חמישייה יהיה לו חלק אינטגרלי יותר ולא בתור שחקן שירווח מבחוץ באופן שירווח לסנטרים את הצבע, מנגד גם ברור שבפלייאוף הוא משחק פעם ראשונה וגם זה נלקח בחשבון. פשוט הציפייה הייתה שתהיה לו השפעה גדולה יותר מזו שהייתה לו.
ג'ייק כהן ועוז בלייזר לא שיחקו מספיק.
רוקיז
קינן אוואנס – 5.5
עונת הבכורה של אוואנס לא רעה בכלל, עבור מי שערך את הופעת הבכורה שלו בליגה שנחשבת לשנייה בטיבה בעולם, אוואנס הראה שהוא יכול להריץ את הקבוצה, איתו התקפות המעבר חזרו להיות מנת חלקם של הצהובים כחולים, אז היכן הבעיה אם כך? שלאורך כל העונה היו עליות ומורדות, הציון שלו בהחלט יכול היה להיות גבוה יותר אם היה עקבי יותר, ובכל הנוגע לפלייאוף אין ספק שחוסר הניסיון שלו במעמדים הללו משחק תפקיד. התנודות היו לפעמים קיצוניות, כלומר כשהדברים עבדו הם נראו נהדר וכשלא הם פשוט לא.
רומן סורקין – 7
ההפתעה הנעימה ביותר של אלופת המדינה, כן אפילו יותר מהשיפור המטאורי שהראה אנטה ז'יז'יץ'. תחילה נאמר שאין שחקן אחד שדומה לאחר ובטח שאף מסלול קריירה והתפתחות לא דומה לאחר, וגם לא עונת בכורה. סורקין נראה לפעמים "ירוק", מה שיותר מלגיטימי בהתחשב בכך שמדובר בעונת בכורה. הכישרון פשוט נוזל מסורקין שברגע שיצליח גם לייצב את הקליעה מבחוץ יוכל להפוך לאטרקציה רצינית מבחינתה של אלופת המדינה. המספרים שלו למראית עין לא בולטים, יחד עם זאת צריך לקחת בחשבון שמבחינת סנטרים הוא אופציה שלישית אחרי ריינולדס וז'יז'יץ', ובעמדת הפאוור פורוורד גם כן.
קיירי תומאס - 5.5
תומאס בעונת הבכורה שלו ביורוליג, הראה פוטנציאל כבר מהמשחק הראשון שלו, כמי שעולה מהספסל הוא מוסיף יכולת ללחוץ על הכדור, גופו הגדול מאפשר לשמור על מספר עמדות ומוטת הידיים שלו בהחלט מנוצלת, הוא לא כופה את עצמו במשחק ההתקפה, ובחירת הזריקות שלו לרוב טובה, הסיבה שהוא לא זכה לציון גבוה יותר קשורה לכך שהוא יכול לקחת על עצמו יותר בצד ההתקפי ולהפוך לאיום נוסף שבהחלט יכול לעזור לשחקני הקו האחורי.
יפתח זיו – 4
עונת הבכורה של זיו ביורוליג, התחילה לא טוב, מהפציעה בקרסול דרך הפתיחה הלא טובה במחזור השני נגד הכוכב האדום בלגרד ותקופה ארוכה שהגארד ניסה להיכנס לעניינים ללא הצלחה. עם הזמן זיו מצא אט אט את הביטחון שלו מחדש, ולצד רגעים שזעקו חוסר ניסיון, היו גם רגעים טובים כשם שקרה במשחקים מול באסקוניה, פנאתינייקוס, מילאנו וברצלונה. בעונת הבכורה שלו, מעמדת הרכז יש לו יותר איבודים מאסיסטים ואחוזי הקליעה שלו מבחוץ יכולים להיות טובים יותר.
חשוב לציין כי לאחר אותו משחק טראומטי, הן מצידו והן מבחינת הקבוצה, נגד הכוכב האדום, זיו חזר לקבל קרדיט, וקרדיט גדול יותר בו לכל הפחות בכל הנוגע לממוצעים שלו מבחינת הנקודות בחצי השני של העונה היה דווקא שיפור. העניין הוא שבמונחים של עונת בכורה ביורוליג, בתור מי שאמור היה להיות רכז שני, אפשר לומר כי היא בהחלט יכולה וצריכה הייתה להיות טובה יותר, וצריך היה לצפות ממנו ליותר כי הפוטנציאל שם, וכרכז ההשפעה שלו על המשחק צריכה להיות גדולה יותר. הסיבה לציון כאמור טמונה בשיפור שהראה במשחקים האחרונים של העונה הסדירה.
עולים מהספסל
אנג'לו קלויארו – 6
שחקן הקרבה. פשוט כך. אנג'לו קלויארו אינו שחקן חמישייה, הוא לא הכוכב, הוא לא השחקן הכי מהיר, הוא לא הכי אתלט, הוא לא הקלעי הכי טוב, מה הוא כן? סמל למי שלא מוותר אף פעם, מי שמוכן לקפוץ על כל כדור שנראה אבוד, זה שיקריב כל מה שאפשר עבור הקבוצה ויעשה את זה עם חיוך. אדם חיובי ושחקן שמרים גם את האנרגיה של חבריו על ידי פעולות קטנות. בשנים האחרונות נתח הדקות שלו גדל והמספרים לא עלו בהתאם, היות וחשוב לזכור כי קלויארו הוא שחקן משלים, ועל כן צריך לצפות ממנו לשמר את אותה הרמה שבה הקבוצה שיחקה או להפיח אנרגיה חדשה שתהיה התחלה של ריצה עבור קבוצתו או עזרה לעצור את זו של היריבה, ואת זה הוא עשה לא אחת לאורך העונה.
ג'ון דיברתולומאו – 6.5
במילה אחת לב. בשתי מילים לב גדול. ג'ון דיברתולומאו הוא ללא ספק האנרג'ייזר של הקבוצה, בדקות שלו על הפרקט עזר ללחוץ על הכדור, לקלוע שלשה במעבר, לדחוף מהר את הכדור קדימה ולעזור לפתח קצב משחק מהיר יותר. "ג'ונדי" כפי שקרוי על ידי אנשי ואוהדי הקבוצה, חזר לעצמו לאחר שנפצע, וכמי שעולה מהספסל ומקריב בדיוק כשם שקלויארו עושה, הוא מספק את הסחורה בדיוק כשם שמצופה ממנו בתור שחקן שעולה מהספסל.
אבן: ״אני עצוב וגאה״
