נושא הגזענות והאנטישמיות בגרמניה ממשיך להעסיק את קבוצות הכדורגל במדינה. אחת מהן ואף זו שמטפלת בנושא יותר מכולן, היא בורוסיה דורטמונד. כבר ב-2019 נכחו נציגי המועדון בישראל ואף תרמו למוזיאון "יד ושם" בירושלים סכום כסף נכבד.
השנה, מי שמבקר בארץ מטעם המועדון הוא דניאל לורכר. הגרמני בן ה-36, משמש בתפקידו כראש תחום האחריות התאגידית במועדון ומנהל בין השאר את כל נושא הקהילה. בראיון מיוחד ל-ONE לציון יום השואה, הוא מדבר על הפעולות שעושה קבוצתו, מדוע הוא רואה חשיבות כה גדולה במאבק ומסביר את הקשר המיוחד הנרקם בין דורטמונד לישראל.
"המטרה העיקרית בביקור שלי בישראל היא להשתתף ביום השואה”, אמר לורכר. “הוזמנתי על ידי יד ושם כהערכה לתרומה שלנו ב-2019. בנוסף, הוזמנתי על ידי משרד החוץ כדי להשתתף בכנס בינלאומי בנושא אנטישמיות ולדבר 15 דקות על הקשר בין ספורט ואנטישמיות ואיך להשתמש בספורט ככלי נגד אנטישמיות, כמו המודל בדורטמונד. נפגשתי עם חברים ובעלי תפקיד בכדורגל כמו דפנה, יושבת ראש עמותת הפועל ירושלים".
כאחד שחי בגרמניה. כמה חמורה האנטישמיות?
"אני לא יודע אם לקרוא לזה חמורה. אנטישמיות היא חלק מהחברה וזה בא לידי ביטוי גם בספורט. לכן אנחנו נוטלים אחריות על המצב ורוצים לטפל בנושא, לתת לאנשים נקודת מבט אחרת. ההיסטוריה שלנו בדורטמונד הייתה רצופה במקרים בעייתיים בשנות ה-80, באירועי אנטישמיות ביציעים מצד הימין הקיצוני. עדיין יש כמה פורעים בקרב אוהדינו ואנחנו מנסים לטפל בכך באמצעות הטלת סנקציות ומנגד לחנך את השאר. אנחנו מעדיפים להתמקד בקבוצה החיובית או הניטרלית ולאפשר לדון באנטישמיות באופן חופשי תחת נושא הכדורגל".
דורטמונד היא אולי הקבוצה שהכי מנסה להתמודד עם זה.
"אני לא יודע אם אנחנו הקבוצה שהכי מנסה. אבל עבורנו זה נושא חשוב כי אנחנו רואים איך נושא האנטישמיות משפיע על אנשים. לדוגמה, אם אני מסתכל על הקהילה היהודית בדורטמונד: מרביתם אוהדי קבוצת הכדורגל. אנחנו רוצים שאותם אוהדים ירגישו חופשיים ובטוחים להגיע למגרש. אם הם לא יגיעו בתחושות נוחות למגרשים, אז משמעות הדבר שבורוסיה דורטמונד לא מיועדת לכולם. בנוסף, כשאני רואה את כמות האוהדים שיש לדורטמונד בישראל ואת מועדון האוהדים הגדול, זה רק מחזק אצלי את העובדה שאנחנו צריכים להביע עמדה ולהוכיח שאנחנו הרבה יותר ממועדון כדורגל".
זה הופך אתכם למועדון גדול יותר?
"מייסד בורוסיה דורטמונד ב-1909 אמר שמועדון כדורגל נמדד בפעילות החברתית שלו. אנחנו מתמקדים מאוד באנטישמיות אבל לא רק. אלא גם בגזענות ובמקרים אחרים של הפליה כמו אלימות מינית. אנחנו רוצים שאנשים ירגישו בבטוחים להגיע למגרש".
מה היה הרגע שדורטמונד החלה להילחם?
"לדעתי שנת 2008 הייתה נקודת המפנה, כשהיינו במשחק חוץ במינכן והזמנו קבוצת אוהדים לבקר במחנה הריכוז דכאו (בסמוך למינכן). אני הייתי חלק מהביקור ומשם התקדמנו צעד צעד עוד מבלי שהייתה לנו אסטרטגיה לטווח הארוך. לפני כן, יותר הגבנו לאירועים שקרו או לפניות שקיבלנו. במשך זמן רב טיפלנו באנטישמיות במסגרת הקבוצה. זה היה תהליך".
למה זה כ"כ חשוב למר ואצקה (מנכ"ל דורטמונד) להילחם באנטישמיות?
"זו שאלה טובה שקשה להסביר. ב-2017 הייתי בביקור במחנה ההשמדה אושוויץ עם מר ואצקה. הוא מאוד לקח ללב את מה שהוא ראה והביקור הזה השפיע עליו. אני יכול להגיד לך ששוחחנו לאחר מכן והוא אמר לי שהוא תמיד ידע על הנושא אבל לאחר שהוא רואה את זה במו עיניו, הוא הושפע מכך אחרת. לאחר מכן, הוא אמר שצריך לפעול למען העתיד. משמעות השואה היא לא רק היסטורית, אלא גם ללמוד מההיסטוריה עצמה ולבחון איך במצב הנוכחי אנחנו יכולים לפעול כלפי החברה. לדבריו של ואצקה, הביקור באושוויץ היה אחד האירועים הכי מכוננים בחייו".
הסיטואציה באצטדיונים בגרמניה מדאיגה?
"מצד אחד, אנשים אומרים שהמצב במגרשים הוא מראה של החברה ומשקף את הנושא אחד לאחד. אך אני לא לגמרי מסכים. צריך לזכור שגם תקופת הקורונה ‘תרמה’ והדגישה את הסטריאוטיפים הידועים. הייתי אומר בכל זאת שהמצב באצטדיונים הוא די טוב. הליגה והקבוצות פועלות ומחויבות לכך, חלק יותר וחלק פחות. הליגה מאמצת את הסיסמאות שהקבוצות יוצרות ומקבלת אותן. גם לדוגמה בקהל של קוטבוס (שמזוהה עם הימין הקיצוני), יש אוהדים שמתנהגים בצורה טובה וצריך לתת להם את הכוח. יש שדה רחב של פעולות שנעשות סביב האנטישמיות".
בוא נדבר על הפעולות שלכם בדורטמונד. איך אתם פועלים?
"הייתי מחלק את זה: מצד אחד, אנחנו מנסים לקרב את האוהדים היהודים לקבוצה. אתן לך שתי דוגמאות: כל אוהד או אוהדת שחוגגים בר מצווה או בת מצווה מוזמנים לאצטדיון וזה לא קשור למלחמה באנטישמיות אלא לעובדה שהם חלק מהקהילה שלנו. בנוסף, כשזכינו בגביע בשנה שעברה לא יכולנו להציג את הגביע ברחובות בשל הקורונה, אז לקחנו את הגביע לכמה יעדים בעיר כמו בתי חולים וכו'. אז כמובן שהלכנו עם הגביע לאזור הקהילה היהודית וכך אנחנו מראים להם שהם חלק מהקהילה. מהצד השני, יש לנו תוכניות חינוכיות של שבעה ימים בפולין שכוללות אימונים וביקורים במחנות השמדה השונים. יש לנו תוכניות הכשרה גם לאנשי המקצוע שלנו במועדון כדי שיבינו יותר את הנושא ויזהו אותו".
מה אפשר לעשות יותר?
"הקמנו תוכניות שגם מועדונים אחרים יוכלו לקחת בהן חלק ומתבצעת העברת מידע בנוגע לתוכניות שלנו בכדורגל הגרמני. בנוסף, רצינו לחקור ולנתח מה קורה בסוגיית האנטישמיות בכדורגל האירופי ואיך קבוצות אחרות מתייחסות. ייצרנו ראשי פרקים בנושא האנטישמיות בכדורגל וזו אחת המטרות שהצבתי לעצמי בתפקידי, לבדוק מה קורה בעולם. זה לא שאתה צריך לשתף פעולה האחד עם השני, אלא פשוט לפעול באותה הדרך. להדגיש את הנושא הזה. אם אנחנו מדברים על כדורגל, אז צריך להסתכל על כמה מייסדים יהודיים היו למועדונים ברחבי אירופה או כמה מהם היו מזוהים עם יהודים. קח לדוגמה את אייאקס אמסטרדם או באיירן מינכן. כמה היהדות קשורה לאותם מועדונים. זה מרשים בעיניי. אני חושב שזו מטרה משותפת בכדורגל".
איך אתם מתמודדים עם האוהדים הפורעים?
"זה לא קל בגלל החוקים במדינה. אם אוהד מגיע לאצטדיון ופועל בצורה לא טובה, הוא נשלח הביתה מיידית. זו עבודה של כוחות האבטחה. התקנות בגרמניה קובעות שעונש ההרחקה על אוהד פורע עומד על בין 3-5 שנים. אנחנו יכולים להרחיק אוהדים כאלה ובעבר עשינו זאת כלפי אוהדים שהיו מזוהים עם הימין הקיצוני. אחד מהם שהיה די מוכר רצה להיות חבר במועדון האוהדים ולא אפשרנו לו לעשות זאת. בנוסף, יש פעולות עקיפות שאנחנו עושים כדי לגרום לאותם פורעים, להרגיש לא בנוח עם הפעולות שלהם שמנוגדות לערכי המועדון. אנחנו רוצים שאותם אוהדים יצטרכו להסביר לחברים ‘השפויים’ שלהם מדוע הם פועלים ומתנהגים בצורה הזאת, שלא מאפיינת את השאר. זה שילוב של דברים. בסופו של דבר, אלו לא פעולות שצריכות להיות רק בתחום האחריות של המועדון: זה צריך להתבצע גם ע"י הממשלה, על ידי החקיקה".
מה היית עושה אחרת אם הייתה בידיך את האחריות?
"יוצר מודעות גדולה יותר. לפעמים קרו מקרים רעים באצטדיונים שלאחר מכן פניתי למשטרה ולא קיבלתי מענה. אמרתי להם: ‘הם אומרים שישלחו את האוהדים האחרים לתאי הגזים באושוויץ ואתם לא רוצים לטפל בזה?’. הם ענו לי שכן – הם לא מטפלים. מן העבר השני, יש שוטרים שכן פועלים, אבל חסרה לי המודעות הכוללת. אני חושב שזו לא רק המשטרה וזה לא כל השוטרים, אני לא אוהב הכללות. צריך להעלות את המודעות ולחנך לנושא גם את השוטרים. עבודת השוטרים צריכה להיות מותאמת לכיוון האוהדים, יותר מגיבה ולא כמו מה שהתרחש בשנות ה-80, שאוהדינו התפרעו או פעלו בצורה אנטישמית. אתן לך דוגמה נוספת: פעם אחת, אחד האוהדים קרא קריאות אשר מתייחסות לגז ציקלון. נאלצתי לעבור שני שוטרים ומפקד משטרה שלא הגיבו לכך וטענו שמבחינתם זה לא פשע. נאלצתי להגיע עד לתובע הראשי שהיה צריך לקבוע אם זו עבירה. גם הוא החליט שזה לא פשע. לפעמים בגרמניה לוקח חמש שנים מהמקרה ועד להכרעה של השופט. זה יותר מדי".
"בנוסף, הענישה של קבוצה במשחק ללא קהל זה הדבר הכי גרוע לדעתי. זה שאתה פוגע באוהדים אחרים ומונע מהם לראות את הקבוצה שלהם, זה גם לא פייר וגם לא מחנך את אלו שפרעו. זה ממש בלאגן ועונש קולקטיבי. כשיש לך כמות כ"כ גדולה של אוהדים באצטדיון, כמו הכמות אצלנו (80,000), תמיד יהיה לך אוהד אחד שמתנהג רע. אם התגובה טובה והאנשים מסביב תומכים בדרך שלך ובפועלים בשיתוף פעולה, אז אתה בדרך הנכונה ועל אוהד אחד שפוגע לא צריך סגור אצטדיון".
אתה אופטימי לגבי העתיד?
"אני רואה המון התקדמות בנושא, אבל אני עדיין קצת חושש אם להיות כן. אני חושב שהמלחמה באוקראינה שוב תעלה סטריאוטיפים גזעניים מהעבר וזה גורם לי לפחד. מצד שני, אני גם אופטימי כי מועדונים רבים פועלים בנושא והשאלה היא לכמה אנשים נוכל להגיע ולמי נוכל להגיע".
האצן שהשפיל את היטלר, צפו בקטע מהסרט
