בשבוע האחרון חגגה באיירן מינכן הישג חסר תקדים בליגות הבכירות באירופה: אליפות עשירית ברציפות ו-32 בסך הכול בתולדותיה. המועדון הבווארי שולט ביד רמה בכדורגל הגרמני כבר שנים רבות ונחשב לאחד הגדולים באירופה עם שש זכיות באליפות אירופה. אך לא כך היו פני הדברים בתחילת המאה הקודמת, עד 1969 החזיקה באיירן מינכן באליפות גרמניה בודדת שהושגה אי שם ב-1932. האליפות הזו הייתה למעשה אבן היסוד למסורת מפוארת והכול התחיל אצל איש אחד – ריכרד קוהן.
דומבי הקטן: תחילת הקריירה
קוהן היה כדורגלן יהודי אוסטרי שאף רשם שש הופעות בנבחרת אוסטרו-הונגריה בין 1908 ל-1912 והבקיע במדיה שני שערים. כששיחק בבודפשט קיבל את הכינוי “דומבי הקטן” ומאז שם זה ליווה אותו לאורך כל הקריירה. לאחר הפרישה בשנות ה-20 של המאה הקודמת הוא החל בקריירת אימון. מעט מאוד ידוע על שנותיו הראשונות בהן שימש בתפקיד. הוא אימן בגראנסקי, ספורטפרוינדה שטוטגרט, הרטה ברלין, פירסט וינה והשיא היה בברצלונה אותה אימן ב-1926 ועמה אף זכה בגביע המלך. ב-1927 חזר לגרמניה ומונה למאמן מינכן 1860.
בימים שלפני עליית הנאצים לשלטון, הקבוצה הייתה מזוהה מאוד עם היטלר ובין אנשי ההנהלה היו גם בכירים במפלגה הנאצית. פריץ אבנבאך ידוע כמי שנטל חלק בפוטש במינכן ב-1923, סבסטיאן גלייסנר היה חבר SA והופיע במדי צבא לאסיפות המועדון. למרות שאין לכך הוכחה ברורה, ישנם הערכות רבות שקוהן עזב את מינכן 1860 בגלל הרקע שלה והיותו יהודי. כך או כך כשהוא עבר ב-1930 לבאיירן מינכן, היריבה העירונית המושבעת, הוא בוודאי הרגיש בנוח הרבה יותר.
המועדון היהודי: חיבור טבעי
באיירן הייתה ההפך הגמור ממינכן 1860. קורט לנדאואר, איש עסקים יהודי, שימש כנשיא המועדון ובאותם ימים אימנו אותה יהודים כדוגמת איזידור קירשנר, יהודי הונגרי שזכה באליפות גרמניה עם נירנברג ושימש כמאמן בבאיירן לפני שעבר לשווייץ והצטרף לצוות האימון של הנבחרת המקומית, אחריו הגיע ליאו וייס, איתו זכתה הקבוצה באליפות דרום גרמניה ב-1928, וקלמן קונראד, כדורגלן הונגרי יהודי נוסף, שהחליף את וייס ואימן במינכן בין 1928 ו-1930. אחרי קונראד הגיע תורו של קוהן.
באיירן עמדה בראש מעייניו של לנדאואר והוא הביא את קוהן כדי לבנות מורשת בקבוצה ולהצעיד אותה קדימה. “דומבי” בנה קבוצה אימתנית והביא כוכבים בהם שחקני נבחרת גרמניה קונראד (קוני) היידקאמפ, יוזף ברגמאייר, פרנץ קרום, לודוויג גולדברונר והחלוץ אוסקר רוהר. באיירן, שכאמור הייתה בתחילת התפתחותה, זכתה באליפות היסטורית כאשר גברה 0:2 על איינטרכט פרנקפורט במשחק הגמר שהתקיים בנירנברג, אוסקר רוהר כבש ראשון מהנקודה הלבנה ופרנץ קרום הכפיל ונתן את האות לחגיגות. עתידה של באיירן היה נראה מזהיר.
מאמן מודרני בעידן הישן
לנדאואר החתים אותו בבאיירן בטענה שהחתמת מאמנים זרים היא רעיון טוב כדי להשתפר וללמוד. הגעתו של קוהן אפשרה לבאיירן לעשות קפיצת מדרגה באיכות, שכן מעבר להיותו מאמן הוא שימש גם כ"פיזיותרפיסט, מנהל מקצועי, מאמן כושר", כפי שנכתב עליו. הוא היה אחראי על ארגון הנסיעות, דאג לתזונת הכדורגלנים והאימונים תוכננו בתוכניות חודשיות. לפני הגמר הוא הכין תוכנית מסודרת החל מארוחות, נסיעות ברכבת ועד טיולים מחוץ למלון בנירנברג.
היסטוריוני הכדורגל של גרמניה מספרים כי טכניקות ה”טיקי טאקה” והכדורגל ה”יפה” במקור כלל לא הגיעו מהולנד או ספרד, הם הגיעו מאוסטריה וחתום עליהם ריכרד “דומבי” קוהן. כשבאיירן זכתה תחתיו באליפות היא הפכה לאחת מאריות הענף. "חיפשנו כל הזמן איך לשחק התקפי, שיחקנו כדורגל אלגנטי, טכני", סיפר לימים מגן הקבוצה ונבחרת גרמניה זיגמונד הרינגר. למעשה, קוהן היה מאמן מודרני בעידן הישן.
היסטוריון הכדורגל הגרמני דיטריך שולץ-מרמלינג תיעד כי הוא למד פסיכולוגיה במיוחד כדי לדעת כיצד להנחיל לשחקניו את הדרך הנכונה ביותר. הוא יצר שיטות אימון מיוחדות והתמקד בעיקר ביכולת התמקמות ושליטה בכדור בשטח מצומצם ותחת לחץ. “דומבי” היה אחד המאמנים המבוקשים באירופה בשנות ה-20 וה-30 ואחרי האליפות הראשונה עם באיירן הוא פיתח ציפיות גבוהות ובניית מורשת במועדון יחד עם קורט לנדאואר, אבל אז הכול השתבש.
עליית הנאצים לשלטון: הרגע בו הכול השתבש
ב-1933 עלה היטלר לשלטון בגרמניה והכול השתנה. מכורח העובדה שיהודים החזיקו בכל עמדות המפתח במועדון, כאשר מלבד לנדאואר וקוהן היה גם את מנהל מחלקת הנוער אוטו אלברט ביר וכן חלק נכבד מאוהדיה היו יהודים, באיירן סבלה יותר מכולן. חלק מהקבוצות בגרמניה זכו לתמיכה מהשלטון כדוגמת שאלקה, שקיבלה גב כלכלי יציב ושחקניה שוחררו מהמשימות הצבאיות, בשל כך היא זכתה בשש אליפויות בין השנים 1934 ועד 1942. באיירן לעומת זאת שקעה ורבים משחקניה גויסו ונשלחו לחזית להילחם.
השינויים במועדון היו מיידיים. אלברט ביר גורש לליטא שם נרצח על ידי הנאצים יחד עם אשתו ושני ילדיו. קורט לנדאואר התפטר מתפקידו, גורש למחנה הריכוז ‘דכאו’ למחרת ליל הבדולח, אך בזכות שירותו הצבאי במלחמת העולם הראשונה שוחרר אחרי 33 ימים ונמלט לשווייץ. גם ריכרד קוהן לא נשאר זמן רב בקבוצה. הוא עוד הספיק להוביל אותה לאליפות מחוזית נוספת בטרם ניצל את קשריו כדי לברוח לשווייץ. הוא השתמש בכינוי “דומבי” כדי להסתיר את זהותו היהודית.
רופא הפלא: התקופה בהולנד
אחרי שברח לשווייץ דומבי עבר להולנד והוביל את פיינורד לשתי אליפויות (1936 ו-1938). ברוטרדם הוא הפך לאגדה וב-1997 אף נחנך רחוב בעיר על שמו (Richard Dombistraat). בפיינורד, מעבר להיותו מאמן, הוא נודע בתור רופא ופיזיותרפיסט, שכן מלבד העברת האימונים הוא טיפל בשחקנים הפצועים ונודע בהכנת שיקויים מיוחדים שסייעו לשחקנים להחלים מפציעות במהירות. בהולנד הוא קיבל את הכינוי “רופא הפלא” ומסופר שכאשר לין ונטה, חלוץ נבחרת הולנד, הגיע אליו כדי שיטפל בפציעתו, הוא הסכים בתנאי שיעבור לפיינורד. ונטה אכן הגיע לפיינורד והיה מכוכבי האליפויות תחת קוהן.
תקופת המלחמה היא פרק מסתורי בחייו של דומבי. יש הטוענים כי הוא לחם במחתרת ההולנדית, אבל מה שבטוח שעם סיומה הוא שב והופיע. הוא אימן בפיינורד בשלוש קדנציות שונות והציל את המועדון מירידת ליגה בשנות ה-50. ריכרד קוהן הלך לעולמו בשנת 1962 כשהוא בן 74. בבאיירן מינכן הנציחו את זכרו מספר פעמים וארגון האולטראס, השיקריה, הקדישו מספר כוראוגרפיות מרגשות לכבודו.
התרסקות ותקומה: מה קרה עם באיירן?
ומה קרה עם באיירן? הדעיכה הספורטיבית של המועדון החלה כשהנאצים תפסו את השלטון. אובדן המאמן והנשיא ומיתוגה כ”מועדון יהודי” פגעו מאוד בקבוצה, האגודה נאבקה בירידה מתמדת במספר החברים ומ-1,389 ב-1932 עמדו על פחות מ-900 ב-1936. אנשי המפלגה עבדו כדי לסלק כל זכר יהודי מהקבוצה ועם פרוץ המלחמה 243 חברי האגודה גויסו ונשלחו לשדה הקרב, ביניהם אלפרד דיפולד, יאקוב שטרייטל, הרברט מול ורודי פינק שהיו שחקנים בכירים.
שבעה מאנשי המועדון נרצחו בשואה בהם אוטו ביר וזיגפריד סונדהיימר, שגורשו לליטא ונרצחו שם, ברטולד קופל, שגורש עם משפחתו לפולין ונרצח שם. פרנץ וליאו לנדאואר, אחיו של הנשיא קורט, מתו במחנות ריכוז, פרנץ מת ב-10 ביולי 1943 במחנה הריכוז וסטרבורק בהולנד, בעוד ליאו מת ב-13 ביוני 1942 במחנה הריכוז הידוע לשמצה מיידנק בפולין. חבר הנהלה יהודי נוסף, מקס קלר, נשלח למחנה ריכוז אך מת “מוות מסתורי” אחרי ביקור אצל רופא המחנה.
רופא הקבוצה, הרוקח ווילי בויסון, היה הלא יהודי היחיד (כנראה) מבין קורבנות השואה במועדון. הוא הוצא להורג ב-6 בספטמבר 1940 בברלין לאחר שנידון למוות בעקבות היותו לוחם מחתרת. בסך הכול ידוע על 56 מאנשי המועדון שנהרגו בקרבות במלחמת העולם השנייה, בהם גם יוזף ברגמאייר ופרנץ קרום ושבעה נוספים נרצחו על ידי הנאצים. עקבותיהם של רבים נוספים אבדו וחלקם הוכרזו כנעדרים וסביר להניח כי נפלו בשדה הקרב.
בשנות המלחמה השתלטו אנשי המפלגה הנאצית על המועדון ותפסו עמדות מפתח. באיירן, שזכתה בצדק לכינוי “המועדון היהודי”, חתמה על הצהרת שטוטגרט שהתחייבה להדיר שחקנים שאינם ארים ובהמשך זה החריף וחוקי הגזע של באיירן היו קיצוניים אף יותר מחוקי נירנברג שקבעו הנאצים (מי שבמשפחתו ישנם שלושה סבים או שלוש סבתות שאינם ארים לא יהיה חלק מהגזע). בנוסף, אוגוסט הרלאכר, ששימש כסגנו של לנדאואר, היה נאצי מוצהר והצטרף למפלגה כבר ב-1930.
ב-1947, שנתיים אחרי סיום המלחמה, חזר קורט לנדאואר למינכן. הוא מצא עיר חרבה ומרוסקת שליקקה את פצעיה, על קבוצת הכדורגל כלל לא היה על מה לדבר. אבל לנדאואר החייה את המועדון מחדש. הוא כיהן כנשיא עד 1951 ובנה את התשתית לשנים הבאות. בשלהי שנות החמישים עלו מהנוער פרנץ בקנבאואר וספ מאייר, יחד עם גרד מולר הם שינו את פני הקבוצה ומאז הקמת הבונדסליגה, ב-1963, באיירן החלה להפוך לכוח דומיננטי.
ב-1969 המועדון היהודי שב לתפארתו וזכה באליפות השנייה בתולדותיו, מאז הבווארים הניפו את צלחת האליפות 30 פעמים נוספות, זכו בשש אליפויות אירופה, כולל שלוש רצופות בשנות השבעים ושני טרבלים בעשור האחרון (2012/13 ו-2019/20). בבאיירן מוקירים עד היום את פועלו של קורט לנדאואר, מנציחים את זכרו ואף הוצב פסל בדמותו בזאבנר שטראסה, מתחם האימונים של הקבוצה. קורט, יחד עם ריכרד קוהן, אוטו אלברט ביר ושאר חברי המועדון היהודים שנרצחו בשואה הקימו את הבסיס לאחד המועדונים המפוארים באירופה.
האצן שהשפיל את היטלר, צפו בקטע מהסרט
