במוצאי שבת האחרונה, במקביל ל-1:0 המאכזב של קבוצת הכדורגל בדוחא, קבוצת הכדורעף של מכבי תל אביב זכתה בפעם ה-13 באליפות המדינה ועשתה זאת גם בק-טו-בק, אחרי שבעונה הקודמת הצהובים המעופפים חגגו עם הדאבל. בכל אופן, ובלי קשר להמשך עונת הכדורסל, התואר היוקרתי של קבוצת הכדורעף הבטיח כי אגודת מכבי, בארבעת ענפי הכדור, תמשיך את רצף הזכיות החסר תקדים של לפחות תואר אליפות/גביע אחד בכל עונה ומאז 1968/89, 53 שנים ליתר דיוק.
אז אחד האחראים העיקריים להמשך הרצף כפועל יוצא לאליפות הנוכחית ולכך שקבוצת הכדורעף של המועדון הפכה לטובה בישראל בשנתיים האחרונות ושמה את מטה אשר/עכו בצילה, הוא אסף ליבר, האיש החזק בקבוצת הכדורעף, שלקח מועדון בתקופה ממש לא טובה, אפילו שפל אפשר לומר, והוביל אותו שוב לקדמת הבמה ובחזרה להפוך למועדון הכדורעף מספר 1 בישראל. את האליפות הקבוצה אמנם לא חגגה עם יותר מדי קהל באולם נעמן של מטה אשר, אך זכתה לכבוד הגדול בהיכל מנורה מבטחים השבוע רגע לפני הניצחון של האלופה מהכדורסל על הפועל ירושלים.
סוויפ אדיר למכבי ת"א על הפועל ירושליים
ליבר, שעל הנייר לפחות מוגדר כיו”ר הצהובים, למעשה מחזיק כמעט בכל תפקיד בפועל – גם הספונסר הראשי של המועדון, זה שמגייס ספונסרים נוספים ואפשר לומר שגם המנהל המקצועי. יחד עם המאמן, גל גלילי, השניים שמו את הקבוצה רמה מעל כל הליגה בשנתיים האחרונות ולא במקרה מכבי תל אביב כמעט ולא איבדה מערכות העונה, שלא נדבר על משחקים שלמים.
ליבר, שהוא בכלל אוהד מן המניין בשער 11 בבלומפילד וביד אליהו, הצטרף לקבוצת הכדורעף בעונת 15/16, וב-2018 כבר חשב לעזוב, אך צלח משבר קשה מאוד בכל החזיתות וקצר את הפירות בהמשך עם שלוש אליפויות וגביע בתקופתו. כעת, בראיון מעניין ל-ONE הוא מספר על ההצלחה בשנתיים האחרונות, הדרך שעשה מהיציע, הקשיים שהיו, סוד הקסם להצלחה, המאבק מול יריבה גדולה וכמובן גם מה צופן העתיד.
אתה חוגג אליפות שנייה ברציפות, איך התחושות?
”כל אליפות היא מרגשת, כל תואר הוא מרגש, אבל דווקא ההפסד בגביע שבאמת הרגיש לנו רע, גרם לאליפות הזו להיות הרבה יותר מתוקה מכל אליפות אחרת”.
היית אוהד מן המניין של מכבי תל אביב בכדורסל ובכדורגל, אז איך הגעת מהיציע למעשה עד לאיש החזק בקבוצת הכדורעף?
”הכל התחיל כבר בתקופת הצבא, כשחבר קרוב שלי אמר לי בוא נלך לראות את קבוצת הכדורעף, לא ידעתי בכלל מה זה, אבל הייתי מחובר לקהל. גם בכדורסל וגם בכדורגל. באתי פעם ראשונה דווקא כשהפסדנו בסדרה להוד השרון. בהמשך, הלכתי להמון משחקים בכדורעף, אבל עם התפתחות העסק המשפחתי הורדתי הילוך בלית ברירה והתנתקתי לכמה שנים מקבוצת הכדורעף”.
“כמה שנים אחרי, בדרך למשחק בליגת האלופות בסמי עופר קיבלתי טלפון מאותו חבר שהביא אותי לכדורעף, אחרי כמה שנים שהיו איתי בגישושים וזה לא התאים לנו בזמנו מבחינת כלכלית, הוא אמר שהקבוצה במצב כלכלי קשה ומחפשים ספונסר ראשי. סוג של חלום אישי, בסכום מאוד צנוע והלכנו על זה. משנה לשנה החיבור של לקבוצה עלה, כשהיום אני הרבה מעבר לספונסר יותר מנהל מקצועי, ספונסר שמגייס ספונסרים ויו”ר, אז החיבור התעצם משנה לשנה וזה נהיה חלק ממני”.
לקחת מועדון שראה רק את הגב של מטה אשר והפכת אותו למספר 1.
”כן זה משהו שישב בראש, זה אחד הדברים שחרו לי ברגע שנכנסתי. זכרתי את מכבי הדורסנית של חמשת הדאבלים, ואז התנתקתי, אך כשחזרתי זה היה סוג של היסטוריה כבר. אז הצבתי לעצמי לעצור את השליטה של מטה אשר. הצלחנו לעצור אותם דאבל אחד לפני השגת השיא, אחרי ארבעה דאבלים. במשך כמה שנים היה תהליך של הבראת הקבוצה, עד בערך ההגעה של גל גלילי לפני שנתיים, שמאז עשינו שינוי גדול מאוד בבנייה ובגיבוש וזה הביא אותו להיכן שאנחנו היום. בשאיפה להמשיך להתפתח”.
זכיתם בתואר האליפות שנתיים רצופות עם שליטה מוחלטת העונה, למעט נפילה בגביע, אז מה בעצם סוד הקסם?
”הצלחנו לבנות מערכת מאוד בריאה, מאז שגל נכנס, עם שותף נוסף, יש לנו צוות חשיבה – הבאה של שחקנים, בדיקה לעומק, כולל בקטע האנושי. שדרוג בנושא המנהלה וכל המסביב. הכל יצר תלכיד, ותמיד צריך קצת מזל כי פגענו בכל מיני שחקנים והגיעו לכאן שחקנים שחלקם רבים אמרו ‘איך הם הגיעו? בטח יקרים מאוד’, מה שלא נכון וחלקם שאלו למה הביאו אותם, הם לא מספיק ברמה והם הוכיחו שהם בול פגיעה והם למעשה גם הדבק של הקבוצה”.
מה גודל התקציבים, סדר גודל של מספרים בכדורעף?
”התקציבים בכדורעף נמוכים, נעים סביב מיליון וחצי ש”ח בשנה, הלוואי וזה היה יכול להשתדרג. אם זה היה קורה, היה אפשר לעשות מסע משמעותי הרבה יותר באירופה”.
עד מתי אתה רואה את עצמך נשאר במועדון?
”כרגע אני מאוד נהנה, סוג של הגשמת חלום שהייתה לי. ההצלחה מעצימה זאת, עם הצוות שנבנה פה אני רואה את עצמי ממשיך לטווח הארוך. יש לנו עוד מטרות, בליגה, בגביע, באירופה לעשות קפיצת מדרגה. האתגר עדיין שם, הרעב עדיין שם. ברגע שארגיש שהוא לא שם, אחשוב פעמיים, אבל כרגע זה מרגיש הכי נכון להמשיך בכל הכוח”.
נחזור אחורה ל-2018. כבר הודעת על עזיבה, מה קרה שם?
”זה התחיל תקופה של שנתיים-שלוש מאוד קשות ברמה התקציבית, הארגון, כשעזב כאן זוהר בר נצר התחיל משבר גדול שחשבתי עם עצמי אם אני מסוגל להיות כאן לבד, כי הוא היה סוג של כל יכול כאן. בהתחלה התשובה הייתה לא. מהר מאוד הבנתי שאני פה לא רק לתארים והצלחות, אלא לבנות את העתיד. דווקא בשנתיים האלה אני והארגון שנזרקנו למים למדנו הרבה וזה בדיעבד הכין את התשתית להצלחות של השנתיים האחרונות”.
נסתכל קדימה, האם לדעתך מטה אשר תישאר שיאנית הזכיות באליפות או שהמהפך ההיסטורי בדרך?
”הפער כרגע 3 באליפויות, 5 בגביעים. אבל בכל אופן אני לא מסתכל על הפערים, אלא משנה לשנה כיצד לצמצם את הפער הזה. אם השנה המטרה הייתה לשמר את האליפות, אז בשנה הבאה המטרה היא לשמר את האליפות, להחזיר את הגביע ולעשות התקדמות באירופה. פחות בקטע של להגיע אליהם, אבל אני מאמין שאם נמשיך לעבוד נכון, אמנם זה עוד רחוק, אבל יכול להגיע. בנינו תשתית חזקה מאוד, להמשיך תארים שנים קדימה”.
איך החומר האנושי? גנדי סוקולוב שיחק לדוגמה בסדרת הגמר עם קרע במיניסקוס, זו מחויבות אדירה.
”אחד הסודות זה חדר הלבשה מאוד בריא שנבנה כאן כבר שנתיים, אנשים שנכנסו השנה רק הוסיפו יותר לגיבוש וזה נהיה טוב יותר. גנדי? זה לא שהיינו צריכים הוכחה לגבי רמת המחויבות שלו, אבל הוא מוכיח שנה אחרי שנה את היכולות שלו. סוקולוב הוא שחקן שמאוד רוצה להצליח”.
“היה איזה רגע של משבר במשחק הראשון שהוא לא שיחק וכבר חשבנו שגמר את העונה, אבל גם הרצון והאמונה שלו ושל הרופאים נתנה לנו את התקווה שהוא יכול לשחק, גם לא ב-100% הוא תורם המון לקבוצה. זה כבר היה נראה אחרת לגמרי במשחק השני, הוא הגיע ונתן לנו בוסט שאפשר להגיד היה ‘הגרוש ללירה’ בשביל להפוך חזרה את הסדרה אחרי משחק ראשון גרוע מאוד שלנו”.
אז איך זה להיות יו”ר שהוא למעשה קודם כל אוהד?
“בכדורגל ובכדורסל אני נמצא בשער 11, מגיע ונהנה. בכדורעף זה שונה כי יש לי תפקיד ייצוגי ואני יושב על הספסל, אך אני ממשיך להיות כאחרון האוהדים. יש לזה גם מינוסים כמובן, אבל קשה להוציא את זה ממני. לפחות כרגע”.
