חמישה ימים אחרי ההפסד לריאל מדריד וסיום עונת היורוליג, התייצבה מכבי תל אביב למשחק ליגה במסגרת הבית העליון נגד הפועל ירושלים, שהתכוננה זמן רב למשחק הזה. בעצם, מאז סיום הופעתה בליגת האלופות של פיב”א, שמענו וראינו את יותם הלפרין שם דגש על ההגנה יחד עם שילובו של נועם דברת ובצל חזרתו של רטין אובסוהן אחרי היעדרות בגלל פציעה.
מניסיון השנים הקודמות, עם סיום ההופעה ביורוליג ישנה ירידת מתח קבועה במכבי. נכון, הצהובים הודחו עם סוויפ, אך עדיין מדובר בסדרת פלייאוף שסוחטת מכל שחקן ומכל המערכת את כל מה שיש להם מבחינה פיזית, נפשית וטקטית. מכבי עלתה עם הרכב הזרים החזק ביותר שלה, כשכולם הבינו שלתוצאות המשחק תהיה השפעה על המיקום בסוף הליגה ועל יתרון הביתיות לקראת הפלייאוף.
האלופה התחילה עם שלושת שחקני החוץ הרגילים,סקוטי ווילבקין, קינן אוואנס וג’יימס ונאנלי, יחד עם רומן סורקין ואנטה ז’יז’יץ’, שהתחיל בריצה לשני סלים בהתקפת המעבר. כשוולטר טבארס לא בסביבה, לקרואטי היה נוח. בצד השני, דברת לא הצליח לעשות את עבודתו כרכז פותח ורק כניסתו של אובסוהן ייצבה את המשחק של ירושלים. ג’יילן אדמס היה בלתי ניתן לעצירה, לפחות בחצי הראשון, ופציעתו של ז’יז’יץ’ אילצה את אבי אבן להכניס את ג’ייק כהן ולבצע עוד סדרת חילופים.
הגנת החילופים של מכבי שוב לא מצליחה לעצור את התקפת ירושלים, שלא לדבר על הגנת השלשות של הצהובים, שפשוט לא מצליחה בהרבה מאוד משחקים לאורך כל העונה להגן מעבר לקשת. אז נכון שאובסוהן חדר נהדר, אבל מספר זריקות שלו היו לא טובות וחפוזות, במקביל לאיבודי כדור שנתנו למכבי אפשרות לחזור שוב ושוב למשחק, בעיקר דרך התקפות מתפרצות.
החצי הראשון הבליט את רמת ההגנה הלא מרשימה של שתי הקבוצות, כשאבן ניסה עוד לשמור אזורית, שגם היא לא עזרה ואולי הייתה אפילו פחות יעילה מהאישית. בצד השני, לירושלים חסרה תרומה גדולה יותר במהלך במחצית הראשונה משחקניה הגבוהים, שלא היו מרוכזים מספיק בריבאונד ההגנה. בהתקפה, להוציא את סולימאן בריימו, האורחת לא קיבלה כלום מג’ון אוגבונו, איתי שגב ו-וילי וורקמן.
עם תחילת המחצית השנייה, אבן שינה את טקטיקת ההגנה עם דבל אפ על אדאמס והוצאת הכדור מהידיים שלו ושל אובסוהן. זו הייתה החלטה מצוינת ומספר מסירות לאוגבונו, שלא מצא את מקומו במגרש, גרמו לאיבודים והביאו את הכדור לשחקני מכבי הלוחצת, שיצאה לבליץ מתפרצות והפכה את התוצאה עם ריצה של 7:20. הסל הראשון של ירושלים ברבע השלישי הושג רק אחרי חמש דקות, הקבוצה נראתה מבולבלת, לא מאורגנת וחיכתה למישהו שייקח יוזמה, כי אדאמס ואובסוהן נלחצו. השחקנים האחרים לא תפקדו ולא מצאו תשובה להגנה של מכבי בחצי השני וברבע הרביעי היה כבר ברור לאן נושבת הרוח, כך שאבן גם נתן דקות לסורקין, ג’ון דיברתולומאו ויפתח זיו.
ירושלים לא הצליחה להתמודד עם מכבי לאורך ארבעים דקות. הובלה נגד מכבי במחצית בהיכל לא מספיקה. כאשר הצהובים הצליחו להוציא את אדמאס מהמשחק, לא היה מי שיארגן אותו. דברת אכזב ולא היה מי שיעזור להוביל את הכדור נגד הלחץ הצהוב. בסופו של דבר, 18 איבודים רשמה ירושלים, חלק מהם אפשרו לצהובים להעניש עם התקפות מתפרצות.
אין ספק שלירושלים היה יותר זמן להתכונן למשחק והיא לא ניצלה אותו. אפשר לומר אפילו שהתוצאה משקרת. היו פה שני מאמנים צעירים ושאפתנים ואבן יצא כשידו על העליונה, בעיקר בזכות השינוי ההגנתי בחצי השני. יותם הלפרין לא מצא תשובות ולא מצא את החמישייה הנכונה במגרש. שחקניו לא עזרו לו כשחלקם ברחו מאחריות, איבדו יותר מדי כדורים, לא סגרו את ההתקפות המתפרצות של מכבי ולא עצרו שלשות במעבר של נאנלי ושל ברתולומאו.
שלושת הגבוהים, אגבונו, שגב ו-וורקמן תרמו שבע נקודות ולא ניצלו את החופש היחסי שניתן להם. גם עמדת הרכז הייתה חלשה ומצד שני שלושת הגארדים של מכבי היו פעילים, אגרסיביים ועם הרבה ביטחון. ירושלים, שהובילה את הליגה לאורך כל העונה, איבדה את הפסגה רגע לפני הסוף ואיתה גם את האפשרות לשמור על ביתיות עד הסוף.
סוויפ אדיר למכבי ת"א על הפועל ירושליים
