במשך שנים רבות משה סיני היה חלק בלתי נפרד מהכדורגל הישראלי. אחרי קריירה מפוארת כשחקן, סיני עבר לאימון, היה לא מעט בנבחרות ישראל כעוזר מאמן הנבחרת הבוגרת ומאמן הנבחרת הצעירה. בהמשך אף שימש כמנהלה המקצועי של הפועל תל אביב עד שבחר לעזוב. בשנה החולפת הוא פחות בכותרות, כאשר בחר להפוך להיות הסקאוט הראשי של הנבחרות הצעירה של ישראל, כדי למצוא את דור העתיד של הכדורגל הישראלי.
סיני נראה חדור מטרה להצליח בתפקיד איתור דור העתיד. למרות כל מה שעבר בכדורגל הישראלי, הוא נראה עם מוטיבציה גדולה מאוד להיות חלק ממי שיעשה שאת השינוי שכל כך הרבה שנים מחכים לו. אם מישהו חושב שסיני הגיע כדי לתפוס עוד איזה ג'וב ולהעביר את הזמן, אז יש לו טעות גדולה.
בראיון מיוחד ל-ONE סיני מספר על ההחלטה שלו לזוז אל מאחורי הקלעים, על הקריירה, נותן לנו מבט מבפנים מה קורה כיום בנבחרות הצעירות ישראל, וגם מתייחס לדיבורים סביבו. סיני, כרגיל, מדבר באופן ישיר, ללא חשבון ובפתיחות רבה.
אחד על אחד עם משה סיני
משה, מה שלומך? נעלמת לנו קצת בשנה האחרונה. אנחנו רגילים לראות אותך יותר בכותרות והחלטת להיות מתחת לראדר. מה קרה?
“שלומי מצוין, ברוך השם. אני לא חושב שזה מתחת לרדאר וזו לא החלטה לא להיות בכותרות, תקשורת יוצרת את הכותרות, אם אתה לא נמצא שם, אז אתה בצד. אני מתרכז בתפקיד שלי כסקאוט של ההתאחדות לכדורגל יחד עם ילה חוס ובוני גינצבורג . אני גם מאוד שמח שיוסי בניון הצטרף, אלון חזן, איתי מרדכי, אופיר חיים, גדי ברומר. אני כל יום מוצא את עצמי עסוק בדברים שאני אוהב לעשות ולכן אני לא צריך להיות כל הזמן בכותרות”.
היית מנהל מקצועי בהפועל ת”א ואז החלטת לעזוב ולא היה לך איזה כיוון. סגרת מעגל ואז הכל התנפץ והחלטת לעזוב את כל העניין של אימון ולעבור לסקאוטינג. שזה משהו אחר לגמרי.
“קודם כל אני מסכים שרציתי לסגור מעגל עם הפועל. גדלתי במועדון הזה והוא חשוב לי, היה לי חשוב לבוא ולסגור מעגל כדי שיראו משה סיני אחר. יצא טוב בשנה הראשונה, עשינו עבודה טובה והבאנו הרבה צעירים, אבל בשנה שאחריה הגיעה הקורונה והיה משבר גדול והדברים לא הסתדרו. החשיבה שלי הייתה שונה באיך לעשות את הדברים, אבל אני לא בעל הבית ויש אנשים שמחליטים. הם החליטו שזה מספיק ושעשיתי את שלי וזה בסדר גמור”.
אז זו סגירת מעגל לא טובה?
“לא, היא כן הייתה טובה. זה מקום שאתה חלק מהמערכת אבל לא קובע את המדיניות. אתה חושב דברים אבל לא תמיד מסכימים איתך”.
זה האחים ניסנוב?
“לא. אני לא רוצה להיכנס לאחים ניסנוב, זה לא רלוונטי. זה לא הסתדר כמו שזה הסתדר בשנה הראשונה וזה מאחוריי. למדתי שאת העבר אי אפשר לשנות ומה שחשוב עכשיו זה להתרכז בהווה ובעתיד”.
גם לפני שבאת להפועל היית בחוץ איזו תקופה. היית שחקן גדול, הייתה תקופה שאימנת גם בנבחרות, מאמן הצעירה ועוזר בבוגרת הרבה שנים. בסופו של דבר בחרת להפסיק לאמן. מה קרה?
“אני אענה בכנות. אני עשיתי בחירה של איפה לעבוד בהתחלה. זה התחיל עם הפועל וזה היה מעמסה אדירה, בחלק מהמקרים זה היה מוצלח ובחלק פחות. אומרים חוסר הצלחה בהפועל ת”א, אני רואה את זה אחרת, שחקנים מהנוער עלו לבוגרת ולא הידרדרנו לתחתית. אבל הייתה לנו תמיד תדמית של חוסר הצלחה ואמרתי שאעשה את התהליך”.
למה? זה בגלל שממשה סיני יש ציפיות למשהו אחר?
”לא. אני חושב שגם אני לא הסברתי בדיוק מה התהליך ומה אנחנו בונים ומה המטרות של הקבוצה. בוא נאמר את האמת, אני לא הייתי אחד שמנסה ליצור תדמית שהיא לא קיימת. בחלק מהמקרים עשיתי עבודה טובה ובחלק טעיתי, אז רציתי לעשות דברים מהתחלה, אם זה ללכת למכבי פ”ת ולהשאיר אותה בליגה, ללכת לכפ”ס שכמעט ירדה ליגה ולהשאיר אותה, ללכת למכבי הרצליה ולהיות נקודה או שתיים מעלייה, להיות עוד פעם בפ”ת ולרדת בגלל הבלגן הזה שהיה ואז לעלות ליגה. מצאתי את עצמי לא מקבל הצעות מפתות והבנתי שזה לא הדרך והחלטתי שאני לא נאבק בזה ולא הולך לעשות דברים בניגוד לאופי שלי ובגלל זה זזתי הצידה”.
זה גם בגלל שיכולת להרשות לעצמך. לא כל אחד יכול להרשות לעצמו.
”זה עניין יחסי, כל אחד בוחר איך לנהל את החיים שלו. אני גדלתי במקום שהקשיים הכלכליים היו דבר בלתי נפרד מהחיים שלי וידעתי להתמודד. אני יודע מתי יש ומתי אין ולכלכל את עצמי בצורה נכונה. אני אף פעם לא קופץ מעל הפופיק. אלה דברים שמנחים אותי מאז שאני ילד”.
בגלל הסביבה שגדלת בה ומה שעברת?
”כן. בגלל הדברים שעברתי, דברים שרציתי ולא היו. אני לא רוצה עכשיו להתחיל להתבכיין, אני אהבתי כל רגע בימים של יפו, לגור בחדר אחד, והדברים האלה רק חיזקו אותי ואני יודע להתמודד עם הדברים”.
אנשים לפעמים לא מבינים מה אתה עברת וכשאתה רואה את הדור הזה, שהוא הרבה יותר מפונק וגדל בסביבה אחרת ובתנאים אחרים, מה אתה חושב?
”קודם כל זה לא צריך לפגוע, גם באירופה יש לשחקנים תנאים טובים. אם אתה מכוון מטרה להיות שחקן כדורגל אז אתה לא צריך להיות מפונק. אתה צריך לעבוד בצורה נכונה עד שתגיע ליעדים שלך. אבל אין מה לעשות, אי אפשר לברוח מזה, תמיד בקטע הכלכלי מי שבא ממצוקה תמיד מחפש איך לברוח ממנה”.
כיצד ניתן לגדל עוד משה סיני ואיך עובד התפקיד החדש?
סיני כאמור הגיע לעבוד בנבחרות כדי לגדל את דור העתיד, למצוא שחקנים כישרוניים שעד היום לא איתרו אותם והלכו לאיבוד. עד היום היו בעיקר מתרכזים בשחקנים שהגיעו מהקבוצות הגדולות או כאלה שבאור הזרקורים, אך השחקנים מהמקומות המרוחקים, כאלה שאין להם קשרים, התפספסו והכדורגל הישראלי החמיץ לא מעט שחקנים שהיו יכולים להגיע הרבה יותר רחוק. סיני מסביר את ההליך שכיום הולך בבית הנבחרות.
“מאז שהגעתי לפה יחד עם בוני וילה חשבנו איך אנחנו יכולים ליצור כאן שינוי, ולשמחתי כמו שציינתי, אנחנו יושבים פה כל צוות המאמנים אחת לשבוע”, אמר סיני. “התחלנו משנתון 2009, עשינו מודל שנסתובב בכל הארץ בלעלה מ-40 מועדונים וקרוב ל-1,000 ילדים. הגענו לסכנין, עילוט, כפר שלם, אשקלון, נס ציונה, זאת אומרת חרשנו את כל הארץ. הגענו למקומות שקשה, לא הטופ של מכבי והפועל ת”א כי שם אנחנו מכירים. במקומות האלה אתה לא רואה את הילדים, אולי בגיל 16 משחק או שניים. אנחנו היינו בכל המקומות האלה 10-12 מאמנים עם אפליקציה לשחקנים רשומים, מערך הסקאוטינג פה הוא מאוד מפותח”.
“גם לירון גלאט שעושה דברים מדהימים בכל העניין של התוכנה וכל מה שקשור בפיתוח של זה. כמו שאמרתי, ילה, בוני, חזן, אופיר וברומר, ישבנו והגענו לקטע סופי. אנחנו רוצים ליצור איזה מערך של נבחרת אקדמיה מורחבת ולדעת לעבוד איתם ארבע פעמים בשבוע ולעבוד במרכזי פיתוח שיש בדרום, במרכז ובצפון ולעבוד איתם אחת לשבוע. כך לתת להם אימונים ספציפיים כדי שיהיו תחת מעקב”.
מצאתם כישרונות?
”מהניסיון שלי, אתה יכול לראות שחקנים בני 12-14 שהם מוכשרים מאוד אבל עם הזמן זה משתנה ושחקנים שהיו פחות טובים עושים את קפיצת המדרגה. אני יכול לזהות עכשווית אבל לא לחזות איך הם יתפתחו עוד 3-4 שנים, ולכן יש את המאגר הזה”.
פעם אמרו שכדי להגיע לנבחרות צריך קשרים וקומבינות. שמעת על זה...
”כן שמעתי, אני לא מנותק. עשינו תהליך בחירה של שחקנים שאנחנו עוקבים אחרי שחקנים ספציפיים ועוברים שחקן-שחקן כדי לראות מה היתרונות והחסרונות שלו. נגיד על תפקיד של מגן יש 4-5 שחקנים, אם יש הסכמה על אחד או שניים ככה הם יבחרו. ככה זה עבד בנבחרת של אופיר לפני האליפות”.
בהתחלה היו ביקרות על כך שאוסקר גלוך לא זומן לנבחרת הנוער.
“יכול להיות שבהתחלה הוא לא היה כשהם היו בטורניר ברומניה, אבל מאז שאנחנו הגענו עברנו על כל השחקנים. אני יכול לומר שאת גלוך אנחנו הלכנו וראינו את הכישרון שלו ודיברנו איתו באופן שאישי”.
מה אתה חושב על השילוב שלו בבוגרים של מכבי ת”א? היה צריך להיות קודם?
“לא קודם, אבל אני חושב שזה דבר מבורך. קבוצות צריכות לחשוב לתת הזדמנות לשחקנים כאלה גם אם לפעמים זה לא עונה על הציפיות. זה שחקנים שצריכים לתת להם את הכיוון הנכון וזו המטרה שלנו”.
בתקופה שלכם היו נותנים יותר הזדמנויות.
“בתקופה שלי לא היו זרים ולא היו מביאים הרבה שחקנים מקבוצות אחרות, לכן בנו על שחקנים צעירים. אני חושב שחשוב מאוד לתת הזדמנות לצעירים ולשלב אותם, שיתאמנו עם הבוגרים, זה רק יפתח אותם. אני אגיד לך עוד דבר: יש שיתוף פעולה מאוד קרוב עם הקבוצות. יש כאן מאגר של כל התרגילים ואתה יכול לבחור, יש פה איזה פיתוח, אנחנו בתהליך רק בהתחלה. בכנות, לא חשבנו שהנבחרת של אופיר חיים תגיע לאליפות אירופה אבל הם עשו שם עבודה מדהימה כל הצוות, גם חזן (הנבחרת הצעירה, ג.ל.) יכול להעפיל ממקום שני”.
אגב חזן, איך אתה רואה את המינוי שלו כמאמן הבוגרת?
“שמח מאוד. אלון זו בחירה מצוינת”.
עד היום לקחו מאמן מעוטר עם הישגים ופעם ראשונה שלקחו עוזר מאמן וגם מישהו שכמעט לא אימן בליגה.
“מסכים שיש שוני גדול בין לאמן בליגה לבין נבחרת. לאלון יש כל הניסיון איך עובדים בנבחרת. יש לו את יוסי בניון איתו יחד, והם יבחרו את הצוות שלהם. אנחנו פחות מעורבים”.
אתה חושב שהוא יצליח?
“אני חושב שהוא יעשה את המקסימום, הוא יודע איך להתנהל בנבחרת, גם בבוגרת. אני לא יודע מה זה הצלחה, הצלחה זה לעלות ליורו או מונדיאל? אני בטוח שהוא יעמיד נבחרת מאוד מאוד חזקה”.
הייתה התלבטות בינו לבין זר. עשו נכון כשנתנו לו את המושכות?
”אם היו שואלים אותי הייתי אומר שאלון חזן צריך להיות מאמן הנבחרת ואני שמח שהוא שם”.
אתה יכול להגיד שעוד 5 שנים נראה משהו אחר פה? נראה את הכדורגל הישראלי מגיע להישגים?
“אני חושב שהניצוצות כבר מתחילים עם הנבחרות של אופיר, אלון וגדי וגם איתי מרדכי עוד מעט גם יכנס למעגל של התחרות”.
מה עוד צריך לשנות?
“הרבה דברים. למשל עבודה עם GPS יכולה לפתח שחקנים. יש היענות די גדולה מההתאחדות, יש דרישה של ילה חוס”.
מבחינה גופנית, נראה גם שחקנים חזקים פיזית?
”אני לא חושב שאנחנו יכולים להגיע לרמת הפיזיות של האירופאים, אנחנו צריכים ללכת על קונספט אחר בכלל, שחקנים שיודעים להחזיק בכדור ויודעים לנוע בלי סוף במגרש, לתת ליריבה לרדוף אחרינו. אם ננסה לבנות משהו פיזי, אני לא חושב שנגיע לזה. דור פרץ אמר שהגיע לאיטליה בוויב הכי חזק שלו ובסופו של יום ביחס אליהם הוא הרגיש שהוא בינוני שם. זאת אומרת, בקטע הפיזי יהיה לנו קשה. גם טל בן חיים שחקן חזק אבל ביחס לאירופאיים אנחנו חלשים. אנחנו צריכים ללמד את השחקנים איך נעים על המרגש גם הגנתית וגם התקפית, להחזיק בכדור וכל הזמן להיות בתנועה כדי שיהיו לנו אופציות מסירה. אלה דברים שאנחנו כן יכולים לבנות, ואם נעבוד על זה נכון אנחנו יכולים להגיע לרמה גבוהה”.
לגדל משה סיני אתה מתכוון?
לא רק משה סיני – יש בניון, רביבו, אוחנה, מלמליאן, טל בנין, ברקוביץ’ וכל השחקנים האלה. חסר דוגמאות? אבל לא כבודדים, צריך כקבוצה עם מרחב רק של אופציות”.
המינוי שלך ראוי, אבל יש קולות שאומרים שחברים שלך דאגו לך.
”תמיד יש ביקורות ורחשים כאלה, אבל אני לא מתייחס. אני הגעתי למסקנה שאלה שמבקרים, הייתי שואל אותם מה הם עשו לפני שהם מבקרים. אם תיקח את הרזומה שלי, זה מדבר בעד עצמו. לא קיבלתי שום דבר במתנה. להיות ביחסים וקשרים זה לא אומר שאתה לא צריך לקבל תפקיד. לא קיבלתי ואף פעם לא רצתי לקבל דברים. אם אתה שואל אותי, אני חושב שאני ראוי להרבה דברים שאני מקבל אותם, על אף הביקורות, וזה בסדר”.
אמרו גם שאתה חבר של שטרן חלובה, איש חזק בכדורגל הישראלי.
“חבר טוב מאד שלי, מה הקשר? אני חבר של מורן מאירי, ואבי לוזון, ושל כולם. אני מכיר גם את את יענקל'ה שחר, אז מה? אתה בעצמך בפתיח אמרתי לי: ‘ישבת 3-4 שנים בחוץ’. אז פה הקשרים לא עזרו? כשהייתי בחוץ אף אחד לא בא ואמר לי ‘למה אתה בחוץ?’, אבל מי שכן בכדורגל שאל למה אני לא בפנים. אני חושב שהניסיון שצברתי במהלך הקריירה שלי: בנבחרת האולימפית, בנבחרות הצעירות, וגם בתפקידים שהם לא כאלה פופולריים, מדבר בעד עצמו”.
"לא הייתי בקבוצות הגדולות, לא קבלתי תקציבים"
קריירת האימון של סיני הייתה עד כה רחוקה מהקריירה המרשימה שלו כשחקן. בעיקר הוא נקרא למשימות להצלת קבוצות להישארות או עליית ליגה. סיני לא הצליח לתגרם את היכולת שלו על המגרש לזו המקצועית, למרות שיש לו את כל הכלים לכך.
סיני מסביר כי את ההבדל: “ראשית, לא הייתי בקבוצות הגדולות. שתיים, לא קיבלתי תקציבים ואת מאגר השחקנים הטוב ביותר בארץ. שוב, אני לא מתלונן. אבל תמיד הייתי בקבוצות שצריך לבנות והתקציבים פחות טובים, ותמיד לקחתי את האתגר הזה. הוא לא הביא אותי לאליפויות והוא תמיד לקח אותי למקומות 4-5”.
אתה מרגיש פספוס? שהיית יכול להגיע ליותר?
“לא. אני מרגיש שהתפשרתי, שאמרתי לעצמי תמיד שאלך על קטע של לבנות קבוצה”.
ובדיעבד אתה מצטער על זה?
“אני לא מצטער כי אני שכחתי מזה”.
אבל זה לא מפריע לך? אני יודע שהייתה לך תקופה שזה כן הפריע לך ועצבן אותך.
“נכון. לפני מספר שנים זה עצבן אותי. כי אם משהו לא מנוהל נכון וכמו שאתה רוצה אז אל תתעצבן, לך תחפש אתגרים ודברים אחרים”.
בשנים הקרובות זה הולך להיות הפרויקט שלך?
“לא מדגדג לי לראות את המשחקים בבוגרים. אני עסוק בזה ונהנה מזה. הרבה שעות, מאוד סיזיפי, זה לא בכותרות, אבל אתה יודע שאני לא צריך כותרות”.
תן לנו הצצה לסדר יום שלך.
“אנחנו נמצאים כאן כל היום. כל הצוות מגיע ב-9 בבוקר, לפעמים אתה יוצא מפה ב-15:00 וב-16:00, ואז שיחות זום, לא מדבר איתך עוד על הקטע שהולכים לראות משחקים והולכים לאקדמיה ונוסעים לכל מקום בארץ לראות, להכיל ולתכנן. אין סוף עבודה. ואני אומר לך, שלפעמים אנחנו עושים עבודה שאף אחד לא רואה ואף אחד לא יודע. אתה יכול לראות פה את המחשב של ההתאחדות ולראות את הפעילות ואת כל מה שעשינו”.
התחלת לשבת על מחשב?
”אני יכול להגיד לך דבר אחד. שיש איזו בהלה ממחשב. אין לי שום בהלה מכלום, כל דבר אני לומד. הדבר הקטן הזה שנקרא טלפון שאתה יכול לעשות בו הכול, לקרוא מיילים, להעביר כסף, הכול. אבל יש את הפוזה הזו של המחשב אבל זה אותו דבר. זה רק מחשב קטן. אבל גם את זה אני יודע. אומרים עליי הרבה דברים: ‘הוא לא יודע את זה ולא יודע את זה’. אני אומר לכל הרכלנים, אתם יכולים לבוא פעם בשבוע, לבחון את הידע שלי, נשאל אחד את השני שאלות. אני מרשה לך להזמין את כל מי שאתה רוצה, מכל סקטור, לא רק בכדורגל, שיבוא לשאול מה שהוא רוצה. אני נשמע קצת שחצן, אבל מכיוון שהרחשים האלו תמיד מגיעים, אז אני שם אותם על השולחן”.
משה, אני זוכר שהיית מעורב כמה שנים גם בפוליטיקה, ברשימה בכנסת נכון....
“אהה (צוחק), הייתי ב-1989. זה היה סתם קישוט”.
היית במפלגת העבודה נכון?
”תראה, בזמנו שמעון פרס ז"ל ביקש ממני להכניס את השם שלי לרשימה. אני לא מזוהה פוליטית עם אף אחד והדעות הפוליטיות שלי הן לא בדיוק מפלגת העבודה. אם אני מאמין באיזושהי דרך ואני יכול לעזור ואני יכול להביע את הדעה שלי אז אני עושה”.
מה דעתך על מה שקורה במדינה היום?
“הרבה דברים רעים, אני חושב שזו הזנחה של שנים. אני לא אכנס לזה כי אני לא פוליטיקאי אבל אני כמוך חי במדינה הזו ויש דברים שמפריעים לי מאוד. אני חושב שאנשים צריכים יותר לחשוב מה טוב למדינה ולא מה טוב לכיסא כזה או אחר. אני מבין את הקטע הפוליטי ואת הצרכים הפוליטיים, אבל אנחנו מדינה ואנחנו צריכים לשמור עליה”.
לא מעניין אותך להיכנס לכנסת ולהשפיע?
“להשפיע? אם הייתי יכול להשפיע אז אולי. אבל לא נראה לי שאני בנוי ללכת ולעשות את הדברים האלו”.
איך אתה רואה את הכדורגל הישראלי היום ואת ליגת העל?
“יש משחקים מצוינים. אני חושב שהקבוצות מנסות, רוצות לשחק כדורגל, גם הקהל בא. יש איזושהי התקדמות. אבל אם אנחנו רוצים להגיע לרמה הגבוהה של אירופה, אומנם לא כמו לרמה של ספרד, גרמניה, אנגליה, אבל כן להתמודד עם מדינות שבסדר גודל שלנו. אבל אם התהליך הזה ימשיך, ונקפיד, ונהיה סבלניים ויהיה לנו כוח לעשות את הדברים. אז אני אומר עוד פעם: הביאו איש מקצוע מבחוץ, אני לא מכיר אותו, אני לא חבר שלו אבל אני עובד איתו שנה, אני מדבר על ילה חוס. הוא עושה פה דברים מדהימים. גם מבוני גינצבורג, שהוא חבר שלי ושיחקנו יחד עוד מימי הנבחרות, אני מתרשם. אני רואה את התשוקה והידע שלו, וזה רק מראה לי את האכפתיות של אנשי הכדורגל פה. אני חושב שהתמיכה של ההתאחדות לכדורגל עם אורן חסון, מורן מאירי, יענקל'ה שחר. זה אולי ישמע קצת פוליטיקה, אבל אי אפשר להצליח בלי כל האנשים שנוגעים בדבר. ואם כולם יתעסקו כמו בשנה האחרונה שהתעסקנו רק בפיתוח הכדורגל, אז בעוד מספר שנים אנחנו נשב פה ואתה תגיד לי שעשינו משהו”.
אתה ובוני גיזנבורג אני רואה, כמו אחים. איך נעשה החיבור הזה?
“אני חושב שאנחנו משדרים אותו דבר, אין לנו אגו, באנו במטרה לעשות משהו. היינו יחד בנבחרת גם כשחקנים ותמיד רצינו שיהיה פה שינוי. אתה יודע, אני תכף סוגר את גיל 62, לא ילד, גם בוני מתקרב לזה, ואמרנו בוא ניתן מעצמנו. אני יכול להיות בלי הכדורגל, יש לי מספיק דברים לעשות, אני אף פעם לא משועמם, אבל אף פעם לא יהיה לי את הרצון הזה לשנות ולעשות ולתת לדור הצעיר כמו שאני לא קיבלתי. ועכשיו אני פה. כל עוד יהיה לי כוח וחשק, וכל עוד ירצו אותי, אז אני פה”.
יש אחידות ביניכם. בבית הנבחרות תמיד היה זה נגד זה והוא נגד הוא. פה יש משהו אחר.
“אתה לא מאמין. אנחנו יושבים 10 אנשי מקצוע. אין מילה אחת שלא קשורה לכדורגל. ואם יש קונצנזוס על משהו, או אחד או שניים לא מסכימים, אז מתחברים ועושים. אנחנו מהיום הראשון פה רק למען מטרה אחת – פיתוח הכדורגל. להביא כמה שיותר ילדים, להביא כמה שיותר מקצוענות. וכמו שאתה אמרת: זה הביא את זה והוא נגד הוא. היום אין את זה. למה? כי זה מקצועי. כי הולכים ישר ומביאים את השחקנים המוכשרים ביותר”.
מה לדעתך עושה את האחידות הזו ואיך זה שלדעתך אין אגו?
“אני חושב שזה אופי של אנשים. הבנה שהמטרה קודמת לכולם, אין פה ‘אני עשיתי, זה עשה והוא עשה’. כולם מדברים יחד. יוסי מדב,ר וילה מדבר ואלון מדבר, זו לא סיסמה. אני מזמין אותך לבוא לפה כל יום ותראה. אנחנו פה מ-09:30/10:00 בבוקר, יושבים על מיונים, על 2009, ועל איך כולם צריכים להיות מוכנים. אלון חזן, מאמן נבחרת, בא לפה ואומר: ‘אני רוצה להיות פה כל פגישה’. מתי שמעת על זה? בחיים לא ראיתי מאמן נבחרת שרוצה להיות מעורב במיונים של שנתון 2009. הוא גם רוצה לבוא ולאמן פה בזמן הפנוי שלו. זה משהו אחר וזה מחמם את הלב. מתי ראית שמישהו מקבל מינוי וכולם מביאים לו יין ועוגות? זה אף פעם לא קרה. זה אמיתי וזה פרגון מכל הלב. אין פה זיוף”.
דיברנו על ליגת העל, יש משחקים שאי אפשר לראות אותם בליגת העל.
“אז אני לא רואה אותם (צוחק)”.
מה האג’נדה שלך לגבי מספר הזרים: האם צריך להוריד או להגדיל?
“לגבי זרים, אגיד לך בצורה הכי ברורה: אני חושב שצריך להביא זרים ששיחקו במדינות מהם באו לפחות 30-40%. אי אפשר להביא 100% כי דבר כזה קיים רק ברמות הגבוהות. אני לא פוסל זרים. כמו שאנחנו רוצים שהמאמנים והשחקנים שלנו ישחקו בחוץ, אבל צריך להיות רף מסוים וקריטריונים”.
ומה לגבי הקטנת הליגה?
“אם תקטין את הליגה אתה יוצר כאן תחרות מדהימה. אבל יש יופי בקבוצות קטנות שעולות ומגיעות לליגה הראשונה ומנסות לעשות פה דברים. אני חושב שצריך להיות איזשהו שילוב, ולא רק הגדולות כי זה יוצר תחרות. אבל אין לנו מספיק כמו מכבי תל אביב, הפועל תל אביב, בית"ר ירושלים ומכבי חיפה. גם קבוצות כאלו קטנות שבאות ועולות, צריך לדעת לעזור להן להתמודד”.
יפו עלתה ליגה, איך ראית את זה?
“זה לא יפו, זה קביליו, הרצל קביליו זה חבר שלי של שנים, ואני שמח שהשם שלו מתנוסס. ואני שמח שהם עלו סוף סוף אחרי שנים שהם ניסו, ואני מאד שמח ומקווה שהם לפחות יתקעו יתד בלאומית”.
אתה בעצם צמחת משם.
“אני בלב בנפש יפואי. לא יעזור כלום”.
תן טיפ לילד צעיר שרוצה להיות כמו משה סיני.
“תראה, הדבר החשוב, כמו שגם אמרתי את זה בהפועל כשהייתי שם, נתתי להם כמו מכתב כזה: אל תגיד המאמן נגדי, ולא מוסרים לי, ומפריעים לי ואני לא מספיק טוב. תשאיר את התירוצים האלו בצד ותמיד תבדוק את עצמך מה אתה צריך לשפר. לא להגיד אני הכי טוב ואתה לא, ולא להגיד אני עובד מספיק. תמיד לחפש מה צריך לשפר. ברגע שאתה תדע מה אתה צריך לשפר ולא תחפש תירוצים, אני לא אומר שתמיד התנאים מעולים והמאמן טוב. אבל להשתדל לא לגעת בדברים האלו, ולעשות את הדברים בצורה המקצועית ביותר ולקבל הכוונה מאנשים שחוו את הדברים האלו. ליישם, לא רק לשמוע, ליישם. ואם יש לך את הדברים האלו, את האופי והכישרון, אז אין שום סיבה בעולם שלא תגיע לאן שאתה רוצה”.
אפרופו יפו, אנחנו ראינו בשנה האחרונה קצת אירועים בין יהודים לערבים, ואירועים שלא אפיינו את יפו בעבר. אתה חושב שזה יכול להפריע להתקדמות של העיר?
“אני חושב שיש קשרים טובים ביפו בין ערבים ויהודים. אני שנים שם. אבל אתה יודע, כמו שיש ערבים שהם אנטי ומופרעים, יש גם בצד שלנו. ואני חושב שעם הסברה, ולא פוסל גם את העניין של משטרה חזקה, בלי כל אלה, זה יכול להתדרדר לרמות מסוכנות. יש מקרים מסוימים ביפו שלא הכי נעים להסתובב במקומות מסוימים, ואני לא אוהב את זה, וצריך לעצור את זה פשוט”.
סה”כ אם נסכם: אפשר להגיד משה סיני האופטימי? משה סיני האחר?
“אפשר להגיד. אי אפשר להתעלם מזה שהשנים נותנות לך תובנות והבנות שלא היו לך לפני 15-20 שנים. אני יכול להגיד לך שאני שונה בחשיבה, בראייה ובתובנות שלי לגבי איך דברים צריכים להתנהל ולהיעשות. הניסיון של החיים שלי, וזה אני יכול לומר לך בוודאות, עוזר לי מאוד”.
פעם היית יותר מתעצבן מדברים.
“הייתי מתעצבן כי היה מפריע לי שדברים נאמרים בלי בדיקה ועם הרבה אינטרסים ושקרים, אבל בסופו של דבר אתה מחליט אם להתייחס לזה או לא”.
דבר נוסף שמאפיין אותך - אתה לא עושה חשבון לאף אחד, ואתה תמיד אומר בפרצוף.
“זה לא שאני לא עושה חשבון, אני מכבד. אבל כמו שאמרנו, כשאנשים מדברים ואומרים אחד, שתיים שלוש, אז אני אומר להם: ‘בוא תשב מולי, ותעלה את הכל ותגיד מה שאתה רוצה, ואל תשכח שאני גם יכול לשאול שאלות’. בדברים האלו אני לא מתפשר, ואם אתה קורא לזה לא לעשות חשבון, אז אני לא עושה חשבון”.
לכבוד יום העצמאות ה-74 של המדינה, מה תרצה לברך?
“אני קודם כל רוצה לברך ומכל הלב וזה משהו שתמיד בוער בי: את החיילים הקרביים שאני רואה אותם לפעמים בסרטונים כאלו ואחרים על מה שהם עושים ומה שהם נותנים. הילדים האלה הם בסה"כ בני 18, והם מקריבים את עצמם למען המדינה וזה מחמם לי את הלב, ואני חושב שצריך להעריך אותם ולדעת שעל אף שיש שמאל וימין, צריך לכבד גם את אלו שהם לא שמאל ולא ימין, אלא הם פשוט שומרים על המדינה. צריך לתת להם חיבוק גדול, ומעבר לחיבוק גדול, שהמדינה תתגמל אותם בסוף השירות שלהם, ושאולי-אולי, גם ערבים גם יהודים יצליחו לדעת ולהבין שאי אפשר לשנות את העבר. זה מה שאני תמיד חושב. גם האזרחים, גם המנהיגים, לחשוב על מה יקרה בהווה ובעתיד. על העבר אנחנו יכולים לדבר, אבל אי אפשר לשנות אותו. בואו נתעסק בעכשיו ובעתיד”.
מה זה ישראלי בשבילך?
“ישראלי אתה יודע, יש כאלו שאומרים חומוס וטחינה (צוחק). אני ישראלי שמעריך את הדגל ואת הערכים של המדינה. אני לא אומר שצריך להיות דתי פנאט, אבל יש סמלים שצריך לשמור עליהם ולכבד אותם ואני שם”.
