השם טום אחי מרדכי מוכר בשל ייחודו כמעט לכל חובב כדורגל ישראלי, ובמיוחד לאוהדי הפועל תל אביב, שחזו בבלם גדל במחלקת האדומה. רק בחודש ינואר האחרון חזר אליה מהשאלה לאור מצוקת הבלמים שצפה אחרי הבריחה של סיאנדה קולו והאכזבה ממוחמד קליל טראורה. מה שכן, לא הרבה מכירים את הסיפור המרגש מאחורי שם המשפחה המקורי והלא שגרתי 'אחי מרדכי'.
לא מדובר בשם משפחה שרץ דורות אחורה, אלא בשם משפחה שאלי, אביו של טום, החליט לשנות משם המשפחה רדעי כדי להנציח את אחיו רב"ט מרדכי רדעי ז"ל – ומכאן מגיע שם המשפחה 'אחי מרדכי'. מרדכי רדעי ז"ל, נפל בעשרה בדצמבר 1969 בהפגזת האויב באזור התעלה כשהוא בן 19 בלבד במותו.
ההנצחה של אלי אחי מרדכי, אביו של טום בלמה של הפועל תל אביב, באה לידי ביטוי גם בצורה הזו וגם בהמשך הדרך של יתר האחים שמגשימים את החלום הגדול של מרדכי ז"ל לצאת ללמוד באקדמיה ואפילו להיות רופא. מרדכי אהב מאוד ספורט בכלל וכדורגל בפרט, כך שטום אחי מרדכי ואחיו הקטן ירין המשחק בקבוצת נערים ב' של הפועל פתח תקווה מביאים הרבה גאווה למשפחה, יחד עם יתר האחים כמובן. מרדכי ז"ל היה ספורטאי מחונן ובעיקר הצטיין בריצות שדה ארוכות. מרדכי ז"ל היה גם שחקן כדורגל בקבוצת הנערים של "הפועל" ראשון לציון והמשיך לאחר מכן לקבוצת הבוגרים.
לרגל יום הזיכרון כתב אלי פוסט מרגש: “בדברים הבאים אני מבקש לספר על אחי מרדכי, והקשר שהיה בינינו ולמעשה קיים עד עצם היום הזה, ותקוותי שיהיה קיים לדורי דורות. אחי מרדכי, על המצבה כתוב: מרדכי רדעי, בן שולמית וחיים, נולד בראשון לציון, נפל בקרב בתאריך א בטבת תש"ל. בן 19 בנופלו, תנצב"ה.
מרדכי, נפלת במלחמת ההתשה בהיותך חייל בגדוד 271 בחיל ההנדסה. נפלת בזמן עבודות בניית "קו בר לב" שמטרתו הייתה, בניית קו ביצורים שיגנו ויקשו על תקיפה מצרית, לעבר חצי האי סיני. אתה היית בן תשע עשרה וחצי שנים ואני בן 17. אני קברתי אותך. רציתי להגן עליך בגופי, לסוכך עליך. לרגע איבדתי את סדרי הזמן ורצף האירועים. חשבתי שאוכל להגן עליך, מפני רסיסיו הגדולים, הלוהטים והחדים של חתיכות הפגזים, שפילחו את גופך מכף רגל ועד ראש.
“אני אימצתי את שימך בהיותי בן תשע עשרה וחצי, כשהגעתי לגילך ביום נופלך. מאז אני נקרא "אלי אחי מרדכי". לפני שאני אב לילדים, לפני שאני בעל לנשים, לפני שאני בן להורים, אני אח לך. אתה צילי המתמיד בשמש היוקדת של הארץ, שבעת המלחמות והספוגה בדמך שלך ובדמם של רבים אחרים. אתה קרן נוגה הירח הנוגעת על מצחי הדואב. אתה שובר את לבבי פעם אחר פעם וראשי עלי סחרחר. אתה הפצע והצרי. אתה תמיד עימדי בכל אשר אלך. כשומר ראש אתה לי, כמלאך על צד שמאלי, כאינטואיציה הבאה אלי לפעמים, או אז אני יודע דברים בבהירות צלולה שאיש לא צריך ללמדני. אני יודע כי זה אתה שלחשת את הדבר על אוזני. אתה לוחש מתמיד, אתה סוד.
“אני גורר אותך איתי על פני ימים ושנים. אני מעביר את גופתך ממקום למקום יחד איתי. אני נושא אותך על גבי כפי שסוחבים פצוע. זה אני הוא הפצוע. המשא כבד אך כפי שמבטא השיר שכאילו נכתב עליך ועלי: "אני חזק. חזק מספיק לשאת אותו. הוא לא כבד הוא אחי.
“לכל אדם יש כובד כשל צי אוניות בחייו, אך כשהוא מת, הוא הופך לספינה טרופה בקרקעית המצולות. אתה זוכר כי שמי הוא אלי אחי מרדכי. קוראים לי כך, כותבים לי כך ובשם זה אני חותם כל פנייה. זה קורא לי כל יום, כמה וכמה פעמים, אז איך אפשר לשכוח אותך?. בני אדם מתים כאשר שוכחים אותם. אני לא שוכח אותך ואתה לא נשכח, אתה חי איתי ולצידי.
“אתה שלא הספקת להתחתן, תישאר רווק לעולם. אני נישאתי, התגרשתי ושוב נישאתי. הבאתי לעולם שישה ילדים, שלושה מכל אישה. אולי חיים כפולים למענך. אתה איתי וחלק ממני, בכל שעות היממה. בלילות, אתה איתי ועם רעייתי במיטה. כאשר אני ישן, עין אחת שלי פקוחה עליך, אני שומר עליך. כשהיינו ילדים, אתה היית אחי הגדול וניסיתי לחקות אותך בהרבה דברים, כי היית מוכשר ומצטיין בכל תחום שבחרת לעסוק בו.
“שמרת עלי בתגרות הילדים השכונתיות. לימדת אותי לרכב על אופניים, גיהצת לי את הבגדים, דאגת לי. הייתה לי תחושה שהפרש השנים בינינו,הוא הרבה משנתיים וחצי. כשבאת הביתה לחופשה, הייתי מוודא שאיש לא רואה והייתי מודד את מדי הקרב שלך. הריח החמוץ והמשכר של מדיך, לפני שכובסו, לא מרפים ממני עד היום”.
בשיחה מיוחדת עם אלי, אביו של טום אחי מרדכי ואל”מ במילואים, הוא מספר על הנפילה של אחיו מרדכי ז"ל ועל ההחלטה המשמעותית לשנות את שם המשפחה כדי להנציח את זכרו בשם המשפחה לדורות הבאים.
"עד עכשיו לא יצא לי לדבר יותר מדי על הסיפור הזה בתקשורת", אמר אלי אחי מרדכי ל-ONE, "אני נשוי פעם שנייה וטום הוא הבן הגדול מהנישואים השניים. אחי נפל במלחמת ההתשה לפני 53 שנה וטום לא הכיר אותו. מרדכי גדל וחי בראשון לציון, אהב ספורט וכדורגל בכל הילדות שלו. אנחנו נולדנו וגדלנו בשיכון המזרח בראשון לציון. מרדכי זכרונו לברכה היה הילד הראשון בארץ להורים שעלו מתימן. הוא נפל בביצורים של קו ברלב. הוא שירת בהנדסה קרבית".
איפה תפס אותך האסון הזה?
"אני זוכר את הסיטואציה זה קרה בעשירי בדצמבר 1969, נר שמיני של חנוכה. אני ילד בן 19 והבא בתור להתגייס. גדלנו בלי אבא. היינו באותו זמן בחופשת חנוכה ואז הגיע קצין העיר עם קטנוע מיוחד ואני זוכר עדיין את האדם שהיה עם שיער שיבה ושפם שדפק לנו בדלת ואת הפנים שלו כאילו זה היה אתמול. אני ואחותי הקטנה היינו לבד בבית מבין כל האחים ומכאן התחיל השבר והמשבר במשפחה".
מה אתה יכול לספר על הקשר ביניכם?
"אחי היה מאוד משמעותי בחיים שלי. ההפרש גילאים בינינו היה שנתיים וחצי אז היינו כמו חברים. על כל אחד שנפטר אומרים שהוא היה מיוחד, אבל מרדכי ז"ל באמת היה מיוחד. הוא היה עתיד ללמוד רפואה אחרי סיום השירות, אמנם לא ידענו איך לממן את זה, אבל עדיין זאת הייתה התקווה של כולם. לשמחתי במשפחה הצלחנו לסגור מעגל בכך שהבת שלי והבן של אחי שניהם רופאים וממשיכים את שם המשפחה על שמו".
איך זה לקבל הודעה נוראית כזו על מות אחיך כשהיית רק בן 17?
"זה משבר שלא עוזב אותך לכל החיים. בבית יש אווירה של שכול ואבל שקשה להסביר אותה. במשך שנים היה שלב שכעסתי על אמא שלי כי היא התאבלה עליו עד יום מותה כאילו זה קרה כל יום. כל עוד הייתי רווק ולא נשוי כעסתי עליה כי היא לא שחררה. האבל היה כל יום בבית. היו ימים שהייתי כועס עליה מאוד, אבל ביום שנולד לי הבן הבכור, נפל לי האסימון שאי אפשר להתמודד עם מוות של ילד".
מתי החלטת להנציח את שמו דרך שינוי שם המשפחה מ-'רדעי' ל-'אחי מרדכי'?
"באנו ממשפחה ענייה לא היה לנו דרך להנציח את השם שלו. היו כאלו בעלי ממון שפתחו כל מיני מקומות לזכר חלל, כשאני התגייסתי לצבא החלטתי לשנות את שם המשפחה לאחי מרדכי. אחי הגדול שינה לאחי מור, לא היה לו את האומץ ממש לשנות לאחי מרדכי אחרי שהוא התוודה בפני. השינוי הזה בא מתוכי. כמו שאמרתי, בגיל 19 התגייסתי לצבא והחלטתי שהוא הולך איתי לכל החיים. הרבה פעמים אמרו לי 'מה זה לא כבד? זה לא מכבד על הילדים שלך?', אני עונה להם בכך שאני לא סוחב כלום – הוא אח שלי".
איך זה יכול היה להשפיע על הילדים?
"תראה, זה שם משפחה קצת לא קונבנציונילי, הוא ארוך, תמיד מעורר שאלות ואני יכול להבין את זה. כל ילד צריך להסביר מאיפה הגיע השם משפחה וזה קצת כבד. מבחינתי לבחור שם משפחה כזה, מחייב איתו ערכים לכל החיים".
יצא לך להתמודד עם שאלות מצד בני המשפחה?
"כן. מדי פעם שאלו אותי למה לא שיניתי רק למרדכי, אבל אני חייב להגיד שהם קיבלו את זה כמו שצריך ולא נאבקו בכלל. כל ילד מעתה ועד עולם יצטרך לשמור על השם הזה ולשמור על ערכים אנושיים וגם על ערכי מדינת ישראל".
לגבי הבן שלך טום ואחיין של מרדכי ז"ל, איך הוא מקבל את ההנצחה הזו בתור שחקן הפועל תל אביב?
"אני מסביר לו ואומר לו – על הגב שלך אחי מרדכי זאת הנצחה לכל החיים. היה לו קצת קשה בהתחלה, היו מקרים שכתבו את השם מרדכי על גב החולצה, אבל תמיד התערבתי שיכתבו את השם המלא כדי לדאוג להנציח את זכרו".
יצא לכם כמשפחה לקבל הרבה שאלות סביב שם המשפחה?
"לפעמים אנשים שהיו מתבדחים עד שהיו מבינים את המשמעות ונכנסים למבוכה. היו כאלו שניסו להתבדח ואני לא שופט אותם כי זה לא ממקום רע וגם זה שם משפחה שמסקרן לא מעט. ברגע שהם מבינים את הסיפור מאחורי הם נעשים נבוכים וחשים פחות בטוב".
איך היה הקשר שלו לספורט ולכדורגל?
"גדלנו בשיכון המזרחי שהייתה בזמנו שכוחת אל. שכונה בתוך שכונה בתוך ראשון. מרדכי היה תלמיד מצטיין וספורטאי מצטיין. הוא שיחק כדורגל בראשון לציון ונהנה מכל רגע בתקופה הזאת. יחד עם זאת, היה ברור שהוא הולך ללמוד רפואה. מרדכי היה בוגר מגמה ביולוגית בהצטיינות, החלום הגדול היה להיות רופא ולהציל אנשים".
זה שהבן שלך טום משחק בליגת העל באחד המועדונים הגדולים בכדורגל הישראלי ומייצג את השם זה מיוחד עבור המשפחה?
"ממש ככה. יש לי בן נוסף שמשחק בהפועל פתח תקווה וגם חוזים לו עתיד. גם טום וגם ירין מבינים שהם צריכים תמיד להיות שגרירים מוסריים והם לא יכולים לזייף בדרך כי זה הזכר של המשפחה. העניין הזה גורם גם להרבה רצינות ואני מקווה שהיא לא הלכה לצד הקיצוני, אבל כל הילדים שלי מבינים שכל יום אנחנו צריכים להתנהג ולהתקדם בחיים כל אחד בתחומו תוך כדי ייצוגו מרדכי ז"ל בהערכה גדולה".
איך יום הזיכרון בא לידי ביטוי מבחינה משפחתית?
"בכל יום זיכרון אנחנו הולכים כל המשפחה לטקס יום הזיכרון בתיכון שבו אני והוא למדנו. לאחר מכן אנחנו הולכים לארוחה משותפת ועבור כל האחיינים של מרדכי אנחנו מעלים סיפורים גם מהילדות וגם דרך החברים שלו. בכל פעם מחדש יש לנו הפתעות מי היה מרדכי ונמשיך לעשות זאת כדי להנציח את שמו וזכרו לעד".
