"הפועל תל אביב היא לא הייתה הדבר היחיד בחייו של תומר, אבל לראות את מה שהאהבה לספורט עשתה לו ואת האהבה שהוא מקבל, קשה שלא לחבק את זה", כך אומרת טל מורד, אחותו של תומר ז"ל, אוהד הפועל תל אביב שנרצח בפיגוע המזעזע בבר ה"אילקה" ברחוב דיזנגוף בתל אביב בחודש שעבר.
סיפורו של תומר מורד ז"ל והאהבה לקבוצתו האהודה הפועל תל אביב, פקדו לא מעט בתים בישראל בחודש האחרון. הקשר לאדומים, החל כבר בגיל צעיר, מאביו בני. בני, נתנייתי במקור, שגדל על נתניה הגדולה של שנות ה-80 עם עודד מכנס, שלום תקווה ובני לם, ביצע הסבה ועבר לצד האדום, כשברקע המגורים הסמוכים בראשל"צ להוריו של מי שהיה בהמשך חלוצם של האדומים, פיני בלילי.
"תומר היה אדם חברותי ברמות. הוא מנהיג חברתי ברמות", מספר אביו בני. "הוא איגד תחתיו הרבה מאוד חברים משלוחות חייו, מהרבה תקופות. הוא הצליח בעזרת החיוך והעיניים המחייכות והכובשות. הגדולה שלו גם בצבא וגם בלימודים, שהוא היה איש של אושר. אני כל הזמן נזכר בו ובכל התמונות שלו שראיתי אי פעם ואני עוד רואה. קיבלתי אלבום תמונות מאחת המכרות שלו ואמרתי לעצמי שלא מצאתי אף פעם תמונה שבה הוא לא חייך. זה נותן לי טיפה נחמה, כי זה היה אורח חייו".
בחזרה לחיבור לצבע האדום: כבר מגיל קטן, מגיל ארבע, החל תומר להתחבר ולאהוב כדורגל, כשבתקופת בית הספר היסודי, הוא אף שיחק במדי קבוצת הילדים של הפועל כפר סבא. בגיל ההתבגרות, החל החיבור להפועל תל אביב, כאשר בלילי כאמור, היה השחקן האהוב עליו.
התקופה בה החל ללכת למשחקים, הייתה תקופת הדאבל האדום הראשון (עונת 1999/00), כבר בשנים שלאחר מכן, היה אביו מסיע אותו ואת חבריו למשחקים ומשם בעצם החל הרומן עם הקהל האדום. "אני הייתי אוהד פושר והוא היה מאוד חזק. זו הייתה תקופה בכלל של עיתונים וכתבות ולאט לאט הוא הבין שהיינו שכנים של פיני בלילי. אני לא זוכר מה היה הטריגר שגרם לו לאהוב ככה את פיני. אבל פיני היה מעין דמות עבורו".
אלא שהאהדה להפועל, לא הקיפה רק את תומר עצמו. באמצעות הקשרים החברתיים וההנהגה שלו, הוא הצליח למשוך איתו את כל חברי הכתה, מה שהפך את האהדה למעין גורם המגבש חברתית. למרות הובדה שבהמשך עבר להשתלב ביציעי 4-5, ההתחלה שם תומר הייתה שקטה.
"הוא נזהר בהתחלה שלא להיכנס לקהל המסיבי, ליציעי האולטראס. אני ישבתי בשער 7 ולאט לאט הוא רצה להיכנס למרכז. אמרתי לו שאני מבין שהוא רוצה ללכת לשבת במרכז, אבל שלא יצטרף לשירים הקשים ששרים האוהדים, נגד אובארוב וכו'. תומר בכלל לא הצטרף לשירים האלה והיה מאוד כועס על זה".
אחת החוויות הגדולות שחווה בני עם בנו תומר, התרחשה בברצלונה, לפני מספר שנים, לאחר שהאחרון זכה בתחרות בעיטות פנדלים שארגנה הקבוצה במחצית אחד המשחקים בחסות הספונסר "ארקיע". לאחר שזכה, הגיע תומר ז"ל לביתו ואמר לאביו שיטוס איתו. "ביום יום, בשגרה אתה לא שם לב לזה" מודה בני. "אבל מאז המקרה הזה, נאספות עוד תמונות ונאסף עוד מידע. אני לא אחד שניחן בזיכרון נרחב, אבל כל הזמן בא לי איזה זכרון. אני לא אשכח את העונה ששיחקנו בגביע אופ"א. זו הייתה תקופת הוואו של הפועל. חגגנו כל ניצחון, הולכים אחרי זה לאכול".
דוגמה נוספת ועדות לחיבור לאדומים, אך מהצד השני לאחריותו של תומר ז"ל, ניתן למצוא בעובדה, שכבר בגיל 14, הוא נסע ביחד עם חברו למשחק של האדומים באירופה. "בתור הורה, אתה לא יכול לאשר דבר כזה בשקט. אבל אני זוכר שזה היה מה זה טבעי. הוא השרה ביטחון. כל מה שהוא היה עושה בחיים, כנער, בצבא, עם הלימודים שלו עכשיו (למד ארבע שנים הנדסה). הוא עשה הכול בקלאץ' מלא, כל פעם שהוא עשה משהו זה היה על 100%. אם אני חוזר לאורח חייו הקצרים, אז הכול היה מתוכנן. אבל בא מישהו וסיים את זה".
רגע הפיגוע המזוויע עדיין מהדהד בראש. קשה מאוד להיכנס לפרטים מאותו היום, אך משהו באינסטינקט ההורי של בני, גרם לו להבין שמשהו לא תקין קורה. הוא בכלל שהה בחופשה משפחתית ביחד עם אשתו באילת, אך באותו הזמן ששמע על הפיגוע, הם הבינו שמשהו קורה. בהמשך, כשיצאו לדרך מאילת במונית ספיישל (חברי המשפחה סירבו שינהגו בעצמם), אשתו הרגישה שמשהו רע קורה. "הקושי האדיר שלי ושל אשתי היה הנסיעה חזרה מאילת. ברקע מהדהד שזה הסוף. עוד לא הודיעו לנו אבל הבנו".
החיוביות שליוותה את תומר ז"ל במהלך חייו, היא גם זו שגרמה לו להמשיך להאמין בקבוצתו, על אף השנים הפחות טובות שהיו חווה לאחרונה. "פעם אחת, לפני כמה חודשים שאלתי אותו: "מה נסגר עם הקבוצה, למה לא לעבור לאהוד קבוצה אחרת? חראם על הלב שלך", מספרת טל. תומר ענה: "תגידי מה את נורמלית? באמת שאלת את מה ששאלת? זה כמו להחליף חלק בגוף שלי".
"אחרי כל אכזבה, הייתה לו שעה של איבוד פרופורציות אבל הוא תמיד חזר לברירת המחדל – האופטימיות והחיוכים", מוסיף אביו. "אמא שלו הייתה אומרת שאחרי הפסדים היא לא הייתה עונה לו לטלפון כדי לא לשמוע עליו את הביאוס. אמא הייתה מדליקה נרות כדי שינצחו".
הקשר בין האדומים למשפחתו, קיבלה משנה תוקף בהלוויתו של מורד ז"ל, אשר חקוקה בזיכרון לא מעט אנשים. כמה מאות אוהדים הגיעו להלוויתו, שרו את שירת "לעולם לא תצעדי לבד" ובעיקר סיפקו חום אנושי גדול למשפחה.
"ביום ראשון בערב הייתה לי שיחה עם עומרי, אח שלנו הגדול", מספרת טל. הוא אמר לי: "מרגש זה אנדרסטייטמנט למה שקרה". "לפני יומיים גיליתי ששידרו את ההלוויה. ראיתי את הקטע ביוטיוב והבנתי את השירה האדירה. אתה פתאום רואה סרטון בו אנשים שלא מכירים אותו, מנהלי הקבוצה והמנכ”לית שבתוך כל ההמולה פילסה את דרכה לחבק אותנו. אני ממש מרגישה שהקבוצה מלווה אותנו. גם הטקס שנערך במשחק מול מכבי נתניה ריגש אותי".
"אנחנו בכאב מאוד גדול, בתהום מאוד גדולה. המילה נחמה לא קשורה כי אין פה באמת נחמה. אבל הם לא הכירו אותו והם מכבדים את המשפחה ואותנו. אני מרגישה שמטרת העל היא לחבק אותנו. יש לי אנשים בעבודה שהם אוהדי מכבי ת"א ולא של הפועל. הם אמרו לי: "טל, לא ראינו דבר כזה". בסוף, הספורט מצליח לחבר את כולם".
כמו שציין אביו בתחילת הכתבה, מורד ז"ל, התרכז בעידוד הקבוצה נטו, כאשר את ההוכחה אפשר למצוא בהודעה ששלח למנכ"לית הקבוצה, אודליה פרידמן, בזמן שעוף מבותר פוזר בפתח ביתה: "אודליה ערב טוב, האנשים שעשו את המעשה הדוחה היום, אלו לא אוהדי הפועל תל אביב. הם משייכים את עצמם לציבור אוהדי הקבוצה, אך ורק על-מנת לתרץ את מעשי החרפה שלהם בשם משהו. אמנם מדי פעם, אין הסכמות בינינו, אך אנחנו באותו הצד ובעלי מטרה משותפת. מאחל לך לעבור את היום המוזר הזה בשקט ובשפיות. אוהבים, אוהדי הפועל".
"אני יודעת מי זה אח שלי, מי זה תומר. כשאחרים רואים את זה, כמה הוא מרים. הוא לא באמת מכיר אותה ואין ביניהם קרבה ועדיין היה חשוב לו לחזק אותה. זה באמת הוא", מספרת אחותו טל.
"אם יש משהו שאני רוצה שיזכרו ממנו זה את העיניים המחייכות שלו. אני לא זוכר בתולדות חייו שהוא נכנס לאיזשהו ריב, ויכוח". מורד ז"ל, כבר היה בדרך להתחיל עבודה בתחום ההייטק לאחר חול המועד פסח, כאשר בעברו שירת כלוחם קרבי בנח"ל ורק לאחרונה במהלך מילואיו קיבל דרגת סרן ממח"ט היחידה. פעולות ההנצחה על פי רצונו של אביו, יחלו רק לאחר שימלאו חודש למותו, אך כבר נודע כי אחד היציעים המרכזיים באצטדיון אשר עתיד להיבנות בכפר סבא, יקרא על שמם של תומר ושל חברו איתם מגיני זיכרונם לברכה, שנרצחו בפיגוע. תומר מורד ז"ל, 1994-2022, יהי זכרו ברוך.
מנכ״לית המועדון, אודליה פרידמן, אמרה: “משפחת מורד הייתה, עודנה ולנצח תהיה חלק בלתי נפרד ממועדון הכדורגל הפועל תל אביב. תומר נרצח בפיגוע נתעב - והותיר אחריו משפחה שכולה, שכואבת בכל יום את לכתו. אהבתו של תומר להפועל הייתה מעוררת השראה והמעט שאנו יכולים לעשות זה להנציח ולכבד את זכרו בכל דרך אפשרית. אנו מחבקים את משפחת מורד, עוטפים אותם ושומרים על קשר רציף עמם. נפגוש את בני המשפחה בבית העלמין בכפר סבא, לחלוק לתומר את הכבוד שמגיע לו. יהי זכרו ברוך”.
