ברכות לקודקודים, (יענקל'ה שחר, אור שחר, עוזי מור) לברק בכר, לצוות ולשחקנים על אליפות שנייה ברצף. זה לא מובן מאליו והדרך של הירוקים הוכיחה כי היה קשה מאוד לעשות אליפות שנייה בק טו בק.
ייאמר מיד, הירוקים פתחו את העונה לא טוב עם שני הפסדים למכבי ת”א ולאקסית של בכר, הפועל ב”ש. כמו כן, השיגו שתי תוצאות תיקו מול אשדוד וחדרה, קבוצות פלייאוף תחתון. זה רע מאוד להתחיל כך את הליגה והאמת שלא הופתעתי, מכיוון שלירוקים לא היה סגל מספיק עמוק כדי להתמודד בליגה ובקונפרנס ליג.
חיפה קיבלה קבוצות ברמה מטורפת (פיינורד הגיעה לגמר) וזה אומר הכול. מה עוד שהמעברים בין אירופה לארץ הקשו, כי העייפות וחוסר האנרגיה נראו והורגשו בגדול. יחד עם זאת, תוך כדי תנועה החיפאים נכנסו לזון והתחילו להתרגל לקצב האירופי, ובסופו של דבר זה התחיל להשפיע לטובה גם על התוצאות שהשיגה בליגה.
הקצב הרצחני שהקבוצה שיחקה החל לתת אותותיו במשחק הניצחון 0:4 על קריית שמונה ונמשך עד למשחק הניצחון 1:2 מול באר שבע בטרנר. בין לבין היו עוד שמונה ניצחונות בליגה פלוס שני משחקי גביע, כשהירוקים מציגים כדורגל טוב, כולל משחקים בקצב משוגע.
נגד סלביה פראג (פעמיים) הירוקים נראו ברמה של קבוצה שלא מהליגה הישראלית, דין דוד הבקיע בצרורות, עומר אצילי הבקיע מכל מצב, צ'ירון שרי ניהל את העניינים מאחור וגם דולב חזיזה עשה את שלו. למעשה, שיטת המשחק של ברק בכר 4:3:3, ובסגנון משחק פרי סטייל, שזה שיטה ללא שיטה הכוללת בתוכה את כל סוגי הסגנונות על כר הדשא, נתנה תשובה לכל בעיה שנוצרה תוך כדי מהלכים מטורפים ללא עמדות מוצא מוגדרות.
התנועה ללא כדור לתוך ה-16 של שניים ושלושה ירוקים בכל התקפה הקשתה על היריבה לסגור את הפרצות, מכיוון שהשמיכה שלהם הייתה קצרה מלכסות כל כך הרבה שחקנים יצירתיים וגולרים. מכבי חיפה עפה למקום הראשון בצעדי ענק ואי אפשר היה לעצור אותם. בגדול, בכר הוא האדריכל, האסטרטג, המומחה. הקבוצה שלו שיחקה כאלופה שמתיימרת לקחת אליפות שנייה. מבחינתי, האליפות רשומה על שמו של הגאון הזה פלוס חותמת בטאבו.
חייבים לציין ולהחמיא לברק בכר על הסבות תפקידים. מבחינתי בכר הוא גדול המאמנים הישראלים שהיו פה עד היום. אני לא חושב שישנו מאמן בליגת העל שהיה מסוגל להבחין ששחקנים מסוימים יכולים לשחק בתפקידים הלא טבעיים שלהם. דוגמאות לא חסרות, נתחיל בעלי מוחמד שהתפקיד המקורי שלו הוא מספר 8. בכר ליהק אתו כקשר אחורי והרווח שלו היה מידי. מצד אחד עלי מוחמד לא היה אפקטיבי התקפית (בישולים וגולים), אך מצד שני שדרג את תפקיד הקשר האחורי באינטנסיביות, אגרסיביות, קומפקטיות והבנת משחק מעולה עם כדור ובלי כדור.
מוחמד היה נדבך חשוב באליפות של מכבי חיפה העונה. השני זה שון גולדברג. בכר לקח מגן בינוני, הגיע לפה בתור מחליף למשחק כזה או אחר, והפך אותו לבלם בצד שמאל שעלה ביכולתו העונה על בוגדן פלאניץ’ ואף הוזמן לנבחרת ישראל ונתן תרומה אדירה לאליפות של מכבי חיפה.
השלישי זה חוסה רודריגס (שחקן קלאס באפס מאמץ). בכר נתן לו את תפקידי המגן הימני והשמאלי שהרבה פרשנים בכדורגל הישראלי הרימו גבה, ובזכות האינטליגנציה הגבוה של חוסה, ברק בכר יכול היה לשחק באיזה שיטה וסגנון שרצה תוך כדי המשחק עצמו.
עומר אצילי הוא הרכש הכי גדול של הקבוצה בעשר השנים האחרונות ובלעדיו כל זה לא היה קורה. הגולים שהבקיע יכנסו להיסטוריה של מכבי חיפה באותיות של זהב או בתמונות של זהב, ושרי שהוא הכוכב האמיתי של מכבי חיפה. הוא מנהיג אמיתי, למרות שהמספרים לא נראו לאורך הדרך, אבל לקראת הפלייאוף המספרים שלו גדלו בצורה משמעותית והוא למעשה משך את כל הקבוצה.
אבל כשאני מסתכל על חצי הכוס הריקה, אני חייב להתייחס לחלק השני של המשחקים העונה. הירוקים היו בינוניים ושיחקו בניגוד ליכולת בה סיימו את הסיבוב הראשון. לדעתי, פרוז׳קטור אדום וגדול צריך להידלק לבכר לקראת גמר הגביע ומוקדמות ליגת האלופות. למה? מכיוון שהוא פספס, 'נרדם' ולא היה חד כתמול-שלשום.
די אם אזכיר את משחקי הנפל של קבוצתו מול הפועל ירושלים שהגיעה לסמי עופר וזיו אריה מאמנה הצעיר עשה לברק בית ספר ומכבי חיפה גנבה נקודה. כמו כן, ההפסד בקריית שמונה היה נפילה מנטלית ומקצועית. בנוסף, לנוף הגליל שנותרה עם עשרה שחקנים היה מגיע לנצח בסמי עופר. נתניה במגרשה הביתי עשתה אוניברסיטה למכבי חיפה.
אז מה משותף לכל המשחקים הכושלים של חיפה? היריבות לחצו גבוה ובאגרסיביות והן לא הניעו את הכדור מאחור, כך שכל העוקץ והסגנון של מכבי חיפה בשטח היריב היה מיותר. מה זה אומר על בכר? הוא לא הצליח להסתדר מול המאמנים שלמדו היטב את הירוקים, וכאן הכישלון הקטן שלו באליפות הגדולה.
לקראת העונה הבאה בכר חייב להסיק את המסקנות ולהפיק את הלקחים ממה שהיה טוב העונה בעשרה משחקים, כי יכול להיות שבעונה הבאה זה לא יספיק. ובמחשבה אחת קדימה - חייבים לרענן את הסגל, לשחרר מספר שחקנים ולהביא במקומם שחקנים חדשים. צריך לעשות חושבים בקבוצה לגבי נטע לביא ועופרי ארד. ביכולת הנוכחית שלהם יצטרכו לחשוב האם הם יהיו מספיק טובים לחיפה של העונה הבאה.
כדי לשדרג עצמה בעונה הבאה, מכבי חיפה חייבת לעשות מספר מהלכים. לשחרר את השחקנים הבאים: גודסוויי דוניו, מיקאל אלפונס, אורי דהן, רמי גרשון, בן שהר והמלצה שלי לגבי מאור לוי – לבקש השאלה כיוון שברק בכר לא מחזיק ממנו כשחקן שיכול להיות ברומטר במכבי חיפה, אלא שחקן מחליף בתוצאה זניחה בלבד.
מנגד, הקבוצה צריכה להביא שני שחקנים זרים חדשים, מגן ימני חובה, וכמובן שרז מאיר יהיה בריא הוא יכנס לרוטציה. מגן שמאלי אם יש כזה ישראלי ברמה גבוהה, כי עם כל הכבוד לסאן מנחם, הוא מגן שיכול לשמש כמחליף לכל דבר ותו לא. חלון הראווה של קבוצה אלופה זה שני המגנים שלה, והמגנים בשתי האליפויות לא היו ברמה הנאותה חוץ מרודריגס שהוא לא מגן טבעי.
כמו כן, הירוקים חייבים להביא שחקן מספר 9 אמיתי שיכול לשחק עם הגב לשער (שחקן מטרה כוחני, ומוכח כאחד שיש לו מספרים). אפשר להחזיר את סתיו נחמני מנוף הגליל. לגבי רוקאביצה והמחשבה להחזיר אותו, אני חושב שעבר זמנו בטל קורבנו. אני ממש לא מתלהב. אם יענקל'ה שחר ישקיע בהבאת שחקנים, יכוון מטרה לליגת האלופות, מכבי חיפה תהיה לפחות בשלב הבתים של הליגה האירופית ושחר יקבל לכל הפחות את כל ההשקעה שלו בחזרה.
