אנחנו עדים העונה לעלייה ברף הענישה נגד קבוצות ליגת העל בכדורגל ע"י בית הדין המשמעתי של ההתאחדות לכדורגל. מצד אחד, בהתאחדות מאפשרים לקבוצות לדחות דיונים, ואז זה מצטבר לתיקים רבים ונראה כביכול שבית הדין השתגע (הגיע הזמן לקיים את הדיונים במועדם). מנגד, אכן בית הדין החל ללתת עונשים של סגירת יציעים ומשחקים ללא קהל.
מספיק היו לנו שנתיים של קורונה בהם שיחקנו ללא קהל, ומי יודע מתי עוד איזו מגפה תפרוץ לנו בעולם הלא צפוי שנהיה לנו. הקורונה גרמה לחברה שלנו להיות הרבה יותר אלימה, חסרת סובלנות ולא רק בכדורגל. הדבר משתקף בכל רובדי החיים שלנו. הקורונה פשוט עשתה לנו לא טוב בהיבט הזה.
דייני בית הדין המשמעתי של ההתאחדות לכדורגל, שמגיעים אליהם כל כך הרבה תיקים עם אוהדים שלא עושים חשבון, מבינים שרף הענישה שלהם צריך להיות יותר נוקשה, אבל מנגד לדיינים אסור להם להיות מנותקים והם חייבים להבין כי סגירת יציעים או משחקים ללא קהל הם לא הפתרון.
זה לא מה שיגרום לאוהדי הכדורגל הפורעים להיות פחות אלימים. בענישה הזו דייני בית הדין פוגעים בקהל שהם צרכני הכדורגל והלקוחות, בהם רבים שלא עשו כלום, ולא אשמים שיש כמה עשרות שלא מעניין אותם ופוגעים בקבוצות ובשאר חבריהם.
סוף סוף ועדת השרים לחקיקה אישרה אתמול את הצעת החוק לאיסור אלימות בספורט, הכוללת הטלת קנסות מנהליים והרחבת סמכויות ההרחקה מהמגרשים. זו ההתחלה, אבל לא מספיקה כדי לטפל כמו שצריך בנגע האלימות.
העונה ראינו שבקרב הקבוצות הגדולות האצטדיונים היו מלאים, חגיגה של קהל, וסגירת היצעים או החלטה של משחקים ללא קהל, לא תביא לפתרון או להורדת האלימות. רק טיפול נקודתי ללא פשרות באותם אוהדים אלימים, הרחקתם באמת מן המגרש לתקופה ארוכה של שנים, עונשי מאסר, הרשעה פלילית, וקנסות כספיים כבדים – רק הם יביאו להורדת האלימות.
אך במציאות כיום, שכבר אוהדים נתפסים ומובאים לבית משפט, הם בדרך כלל משוחררים, ואם כבר חוטפים ענישה אלו עונשים מצחיקים ולא מרתיעים. בית הדין של ההתאחדות מצפה שהקבוצות יילחמו בפורעים. זה תפקידה של המשטרה, אך כאשר היא רואה שבתי המשפט מתייחסים משום מה לאוהדי הספורט בסלחנות, זה מוריד לה את כל המוטיבציה לפעול.
לכן כבר שנים מדברים על הכשרת שופטים לטיפול באוהדי הספורט. הגיע הזמן שזה כבר יקרה, ושר המשפטים גדעון סער יחד עם שר התרבות והספורט חילי טרופר חייבים לקדם את ההליך הזה כמה שיותר קודם.
יהיו בוודאי מי שיגידו ‘אז מה, לא נעניש את הקבוצות על התפרעות אוהדים, על פגיעה?’. ברור שצריך להעניש, ע"י קנסות כספיים גבוהים, ובמקרים קיצוניים שלא היו העונה, להעניש בחומרה גם ע"י סגירת יציעים.
גם ההחלטה למשל לגבי מכבי חיפה על סגירת כל היציע הצפוני, שיחד זה כ-8,000 מקומות, הרי אפשר היה להסתפק רק בסגירת היציע הצפוני למטה. יש כניסות נפרדות ליציעים, ואפשר לפקח על כך.
בהתאחדות אומרים שהקבוצות לא מגנות את האלימות בפומבי, לא פועלות כפי שמצופה מהן. אז גם הקבוצות חייבות לפעול ללא פשרות ולא כאילו הן עושות משהו, אך הפתרון הוא לא הרחקת הקהל מהיציעים.
גורם בכדורגל הישראלי אמר בנושא: “רק כשיקרה אסון כולם יתעוררו. זה לצערי כנראה מה שצריך לקרות כדי שכולם יתעוררו ויתחילו לפעול. הכתובת על הקיר, וזה קרוב לקרות ורק אז ישאלו למה לא עשו, למה לא פעלו".
אי אפשר בלי להתייחס לפטנט הישראלי החדש, של המתקת עונש הרדיוס בלי קהל שניתן להפועל ת"א, שאמור היה להיות בדרבי התל אביבי, למשחק רק עם קהל החוץ של הפועל ב"ש במשחק בין הקבוצות ביום שלישי הקרוב.
כזה דבר עוד לא היה בכדורגל הישראלי, לשחק רק עם קהל חוץ. זו אולי עסקה כשרה, אך מסריחה. עוד המצאה ישראלית לא מובנת ומנותקת. הדבר גרם גם לאיחוד כוחות בין מכבי חיפה ומכבי ת"א נגד אלונה ברקת והפועל ב"ש.
הקבוצות צריכות להתאחד יחד ולגרום לכך שיפסיקו לתת את העונשים של כדורגל בלי קהל, אך במקום זאת אנחנו מקבלים מלחמה חדשה בין הקבוצות הגדולות בכדורגל הישראלי, כאשר כל אחת נגד השנייה, ובצורה כזו הן לא יפתרו את בעיית האלימות, ואת העונשים הלא מובנים של בית הדין.
גולן: כואב לי מאוד, נצמח מזה
