אחד מהספורטאים האולימפיים הגדולים בתולדות המדינה פורש. אחרי קריירה מופלאה בג’ודו, אורי ששון מקיים בשעה זו מסיבת עיתונאים ובה הוא מכריז על פרידה מקריירה מקצוענית בגיל 31. המסע”ת הועברת בשידור חי כאן באתר.
ששון זכה בשתי מדליות אולימפיות, מדליית הארד בתחרות האישית במשקל הפתוח בריו 2016 ומדליית ארד בתחרות הקבוצתית בטוקיו 2020. בנוסף, במהלך הקריירה שלו, זכה פעמיים בתואר סגן אלוף אירופה ב-2015 וב-2016.
אורי ששון אמר בפתח דבריו: “אני מאוד מתרגש, תודה לכל מי שהגיע. למעלה מ-20 שנה שאני נמצא בתוך הג’ודו. עולם נפלא ועוצמתי שמביא אותי לרגעי אושר. היום אני מודיע על פרישה מהפרק המשמעותי ביותר בחיי. הג’ודו הפך אותי למי שאני. מאז ומתמיד מערכת היחסים שלי הייתה בעייתית עם ג’ודו. מצד אחד החלום להיות מדליסט אולימפי, מצד שני אם אני בכלל מסוגל לעשות את זה. בריו 2012 ניצחתי את כל הפחדים בריו והבנתי ששווה להשיג דברים עם משמעות. שווה כל קושי, כל פחד למצוא את הכוחות הנפשיים”.
אורי ששון מודיע על פרישה במסיבת עיתונאים
ששון המשיך” “חשוב לי להעביר לבני נוער שאפשר להתגבר על הפחדים. גם כשיש פחד תמיד תזכרו שזה שווה את מה שאתם עושים. אחרי ריו שקלתי לפרוש, אתגרתי את עצמי בניסיון להשיג עוד מדליה, כבר היה לי את כל מה שחלמתי עליו, אבל בתוך תוכי האמנתי שיש לי עוד מה לתת. בגראנד סלאם ת”א, שזכיתי פעמיים מול הקהל הישראלי, זה היו רגעים מדהימים שלא אשכח. ידעתי שלא יהיו הרבה כאלה וזה היה שווה את זה”.
ששון הוסיף: “טוקיו 2020 הייתה חוויה בלתי נשכחת. הכי חשוב שתהיה קודם כל אתה, אבל כאן כל אחד היה אחד עם השנייה וזה היה משהו אחר. אני יודע שהרבה התרגשו מזה ובצדק. בזכות חבריי לקבוצה הפכתי לג’ודאי הראשון שמסיים עם שתי מדליות אולימפיות. הרגשתי שכבר אין לי את הדרייב, מיציתי את הקריירה ואני לא מצטער על שום דבר. כל מה שעברתי בג’ודו הפך אותי לאסיר תודה. שמתי את כל הלב על המזרן. אני פורש שלם, שלם עם המאמצים שלי, הדרך שלי, הניצחונות וההפסדים”.
ששון סיכם: “אני רוצה להודות למשפחה שלי, שהיו הראשונים לעמוד לצידי אורך הדרך גם כשלא הכל זהב. מאז האימון הראשון תמכתם והייתי עבורי מנוע. כל המדליות שלי הן גם שלכם. לאורן סמדג’ה, שכבר ב-2010 סימן מדליה אולימפית בעוד שש שנים, בלי הדבקות במטרה שלך זה לא היה קורה. תודה על כל ההשקעה, תודה לכל צוות האימון. תודה מיוחדת לגיל עופר שהיה שם בשבילי גם בתקופות הפחות טובות”.
“תודה למשה פונטי, למדתי ממך הרבה על ווינריות, על חוסן מנטלי. אני יודע כמה השקעת בי ואני מוקיר לך תודה גדולה. תודה לכל חבריי לנבחרת. אני רוצה להודות לקהל הישראלי, שתמיד ליווה אותי. אני מודה לכל אחד ואחת. על החיבוקים החמים. יש משהו מיוחד בלייצג את המדינה, הייתה לי את הזכות להשמיע את ההמנון בכל מיני מקומות בעולם, הצמרמורת והריגוש ילכו איתי תמיד”.
מה הרגע הכי משמעותי בקריירה שלך?
“זה קל. הרגע שזכיתי בארד באולימפידה בריו. זה רגע שלעולם לא אשכח. זה רגע שהבנתי כלכך הרבה דברים, לפעמים אנחנו שוכחים בגלל הסבל אבל זה היה הרגע המאושר בחיי. עבדתי מאו קשה כדי להשיג אותה”.
יו”ר איגוד הג’ודו, משה פונטי, אמר: “אורי זה סוד, אי אפשר לדעת מה יקרה. או שהוא מביא זהב או שהוא מפסיד בקרב הראשון. זה אורי. האנשים בעולם הג’ודו מיוחדים, זה אנשים שעובדים שעות ללא שינה רחוק מאור הזרקורים. ארבע דקות בלבד מפרידות בין תהילה לאכזבה. צריך לדעת להתגבר על קשיים. כדי להיות ג’ודאי ברמה עולמית אתה צריך להיות אדם מיוחד. אורי ששון בלט מעל כולם. מי שהסתכל עליו מרחוק ידע לראות איש גדול ממדים, אך בפנים יש לו נפש עצומה”.
פונטי המשיך: “אורי אמר אחרי מדליה האולימפית בריו שזה היום שהוא התגבר על הפחדים שלו והפך ללוחם. בעיניי הוא היה לוחם עוד לפני המדליה. היא רק הביאה את העוצמה, הרגישות ואת הלוחם האמיתי שהוא. לוחם שלא נותן להצלחה לסנוור אותו. זה שבוע קשה, של פרישה, והוא ידע לעלות לכנסת לתמוך בילדיי הספיישל אולימפיקס ואני גאה בך על זה”.
פונטי סיכם: “שתי מדליות אולימפיות הן היסטוריה. עשית את זה בשקט ובצניעות, וזה הזמן לומר לך תודה. תודה על הרגעים הגדולים, הדרך בה התבגרת על קשיים, הדרך שלך היא דוגמה ומופת להמון ילדים. בשמי ובשם איגוד הג’ודו אני אומר לך תודה ובהצלחה. הוא התחיל לנצח רק כשאמרתי לו שהוא נוסע להתחרות על חשבונו (צוחק)”.
מאמן נבחרת ישראל, אורן סמדג’ה, סיפר: “אני חושב שלאורי יש חלק גדול בעיצוב שלי כמאמן וזה מדהים. לקחתי הרבה מפונטי, אורי שינה אצלי משהו בגישה. היו לנו הרבה מאוד שיחות על הדברים האלה. היו בינינו המון ויכוחים ואי הסכמות. ברגע שלמדתי לדבר עם אורי בצורה שמתאימה לנו, התחילו ההישגים. מאז שנכנסתי עד שראיתי את הפוטנציאל שראיתי, לקח זמן. כשנכנסתי לנבחרת ידעתי שיש לי בחור גדול, חזק וכשרוני אבל בפועל לא ראיתי את זה”.
סמדג’ה המשיך: “הוא היה מוותר לעצמו. היה רגע קסום לפני המאסטרס שאורי נשכב על במזרן ולא רצה לקום. אמרתי לו ‘תישאר בבית’. עשינו הרבה דברים כדי לגרום לו להיות טוב יותר. באליפות אירופה ב-2013 הוא דורג חמישי ו-ויתר בקרב האחרון. נתתי מכה לקיר מעצבים. קיבלתי החלטה לאחר מכן לקחת את אורי, ולעלות אותו ל-100 קילו ומעלה. הכוח שלו, העוצמה שלו ומשם התחלנו לטוס. היו כמה הישגים בדרך. התפנית הגיעה בבאקו 2015 שם הבנתי שהוא יביא עוד מדליה אולימפית”.
סמדג’ה הוסיף: “אספתי את הצוות והזכרתי להם שעוד כמה חודשים יש אולימפיאדה ואורי הבין את המשמעויות. אני לא אשכח שאורי פספס מדליה בשנייה האחרונה מול טדי רינר באליפות אירופה ב-2016. אחרי שירדנו למטה, זאת הייתה הפעם הראשונה שהייתי לחוץ והוא הרגיע אותי. אורי הבין את המשמעות, עשה שם את זה בסטייל והצליח לזכות במדליה חשובה שהחזירה את הג’ודו לתודעה ובגדול. עד אז היו לי הרבה שכנועים, רציתי שהוא יהיה בטוקיו, אני חושב שמה שהוא ספג מבחינת ההשמצות, אני חוויתי את זה כמאמן, בספורט סופרים הפסדים, אני סופר הצלחות ותוצאות”.
סמדג’ה סיכם: “שמדליות אולימפיות, אליפויות אירופה, גראנד סלאמים. יש לו חלק ענק בזכייה של הנבחרת במדליית הארד. הוא אחד הספורטאים הגדולים בהיסטוריה. היו לנו הרבה ויכוחים, לא על הכל הסכמנו. הוא בנאדם מדהים, חתיך על, אישיות מדהימה, זכינו בספורטאי שיזכרו אותו הרבה מאוד שנים. גם הג’ודו הישראלי יודע מה התרומה שלו. הייתי רוצה לראות אותו כמנטור לדור הבא. אני יודע מה הוא יכול לתת. אני מאוד אוהב אותו ומאחל לו בהצלחה בכל”.
אחיו של אורי, אלון ששון, אמר: “אחי הקטן/גדול, החבר הכי טוב שלי. אני גאה בך על הקריירה. הגשמת חלום של כל ילד. נגעת בפסגות הספורטיביות בגבוהות שיש, זכית להשמיע את המנון הישראלי פעם אחר פעם אבל מעל הכל הפכת אהוב בקרב הקהל. הצלחת לעזור להמון אנשים. הוכחת שהכל אפשרי עם רצון, אמונה ועבודה קשה. כשהיינו ילדים אמרת לי שג’ודו זה כואב., תראה לאן החוג הזה לקח אותך. אוהדים וגאים בך, המשפחה”.
