בגיל 48, דני היימן חזר העונה לקדנציה שנייה במועדון הכדורגל מכבי תל אביב, כשליווה את קבוצת הנערים א'-על של הצהובים. באוגוסט יסגור 22 שנות אימון, כשמתוכן שבע שנים היו במועדון הצהוב. הוא סיים את דרכו בקבוצה לפני כשבועיים.
היימן מדבר על המסע שעבר והחזרה למועדון נעוריו בראיון מיוחד ל-ONE: "אחרי שנתיים בהפועל רמת גן, קיבלתי הצעה ממכבי תל אביב להצטרף ולאמן את קבוצת נערים א', למרות שהיה מדובר בשנתון פחות מוכשר, אבל אני, כמאמן, כן חיפשתי אתגר. בשורה התחתונה, הקבוצה סיימה במקום הרביעי והגענו לחצי גמר הגביע”.
על הכוכבים האחראיים להצלחה היחסית העונה, הוסיף: “חשוב לי לציין את סייד אבו פארחי, משנתון 2006, הבקיע העונה 15 שערים וקיבל זימון לנבחרת. הבלם, עלי חטיב שהצטרף מבני סכנין ושיחק בנוער, הקשר מוחמד טאהא שהצטרף מעירוני נשר והבקיע 11 שערים ואורי עזו – הכישרון הגדול שהגיע באמצע העונה והיה צריך שיאמינו בו. אציין גם את אגם חנון, שחזר מפציעה ארוכה, עשה עונה נהדרת עם תשעה שערים. 12 שחקנים משנתון 2005 ישחקו בעונה הבאה בקבוצת הנוער של המועדון. פשוט גאווה".
את קריירת האימון שלו החל היימן דווקא בהפועל רמת גן, משם הגיע להכח ואז החל מסע במכבי והפועל תל אביב, איתן הגיע להישגים במחלקות הנוער ואף הניף צלחות אליפות, תוך שהוא מאמן את השחקנים הגדולים ביותר שאנחנו רואים היום במגרשי הכדורגל בארץ.
“החיבור למחלקות הנוער? אחרי שבגיל 27 פרשתי מכדורגל, התחלתי בקריירת האימון. זה קרה בשנת 2000 בדיוק. בשלוש השנים הראשונות עמדתי על הקווים בהפועל רמת גן, שהיה בשבילי בית חם ומקפצה להמשך הדרך”, אמר על תחילת המסע.
היימן המשיך: “משם, הגעתי למשך שנתיים להכח עמידר רמת גן, כשאני נזכר שעשינו עם נערים ב' עונה מופלאה כשהכח לא הגיעה למעמד של חצי גמר גביע שנים. בחצי הגמר הוגרלנו מול מכבי תל אביב ובסוף הפסדנו. הקבוצה סיימה אז במקום השלישי עם מועדונים גדולים וחזקים בעלי שם. אגב, ההתמודדות בחצי גמר הגביע מול מכבי תל אביב באותה עונה, היא זו שהביאה אותי למועדון הצהוב בסופו של דבר".
אחרי שסיים את הפרק שלו בעיר הגדולה, חזר לרמת גן ומשם עבר גם בהפועל פתח תקווה, עד שחזר הביתה למכבי תל אביב לקדנציה שנייה בקריירה המעוטרת שלו. "עשינו עונה טובה מאוד ואני די מרוצה מהחבר'ה הצעירים שגדלו והתפתחו”, סיפר. “לראות שחקנים משנתון קטן עולים לקבוצה ומשחקים איתנו, זה שווה הכל. עם זאת, שחקנים שלנו הגיעו לנבחרת. אני מודה למועדון שנתן לי הזדמנות לעמוד על הקווים העונה ולהצעיד קדימה את קבוצת נערים א'".
היימן, שהחל את הקריירה שלו בתור שחקן כבר בגיל שמונה באותה מכבי, שבמרוצת השנים הייתה לו בית חם, רשם את הופעת הבכורה כשחקן מן המניין בקבוצה הבוגרת כבר בגיל 17, כאשר עלה על כר הדשא יחד עם גדי ברומר. אחרי עשר שנים בכדורגל הישראלי, החליט היימן שדי לו ופרש ממשחק פעיל, מאז החל הרומן עם הקווים כמאמן כדורגל.
איך נוצר החיבור עם מכבי?
"בני טבק, שהיה בזמנו המנהל המקצועי של המועדון, פנה אליי לאחר אותו חצי גמר ששיחקתי עם הכח ומשם הכל היסטוריה. רק לחשוב שבני שיחק בשנות השבעים עם אבא שלי, צביקה, שכונה בזמנו 'פיצ'לה' (ביידיש: קטן), שהיה בעמדת הקשר הקיצוני. אחד מהשחקנים הגדולים בהיסטוריה, שהיה מזוהה יותר מכל עם הפועל רמת גן, שיחק גם במכבי תל אביב ובנבחרת ישראל. זו הייתה הזדמנות פז בעבורי להגיע למועדון בעל שם גדול יותר ולהתפתח מקצועית".
היות ואמא שלו מפרנקפורט שבגרמניה ואבא מקרקוב שבפולין, הודבקה על היימן תווית של מאמן גרמני. הוא מספר: "זה מתקשר למוצא של ההורים. אומרים לי שאני גרמני על הקווים, כמאמן שמלווה מחלקות נוער מזה שנים. זה בא לידי ביטוי במשמעת וכל הדרך, עד היום, אני הולך בדרך הזו. אני יכול להיות חבר של כולם, אבל באימונים צריך להיות רציני, בלי צחוקים. הרי ככה לא נתקדם לשום מקום. בגלל שאני מחובר לצד הגרמני שלי, אני עוקב אחרי יורגן קלופ וחושב שיש לו סיפור יוצא דופן. למדתי וממשיך ללמוד ממנו לא מעט".
על הפעם הראשונה שבה נחת בקבוצת ילדים א' במכבי תל אביב, אמר: "השנה היא 2006, כזכור לי. בין השחקנים הצעירים שעוברים תחתיי, אפשר למצוא את עומר אצילי, ברק לוי, תומר לוי, שרון זיסו, בן אז'ובל ועוד. תראה כמה שחקנים גדולים עברו תחת הידיים שלי. לאחר שנתיים שעבדתי איתם, בעצם עשיתי את האיחוד בין מכבי תל אביב צפון לדרום בנערים ג', משם המשכתי ללוות את שנתון 94, כשגם שם היה אפשר למצוא שחקנים כמו דור ג'אן, רז שטיין, גאל מרגוליס, עומרי אלטמן ועוד”.
גם שנתון אחד לאחר מכן עברו תחת שרביטו של היימן שחקנים שעלו לגדולות: “בשנתון 95, עומדים מולך ילדים בדמותם של שון גולדברג, שגיב יחזקאל, סער קלדרון, דור פרץ, שגיא דרור ואפילו את דן גלזר העלנו שישחק איתנו. באמצע הסיבוב, אני נזכר, פיגרנו בלא פחות מ-12 נקודות מהפועל תל אביב של רמזי ספורי. בסוף אותה עונה, עם הרבה תעוזה, לקחנו את האליפות בפער של מספר נקודות בודדות מהאדומים".
אתה גאה לראות את כל אותם השחקנים היום?
”בוודאי. אין יותר גאה ממני. אתה יכול לקחת אליפויות, גביעים ועשיתי דבר או שניים במהלך הקריירה שלי, אבל האליפות האמיתית, לכל מאמן, לפי דעתי, זה שיום אחד הוא יושב בסלון מול הטלוויזיה או באצטדיון ורואה את החניכים שלו משחקים בקבוצה בוגרת, איכותית וטובה. זו הגאווה הכי גדולה. זו גם המטרה לשמה אנחנו עובדים במחלקת הנוער, כדי לייצר שחקנים לקבוצה הראשונה. אם על הדרך אתה עושה את זה גם עם הישגיות, אז מה טוב. בין הסיפורים שתמיד עולים לי בראש זה היום ההוא שהגעתי לאמן את עומר אצילי”.
היימן מוסיף ומתבדח אודות עומר אצילי: "הוא היה ילד שלא אוהב לרוץ. אהב שהכדור מגיע אליו ורק אז מתחיל לשחק כדורגל. ישבתי איתו והסברתי לו שככה אי אפשר להתקדם ולהתפתח כשחקן מקצועני, אם הוא רוצה להיות כזה ביום מן הימים. זה היה תהליך. הוא זוכר לי את זה עד היום”
“במפגשים ובשיחות שלי איתו הוא תמיד מזכיר את זה שהיה 'ילד חרא'. אני אומר לו שזה לא נכון. הוא לא היה 'ילד חרא'. הוא היה ילד עם חוצפה חיובית. היום, כשאני רואה אותו לוקח אליפות נוספת עם מכבי חיפה וזוכה בשחקן השנה ואם לא די בכך גם מלך השערים בליגה, זו גאווה בעבורי. אני כל כך שמח בשבילו כי הכי מגיע לו".
על שון גולדברג, שחקן ההגנה המצטיין של העונה ב-ONE, אומר: "הפכתי אותו בגיל נערים ב' לבלם. אחרי האיחוד במכבי תל אביב צפון ודרום, הוא בכלל היה מגן שמאלי. ראיתי שחקן שמאוד מאוד קשה לעבור אותו ויש לו שקט נפשי. הוא מתאים לבילד-אפ הזה כבלבם בהתקפות המעבר. היום הוא מוכיח את עצמו ועושה עבודה יוצאת דופן".
על כך שעבר את הכביש ממכבי להפועל לאחר שש שנים ושלוש אליפויות, אומר: "נכון. זאב זלצר היה בזמנו מנהל מקצועי בהפועל תל אביב ואלי טביב היה בקודקוד הפירמידה באותן שנים שהגעתי. הפועל תל אביב, לפחות מחלקת הנוער, בזמנו, לא הייתה מאריות הליגה”.
בהפועל תל אביב קטף היימן צמד אליפויות נוסף, על כך הוא מספר: “היינו בתהליכי בנייה אינטנסיביים וכשהגעתי לקחתי איתם פעמיים ברציפות אליפות, מה שלא קרה מזה שנים במחלקת הנוער של הפועל. פעם אחת עם שנתון 97 ובפעם השנייה עם שנתון 98. בין השחקנים המוכשרים שעברו דרכי בנערים ג', אפשר היה למצוא את האחים מוסאיוף (עילאי ולהב), בני טרידובסקי, מור נעמן, רז יצחק, איציק שולמייסטר ועוד”.
למרות ההצלחות הכבירות וההישגיות, מספר היימן על תחושה שילדים בארץ לא מקבלים מספיק: "יש לא מעט שחקנים מוכשרים שנושרים בדרך. נופלים בין הכיסאות ובסוף מוציאים את עצמם בליגות הנמוכות או מחוץ למערכת. באירופה, או בכל מקום אחר בחו"ל, שומרים על הילדים טוב יותר. יש שם הרבה יותר אופציות וזה בא לידי ביטוי בליגת מילואים וליגות עד גיל 23”.
“לא עושים שם צבא ואם שמים את הדברים על השולחן – יש שם יותר סבלנות. בכדורגל הישראלי אין מספיק סבלנות לצערי. רוצים תוצאות מיידיות. החכמה כאן בארץ זה להגיע לראש של הילד. בכל זאת, כל אחד מגיע מרקע שונה, כל אחד עובר משהו אחר. צריך להבין מה עובר עליו ואיך אפשר לעזור לו", מוסיף על הכדורגל מעבר לים.
קורץ לך לאמן קבוצת בוגרים?
"בוודאי, איזו שאלה. אני חושב שזה יכול היה לקרות בהפועל רמת גן, אחרי ההצלחה בקבוצת הנוער שלהם. זה היה באוויר, אך בסופו של דבר ההחלטות השתנו ולא נתנו לי ההזדמנות. אם נלך רגע לגרמניה. הרי גם טוכל וגם קלופ אימנו במיינץ במחלקת הנוער והגיעו לבוגרים. משם כמובן התקדמו לקבוצות בכירות יותר”.
עוד אמר: “כמו שילד גדל במחלקת הנוער ועולה לקבוצה הבוגרת, כך גם מאמנים. כאן זה לא קורה. אני חושב שכבר אז הייתי ראוי לאמן בוגרים. אני לא צעיר, כפי שאמרתי חינכתי ועברו דרכי לא מעט שחקני כדורגל מהשורה הראשונה. אני מאוד רוצה לעלות כיתה ולעמוד על הקווים בקבוצת בוגרים. יש הרבה מקרים שמאמן לא מצליח, מפטרים אותו ואחרי עשר דקות עומד על הקווים בקבוצה אחרת. למה הפרס על ההצלחה צריך להיות נמוך מהקנס על הכישלון?".
מה דעתך לגבי הקטנת ליגת העל?
“זה ישפר את הכדורגל שלנו, אין צל של ספק. זה גם רק בגלל כמות הקהל, שבמשחקים חסרי חשיבות מגיעים מעט מאוד אוהדים, זה לא לעניין ולא מתאים. כיף לראות את סמי עופר, בלומפילד וטדי מלאים ב-30 אלף איש”
על בחירת מאמן הנבחרת וייצוא שחקנים מוכשרים לחו"ל, סיפר: “אני חושב שהבחירה באלון חזן כמאמן נבחרת ישראל היא אחלה, אבל כל כך הרבה זמן שלא העפלנו לטורניר יוקרתי, אם זה אליפות אירופה או אליפות העולם. אין לנו מספיק שחקנים שמשחקים באירופה או בחו"ל שמשחקים ברמות האלה. בגלל זה זה לא קורה. אנחנו תמיד נופלים פעם אחר פעם כי אין לנו את אותם 20 שחקנים שמשחקים באירופה, בקצב שלהם ובאינטנסיביות הזו. לא כאלה שמשחקים במדינה פחות מוכרת ובליגה שנייה. 20 שחקנים שיהיו ראש ולא זנב".
בכר ומנחם לקראת המשחק מול סכנין
