אליצור קרית אתא העפילה אתמול (שישי) לליגת ווינר סל, לאחר סוויפ משכנע 0:3 בסדרת הגמר על עירוני רמת גן, שהגיעה כמעין פייבוריטית. הקבוצה מהצפון, שמורכבת רובה ככולה מצביון ישראלי, הצליחה להפתיע את כולם ובתום סדרה קלילה, לחזור לליגה הבכירה לאחר 13 שנה.
מי שניצח על המקהלה היה המאמן שרון אברהמי. בגיל 48, האחרון, אשר אימן בשנים האחרונות את הקבוצה מהקריות, יחזור לקדנציה שנייה בליגת העל, לאחר הפעם הקודמת בהפועל תל אביב, אותה הוביל כמעט לניצחון מרשים בסדרת רבע גמר הפלייאוף ולאחר שנים רבות בהן עבד בנבחרות ישראל הצעירות. כעת, הוא יחזור למרכז הבמה.
בראיון מיוחד ל-ONE המאמן המאושר מסכם עונה, מתייחס לעובדה שלא זכה לטעום רבות כמאמן ראשי בליגת העל, מדבר על השחקן הישראלי, עתידו האישי והטרגדיה הכואבת שפקדה אותו במהלך העונה החולפת.
אברהמי: ״מאושר לעלות עם קרית אתא״
שרון, סיימתם את העונה הסדירה במקום הרביעי. האמנת שתעלו?
”לא חשבנו יותר מדי רחוק. הגענו לפלייאוף עם רצון לעבור את הסדרה הראשונה וברגע שקני נפצע, אף אחד לא האמין. לפני משחק ארבע ברמת השרון ידענו וחשבנו שיהיה לנו מאוד קשה בלעדיו. ואז התפוצצנו וניצחנו ב-50 הפרש ועברנו. ואז הגיעה נהריה שהפסידה ארבע פעמים כל השנה עם כל השמות שלהם. ניצחנו את הראשון והבסנו במשחק השני ורק אז התחזקה האמונה שיש פה משהו מדהים ומיוחד. בסופו של דבר בלי זר, עם חבר’ה שרובם בשנה הראשונה שלהם, באנו אנדרדוג אבל בתוך תוכנו האמונה התגברה ככל שעבר הזמן. עד שהגענו למצב שאנחנו מאמינים ויודעים שאם נשמור על ההגנה שלנו נלך עד הסוף״.
אני מניח שלא ציפית לסוויפ קליל של 0:3…
”עשיתי שתי עליות ליגה לפני ויש לי הרבה ניסיון. ניסיתי להתמקד בכל פעם במשחק הבא. לא לחשוב יותר מדי קדימה וזה עבד. נשארנו צנועים, עברנו ימים ושעות על הטקטיקה. הורדנו קבוצה כמו רמה״ש ל-70 נקודות בממוצע, את נהריה ל-65 ואת רמת גן שהיא קבוצת ההתקפה השנייה בטיבה בליגה לאזור ה-60 נקודות. ככה שהתבססנו מאוד על ההגנה ועל משחק קבוצתי ומפרגן בלי אגו״.
עברת שנה מאוד קשה… תוכל לפרט?
”אמא שלי נפטרה השנה. בכדורסל עברתי שנה מדהימה אבל בחיים האישיים לא. אמא שלי נפטרה במפתיע לפני חצי שנה. הייתי מאוד מחובר אליה ובכדורסל היא ואבא שלי ליוו אותי והיו מאוד מעורבים בהכול. היא תמיד הייתה הראשונה שמברכת, מתלהבת ובאה לכל משחק. לא משנה מה היה קורה, בשביל שני ההורים שלי תמיד הייתי הכי טוב. זה מה שחסר ברגעים האלה. היא הייתה גאה בכל מה שהייתי עושה והיא עברה איתי רגעים גדולים בהפועל תל אביב ובנבחרות. היא הייתה במחשבות שלי עם שריקת הסיום״.
דיברת אתמול בסיום המשחק על העובדה שצריך לתת את הבמה לשחקן הישראלי והקבוצה שלך הוכיחה את זה…
“אני חושב שהשחקן הישראלי רק צריך את ההזדמנות. תראה לדוגמה את מייקל בריסקר שלא קיבל את ההזדמנות במכבי חיפה והשנה קיבל את ההזדמנות בגלבוע/גליל ופורח. כל שחקן בליגת העל היה אצלי בנבחרות כי אני עובד כבר 10 שנים בנבחרות. אם החבר’ה האלה מספיק טובים לקחת פעמיים את אליפות אירופה לנבחרות עתודה, אז הם לא מספיק טובים להוביל קבוצות בליגה הישראלית? איך הקהל יכול להזדהות עם עשרה זרים. קבוצה כמו ראשל״צ החליפה השנה בין עשרה לשנים עשר זרים".
עוד אמר: "בכל אירופה מעריכים את הכדורסל והשחקן הישראלי ורק פה לא מעריכים אותו. אני בטוח שלא צריכים להיות יותר משלושה זרים בקבוצה בליגת העל. יש מספיק ישראלים טובים, יש לנו נבחרת בוגרת נהדרת ונבחרת עתודה טובה. תראה את נועם יעקב עכשיו, שחקנים אחרים שרק נותנים להם את ההזדמנות והם טובים. בגלל כל מיני פוליטיקה ועסקנות ואני לא יודע למה, יש קבוצות עם שישה או שבעה זרים. זו בושה וחרפה, רק צריך לתת את ההזדמנות לישראלים ואין לי ספק שמה שגיל בני עשה השנה בהפועל תל אביב, הרבה ישראלים יכולים לעשות״.
גם עם המאמנים הזרים היה טרנד מסוים.
”כל דבר זו אופנה. אני לא מכליל כי יש מאמנים זרים טובים אבל תראה באירופה איך מעריכים את המאמן הישראלי. תראה מה ננו גינזבורג ואורן עמיאל עושים, מה אריק שיבק עשה. אז להביא לפה מאמנים זרים זה נראה לי הזוי. תראה איזו עונה גדולה אורן אהרוני עושה. יש לנו מאמנים מעולים וזה פשוט עוול אבל גם האופנה הזאת הולכת וחולפת. הכדורסל ביחד עם הכדורגל הוא הענף הכי פופולרי ויש אלפי ילדים. באיגוד עושים עבודה נהדרת וזה הזמן לשנות כיוון ולהבין שהקהל מתחבר יותר לשחקנים ישראלים צעירים מאשר לעוד איזה זר שבא הנה והולך. אני לא אומר שלא צריכים להיות זרים, אבל שלושה זרים בקבוצה זה מספיק״.
איך אתה רואה את העונה הבאה? עלית כבר עם שתי קבוצות ולא נשארת.
“עם קריית אתא עליתי לפני 13 שנה, אבל לא היה תקציב. הם רצו שאמשיך אבל לא חיכיתי כי לא ידעו כלום. בעפולה זה היה סיפור של בעיות אחרות. אני לא צריך להוכיח את עצמי. אימנתי שלוש שנים וחצי בהפועל תל אביב. החלום שלי היה להגיע עם קריית אתא לליגת העל ועכשיו המועדון הזה הרבה יותר מבוסס. יש ספונסרים שתומכים, אולם נהדר וראש עיר שתומך. אין לי ספק שנעמיד קבוצה ראויה. בשבוע הקרוב אני רוצה לנקות את הראש ועוד לא לחשוב על העונה הבאה״.
אבל אתה תמשיך? לאן תכוונו?
”אני מעריך שכן. עכשיו להגיד מטרות, שנייה אחרי שעלינו? זה לא נכון, אבל אני מקווה שנעמיד קבוצה ראויה. יש אזור ענק בקריות שצמא לכדורסל. האולם שלנו היה מפוצץ במשחקים האחרונים ואני חושב שזו יכולה להיות קבוצה שתאגד את כל האזור הזה. המטרה היא לבנות פה משהו שיהיה לאורך שנים״.
בוא נדבר עליך. אתה בן 48, עם כל-כך הרבה נסיון ובכל זאת כמעט ולא אימנת כמאמן ראשי בליגת העל.
“לכל אחד יש את הבחירות שלו בחיים. היו לי לפחות חמש הזדמנויות לאמן בליגת העל במהלך השנים אצל קבוצות שהציעו לי. העדפתי משיקולים אישיים להישאר בצפון ולא לעבור למרכז, חוץ מכמה עונות בהפועל. אני מתעסק עם הנבחרות ובגלל שיקולים אישיים העדפתי שלא ללכת לכל הצעה שהייתה לי. ידעתי שיגיע הרגע ושאחזור לליגת העל, אני שמח שזה הגיע מהדלת הראשית עם קריית אתא אחרי אליפות״.
אבל אולי זה שהיית מזוהה עם אימון נבחרות, זה משהו שפגע בך?
״לא יודע. אם תדבר עם אנשי המקצוע בארץ הם יגידו לך שהם מעריכים אותי. אני חושב שלא רק שאימון הנבחרות לא פגע בי, אלא להפך. הדבר שאני הכי גאה בו הוא שאני מאמן כבר תשע שנים בנבחרות ישראל. קידום הצעירים וכו׳. הרגשתי שכשתגיע ההזדמנות המתאימה בליגת העל אהיה שם ולא רדפתי״.
אבל מה הכוונה לא רדפתי? אין מישהו שלא יעדיף את ליגת העל.
״הנה עובדה. אני אומר לך בצורה הכי פתוחה שסירבתי להצעות וזה לא משהו שרדפתי אחריו. קריית אתא הייתה מקום שהוא בית עבורי, קרוב לי לבית ונוח לי. בהרבה מקומות לא נותנים לך לעבוד ופה אני המחליט הבלעדי בקטע המקצועי שזו פריבילגיה גדולה. אהבתי להיות פה ולא מיהרתי לעזוב בשביל כל מיני מקומות אחרים. כמו שהייתה לי הזדמנות אז בהפועל תל אביב, אז עכשיו יש לי הזדמנות עם קרית אתא ואני לוקח אותה״.
יכול להיות שאתה נחמד מדי?
”תשאל את השחקנים שלי ואת חברי ההנהלה, הם יגידו לך הפוך (צוחק). לא יודע, אני לא אדבר על עצמי, הרזומה שלי מדבר בעד עצמו ואם אתה רוצה לשאול אנשי מקצוע אחרים מה הם חושבים אז אתה מוזמן. יש מאמנים נהדרים בארץ ואני לא מרגיש שאני נופל מאף אחד. אני מכבד את כולם וחושב שיש מאמנים מדהימים שעם רובם אני בקשרים מדהימים ושל חלקם הייתי עוזר מאמן בנבחרות״.
אותה החטאה של רוברט רותבארט במשחק מספר חמש בסדרה מול ירושלים (כשאימן את הפועל ת"א), יכולה הייתה לקחת את הקריירה שלך למקום אחר.
״תשמע, זה לא שאני מאשים אותו כמובן, אבל אם הוא היה קולע את הסל היינו לוקחים אליפות. היינו במומנטום מטורף. אבל אני לא מסתכל על זה ככה. ברוב המקומות שבהם הייתי הצלחתי והיו לי חוויות מדהימות מהכדורסל, אם זה מאליפויות אירופה עם העתודה, עליות דרג. זה שכל שחקני ליגת העל כמעט עברו דרכי. ברור שאם הכדור היה נכנס אז אולי הייתי במקום אחר, אבל אני מאוד מרוצה מהדרך שעשיתי ומהמקום שאני נמצא בו. רגעים כמו היום גורמים לאושר הכי גדול שיש״.
אם כבר הפועל תל אביב. איך תרגיש לשחק מולם?
״הייתי שם כמעט ארבע שנים. אני בקשר גם עם האוהדים, גם עם ההנהלה וגם עם מי שמסביב. האהבה היא הדדית ויהיה כיף לחזור לדרייב אין לשחק מולם״.
ומה הלאה בקריירה?
״אפשר לדעת מה יהיה הלאה? אני מסתכל על לנוח ולבנות את הקבוצה הכי טובה שאפשר בקרית אתא. יש לי גם את נבחרת הקדטים בקיץ שזה אתגר ענק באליפות אירופה״.
לסיום, לאברהמי חשוב מאוד לפרגן גם לכל האנשים במועדון: “החל מהיו"ר הותיק נפתלי בנטוב, הספונסרים טלי ותומר חיים ונועם וחנן פיק, וכלל האנשים בצוות המקצועי - אלדד, נימי, אורעד, אופיר, בן, משה, חנן, מתן, אלדס ואיגור”.
