"אמרתי שאני רוצה לשחק מולם בגמר, אני כל כך מתרגש, אני בטוח שכל שאר חבריי לקבוצה גם מרגישים ככה. הפסדנו את הגמר ההוא, זה היה יום עצוב לכולנו. עכשיו זה הזמן לנקמה". במבט ראשון, קשה להבין למה שחקן כדורגל מדבר על הרצון לנקמה בקבוצה אחרת בזמן שהוא מקבל את פרס שחקן השנה של העיתונאים על עונה מרשימה, שהסתיימה בסוף במקום השני ובמרחק של חמש דקות מאליפות שנייה בשלוש שנים. אם נסתכל על השחקן שאמר זאת, מוחמד סלאח, ועל ההיסטוריה שלו מול ריאל מדריד, זה הופך להיות הדבר הכי ברור בעולם.
לפי ויקיפדיה, הנקמה היא מעשה תגמול כנגד אדם או קבוצה של אנשים כתגובה למעשה עוול, או משהו שנחשב לכזה. המטרה של הנקמה היא לכפות על הצד השני סבל הדומה לזה שגרם מלכתחילה כדי לשרת מטרות אישיות. הפילוסופית מרתה נוסבאום טוענת שההבנה שחיי האדם שבירים וניתחנים ולפגיעה ע"י אחרים, היא זאת שמביאה לתפיסה שהתרופה היחידה היא תגובת נגד, מכוונת וחמורה באותה מידה. וכדי לוודא איזון, הנקמה חייבת להיות מדויקת ויחסית לפגיעה המקורית.
כנראה שסלאח קרא את ערך הנקמה בוויקיפדיה לפני שעשה את הראיון הזה, כי אין דרך יותר פשוטה להסביר את מה שהוא רוצה לעשות מאז שיצא בדמעות מהמגרש בקייב בדקה ה-30 - נקמה בריאל מדריד שלקחו את הגביע מידיו. המצרי היה הכוכב הגדול של הרגע, השחקן שהתיימר להיות הטוב בעולם שבפעם הראשונה קיבל את ההזדמנות לסחוב קבוצה מהטופ האירופי לגבהים חדשים. עם צוות מסייע שכלל את רוברטו פירמינו בשיא, סאדיו מאנה היעיל והבלם שהתיימר להיות הטוב בעולם, וירג'יל ואן דייק, נראה שהמייטי רדס יזכו סוף סוף בתואר תואר ראשון מאז 2012. אלא שאז הגיע סרחיו ראמוס.
לאחר שמשך בכתפו של סלאח ונפל עליה במהלך מסוכן, שספק אם היה מכוון או לא, הוא ביצע עוד מהלך מלוכלך נוסף, ששוב יש ספק אם היה מכוון או לא, שהשפיע על מהלך המשחק. המרפק לקאריוס בדקה ה-49, בערך דקה לפני שביצע את הטעות הענקית ביותר של שוער בתולדות הגמרים באירופה, הכניסה את ליברפול לסיטואציה בלתי אפשרית כאשר ההפסד היה כבר חתום. גם השער המצמק של מאנה בדקה ה-55 לא מנע את שני השערים של גארת' בייל לאחר מכן, בין אם המספרת הבלתי עצירה או הבעיטה שהשוער הגרמני לא הצליח לתפוס, שהביאו את הגביע ה-13 לבלאנקוס.
בזמן שהקריירה של השוער נגמרה אחרי אותו אירוע, סלאח רק למד ממנה. ההצלחה שלו במהלך העונה אמנם לא תורגמה למונדיאל, שם הודח עם נבחרת מצרים לאחר שלושה הפסדים בשלב הבתים, אבל מבחינת ליברפול הוא המשיך להיות הכוכב הגדול ביותר. עם ההישענות על שני המגנים הטובים בעולם, טרנט אלכסנדר ארנולד בימין ואנדרו רוברטסון בשמאל, ליברפול הייתה הכוח העולה בעונת 2018/19, שהסתיימה עם מקום שני בליגה (97 נקודות, הכי הרבה בהיסטוריה לקבוצה בלי אליפות) והקיצוני המצרי שוב גרף את תואר מלך השערים, כשגם בליגת האלופות הוא המשיך להיות האיש המכריע עם השער שהעלה את המרסיסיידרס לשלב הנוקאאוט בניצחון על נאפולי.
אמנם בשלוש העונות האחרונות ליברפול הצליחה להשלים זכייה בכל התארים האפשריים, כולל החזרת האליפות למערב אנגליה לאחר 30 שנה, אבל עדיין משהו היה חסר. העונה, רגע לפני שהוא נכנס לשנה האחרונה בחוזהו, מו סלאח התעורר בענק. 21 שערים ועשרה בישולים היו לו בחצי הראשון של העונה, כולל 21 משחקים מתוך 22 בהם היה מעורב ישירות בשער. רק בארבעה משחקים מתחילת עונת 2021/22 עד לסיום השנה הקלנדרית הוא לא כבש או בישל, והיה מועמד בכיר לתואר השחקן הטוב בעולם וכדור הזהב. ואז, ב-2022, משהו כבה.
לאחר שכבש שבעה שערים בשלב הבתים, שהיה קשה בפני עצמו, הוא כבש שער אחד בשלב הנוקאאוט מול אינטר ובישל עוד שניים מול ויאריאל. בפרמייר ליג הוא גם התקשה, עם שמונה שערים וארבעה בישולים, ובמפעלי הגביע השונים הוא שותף רק בשלושה משחקים והבקיע רק בדו קרב מול צ'לסי בגמר גביע הליגה. העצירה הפתאומית עם הקבוצה ויציאה לאליפות אפריקה, שהייתה טראומטית לקיצוני בפני עצמה, כיבה בו משהו. זה אף פעם לא פשוט להפסיד בגמר לחבר לקבוצה אחרי שהיית פייבוריט לזכייה. למרות שגם בקמרון הוא התקשה להיכנס לעניינים, הוא היה שם כדי להעלות את הקבוצה בעצמו לחצי הגמר על חשבונה של מרוקו, כל זאת עם סרט הקפטן על זרועו.
הכישלון עם הנבחרת המקומית היה קשה. למרות שעשו את הדרך הכי קשה עד לגמר, כולל פגישה עם המארחת בחצי הגמר וניצחונות דחוקים על גינאה ביסאו וסודן, הייתה תחושה שהם יצליחו לנצח את הסנגלים האדישים, שלא הציגו טורניר מרהיב גם הם. ההפסד הכואב בגמר, בו אפילו לא הספיק לבעוט את הפנדל, הביא למצרים את הרצון לנקום בפלייאוף העלייה למונדיאל. במשחק הראשון הם ניצחו 0:1 משער עצמי בדקה הרביעית, במשחק השני הם הפסידו 1:0 משער עצמי בדקה הרביעית והמשחק הלך שוב פעם לפנדלים. הסנגלים הכניסו לייזרים לאצטדיון וסינוורו את "הפרעונים", סלאח החמיץ את הפנדל שלו ומי שכבש את הפנדל המנצח למארחת היה לא אחר מאשר מאנה, חברו לקבוצה.
מספר 10 של ליברפול עשה את כל מה שהיה יכול כדי לגרום לחברו להרגיש בנוח. הוא ביקש שלא לתת לו כבוד מיוחד באנפילד לאחר הזכייה ההיסטורית באליפות אפריקה, וגם לאחר העלייה למונדיאל ביקש שלא יברכו אותו מפאת כבוד לכוכב הראשי של הקבוצה, שלא הצליח לנקום את נקמתו ויצא מופסד מכל צד. לכן זה לא מפתיע שסלאח מדבר שוב על נקמה, הפעם בריאל מדריד, כי זה נמצא בתוכו מתחילת השנה.
המצרי חווה יותר מדי פעמים בקריירה את המקום השני, ורק פעם אחת בכל תחרות עם ליברפול את המקום הראשון. תואר שחקן השנה של העיתונאים הוא היחיד אותו הצליח לקבל פעמיים בתוך אנגליה, כאשר בפעם הקודמת זה גם היה בעונה בה עלה לגמר ליגת האלופות מול ריאל מדריד, ב-2018. מבחינתו, אין זמן טוב יותר לגרוף בפעם השנייה את ליגת האלופות מול הקבוצה היחידה שלקחה לו אותה, כמעט מילולית, מידיו.
בצורה אירונית להפליא, סלאח נפצע בגמר הגביע מול צ'לסי ויצא בדקה ה-33 מהמגרש, כאשר פרצופו של קלופ לא מבשר טובות. מאז הוא הספיק לחזור לחצי שעה ולכבוש מול וולבס במחזור האחרון, אבל עדיין לא ברור האם יהיה כשיר במאת האחוזים לקראת הגמר. בעונה שעברה הוא השיג נחמה פרטית, שכבש שער נגדם ברבע גמר ליגת האלופות, אבל הבלאנקוס שוב ניצחו 3:1 והעפילו לשלב הבא, אבל זאת הייתה עונה בה ליברפול חוותה מכת פציעות קשה בחלק האחורי ועלתה עם אוזאן קאבאק וניית'ן פיליפס כבלמים. שניהם, דרך אגב, לא היו חלק מהסגל העונה של יורגן קלופ.
אמנם ראמוס לא ישחק בצד השני, אבל רצון הנקמה של סלאח וליברפול גדול מתמיד. הרצון להפיל את מלכת המפעל מכיסאה ולבסס את השליטה האנגלית במפעל אמנם גדול, אבל הפעם הנקמה היא ברמה האישית. המטרה של סלאח לא תהיה לפצוע את חבורה של קרלו אנצ'לוטי, אלא לגרום להם לכאב שיהיה קשה מאוד להתאושש ממנו כמו שהוא חווה באותו גמר בקייב. 11 שחקנים שהיו חלק מהסגל של זינדין זידאן ב-2018 יהיו חלק מהסגל של המאמן האיטלקי גם הפעם, כאשר רובם אפילו מתוכננים לפתוח בהרכב. זאת ההזדמנות האחרונה של הקיצוני הימני לעשות שינוי מנטלי ולהפיל אותם במפעל שלהם, כמו שעשה אלן קנדי בגמר ליגת האלופות ב-1981, עם שער ניצחון במה שהיה ההפסד האחרון של הבלאנקוס בגמר המפעל הבכיר באירופה.
העונה יש משהו מיוחד בריאל מדריד. הכניסה לשנה ה-120 של מועדון הכדורגל המעוטר בעולם הייתה אמורה להיות חגיגית עם הגעתו של סופרסטאר בהתקפה, אך ארלינג הולאנד סיכם במנ'צסטר סיטי וקיליאן אמבפה הבריז, ופלורנטינו פרז נשאר ריק מכל הצדדים. העיכוב במשא ומתן של ליברפול עם נציגיו של סלאח על הארכת חוזהו גורמת לחשש באנגליה, שמא ראשי המועדון יצטרכו למכור את הכוכב הכי גדול שלהם כדי להרוויח ממנו קצת כסף ואחד היעדים האפשריים שלו יכול להיות בירת ספרד. הרי הוא יכול לשחק כחלוץ בתוך הרחבה לצד ויניסיוס ורודריגו ומצד שני יכול לתפקד בכנף לצד קארים בנזמה. הכושר הטוב בו הוא נמצא, ואולי תחושת המיצוי שחווה באי הבריטי, יכול לגרום לו להתפתות ליעד חדש, שם הוא מתאים בצורה כמעט מושלמת לשיטת המשחק של אנצ'לוטי.
לכאורה, סלאח אמור לממש את הביטוי הידוע 'אם אתה לא מצליח לנצח אותם, תצטרף אליהם', אבל הוא לא רוצה לעשות זאת. אם הוא יגיע לריאל והגמר בפאריס יהיה הריקוד האחרון שלו בליברפול, הוא יעדיף להצטרף כאלוף אירופה, ויש סטטיסטיקה שעומדת לצידו. מאז שהגיע לאירופה, בכל פעם שקבוצה שילמה עליו כסף לקבוצה אירופית אחרת, ריאל זכתה בליגת האלופות: ב-2014 צ'לסי שילמה עליו 16.5 מיליון אירו וריאל זכתה ב'לה דסימה', בתחילת עונת 2015/16 רומא שילמה 5 מיליון אירו על השאלתו מצ'לסי, וריאל שוב זכתה באלופות. כך גם קרה בעונה לאחר מכן כשרומא רכשה אותו וגם בעונת 2017/18, אז היה המעבר האחרון של סלאח באירופה וגם הזכייה האחרונה של הבלאנקוס באלופות.
אם נדמה את המצב של ליברפול וסלאח לסרט, זה יהיה כמו "הנוקמים: סוף המשחק". למרות הכישרון הרב שהיה אז לליברפול, שהתפוצץ בעונה לאחר מכן, הם הגיעו לקרב מול היריב הכי גדול שיש והובסו בצורה קשה, כאשר סלאח היה הגיבור הטראגי שהצליח להתאושש. מבין 28 שחקני הסגל הרחב של ליברפול באותה עונה, רק 12 נותרו כדי לנסות לנקום את אותו הפסד, כאשר שמונה מתוכם חוו בצורה ישירה את הכאב ופתחו בהרכב.
הערב (שבת, 22:00) הם מגיעים לקרב חוזר במקום בו כבר הצליחו לנצח אותם בעבר באותו המעמד לפני 41 שנה ולפי מילותיו: “מקווה שאוכל לעשות להם את מה שקנדי עשה”. הגיבור הטראגי שואף לתת תגובת נגד באותה המידה שאותה הוא חווה, במה שהיה להגדרתו הערב הקשה בקריירה שלו. הוא חדור מוטיבציה לגרום לשחקני ריאל מדריד להרגיש בסטאד דה פראנס את מה שהוא הרגיש ב’אולימפיסקי’ בקייב, או במילים אחרות - לנקום.
