כדורסל הוא משחק של מספרים. נקודות, אסיסטים וכדורים חוזרים נמדדו לאורך השנים ונתנו לצופה בבית ולקורא בעיתון דרך אובייקטיבית לעקוב אחרי המשחק ואחר ביצועי השחקנים, במטרה לנסות ולהעריך את יכולתם על הפרקט וטיב הופעתם מערב לערב.
מהפכת האנליטיקס ותורת הנתונים שנכנסה לעולם בעשור האחרון, שינתה את הענף עם הכדור הכתום, ואת היחס בו אנו רואים ומנתחים את המשחק, שהיינו בטוחים שהכרנו כל כך טוב לאורך עשרות השנים. המהפכה שצברה תאוצה אצל פיניקס סאנס של מייק ד'אנטוני והציגה לעולם את תורת "כדורסל שבע השניות", לא נעצרה שם ושינתה בין היתר את היחס ואת הצורה בה אנו מתייחסים לזריקת שלוש נקודות. סטף קרי, דריל מורי ויוסטון היו למובלי השינוי.
קרי, שנכנס אל הליגה בימים שבהם הכדורסל עדיין התבסס על גבוהים ומאבקים בצבע, והזריקה לשלוש הייתה אלמנט ששמור למתי מעט, הפך לחלוץ המהפכה ובעזרת סגנון משחק סוחף ויכולת קליעה מטווחים שפעם נראו דמיוניים, עזר לשנות את המשחק ובדרך הפך לאלוף ה-NBA ולגדול הקלעים בכל הזמנים.
השינוי התודעתי שעברה הליגה לא נעצר שם. מנהלי הקבוצות החלו לחפש עוד דרכים בהם יש באפשרותם לשפר את ביצועי קבוצותיהם ושחקניהם, ובשילוב עם הטכנולוגיה החדישה ושילובה במגרשים, נוצרו ונוספו כלים חדשים למדידת והערכת תרומת השחקנים השונים.
יש שחקנים, שהשורה הסטטיסטית היבשה, לא מספרת את סיפורם. ספורטאים, שמוצאים את דרכם להשפיע ולשנות את המשחק, גם בדרכים שלא מופיעות בעיתון שלמחרת בבוקר. השחקנים אלה שהסטטיסטיקה הישנה עושה עימם עוול. לרוב, מדובר בשחקני הגנה קשוחים, או במנהיגים שקטים על הפרקט, שלא בהכרח מסיימים את המשחק עם סכום נוצץ של נקודות במאזנם.
בשנת 1986 נכנס לחיינו "התולעת", דניס רודמן, ושינה את התפיסה של אנשים ומה שידענו לגבי תרומה במשחק כדורסל. רודמן, אבי מהלכי ה"האסל פלי", (מהלכי המאמץ וההקרבה שתורמים לקבוצה בדברים הקטנים שמביאים ניצחונות אך לא נרשמים בסטטיסטיקה), לימד אותנו שאפשר להשפיע על משחק הכדורסל גם בלי לקלוע את הכדור לסל. כל זאת בזכות מלחמה בלתי מתפשרת, הגנת ברזל, כדורים חוזרים ולב ענק.
רודמן יצר ז’אנר חדש ומיוחד למדי של שחקני כדורסל מקצוענים שמתפרנסים מלהכניס את הכדור הכתום לתוך הרשת, אך למעשה פחות טובים באספקט זה ומוצאים דרכים אחרות לתרום ולהשפיע על המשחק לטובת קבוצתם.
לאורך השנים הופיעו בליגה עוד לא מעט שחקנים כאלה כשהמפורסמים ביניהם הם דריימונד גרין ובן וואלס (חבר היכל התהילה שממוצע הקריירה שלו עומד על 5.7 נקודות למשחק – מה שלא הפריע לו להפוך לאחד מגדולי הסנטרים הגנתיים אי פעם). איך מודדים את תרומתם? כיצד מעריכים הגנה? מהפכת האנליטיקס הכניסה כלים שנתנו לשחקנים אלה במה, ושינו את הדרך בה הוערכו בעבר.
נולד להנהיג
אנתוני לאון "פי. ג'יי." טאקר הבן, הוא בדיוק מסוג השחקנים האלו. קריירת הכדורסל של הפורוורד הצעיר, החלה בתיכון אנלו שבעיר הולדתו ראלי שבצפון קרוליינה. לאחר השלים את לימודיו בבית הספר, זכה טאקר לתואר שחקן השנה בצפון קרוליינה בשנת 2003 ומספר החולצה שלו הופרש על ידי בית הספר.
כישרונו של הנער הצעיר זוהה על ידי ציידי הכישרונות של אוניברסיטת טקסס המפוארת, (בין בוגריה ניתן למצוא את קווין דוראנט מתערבב לצד ג'ייקובן בראון), וטאקר התחייב אליה. לאחר שלא היה מסוגל חוקית לשחק ברוב עונתו השנייה בשל הישגים אקדמאים לא מספיקים, פיי. ג'יי נבחר לשחקן השנה בקונפרס שלו בשנתו השלישית במכללה.
רומן קצר
תחילת דרכו של הפורוורד בליגת ה-NBA, לא הלכה כפי שתכנן. טאקר נבחר על ידי טורונטו במקום ה-35 בדראפט, 2006 וחתם איתה על חוזה לשנתיים. חודשיים בלבד לתוך העונה, וחצי שנה לאחר שחתם על חוזהו המקצועי הראשון בליגה הטובה העולם, החלום של טאקר נקטע כשהראפטורס הודיעו שהשחקן נשלח לקבוצת "קולורדו 14" מליגת הפיתוח של ליגת ה-NBA. לאחר חודשיים בלבד בקבוצה, השחקן שוחרר ונפלט מהליגה לאחר ששיחק 83 דקות בסך הכול במהלך עונת הרוקי שלו בקנדה.
בניסיון אחרון למצוא קבוצה, טאקר הצטרף לסגל ליגת הקיץ של שנת 2007 עבור קליבלנד קאבלירס, אך גם שם לא הצליח להותיר חותמו ויצא למסע נדודים מעבר לים. כמו הרבה שחקנים אמריקאים אחרים שעושים קריירות ארוכות מחוץ למולדתם ברדיפה אחר החוזה הבא, בלי לזכות באהדה או תהילה, פי.ג'יי החל לטייל ולנדוד בעולם כאשר עונתו הראשונה מחוץ לארצות הברית הייתה דווקא בישראל, באולם הפחים תחת הדרכתו של מיקי דורסמן.
ההתחלה לא הייתה קלה עבור טאקר, שחווה קשי התאקלמות בחולוניה ועורר לא מעט ספקות. במשחקו הראשון בקבוצה, בניצחון הסגולים על גליל עליון, סיים הפורוורד ערב קליעה עגום של ארבע נקודות בלבד ב-28.6% מהשדה בכפר בלום. הופעה של שתי נקודות בלבד נגד בני השרון, לצד ערבים של שש נקודות בראשון לציון ושלוש נקודות בהיכל הפחים, מול אותה גליל עליון בעשרת משחקיו הראשונים בארץ, לא הועילו לתהליך הקליטה של האמריקאי בארץ הקודש.
ככל שהתקדמה העונה, החל פי. ג'יי להיכנס לקצב ולהראות ניצוצות של כישרון. 21 הנקודות שקלע במלחמה מול הפועל ירושלים ו-30 הנקודות שהמטיר ביד אליהו מול מכבי תל אביב, העירו את אנשי חולון שהבינו שיש להם פוטנציאל גדול בידיים. עונת הבכורה של טאקר מעבר לים הסתיימה עם אליפות היסטורית במדי הסגולים, הישג שקטע 14 שנות אליפות צהובות ברצף, כשהפורוורד מוביל את האלופה החדשה בפיינל פור עם ממוצעי דאבל דאבל מרשימים של 20.5 נקודות לצד 10.5 כדורים חוזרים למשחק.
מי שמכיר את השחקן נהדר, הוא מיקי דורסמן, שהיה בעלי הפועל חולון והמאמן שהוביל אותה לאליפות היסטורית בעונתו הראשונה כמאמן בליגת העל. בשיחה עם ONE, מספר דורסמן על הפעם הראשונה שראה את הפורוורד ומנסה לנתח את סוד קסמו.
איך נוצר הקשר הראשוני, כיצד ראית את פיי.ג'יי פעם ראשונה?
"חיפשתי סנטר וקיבלתי קלטת מהסוכן שעבדתי איתו בזמנו. הסתכלתי בווידאו וראיתי שחקן צעיר שצד לי את העין, שחקן אחר לגמרי מהסנטר שבדקתי. באותה תקופה הוא שיחק 2-3 דקות למשחק בטורונטו. ראיתי אותו, צלצלתי לסוכן ואמרתי לו –'תביא לי אותו חי או מת, לא אכפת לי'. הסוכן הבין שאני רוצה אותו מאוד אבל הסביר לי שהוא לא מייצג אותו, אז הסברתי לו שמבחינתי מעכשיו הוא כן ושיביא לי אותו לארץ".
טאקר השתכנע לחתום בקלות?
"ממש לא, הוא לא רצה לבוא בהתחלה. אימו פחדה מאוד מהמצב הביטחוני בארץ וניסתה לשכנע אותו לא לבוא. חולון לא הייתה אז שם מוכר והוא כשחקן בשנתו הראשונה מחוץ לארצות הברית קצת חשש אך בסוף שמע על תל אביב והשתכנע".
מבחינה מקצועית, מה משך לך את העין בטאקר?
"ראיתי גארד גבוה מאוד, שיכול לשחק אצלנו בארבעה תפקידים ואולי אפילו חמישה. רציתי אפשרות של גמישות תפקידים על המגרש והוא נתן לי את המענה לזה. חיפשתי שחקנים אגרסיביים שמחפשים הסל את וגם שומרים טוב. היו לו עוצמות אדירות והוא היה שומר מדהים".
מה לדעתך הסיבה שהוא מצליח מקצועית עד היום בליגה בגיל כזה?
"לפני הכל הוא שחקן קבוצתי ומשחק למען הקבוצה. החוכמה שלו היא שהוא לא עושה מה שהוא לא יודע לעשות ולכן הוא מאוד יעיל".
ההתחלה שלו בארץ הייתה קשה. לקח לו זמן להיכנס לקצב ולהתאקלם, מדוע?
"לקחו לו חמישה חודשים להתחבר ולהתאקלם בארץ ובקבוצה. בהתחלה המספרים שלו היו נמוכים ועוזרי המאמן שלי אמרו לי שאני משוגע והבאתי שחקן לא טוב. הוא היה צריך זמן להתרגל לסביבה השונה, לאוכל, לחיים מחוץ לבית, לסגנון המשחק ולחץ הקהל. הוא היה מקצוען אמיתי והתעסק רק בספורט ולא נתן לשום דבר להפריע לו".
איך היית מתאר אותו כאדם?
"הוא היה אדם נהדר, חבר טוב לקבוצה, ובעיקר נטול אגו. הוא היה תחרותי מאוד, אך מעולם לא בא בגישה של 'הייתי ושיחקתי ב-NBA, אני יודע יותר מכם'. הוא היה נוח לאימון. כל אימון בשבילו היה כמו משחק, תמיד בא לעבוד ולתת הכל מעצמו".
אדם נוסף שמכיר את הפורוורד מקרוב ואף היה שותף מרכזי בקבוצה הנפלאה שזכתה בתואר הוא מורן רוט. בשיחה עם ONE, מספר שחקן העבר על חברו לקבוצה, שלימים זכה בתארים גם בגרמניה, אוקראינה ובאליפות היסטורית עם מילווקי.
ההתחלה של טאקר בארץ לא הייתה מוצלחת, מדוע?
״הפתיחה של פי.ג׳יי לא הייתה חלקה. הוא התקשה בהתחלה להסתגל לכדורסל האירופי, לארץ ולקבוצה. הוא היה בחור צעיר בשנתו הראשונה מחוץ לארצות הברית, אך כבר מהרגע הראשון ראית עליו שהוא איש של עבודה קשה, בחור חזק, סוס פרא״.
מה לדעתך גרם לקושי הראשוני שלו?
״לא פשוט להיכנס לקבוצה בשנה ראשונה, במדינה זרה, כשאתה מוקף בשחקנים טובים סביבך וצריך להוכיח את עצמך. לקח לו זמן אבל הוא התחבר ובמשחק החזיז העגום במלחה הוא היה נפלא עם 21 נקודות, אירוע שגם גרם לו לשקול לעזוב את הארץ בשל הנסיבות המצערות״.
איך היית מתאר את טאקר כשחקן?
״בחור שמשחק עם אינטנסיביות ותשוקה אדירה למשחק. יש לו לב וענק והוא נמצא בכל מקום על המגרש. הוא מתאמן הכי קשה שיש, יום אחרי יום, לא מוותר לעצמו. אין אצלו ימים שהוא נח או מתאמן בהילוך ראשון. אתה רואה גם היום ב-NBA שהכסף וההצלחה לא שינתה אותו. הוא נשאר אותו סוג שחקן שהיה, תמיד למען הקבוצה וחסר אגו. עברו 15 שנים והאיש לא השתנה״.
מה לדעתך הסיבה שהוא מצליח עד היום?
“תשוקה בלתי נגמרת ואהבה ענקית למשחק, הרעב הבלתי נגמר שלו שרואים עד היום. הוא לא השחקן הכי מוכשר על המגרש, אבל הרצון שלו והמוכנות שלו להקריב מעצמו ולשים את הגוף שלו שם בשביל הקבוצה, גורם לקבוצות שלו לנצח״.
איך היית מתאר אותו כאדם?
״אדם נהדר, מעולם לא התנהג כמו כוכב, תמיד היא אדיב לחברים בקבוצה, היה עושה שמח בחדר ההלבשה באופן קבוע. כשהיינו יוצאים הוא היה מזמין אותנו למסעדות. אדם חיובי מאוד ושותף נהדר לקבוצה״.
מדוע לדעתך הוא פרץ בגיל מאוחר יחסית?
״בגלל שהוא לא סופרסטאר בהתנהלות שלו. הדרך שהארוכה והקשה שהוא עבר, להיחתך מקבוצות ולעבור מדינות, זה חישל אותו ובנה אותו. רק אדם עם אופי חזק יכול לקום מדברים כאלו ולחזור ל-NBA בגיל מאוחר, וזה מאוד מתחבר לסגנון המשחק הלא מתפשר שלו״.
היית מאמין ש-15 שנים לאחר האליפות, תראה אותו בטופ של הכדורסל העולמי?
״אני רואה אותו במיאמי והוא לא השתנה בכלום, זה מרשים. הוא יכול להמשיך ככה עוד כמה עונות, הוא בן 37 אבל נראה בן 30״.
לאחר הזכייה בתואר ה-MVP של הליגה הישראלית, המשיך האמריקאי במסעו וחתם לעונת 2008/09 בדונייצק, שזה עתה עלתה לליגת העל האוקראינית תמורת חוזה עתק. פי. ג'יי רשם עונת שיא והוביל את הקבוצה למקום השלישי בליגה בהופעתה הראשונה בהיסטוריה, וכן נבחר למשחק האולסטאר של הליגה המקומית.
לאחר סיום חוזהו במועדון האוקראני שסבל מקשיים כלכלים, חזר טאקר לישראל וחתם בשורות בני הרצליה, במדיה רשם שבע הופעות. התחנה הבאה בטור האירופי הובילה את השחקן לאריס סלוניקי היוונית, שם חבר למאמנו, שרון דרוקר, שגם אימן את טאקר שלוש שנים מאוחר יותר בסוטור מונטגרנרו האיטלקית.
לאחר התקופה באיטליה, הספיק טאקר לעבור גם בפורטו ריקו, לפני שנחת בגרמניה לעונה ששינתה את נתיב הקריירה שלו. בתחילת עונת 2011/2012 חתם פי.ג'יי בבאמברג, ששיחקה גם במסגרת היורוליג באותה השנה. בסיום העונה זכה טאקר עם קבוצתו בגביע הגרמני ובאליפות הבונדסליגה, כשהוא נבחר ל-MVP של הגמר.
העונה הנפלאה בגרמניה לא נעלמה מעינהם של אנשי המקצוע בפיניקס, ששלפו את טאקר שכבר חתם על חוזה בקבוצת ספרטק סנט פטרסבורג מליגת העל הרוסית. ובכך, לאחר חמש שנים ארוכות מחוץ לליגה הטובה בעולם, במהלכן עבר שבע קבוצות, חזר השחקן ל-NBA, מהדלת הראשית. בארבע וחצי עונותיו באריזונה פתח במרבית משחקי קבוצתו, ותרם 8.0 נקודות ו-5.9 ריבאונדים בממוצע למשחק.
משתנה עם הענף
בראיון לכלי תקשורת במולדתו אמר טאקר לימים ביחסו לתקופה ההיא: "כשהגעתי לליגה הייתי צריך ללמוד איך להפוך לשחקן קבוצתי, הייתי צריך להתבגר. לפני כן הייתי השחקן המרכזי בשלוש או ארבע קבוצות, וזה היה שינוי בקו המחשבה".
השינוי בקו המחשבה עליו מדבר, לא בא לידי ביטוי רק בגישה, אלא גם ובעיקר בסגנון המשחק, וטאקר שראה את המשחק שכה אהב ואותו שיחק מילדות משתנה, השתנה בעקבותיו והפך שחקן שלם יותר, שחקן שמאמנים רוצים בצד שלהם. הקליעה משלוש שבעבר נחשבה לנקודת תרופה במשחקו שופרה לרמת אומנות בקליעות מהפינה, והגנת הברזל שלו המשיכה להשתפר. עמדתו הטבעית של טאקר היא סמול פורוורד, אולם מאז שהצטרף לרוקטס הוא הוצב בעמדות הפאוור פורוורד והסנטר, על אף גובהו הנמוך באופן יחסי (1.96 מטרים). גם בנחיתות של סנטימטרים או כוח, הפורוורד המשיך להילחם וטרם לקבוצתו בכל עמדה ומקום בו שיחק.
החום של פלורידה
עונת 2020/21 הייתה מאכזבת עבור מיאמי שסיימה את העונה הסדירה במקום השישי ונגמרה בסוויפ כואב למילווקי בסיבוב הראשון של הפלייאוף. למרות הציפיות והתקוות הגדולות לאחר ההתעלות בבועה והגעה לגמר ה-NBA רק כמה חודשים קודם, החבורה של אריק ספולסטרה התרסקה ברגע האמת והודחה באופן מאכזב.
תוצאות ההדחה הכואבת למילווקי שנקמה בהיט על הניצחון בבועה שלחו את המועדון מפלורידה לקיץ של חשיבה מחדש. פט ריילי ואריק ספולסטרה הבינו שעליהם לפתור את בעיית חוסר היציבות של החבורה הצעירה ומוכשרת שלהם בנוסף לבור שהשאיר אחריו ג'יי קרואדר שעזב לפיניקס בעמדות 3-4. ההיט טיפלו בחוסר היציבות בקיץ בהחתמת שחקנים מוכחים ומנוסים שהיו במעמדים הגדולים ולקחו אליפות, בדמות קייל לאורי ופי. ג'יי טאקר.
עד כמה חשוב הפורוורד להיט יעיד הנתון הבא: ג'ייסון טייטום נשמר על ידי טאקר כמגן העיקרי במשך 127 פוזשנים לאורך העונה הסדירה והפלייאוף עד כה. במהלכים האלה קלע הכוכב של בוסטון 15 נקודות במצטבר בלבד.
חברו לקבוצה, באם אדבאיו, התייחס לחשיבתו ואמר: "אני בר מזל שיש לי שותף וחבר למועדון כמו פי.ג'יי. הוא מסוג השחקנים שצריך לדרוס אם רוצים שהוא לא ישחק. כולם פה מעריכים אותו ושמחים שהוא חלק מאיתנו".
האם המדורגת ראשונה תמשיך כל הדרך אל הגמר או שהחבורה העיקשת של אימה יודוקה תדהים שוב ותעפיל? הלילה (בין רביעי לחמישי, 3:30), הסדרה חוזרת לפלורידה במצב של 2:2, כשהסטטיסטיקה ברורה ואומרת שהמנצחת במשחק 5 במצב כזה, לוקחת את הסדרה ב-82% מהמקרים.
בגיל בו רוב השחקנים מגיעים עוברים מזמן את שיא הקריירה, תולים את הנעליים ומתחילים לחשוב על השלב הבא בחיים ועל הזמן שלאחר הפרישה, פי. ג'יי טאקר ממשיך להשתבח עם השנים ולהוביל את מיאמי כעוגן ההגנתי של ההיט. בדרכו שלו ממשיך לתרום עם מנהיגות מוכחת.
