בתחילת החודש נבחרת הנשים בג'ודו חזרה מאליפות אירופה עם שלל גדול ונוצץ של ארבע מדליות יוקרתיות - וכולן הגיעו מנבחרת הנשים. זו הייתה תחרות היסטורית וניתן היה להבחין בה בעומק ובאיכות של הג'ודאיות הישראליות שהתפוצצו בענק, כאשר תמנע נלסון לוי הפכה לאלופת אירופה, רז הרשקו זכתה במדליית הכסף, ושירה ראשוני וגילי שריר סיימו עם הארד על הצוואר. מעולם נבחרת הנשים לא בלטה כל כך.
התהליך הזה נבנה בהדרגה בשנים האחרונות תחת המאמן הלאומי שני הרשקו, שבנה את היסודות לנבחרת החדשה והמרשימה שלו. לפני כשנתיים הצטרפו אליה נציגות "דור ה-20", הג'ודאיות בנות ה-20 שבשנת 2020 פרצו בסערה לסגל הבוגר, החלו להראות ניצוצות של ג'ודו איכותי ואף זכו להשתתף כעבור שנה באולימפיאדת טוקיו 2020, שם הן זכו במדליית הארד הקבוצתית. אלא שהדור הזה עדיין לא אמר את המילה האחרונה כמובן - ובקרוב הוא יגיע לשיאו באולימפיאדת פאריס 2024.
"זה הסטארט אפ שלי - ואני מרגיש כאילו פתאום עשינו אקזיט", אמר שני הרשקו בראיון מיוחד ל-ONE אחרי ההצלחה המסחררת באליפות אירופה. "היו סימנים מקדימים להצלחה הזאת. מי שינתח את זה לעומק יראה שגם כשהן היו צעירות הן כל הזמן הביאו תוצאות טובות בתחרויות כאלה ואחרות. אנחנו ארגון שיודע לקחת את זה, למנף את זה ואפילו להגדיל את זה. לא סתם הגענו עם שש ספורטאיות לאולימפיאדת טוקיו, בעוד שמעצמות ספורט ממדינות גדולות כמו איטליה הצליחו להביא רק ארבע או חמש נציגות למשחקים האולימפיים. ההצלחה באליפות אירופה האחרונה לא הייתה מקרית".
לפני כחמש שנים, ירדן ג'רבי החליטה לפרוש אחרי שזכתה במדליה אולימפית והותירה את נבחרת הנשים שלו בוואקום גדול. באותו הזמן בדיוק, הרשקו כבר הכין את הדור הבא, אך ידע שייקח לו זמן עד שימלא את החסר. בזמן הזה היו לא מעט ביקורות על חוסר ההצלחה של הנבחרת והלחץ היה גדול, אך המאמן האמין בדרכו, ידע שהתהליך הזה ייקח זמן - ובסוף הוא גם הצליח לייצר נבחרת חזקה שכבשה את הפודיום האירופי, שנה אחרי הזכייה במדליה הקבוצתית האולימפית בטוקיו. מבחינתו, ההצלחה בתחרות האחרונה בסופיה הייתה הנקודה שבה הפוטנציאל והמציאות נפגשו.
"אחרי שירדן ג'רבי פרשה הייתי בלחץ גדול", הודה המאמן. "הייתי בלחץ כי לא רציתי להיכנס לבינוניות. אחרי שהייתה לי אלופת עולם שזכתה במדליה אולימפית, היה לי קשה להסתגל ולחיות עם זה שמעכשיו לא יהיו מדליות בתחרויות הגדולות. רציתי שוב להצליח ולהגיע למקומות הכי גבוהים. כיום, כל הספורטאיות בנבחרת הנשים נמצאות בחוד החנית של הספורט הישראלי ובחלק מהמקרים גם בטופ של הג'ודו העולמי. בקנה מידה ישראלי, אין אף נבחרת נשים שמתקרבת להישגים הללו. אני שם את זה על השולחן, אין אף נבחרת ישראלית לנשים שמתקרבת למה שעשינו בעשור האחרון".
כשאתה בונה ספורטאי זו עבודה לטווח ארוך. צריך לנטוע את השתיל, להשקות, לתת לו מספיק שעות בשמש, לדאוג שיהיה מספיק אוויר - ועכשיו כשהן צומחות פורחות, ואתה קוטף את הפירות, כמה זה מרגש אותך?
"אני נהנה מזה, אבל יש לזה מחיר שמטריד אותי".
למה?
"כי אני יודע שיש לי קלפים לא רעים ביד, אבל אני גם יודע באיזה עולם אני חי. כשאתה מצליח ואחרים מסמנים אותך, הרבה יותר קשה להמשיך להצליח. עברתי את זה עם אריק זאבי ועם ירדן ג'רבי. אני נהנה מההצלחות, אבל אני יודע שעכשיו צריך לנסות לעשות דברים בסטנדרט גבוה יותר כדי שזה יימשך. כשחזרנו מאליפות אירופה וישבנו לשיחה, אמרתי לספורטאיות בנבחרת 'אני נורא גאה בכן, אבל כל אחת פה הייתה יכולה לעשות יותר מזה' ועברתי עם כל אחת על הקרבות שלהן, כולל עם המדליסטיות. אני מרוצה מההצלחה שלהן, אבל יודע שהן גם חייבות להשתפר עוד יותר כדי להגיע רחוק יותר".
ברמה האישית, איך חזרת מאליפות אירופה האחרונה?
"אני נהנה מכל מדליה ואני נותן כבוד לכל מדליה, בכל תחרות באשר היא. אנחנו משאירים מורשת שמורכבת מהמון הצלחות. אני שמח מאוד שהנבחרת שלי מקבלת הערכה על העבודה שהיא עושה. אנשים רואים את זה במימד ההישג, אבל יש בה הרבה מחויבות והשקעה. הספורטאיות שיש לנו ראויות להערכה, לתמיכה וגם לספונסרים שיחזרו אחריהן. אני הכי שמח מזה שהמניות שלהן עלו בעיני הציבור והאוהדים של הענף בארץ. זה מגיע להן".
באולימפיאדת טוקיו היו שש ג'ודאיות שהתחרו. הן גם הצליחו לזכות במדליה הקבוצתית. לאן אתה שואף באולימפיאדת פאריס המתקרבת?
"אני מקווה שנגיע לתחרות הקבוצתית שוב. אני מנסה לעשות כל מה שניתן כדי שזה יקרה. אני רוצה להגיע עם נבחרת מלאה, כך שתהיה לנו נציגה בכל אחת משבע קטגוריות המשקל. כרגע יש לנו שש ספורטאיות מובילות ואני מקווה שבמשקל של עד 70 ק"ג מאיה גושן אולי תילחם בצורה ראויה על הקטגוריה הזאת. אם נגיע עם שבע נציגות זה יהיה הישג ענק, אם כי הכי ריאלי כרגע זה בין חמש לשש נציגות, אבל יש עוד זמן והכל יכול לקרות".
ככל שיהיו יותר נציגות כך גם הסיכויים למדליה יגדלו, אבל בסופו של דבר מי שנמצאת בטופ העולמי יש לה את הסיכוי הגדול ביותר.
"נכון. בדרך כלל, במקרה הרע, שלוש מתוך ארבע הספורטאיות שעומדות על הפודיום האולימפי הן כאלה שהיו מדורגות בטופ 8 בעולם. אם אתה בשמינייה הראשונה אז יש לך את היכולת להצליח, כי לדירוג הזה יש משמעות משום שהוא מדרג אותך על בסיס הישגים קודמים. סטטיסטית, ככל שיהיו לנו יותר ספורטאיות במקומות 1-8, הסיכוי לזכות במדליה יהיה יותר גבוה. אני מקווה שבמשחקים האולימפיים הבאים נוכל להגיע עם שלוש, ארבע או חמש ספורטאיות מדורגות".
אלופת אירופה הטרייה, תמנע נלסון לוי, פרצה בענק והאמת היא שראית את זה בא עוד קודם לכן. סימנת אותה בתור אחת מאלה שיובילו את הנבחרת במהלך הקמפיין לפאריס 2024. לאן היא מסוגלת להגיע?
"הכל פתוח. אם תמנע תזכה במדליית הזהב האולימפית, אני לא אפול מהרגליים. מנגד, אני יודע שיש לה עדיין גם כמה תקלות שיכולות לגרום לה לפשל פה ושם, וצריך לצמצם את זה כמה שיותר. אני תמיד אומר 'אם תמנע לא נופלת, היא מנצחת'. בגלל שהיא התחילה להתאמן בג'ודו בשלב יחסית מאוחר, רק בגיל 13, יש איזה פער בסיסי שצריך לסגור אותו, והוא אכן מתחיל להיסגר. יש אלמנטים שמקבלים בגיל צעיר ואחר כך קשה לפתח אותם בעתיד, אבל לזכותה ייאמר שתמנע יכולה לעבוד במשך שעות בלי הפסקה וכשתגיד לה שהסתיים האימון היא עוד תשאל אותך 'זהו? אתה בטוח?'. יש לה רעב להצליח. היא ספורטאית שכל הישג הוא אפשרי עבורה".
רז הרשקו לא מפסיקה לזכות במדליות, תחרות אחרי תחרות. אפשר לומר שהמדליה הקבוצתית בטוקיו הכי השפיעה עליה מבין כולן בנבחרת?
"ללא ספק. היו לנו המון בעיות איתה בעבר, בעיות אישיות שעל חלקן היא מדברת בהרבה מקומות, וזה זלג גם לג'ודו. להתחרות במשקל הפתוח, כשהיא באה עם משקל וגובה נמוכים יחסית לשאר המתחרות, זה מייצר מחסום פסיכולוגי שקשה לעבור אותו.לפני כמה ימים היא התאמנה עם תמר מלכה ששוקלת בערך 50 ק"ג, בעוד שרז שוקלת כמעט 100 ק"ג. אמרתי לתמר 'את יודעת שההבדל במשקל בינך לבין רז, זה כמו ההבדל בין רז לטורקייה שהיא מתחרה נגדה?'.
“ואז אתה אומר לעצמך - נראה לך שתמר מלכה בכלל חושבת לתקוף את רז ולנסות להפיל אותה? זה בערך כמו שספורטאי של 60 ק"ג יעשה קרב מול אורי ששון ששוקל פי שניים ממנו. אז אני מבין שיש מחסום פסיכולוגי, אבל לרז יש ג'ודו מטורף עם יכולות שאין להרבה אחרות. כשהיא חצתה את הקו הפסיכולוגי הזה שגרם לה כל הזמן לחשוש מהיריבות הגדולות שלה, שום דבר כבר לא מפחיד אותה ועובדה שהיא מצליחה להגיע להישגים פעם אחר פעם".
כפי שאמרת, רז הרשקו לא במשקל של היריבות שלה. האם זה סיפור הצלחה שדומה למקרה של אורי ששון, שהגיע ממשקל נמוך יותר לקטגוריה הפתוחה והפתיע את כולם
"לא, כי לאורי ששון יש מבנה גוף גבוה, כך שעל רוב המתחרים שלו הוא הביט מלמעלה. גם אם אתה בא מול יריב חזק יותר ממך, אתה עדיין מקבל ביטחון כשאתה מסתכל עליו מגבוה. זה עניין פסיכולוגי. רז נמוכה יותר מהיריבות הגדולות שעמדו מולה ולכן היה לה קשה, אבל כשהגדולות האלה פוגשות עכשיו את רז, והן יודעות שיש לה תרגילים חזקים והרבה כוח, אז דווקא הן אלו שמפחדות ממנה יותר. זה הקסם הגדול. כשרז באה להפיל אותן, היא תעשה את זה בעוצמה ולכן הן מפחדות. היא עברה את המחסום הפסיכולוגי שלה, ועכשיו יש מעליה רק ארבע ספורטאיות שהיא צריכה לדעת לנצח באופן קבוע, ואז היא תהיה במשחק על המדליות ביג טיים. אנחנו עובדים על זה".
כרם פרימו, אחת מהג'ודאיות הצעירות בעלות הפוטנציאל הגדול ביותר בארץ, עברה קטגוריית משקל ונדמה שקשה לה להתמודד עם זה כי ההתקדמות שלה די נעצרה. איך אתה רואה את המצב הזה?
"לא קשה לה, פשוט זה עניין של ציפיות. לי היה ברור מהרגע הראשון שזה מה שיהיה איתה. היא צריכה להסתגל למציאות החדשה. מעבר לזה שחסר לה ניסיון בבוגרות, היא שינתה קטגוריה כך שהיתרון הפיזי שהיה לה ב-57 ק"ג נעלם והיא צריכה עוד חצי שנה של עבודה כדי שמבחינה פיזית לא תהיה לה בעיה בקטגוריה החדשה, ואז גם שם זה יתחיל לבוא לידי ביטוי. זה תהליך שלוקח זמן. חוץ מזה, האיפונים שלה מדהימים ובצעירותה היא הייתה מאוד התקפית, אבל היא צריכה גם לדעת שאפשר לנצח בבוגרות קרבות בעונשים או בניקוד נמוך. כרם מתקדמת וצריכה עוד כמה חודשים של עבודה. להערכתי ב-2023 היא תהיה בשלה ומוכנה לעמוד מול כל יריבה".
אחותה גפן גם עם פוטנציאל ענק. כמה זה השפיע עליה שהיא לא הייתה בטוקיו?
"השפיע עליה מאוד ויש לה את כל הסיבות בעולם להרגיש ככה, אבל הצלחנו לייצר לה מציאות קצת אחרת, להציב יעדים חדשים ובעצם הפכנו את זה ליתרון. כשהמאבק על הקריטריון האולימפי הוכרע עם גילי, גפן עדיין הרגישה שהיא ראויה להיות שם בגלל ההישגים הקודמים שלה. אני מת על גילי כהן ואין לי חלילה שום דבר נגדה, אבל אם היית עושה סקר אצל 30 האנשים הכי בכירים בעולם הג'ודו והיית שואל כל אחד מהם את מי לשלוח למשחקים האולימפיים - סביר להניח שהם היו בוחרים בגפן כי היא עשתה דברים גדולים. אנשים באו אליי באולימפיאדה ואמרו לי 'מה אתם מטומטמים? איך גפן לא פה?'".
כן, אבל בסופו של דבר גילי כהן הרוויחה את מקומה ביושר. אגב, זה קרה גם עם ירדן ג'רבי בתחילת דרכה בלונדון 2012.
"כן, אבל כשאליס שלזינגר יצאה ללונדון במקום ירדן, אי אפשר היה להתווכח עם זה כי לאליס היו מדליות באליפות אירופה, מדליה באליפות העולם והיא גם הייתה מעל ירדן בדירוג, כך שזה היה לגיטימי. פה זה היה קצת שונה. בכל אופן, יש לנו עוד עבודה עם גפן, היא חטפה את הקורונה מאוד קשה ולא היה לה קל, אבל בפאריס גפן פרימו תהיה מוכנה להסתער על מדליה אולימפית. היא בקטגוריה מאוד טריקית שאין בה פייבוריטיות מובהקות. יש את אוטה אבה, דיסטריה קרסניקי, אמנדין בושאר ואודט ג'ופרידה שהן כרגע המובילות, אבל הכל פתוח, יש לנו זמן ונעשה את כל המאמצים כדי שהיא תיכנס למשבצת שלהן בהמשך".
אם יש מישהי שמצליחה להפתיע זו גילי שריר, שאולי במבט ראשון נראית קצת גמלונית וכשהיא מתחילה קרב ישר כולם קופצים ואומרים שאין לה סיכוי, אבל כשהיא צריכה להילחם היא מפתיעה את כולם.
"גילי שריר עשתה בטוקיו קרב הירואי אחרי קרב הירואי. היא עמדה בזה בגבורה. יש ספורטאי שהדברים באים לו קשה יותר, אבל אם אתה עובד איתו נכון, הוא בנאדם שיודע להתמודד עם הסבל בצורה הכי טובה שיש. גם שירה ראשוני כזאת. כשהן מגיעות לקרב שנראה בלתי אפשרי, הן עדיין יודעות לנצח למרות כל הקושי. יש להן יכולות שאין לאחרות, הן יודעות להפוך כל קרב קשה לקל".
עד לשנה האחרונה היו עליך הרבה ביקורות. היו מי שבאו ואמרו למשה פונטי 'מה אתה צריך אותו', ותראה איך הכל השתנה. איך הרגשת עם הסיטואציה הזאת?
"למדתי להגיד לעצמי בכל נקודה בזמן - גם בחוסר ההצלחה וגם ברגעי ההצלחה - יש כאלה שממליכים אותך למלך כשאתה למעלה, ומהר מאוד אחר כך אומרים שפתאום אתה לא שווה כלום. אחרי שהייתה אלופת העולם ב-2013, ירדן ג'רבי חטפה במשך שנה שלמה המון ביקורות מכולם, אבל אז היא באה לאליפות העולם ב-2014, עלתה שוב לגמר וסיימה בתור סגנית אלופת העולם. ומה כולם אמרו עליי אחר כך? 'איזה גאון'. ואני שואל, מה גאון? אתם יודעים מה עברנו בדרך?"
אתה חושב שהציבור בארץ שוכח מהר את ההצלחות?
"אני יודע שככל שהמחמאות שאני מקבל עכשיו הן גדולות, בפעם הבאה כשלא יצליח לנו אז סביר שנקבל ביקורות גדולות פי כמה. אני חווה את זה כל הזמן ולכן אני לא מתרגש ממחמאות, אלא משתדל לחזור לעבוד ולהשתפר. אני לוקח הכל בפרופורציה. לשמחתי כולם באיגוד נתנו לי את הגיבוי המלא והאמינו בי לאורך כל הדרך, גם ברגעים הקשים, אז היום אני שמח שאני נותן להם את התמורה על זה".
מעמד המאמן בספורט הישראלי לא במצב טוב, אבל אולי אתה ההוכחה שלא צריך לפטר מאמנים כל כך מהר אלא לאפשר להם לעבוד?
"תלוי. מי שטוב צריך לתת לו את הגיבוי. קרה לי פעם שספורטאית באה אליי ואמרה לי 'שני, המדליה בזכותך', ואמרתי לה 'לא, זה לא בזכותי כי המדליה הזאת היא שלך'. לא ממש הבנתי את זה בזמנו, אבל עכשיו יש לי צורך לבוא לאיגוד הג'ודו ולהגיד לכולם שם 'ההישגים שלנו באליפות אירופה האחרונה הם בזכותכם'. בסופו של דבר אתה מבין שההצלחות שלך הן בזכות מי שהיה איתך ברגעים הקשים ותמך בך".
הבסיס של הפירמידה בספורט הישראלי הוא די צר, ובעבר בכל דור היו רק כמה ג'ודאיות בודדות שהצליחו להרשים ולא מעבר לזה. איך אתה מסביר את זה שהנבחרת שלך מצליחה לייצר עומק עם נציגות בכל המשקלים כעת?
"אני תמיד מעדיף לחשוב קדימה ולבנות את הספורטאיות שלנו לטווח הארוך. חוץ מזה, אני מאוד תובעני בעבודה שלי. אחד מהדברים שמאפיינים אותי זה שהסטנדרטים והדרישות שלי מאוד גבוהים, ויש אפילו כמה שמעבירים עליי ביקורת על כך".
תסביר?
"הדרישות שלי מהספורטאיות ומהצוות שלי יכולות לפעמים לעבור את גבול הטעם הטוב, כי אנחנו יורדים לפרטי פרטים, ולכן הרבה פעמים יש ביקורת עליי כי הדרישות שלי הן גבוהות. אני לא חבר של הספורטאיות שלי, אבל הן יודעות שאהיה עוגן בשבילן ואתן את החיים שלי כדי לעזור להן ברגעים הקשים כל עוד הן מחויבות. אני לא עוסק בהענקת ביטוי רגשי, אלא בניסיון לקחת אותן לקצה גבול היכולת. כשאני מרים סטנדרטים לכזה מקום גבוה, אז גם אם כועסים עליי, בסוף אני בא ושואל - האם זה מוכיח את עצמו במימד התוצאה? כי מבחינתי, אם אתה קצת חאפר ומעגל פינות, זו בעיה ולא תוכל להצליח".
כן, מה זאת אומרת ירידה לפרטי פרטים?
"כשמגיעים לאימון, אסור שיהיה פירור של לכלוך על המזרן כי הוא צריך להיות נקי. צריך שגם החליפות יהיו נקיות לחלוטין. אם מישהו מאחר לאימון, גם אם מדובר בספורטאית מובילה או במאמן מהצוות שלי, הוא לא נכנס לאימון אלא יושב במשרד עד לשיחה איתי. יש גם מגבלה על שימוש ברשתות חברתיות ומגבלה על מה המסרים שהספורטאיות מעבירות לסביבה, כי אז הם יוצרים פידבק ואני רואה כמה זמן זה גוזל מכולן. אותו דבר גם לגבי חופשות ואיך נכון לעשות אותן".
אוקיי, אבל בעידן של היום קשה לעשות דבר כזה. איך אפשר לבוא ולהגיד לספורטאית שלך "אומנם את בחופשה, אבל אל תעלי צילום כזה או אחר משם"?
"זה לא קשה, זה קל. הכול מתחיל בסטנדרטים ובחינוך. לספורטאית שלי יש 100% אנרגיה, וככל שהיא תנתב אותה לדברים שמקדמים אותה ברמת הביצוע המקצועי - אז זה עדיף. אם יהיו לספורטאית שלי 35,000 עוקבים במקום 5,000 באינסטגרם, זה אולי שווה ערך לכסף. אבל אם היא תזכה במדליית הזהב באליפות אירופה? זה מחולל שינוי הרבה יותר גדול מזה. אלה דברים שלפעמים אנשים אומרים לי 'זה לא מקומך להתערב בהם', אבל אנחנו משקיעים כל כך הרבה משאבים בספורטאיות האלה, ולפעמים ניצחון או הפסד נובע מאחוז של חוסר תשומת לב או חוסר השקעה, אז אני משתדל לעשות הכל כדי שכולם יהיו מרוכזים במטרות".
אבל איך אתה יכול לצפות מכולם לנהוג ככה? הרי בסוף הם חבר'ה צעירים.
"גם החבר'ה הצעירים שיש להם ראש על הכתפיים, בסוף הם נמצאים בארגון הזה כדי להביא הישגים ומורשת שאין לאחרים. אני מאמין שצריכה להיות דרך מסוימת שהיא ברורה לספורטאיות ולצוות, דרך שבלעדיה לא היינו מצליחים. צריך למצוא את האנשים הנכונים לזה, צריכים להיות 'פנאטיים' ולהיצמד לדרך הזאת. אגב, לפעמים אני מתאים את עצמי למציאות, כי המציאות משתנה, אבל אם הספורטאיות שלי מנצחות יריבה ממדינה חזקה - אותה היריבה הולכת הביתה, עושה שיעורי בית והיא תעשה הכל כדי שזה לא יקרה לה שוב. לכן אסור לנו לאבד את הדרך".
ויש התנגדויות מצידן?
"אני בטוח שכאשר הן הולכות הביתה או נפגשות זו עם זו, הן הרבה פעמים אומרות הרבה דברים לא נעימים עליי, אבל זה בסדר כי הן צריכות לפרוק את זה במקום מסוים. יש לי דרישות גבוהות, אבל בשורה התחתונה אין התנגדויות באימונים וכולם מתיישרים לפי זה. שירה ראשוני לאורך כל הקריירה איחרה לאימונים אולי שלוש פעמים. לפני כמה שבועות, קרה לה משהו בדרך והיא איחרה. שירה שלחה הודעות, אבל חצי שעה לפני אימון אני והצוות שלי כבר מתחילים לעבוד והטלפון לא היה לידי. בגיל 31, הקפטנית המדהימה של הנבחרת, איחרה לקדם אימון, כך שהיא לא נכנסה לאימון וחיכתה שעתיים כדי שאבוא ונסגור את הפינה הזאת. אגב, לא כעסתי עליה בכלל, כי אנחנו בני אדם וזה קורה, אבל זה ברור שמי שמאחר לא נכנס".
למה בעצם?
"כי ספורטאי צריך להיות מוכן לאימון. אם הוא לא מגיע מוכן לאימון, הוא מגדיל את הסיכון להיפצע ולכך שהאימון שלו בכל אופן לא יהיה יעיל. בדיוק כמו שספורטאי חולה לא מתאמן, ספורטאי שמאחר לא יכול להתאמן. לא הענשתי את שירה ולא כלום, היא פשוט הפסידה אימון וזהו. אני לא מוציא אף אחת להורג חס וחלילה, אבל צריך שיהיו סטנדרטים מסוימים".
בכדורגל סביר להניח שזה לא היה עובר בשתיקה אם היית מאמן שמעניש שחקן על איחור לאימון.
"כן, אני יודע שלפעמים אם שחקן כדורגל מאחר אז מיד כולם יוצאים עם זה לתקשורת, אבל אצלנו זה לא קורה. חיים עם זה בשלום כי בענף ספורט אישי כל ספורטאי צריך לתת 100% מעצמו, ובתוך המערכת שלי אני רוצה לדעת שהוצאתי את המקסימום מהספורטאיות שלי. חלק מהספורטאיות שלי אולי לא היו עוברות את הרף בנבחרת צרפת ואפילו לא היו מקבלות הזדמנות להוכיח את עצמן, אבל אצלנו הן כן מקבלות הזדמנות ותמיכה מלאה, ובסוף הן גם עולות ומנצחות את הצרפתיות".
אתה גם שם דגש על הרבה ערכים מול הג'ודאיות שלך?
"כן, אני שם דגש גם על ציונות וזיכרון השואה. יש שישאלו מה זה קשור לעניין, אבל אני אומר שברגע מסוים כל הדברים האלה לפעמים נותנים הבדל של אחוז אחד יותר ברגע המכריע. לפעמים אחוז אחד זה הבדל בין הפסד בקרב ראשון למדליה אולימפית בבמה הגדולה מכולן. אני רוצה להרגיש עם עצמי שעשיתי הכל כדי שנצליח. בסוף אני רוצה שהספורטאית שלי תגיע לתחרות, וגם אם תפסיד, היא תגיד 'עשיתי הכול כדי להצליח ולייצג את מדינת ישראל'. זה הכוח האמיתי. היא יודעת שאין סיכוי שיש מישהי בעולם שהתנזרה מכל כך הרבה דברים כדי להצליח במה שהיא עושה. כשראו את גילי שריר באולימפיאדה, כולם אמרו 'איך זה יכול להיות שהיא ניצחה את הקרב הזה?' אבל אני מאוד מאמין שהסגפנות הזאת היא זו שעשתה את ההבדל".
אמרת שמגיע לחניכות שלך שהספונסרים ירדפו אחריהן, אבל זה עידן אחר שבו הספורטאיות משתפות מה עובר עליהן כדי שיכירו אותן. זה לא נוגד את הדרך שלך?
"מכירים אותן גם ככה. לכל הספורטאיות המובילות, כולל כרם פרימו, יש ספונסרים עם חברות מסחריות רציניות שהצליחו להבין עד כמה הן מיוחדות. כמעט כל איש עסקים שפגשנו אמר לי 'הצניעות והערכים שלהן, זה מה שקנה אותנו'. יש מי שמעריכים את זה. כשאתה מסתכל במראה בסוף היום אתה שואל את עצמך איזה ערך אתה משאיר אחריך. בסופו של דבר, לחיצת הכפתור שעושה כיף לאגו, אם זה תיעוד מסוף שבוע בבית מלון או משולחן במסעדה שמוציא את העיניים, היא לא זאת שהביאה אותן לפודיום באליפות אירופה. אני גם לא רואה את ליאו מסי וכריסטיאנו רונאלדו עושים את זה. ההישגים הם אלה שיביאו להן את התהילה. גם אני לא שותה אלכוהול ולא יוצא למסיבות, כי המסיבה שלי היא הג'ודו. זה החיים האמיתיים".
