בזמן שקבוצת הבוגרים קטפה תואר משמעותי העונה (גביע המדינה), קבוצת הנוער של הפועל באר שבע, תחת שרביטו של המנהל המקצועי מאור מליקסון, מצאה את עצמה במאבקי תחתית שכמעט והובילו לירידת ליגה, באחת העונות הפחות טובות שידעה הקבוצה.
טרם תחילת העונה, הוחתם בקול תרועה רמה המאמן הספרדי, בורחה לאמה בניטו, שנאלץ לעזוב את תפקידו בתחילת ינואר לאור התוצאות הרעות שהשיג. הקבוצה התדרדרה עד למקום ה-13 בתום 20 מחזורים, שלוש נקודות בלבד מירידת ליגה. מי שהגיע לעיר הדרומית היה אורי דוד, מאמנה לשעבר של מכבי תל אביב ומי שהיה חלק ממנה במשך 20 השנים האחרונות.
לא מעט דובר על העזיבה שלו ממכבי תל אביב. דיברו על יחסי אנוש ירודים, "זריקת שחקנים", צעקות ועוד. אולם, דוד אף איים בתביעה, אלא שבסופו של דבר החליט שלא לפגוע במועדון שהיה חלק ממנו לאורך השנים.
אם כן, אחרי 14 שנות אימון במכבי, נחת בבירת הנגב, אך זה לא היה פשוט כפי שזה נשמע. בראיון מיוחד ל-ONE, אורי דוד פותח שעל ליבו: על זריקתו ממכבי תל אביב, מסע ההישרדות עם הנוער של באר שבע, עבודתו עם שחקני נוער שעלו לבוגרים ועל שחקנים שעתידים לעלות לבוגרים בבירת הנגב.
על הציפיות בנוער של הפועל ב”ש: "זה עניין קצת מוזר, כי אני, מהצד השני של מכבי תל אביב, הכרתי את שכבת הגיל הזו של הפועל באר שבע. הם תמיד היו בצמרת, תמיד היה להם מה להוסיף לקבוצות בהם שיחקו, החל מנערים ג' ועד נערים א'. בגלל זה אני אומר שהיה מוזר לראות אותם מתחילים את העונה לא טוב. אפשר למנות לא מעט סיבות למה הפועל באר שבע הגיע לאן שהגיע העונה, אבל זה לא מה שישנה את הגלגל".
ובכל זאת, שלושה גורמים ששינו את העונה והשפיעו על הקבוצה? על זה ענה דוד: "אני חושב שהסיבה הראשונה זה הלחץ שהפעילו על השנתון הזה לאורך השנים. תמיד נאמר להם שכשיגיעו לנוער, הם ירוצו לאליפות ובסוף יגיעו גם להיות שחקני בוגרים. כל זה נעשה בלי לדעת איך באמת עושים את זה. לדבר ולהגיד שהכישרון הוא זה שמספיק, זה הרי ברור שזה לא נכון”.
“זו הייתה נקודת הנחה ראשונה שהיא לא נכונה. ליגת נערים א' – על, זו אופרה אחרת, כמו שליגת העל לנוער זו אופרה אחרת. הדבר השני, לעניות דעתי, זה שמביאים מאמנים זרים במקום ישראלים לקבוצת נוער, אני חושב שזה דבר שהוא לא נכון כי זה יוצר תקשורת לקויה מבחינת השפה, שחקנים לא מבינים נכון את המסר” הוסיף.
המאמן המשיך: “במכבי, מעבר לכך שהייתי מאמן קבוצת הנוער, הייתי אחראי על פרויקט העילית, שבו השחקנים בעצם היו מקבלים עוד אימוני העשרה ועוד שעות מגרש ופה, בהפועל באר שבע, זה היה קצת שונה, למרות שמליקסון היה עושה שעות העשרה בבקרים לכל קבוצות המחלקה ולא ספציפית לנוער”.
“כשאני מדבר על עוד שעות אימון, זה אימונים על כר הדשא, אימוני וידיאו, אימונים פיזיים בכדי להפוך אותם ליותר חזקים, כי עוד פעם – ליגת העל לנוער זו משהו אחר ממה שהכירו בעבר. כשמסתכלים העונה על הפועל באר שבע, רואים קבוצה צעירה, הסתמכו כאן על שנתון 2004. בעצם, השנתון הקטן שהיה במועדון ושם אתה מתחרה מול חריגים משנתון 2002 וזרים, לכן זה היה קשה, עד שחלחלה מהות הליגה", המשיך.
דוד הגיע לבאר שבע בינואר ממכבי תל אביב, שהייתה בזמנו במקום השני בטבלה, על זה אמר: "מבחינה אישית, זה היה להצטרף ב-18 בינואר להפועל באר שבע למאבקי תחתית, אחרי שעם מכבי תל אביב היינו במאבקי צמרת. הדיסקט בראש לא השתנה, בטח לא אחרי 14 שנות אימון במכבי תל אביב ובוודאי במועדון שלא מכיר בלקסיקון שלו מאבקי תחתית”.
“אפשר להגיד שהגעתי למסע הישרדות בנגב. זה מוזר. כי תמיד מסתכלים על מכבי תל אביב, מכבי חיפה, הפועל באר שבע וגדולות נוספות. אז אתה אומר לעצמך, איך יכול להיות שהפועל באר שבע, קבוצת הנוער, הקבוצה השנייה במועדון, שאמורה להיות ספינת הדגל של המחלקה, נמצאת בסיטואציה כזו. הפעולה הראשונה שעשיתי זה להבין 'למה?'. למה זה קורה. כולם, כשחתמתי, אמרו לי שיש כאן קבוצה מצוינת, שחקנים מוכשרים, ופשוט כדאי להתחיל לחפש את הסיבות ללמה זה קורה", הוסיף.
על מה הוא מצא בב”ש, ענה המאמן: "כשראיתי השחקנים באימונים הראשונים, אמרתי לעצמי בנסיעות הלוך חזור מהמרכז דרומה, איך יכול להיות שהקבוצה נמצאת במצב כזה? ניסיתי לערוך השוואה, בין מה שראיתי לפני רגעים מספר במכבי תל אביב, לעומת מה שקורה בבאר שבע. ברמת הכישרון והיכולות המקצועיות, זה היה שם. זה לא היה חסר בכלל. ככל שקילפתי את הפרי, נוכחתי לדעת שיש הבדלי רמות בין מה שקורה באימונים למה שקורה בפועל במשחקים”.
“יש לחץ שנוצר בעקבות הסיטואציה, אנחנו משחקים בשביל להביא נקודות בכדי לשרוד את העונה בליגת העל לנוער. זה הרבה יותר מלחיץ, אתה פוגש ברגליים כבדות ובמחשבות שלא הם אלו שרוצים להוריד את הקבוצה ליגה. הדבר הנכון היה להוריד מהם את המחשבות הרעות ולהתחיל לשחק כדורגל חיובי", הוסיף.
על המגרש, הוכיחה קבוצת הנוער של הפועל ב”ש בלא מעט משחקים שיש להם את זה, על כך אמר המאמן: "הגענו ללא מעט מצבים מול הקבוצות הגדולות. כמו שקרה נגד מכבי חיפה, מכבי תל אביב ואשדוד האלופה. אמרתי לעצמי, טוב. יש כאן שחקנים שיודעים לייצר מצבים, יודעים לשחק כדורגל טוב, אבל הם לחוצים. בחודשיים הראשונים הבאתי איתי הרבה מאוד מידע, ברמה הטקטית בעיקר, בכדי להתגבר על זה”.
“בחודש האחרון, שזה היה המאני-טיים, ראיתי כבר שהאסימון נפל והם ניצחו שלושה משחקים שהיו גמרים עבורנו והם עשו את זה בכדורגל של קבוצת צמרת. התחלנו את הבילדאפ שלנו, את בניית ההתקפה שלנו, כשהשוער מניע כדורגל אל ה-16 שלנו, שזה משהו שלא רגיל לקבוצת תחתית, שבדרך כלל הולכת על כדורים ארוכים. אני מאוד שמח שהם עמדו במשימה והצליחו להציל המועדון מירידת ליגה". המשיך דוד.
אתה מרוצה בשורה התחתונה?
"אי אפשר לקרוא למה שעשינו הצלחה. הקבוצה מלכתחילה הייתה צריכה להיות במקום אחר. נקלענו לסיטואציה באמצע העונה והיינו חייבים לתקן את זה. הצלחנו לתקן את המצב ולהישאר בליגה כדי שיהיה אופק מעולה לקבוצת נערים א' ולקבוצת 2004 שממשיכה בנוער. יש הרבה מאוד דברים במועדון הזה, שלא קשורים בעניינים כספיים, כמו במכבי תל אביב, ששם אתה יכול לקבל כל שאתה רוצה, במיוחד עם אלונה ברקת, שב-20 שנים שלי במכי תל אביב, לא נתקלתי בדבר כזה".
"מה הכוונה? שבפברואר, ערב, שיא הקור בנשר, משחק ליגה, אתה תראה אותה, את אלונה, יושבת ביציע. לעומת זאת, שהלכתי לגמר גביע בעונה שעברה עם מכבי ולקחתי את הגמר, הייתי שם די לבד. אף אחד לא בא. המערכת בבאר שבע צריכה להבין שיש לה ערך מוסף שאין במקומות אחרים. זו אלונה, גיא פרימור המנכ"ל, ניר כץ, אליניב ברדה, מאור מליקסון ועוד”, הוסיף.
דוד גם דיבר על הגישה למשחק בקרב הוריי השחקנים: “כמשל, אתן דוגמה שהורים עשירים שמביאים לילדיהם כסף ולא מרגישים את האהבה למשחק, לעומת משפחה שיש לה הרבה פחות כסף והנער מקבל הרבה יותר אהבה וכך מרגישים את העניין המשפחתי בדיוק כמו בבאר שבע. התוכנית שלי זה לייצר שחקנים, על בסיס שנתון, לקבוצה הבוגרת. זה דורש עבודה, ואת המלצותיי הגיש להנהלה, לראות איך אפשר להתקדם עם זה".
“במכבי ת”א זה עבד, נכון. הייתה תוכנית שהתפרסה על פני מספר שנים, עד שבאמת התחלנו לייצר לא מעט שחקנים לקבוצה הבוגרת. בשנתונים שאני התחלתי לעבוד, זה היה דן גלזר, למשל, יונתן כהן, חוזז. ואז זה עבר לשחקנים כמו נדב נידם, עידו שחר, עדן קארצב ואילון אלמוג ועכשיו זה גולת הכותרת, שלי לפחות, בעניין שלי, שאימנתי הכי הרבה זמן, זה אוסקר גלוך, אוראל באייה, בר לין ורוי רביבו. יש דרך לעשות את זה. גם הילדים מהדרום יכולים לעשות את הדרך הזו”, המשיך.
בוא ניגע באוסקר גלוך, אם כבר מדברים על שחקנים שפיתחת בשנים שלך במכבי.
"כן. הוא שחקן יוצא דופן למי שלא מכיר אותו ולא עבד איתו. התחלתי לעבוד איתו מגיל ילדים ב'. הוא היה בן 12 אז. כל שנה נפגשנו. כשעליתי לשנתון גבוה יותר, אז הקפיצו אותו שנה וכשהשאירו אותי שנתון, גם הוא נשאר. ככה שעבדנו יחד לא מעט שנים, לא רק בפן המקצועי, אלא גם בהעשרה, כיוון שהייתי אחראי על פרויקט העילית”.
“הוא שחקן מאוד מוכשר, טכנית וטקטית. היו ימים קשים איתו, דברים שהוא ראה במגרש אחרת. הייחודיות שלו זה שהוא רואה את המשחק כאילו מרחפן. היה צריך לעבוד איתו בצורה אחרת שכן יש דברים שהוא רואה והילדים האחרים לא. היה צריך להפוך אותו לשחקן יותר טוב בקרב חבריו, כשתוך כדי הוא עוזר להם להפוך לשחקנים יותר טובים. אני מאוד מקווה שיעשה עוד עונה שתיים במכבי כדי שהאוהדים ייהנו ממנו. אבל ברמתו, הייתי רוצה שיעוף, שיטוס. במובן הטוב. הוא צריך לקבל דברים אחרים לפיתוח שלו, זה יהיה אדיר". המשיך לומר על הכישרון הגדול.
אורי דוד עבר פרידה מתוקשרת, מכוערת ולא נעימה בכלל למאמן שהיה במכבי שנים. על זה אמר: "אחרי 20 שנה נזכרו להגיד לי שיש לי יחסי אנוש גרועים. חודשיים לפני מה שקרה, שלחו אותי לקבל את מאמן העונה, מלגה מטעם עיריית תל אביב. כל הדברים האלו התחילו בדיוק אחרי שואן לוון, מאמן קבוצת הבוגרים, פוטר. ברגע שזיהו שאני יחד איתו, גם ברמה המקצועית וגם ברמה החברית, התחיל להיות סוער”.
“היה לי לא נוח בגלל עניינים פוליטיים שהם מקובלים, במרכאות, בכדורגל שלנו. אם יש מישהו שהוא מזוהה עם מישהו אחר, שכבר לא נמצא במערכת, אז גם אתה מוצא את עצמך בסיטואציות לא נעימות. לא באים ואומרים לי בפרצוף 'אורי, קום ולך', אלא פשוט עושים לי את החיים הרבה הרבה יותר קשים. לא קיבלתי הרבה דברים שאחרים קיבלו והבנתי שיש כאן בעיה", הוסיף.
דוד המשיך עם בטן מלאה על מכבי תל אביב: "חבל שהיו אנשים שרצו שהרומן שלי יסתיים מהר מהצפוי ובדרך לא דרך. אני 20 פלוס שנים במועדון, התחלתי כשחקן במחלקת הנוער ועוד הייתי מאמן, אני חושב שאין יותר מזוהה ממני למכבי תל אביב. קהל האוהדים יודעים זאת וללא ספק אני מאוד אוהב את המועדון מכבי תל אביב. בגלל זה גם בחרתי לא ללכת איתם לתביעה על כל שנעשה איתי”.
“כל מי שהיה סביבי אמר לתבוע, כי מכבי פעלה לא נכון מבחינה חוקית כלפיי. ההחלטה הייתה נטו בגלל אהבתי למועדון. כל סיפורי יחסי האנוש שלי, הם סיפור. אפשר לשאול את אנשי באר שבע שיגידו מי אני באמת. ברגע שאתה מתחיל לעלות בדרגת האימון, בטח במועדון כמו מכבי תל אביב, אז מתחילים להיות הרבה דברים שיכולים לבוא כנגדך. זו משרה מאוד נחשקת ויש הרבה מאוד אינטרסנטים שרוצים לקבל אותה. זה בסדר, מקובל עליי. כשאתה עולם גבוה, אתה יכול לקבל כוויות. זה מחשל אותי", הוסיף דוד.
ומה לגבי הדברים שאמרת במשחק מול האלופה מ.ס אשדוד, בהפסד 3:2, זו לא הייתה התנשאות בדבריך כשצעקת לעבר השופטים ‘אנחנו באר שבע. מי הם?’, בזמן שאשדוד קיבלה פנדל? "זה לא היה בדיוק ככה. אנשים אוהבים לפרשן מקרים מנקודת המבט שלהם. דבר ראשון, אני מאוד מכבד את השופטים. יש את הלחץ הזה מצד המאמן על השופטים, אבל הכל נעשה בכבוד” ענה.
“אבל אני יכול להגיד שצעקתי שאנחנו הפועל באר שבע, בגלל הסיטואציה שנקלענו אליה. ניסיתי להעביר להם שהסיטואציה קשה ושיש להם אחריות. השריקה לפנדל הייתה קלה מדי. יש לשופטים אחריות וזה לא קשור רק לכך שאנו הפועל באר שבע. יש לכל החלטה השפעה דרמטית. אגב, בדקה ה-90 למשחק, נפסל לנו שער חוקי לחלוטין, אחרי שהשוונו ל-3:3. העברנו את זה לאיגוד השופטים והם הודו בטעות שלהם. אכן נפסל לנו שער חוקי. התנצלו, אבל זה לא עזר לנו בנקודות", סיים את דבריו.
מישל גרציג בוכה מאושר ביציע של מדריד
