אלה ימים שמחים מאוד עבור סילביו ברלוסקוני ואדריאנו גליאני, לפחות בכל הקשור לכדורגל. לפני שבוע חגגו השותפים הנצחיים את הזכייה של האקסית המיתולוגית, מילאן, באליפות איטליה, ואתמול (ראשון) השיגה מונצה – הפרויקט החדש שלהם – עליה היסטורית ראשונה בתולדותיה לסרייה A. ואולי ראש הממשלה לשעבר נרדם ביציע דווקא ברגעים הדרמטיים ביותר בפלייאוף נגד פיזה, כי בגיל 85 קצת קשה לשמור על ערנות בשעות הערב המאוחרות, אבל הוא יכול לחלום כבר עכשיו, תרתי משמע, על הדרבי המיוחד מול האדומים-שחורים בליגה הבכירה בעונה הבאה.
תחילתה של העלילה הזו התרחשה בספטמבר 2018, אז נודע לגליאני כי מונצה עומדת למכירה. הוא שיתף את הפטרון בסוגיה, וקיבל מיד אישור – הולכים על זה. מבחינת שניהם, הייתה זו הבחירה הטבעית ביותר.
הווילה המפוארת של ברלוסקוני מרוחקת שבעה קילומטרים בלבד מהאצטדיון הביתי של מונצה, וביום בהיר הוא יכול אפילו לראות מחדר השינה שלו את האורות במגרש. באשר לגליאני, הרי שהוא בכלל יליד העיר, אוהד שרוף של המועדון הקטן הזה מאז שהוא זוכר את עצמו, וגם את דרכו בניהול כדורגל הוא החל שם, אי שם באמצע שנות ה-70'. הוא היה זה שטיפח שם את דניאלה מסארו הצעיר, שנולד אף הוא במונצה. הוא היה שם ב-1979, כאשר הקבוצה הייתה הכי קרובה לעלות לליגה הבכירה ב-1979, אבל פספסה בפלייאוף מול פסקארה. שובו היווה סגירת מעגל אישית מרגשת מאוד.
חובה לראות עד הסוף! זלאטן בנאום אליפות
למעשה, גם בימי הזוהר במילאן היו השניים מעורבים מאוד בנעשה במונצה. הקירבה הגאוגרפית למילאנו אפשרה לברלוסקוני וגליאני להתייחס למועדון הקטן כסוג של קבוצת בת – תחילה באופן לא רשמי, ולאחר מכן גם מבחינה חוזית. הבוס רכש את האדומים-שחורים ב-1985, מינה את גליאני למנכ"ל ויד ימינו, וקשריו במונצה היו יעילים מאוד, בין היתר כדי להכשיר את בוגרי האקדמיה. הבלם האגדי אלסנדרו קוסטאקורטה עשה שם את הצעדים הראשונים בהשאלה בעונת 1986/87, והתכבד לשחק לצד פיירלואיג'י קאזיראגי, אף הוא יליד מונצה. גם ג'ובאני סטרופה, כיום המאמן הראשי שחתום על העליה, היה אז קשר צעיר שגדל בבית הספר של מילאן והושאל לקבוצה הצנועה.
שיתוף הפעולה ההדוק הזה התפרק ב-1999, כאשר נשיא מונצה, ולנטינו ג'אמבלי, הודח כי הואשם שמכר את נפשו של המועדון לגליאני. הנפש לא בהכרח הבריאה לאחר מכן, כי הקבוצה סבלה מחוסר יציבות קיצוני ביותר בניהול, החליפה בעלים בתדירות גבוהה, הייתה קרובה במקרים רבים לפשיטת רגל והוקמה מחדש לפחות פעמיים.
אחת ההרפתקאות המשונות הייתה ב-2009 כאשר השתלט על המועדון קלארנס סיידורף, וזה נגמר רע מאוד - כוכב העבר ההולנדי עזב כשמונצה התדרדרה לליגה הרביעית. בקיצור, במשך שני עשורים הבלגן חגג במסדרונות המועדון, כמיטב המסורת של קבוצות איטלקיות זניחות, ולכן אפשר להבין את ההתלהבות העצומה ששררה כאשר ברלוסקוני וגליאני בחרו לקחת את המושכות, לקנות את העסק תמורת 2.9 מיליון אירו ולהשקיע חלק מהונם בשכנה הצנועה.
"עזבתי את מילאן בגלל שאני אוהב אותה ורוצה לדאוג לעתידה. לא היה לי זמן וכסף כדי להחזיק אותה בעידן הכדורגל המודרני. כעת אני חוזר למונצה בגלל האהבה לכדורגל", אמר ברלוסקוני ב-2018. "לא הצלחנו להישאר מחוץ לעולם הכדורגל, זה חזק מאיתנו. רכישת מונצה היא צעד רומנטי. אני חוזר הביתה, וסילביו רוצה לעשות משהו טוב לכדורגל האיטלקי ולמקום שכה קרוב לליבו", הצהיר גליאני. הם קיבלו את המועדון בליגה השלישית, אבל הציבו מיידית יעד ברור מאוד – העפלה לסרייה A. לא פחות.
שבועות ספורים אחרי הגעתם, החליף הצמד את המאמן והציב בתפקיד את כריסטיאן ברוקי, כוכב מילאן לשעבר שעבד באקדמיה שלה ואף אימן אותה במשך תקופה קצרה. התקציב נאמד ב-30 מיליון אירו, שחקנים הוחתמו בסיטונות וב-2020 עלתה מונזה לליגה השנייה. זה קרה אמנם בהחלטה טכנית של ההתאחדות כי העונה הופסקה בצל מגיפת הקורונה, אבל היתרון בפסגה היה גדול מאוד והיה בכך צדק רב. "זהו אושר אדיר לכל תושבי העיר. אחרי הרבה מאוד שנים קשות, יש כאן תקווה אמיתית, ואנחנו בדרך הנכונה", אמר אז המנהל הספורטיבי פיליפו אנטונלי.
ברלוסקוני סיפר לכל מי שרצה לשמוע (והיו רבים כאלה) שהוא שואף לבנות סגל עם שחקנים איטלקיים בלבד, אשר גופם יהיה נקי מקעקועים. משום מה, האמנות הזו מטרידה מאוד את מנוחתו של האיש שנחשד באינספור עבירות מוסריות קשות, מכל הסוגים האפשריים. בהתחשב בכך, הבחירה להחתים בספטמבר 2020 את קווין פרינס בואטנג, ממש לא איטלקי ואחד הכדורגלנים המקועקעים בתבל, הייתה משעשעת למדי, אבל מדובר בכוכב עבר של מילאן, ולברלוסקוני וגליאני יש פינה חמה בלב לרבים מהם. איש לא הופתע, אם כך, כאשר בחלוף חודשיים צורף לפרויקט גם מריו באלוטלי שעזב את ברשיה.
צמד הכוכבים המופרעים היה אמור לסחוף את הקבוצה לעליה שניה ברציפות, אבל זה לא הסתייע. מונצה נאבקה בצמרת, אבל הסתפקה במקום השלישי, החמיצה עליה אוטומטית, והפסידה בתחילת הפלייאוף לצ'יטאדלה. בעקבות הפיאסקו, עזבו בואטנג ובאלוטלי, וגם ברוקי פוטר – במקומו מונה סטרופה בן ה-54, שהושפע במהלך הקריירה רבות מהתורה של המאמן המפורסם זדנק זמאן. המאמן החדש אפילו קיבל אישור לא לדבוק במערך האהוב של ברלוסקוני, 2-1-3-4, אשר היווה עד אז כלל ברזל. הפעם גם לא הייתה פעילות ענפה במיוחד בשוק ההעברות, ולא הובאו שמות גדולים במיוחד. השינוי במדיניות בהחלט תרם לשקט תעשייתי בחדר ההלבשה.
עם זאת, התוצאות היו דומות לעונה שעברה, ולא יציבות במיוחד – כמו אצל רוב קבוצות הצמרת בליגה הצמודה, המרתקת והמשוגעת הזו. מונצה בזבזה יותר מדי נקודות במחזורי הפתיחה ומעדה גם לקראת הסיום. במחזור הנעילה הייתה לה הזדמנות לעלות אוטומטית מהמקום השני עם ניצחון בפרוג'ה, אבל היא דווקא הפסידה 1:0 משער מאוחר ודרמטי, והלכה שוב לפלייאוף. והפעם – בניגוד לעונה שעברה – היא הצליחה שם, בעזרת הרבה אופי.
מונצה פיגרה בשני משחקי חצי הגמר מול ברשיה, אבל ניצחה 1:2 בשניהם. זו הייתה גם התוצאה במשחק הראשון בגמר מול פיזה, ואתמול בגומלין הקבוצה אמנם ספגה שער מאוחר והפסידה 3:2 ב-90 דקות, אל מול ברלוסקוני שנחר ביציע, אבל כבשה פעמיים בהארכה – והחגיגות הגדולות יצאו לדרך. המועדון שקיים 110 שנה ישחק לראשונה בתולדותיו בטופ. "אף פעם לא נעלה לסרייה א', אבל לא ניכנע", שרים האוהדים בהמנון המועדון – וכעת יהיה צורך לשנות את מילותיו.
"אני ממש מחכה למשחק מול מילאן. הלב שלי יהיה חצוי, אבל זה יהיה ממש נפלא. זה יהיה משחק ענק – ושהקבוצה הטובה יותר תנצח", מתפייט גליאני. לא נותר לו זמן רב לחכות. זה באמת יהיה אירוע מיוחד. לא נותר לנו הרבה זמן להמתין לו.
