עד לפני שנים מעטות, נבחרת איסלנד, שתפגוש הערב (חמישי, 21:45) את ישראל, הייתה שם קוד לסיפור הצלחה, לסנסציה ולחלום שמתגשם בכל הנוגע לכדורגל בין לאומי. הנבחרת שלאורך ההיסטוריה לא ביקרה בבמות הגדולות של הכדורגל העולמי והייתה לנמושה שנעה בין הדרגים הנמוכים של הכדורגל האירופי, הפתיעה את העולם כשהעפילה משום מקום לראשונה בתולדותיה ליורו 2016 בצרפת.
איסלנד לא הסתפקה בהעפלה ההיסטורית לטורניר - היא צלחה כנגד כל הסיכויים את שלב הבתים, שם סיימה שנייה לפני פורטוגל האלופה העתידית, ואוסטריה שנחשבה לאחת שיכולה להיות הסוס של הטורניר, אותה היא ניצחה 1:2 הודות לשער דרמטי ובלתי נשכח של ארנור טראוסטסון.
איסלנד המשיכה במסע הקסם כשניצחה את אנגליה, לא פחות ולא יותר, בשלב שמינית הגמר, והיא נעצרה ברבע נגד צרפת המארחת. זה היה ההפסד היחיד של האיסלנדים בטורניר. אם כל זה לא הספיק, מיד אחר כך הנבחרת העפילה גם למונדיאל 2018 ברוסיה, הישג גדול ומרשים פי כמה (ליורו עולות 24 נבחרות, במונדיאל משתתפות 13 אירופאיות בלבד) שהגדיל את מימדי הנס. האיסלנדים אמנם לא צלחו את שלב הבתים ברוסיה כמו שעשו בצרפת, אבל הרשימו מאוד עם 1:1 נגד ארגנטינה, כולל הדיפת פנדל של הלדורסון השוער המקומי לליאו מסי, ונתנו פייט לניגריה וקרואטיה על אף ההפסדים. אלו היו שנתיים פשוט חלומיות עבור הכדורגל האיסלנדי.
בכל העולם דיברו על ה'מודל האיסלנדי', ידעו לשנן את היחס בין גודל האוכלוסייה הפעוט של המדינה לכמות שחקני ומאמני הכדורגל שיש בה. הקהלים ברחבי הגלובוס (גם בישראל) חיקו את מחיאות הכפיים הוויקינגיות של הקהל אחרי ניצחונות, וגם אחרי ההפסדים, ובגדול נבחרת איסלנד בכדורגל הייתה סיפור האנדרדוג הכי טהור והכי מושלם שיש. כולם רצו להיות איסלנד, וכולם רצו שחקן איסלנדי בקבוצה שלהם כי האמינו שאולי מעט מההצלחה, מהקסם ומסיפור האגדה ידבקו אליהם. ארץ הקרח והאש נדמתה כמו גן עדן עלי אדמות לכל היקום.
וכמו בלא מעט סיפורי אגדות, ישירות אחרי השיא, הגיעה התרסקות חדה, ולא רק בכל הנוגע לכדור ורשת. כל מה שקרה באיסלנד אחרי ההצלחות הגדולות, דומה לחבית יין ענקית שנשפכת על מפה לבנה, יקרה וחדשה. עבירות מין קשות התגלו, גיבורים גדולים שהיו לקונצנזוס הפכו לנבלים, והטיפול הלוקה בהן פגע לא רק בתדמית הנבחרת, אלא בתדמיתה של המדינה כולה, זו שנחשבת ל'הכי בטוחה לנשים' על פי לא מעט מחקרים שנעשו בעולם.
הסנונית הראשונה הגיחה ביולי האחרון, כשבאנגליה החלו פרסומים אודות "שחקן פרמיירליג בן 31" שנעצר בחשד לעבירות מין בקטין או קטינה. הוא שוחרר בערבות ושמו לא פורסם בתקשורת, אך כמה ימים לאחר מכן, אברטון הודיעה שהשעתה שחקן מהקבוצה הבוגרת בשל חקירה משטרתית מבלי לומר אם זה אותו שחקן פרמיירליג בן 31 שנעצר ולתת פרטים נוספים. יום לאחר ההודעה של הטופיז, התקשורת האיסלנדית דיווחה שהשחקן המדובר הוא גילפי סיגורדסון, ה-כוכב של נבחרת איסלנד, זה שאברטון לא היססה לשלם עליו כ-50 מיליון פאונד לסוונזי בקיץ 2017.
סיגורדסון היה קוסם על המגרש - מספר 10 של פעם, טכני עם בעיטה טובה ומסירות אמן, כזה שמהווה איום בכל מצב נייח. הוא כיכב ברדינג, הופנהיים וסוונזי ואפילו הגיע לטוטנהאם. הוא היה היורש של איידור גודיונסן וסמל להצלחה איסלנדית, בכדורגל, בספורט ובכלל. מאז הוא לא חזר לשחק, ולאחר מכן הסתבר שהמקרה שלו רק פתח את הצוהר לכמות סיפורים בלתי נתפסת על עבירות מין באיסלנד, כשההתאחדות המקומית ידעה ובחרה לטייח.
בספטמבר 2017, בחורה בת 25 בשם תורהילדור גידה ארנאסדוטיר חשפה באומץ בתכנית טלוויזיה מקומית שהיא הותקפה על ידי שחקן מהנבחרת, נאנסה על ידו וכתוצאה מכך גם נפצעה. ארנאסדוטיר טענה שהיא הגישה תלונה במשטרה ושאבא שלה פנה ליו''ר ההתאחדות, שניסה להשתיק את הסיפור ולטאטא אותו מתחת לשטיח. השחקן היה קולביין סיגתורסון, חלוץ וכוכב הנבחרת ששיחק בעבר באייאקס והיה חתום על שער הניצחון נגד נבחרת אנגליה ביורו 2016, לדעת רבים ה-רגע הספורטיבי הכי גדול בתולדותיה של המדינה.
סיגתורסון הפך מאייקון היסטורי למוקצה. החלוץ שילם פיצוי לארנאסטודיר והתנצל על מעשיו, אך הכחיש שתקף אותה והטריד אותה. יו''ר ההתאחדות, גונדי ברגסון, התפטר לאחר המקרה כשמייל שחשף לתקשורת אביה של הנתקפת, הוכיח שדיבר עם ברגסון על העניין, על אף שיו''ר ההתאחדות טען אחרת. לאחר התפטרות ברגסון, י''ור ההתאחדות היוצא, התפטרה הנהלת ההתאחדות כולה. כן, זו שבמשמרת שלה הנבחרת הגיעה להישגים היסטוריים שמי יודע אם תשחזר.
כמה ימים לאחר הפרשה, אישה נוספת התלוננה על מקרה שארע בשנת 2010 בדנמרק, בו לטענתה שני שחקני נבחרת, ארון גונארסון, הקפטן ואולי השחקן שהכי מזוהה עם הנבחרת ושחקן נוסף בשם אגרנט יונסון אנסו אותה ואף לעגו לה אח''כ על המקרה. השניים הכחישו בתוקף את המקרה, אבל לכולם כבר היה ברור עד כמה המצב באיסלנד חמור. בזמן שהנבחרת כיכבה על המגרש וסחפה אחריה את כל העולם - הכל היה רקוב.
אם כל המקרים המבחילים מחוץ למגרש לא מספיקים, איסלנד חווה קריסה מקצועית גם על כר הדשא. אמנם אף אחד לא ציפה שתהפוך לחברת קבע בטורנירים הגדולים ותהיה נבחרת טופ, אבל שימו לב למאזנה הדל של הנבחרת בשנתיים האחרונות. מאז תחילת שנת 2021, נבחרת איסלנד שיחקה 14 משחקים, היא הפסידה בשישה מתוכם, סיימה בתיקו בשישה נוספים וניצחה רק שניים מול איי פארו וליכטנשטיין. אם הולכים אחורה לשנת 2020, מגלים שאולם איסלנד ניצחה את קנדה ואל סלבדור במשחקי ידידות לפני התפרצות מגפת הקורונה בחודש ינואר של אותה השנה, אבל אחרי חידוש המשחקים בספטמבר 2020, הפסידה בשבעה מתוך שמונת משחקיה מאז.
צריך להיות הוגנים ולומר שרוב המשחקים היו נגד נבחרות חזקות כמו אנגליה, דנמרק ובלגיה, שכן איסלנד, זכר להצלחותיה, שיחקה בדרג א' של ליגת האומות, אבל אי ההצלחה שלה לסחוט אפילו תיקו, אולי העיד על תחילת ההתדרדרות המקצועית שלה, כזו שתביא אותה להיות אנדרדוג מול נבחרת ישראל במשחק בדרג ב' של ליגת האומות.
כשבוחנים את הסגל האיסלנדי הנוכחי שהרכיב המאמן ארנר וידארסון, מגלים שגם הוא לא מרשים במיוחד. אז נכון, גם בימיה הגדולים איסלנד לא שפעה שחקנים מקבוצות צמרת בחמש הליגות הבכירות, וישראל לא יכולה להרשות לעצמה להקל ראש באף יריבה, בטח לא במשחק תחרותי, אבל כיום בנבחרת איסלנד נמצא רק שחקן אחד שמשחק באחת מחמש הליגות הבכירות, אלברט גודמונסון ששיחק העונה בגנואה. אך גם גודמונסון הגיעה לאיטליה רק בינואר מאלקמאר, והיה שותף לירידת הליגה המאכזבת של הקבוצה.
החלק הארי של הסגל מורכב מהליגות הסקנדינביות. למעשה, מדובר ביותר ממחציתו. לא פחות מ-13 שחקנים מהסגל הנוכחי של איסלנד מגיעים מהליגה הדנית, השבדית והנורבגית ושחקן אחד נוסף מהליגה המקומית. בנו השני והמוכשר של איידור גודיונסן האגדי, אנדרי, שמשחק אמנם בריאל מדריד – אך בקבוצת המילואים. הבן הבכור של חלוץ העבר, סביין ארון, הוא אחד מה-13, כשהוא נמצא כיום באלפסבורג השבדית. ניתן למצוא בסגל את בירקיר ביארנסון, הקפטן הוותיק בן ה-34, שמשחק באדנה דמירספור הטורקית וגם את ארנור סיגורדסון מצסק''א מוסקבה. ביארנסון כבר נמצא הרבה מעבר לשיאו מפסקארה, באזל ואסטון וילה, וסיגורדסון שיחק השנה בהשאלה בוונציה, במדיה ערך שמונה הופעות ליגה בלבד. המצב לא מזהיר בלשון המעטה.
בפעם האחרונה שישראל שיחקה נגד איסלנד, היה זה בנובמבר 2011 בבלומפילד. פערי הרמות היו אדירים, איסלנד הייתה אז נבחרת דרג 5 באירופה, ועומר דמארי ניצל את יחסי הכוחות כדי לכבוש צמד במשחק הבכורה שלו בנבחרת. רפאלוב הוסיף את השלישי, ואיסלנד כבשה צמד שערים מצמקים שזיכו את הנבחרת של לואיס פרננדס בביקורות. על אף המצב, גם הפעם הנבחרת יכולה לחתום על ניצחון בהפרש של שער אחד, לא לזלזל ולהיות זו שמוציאה את איסלנד מהמשבר המטורף שעובר עליה.
ויטור מדבר לאחר קבלת האישור מפיפ"א
