הוא לא מגוון כמו נובאק ג’וקוביץ’, לא כישרוני כמו רוג’ר פדרר, אבל רפאל נדאל עשה היום (ראשון) עוד צעד משמעותי ביותר כדי להיזכר כטניסאי הגדול בהיסטוריה. בגיל 36 ובניגוד להרבה תחזיות, השור ממיורקה נמצא בשנה מצוינת ואם לדייק – מושלמת עד כה עם שתי זכיות בשני טורנירי הגראנד סלאם שהיו עד כה ב-2022, אליפות אוסטרליה הפתוחה וכעת גם בתחרות הבית שלו, אין דרך אחרת להגדיר זאת, הרולאן גארוס.
גם אחרי קריירה כל כך מפוארת, נדאל, שביום שישי האחרון חגג יום הולדת 36, פשוט לא מפסיק להפתיע. באוסטרליה הזכייה אמנם מפתיעה הרבה יותר, אך גם כאן על החימר בפאריס הוא לראשונה בקריירה לא הגיע כפייבוריט לזכייה, אך שלח הביתה את מי שכן היה, נובאק ג’וקוביץ’. לאחר מכן, רפא ניצל את הפרישה של אלכסנדר זברב בחצי הגמר והמשיך לעבר זכייה מספר 14 בתחרות היוקרתית בפאריס עם ניצחון על קספר רוד, הנורבגי המבטיח שראוי להמון מחמאות ועוד יניף הרבה גביעים בעתיד (בטורנירי חימר בעיקר).
בשמינית הגמר השור ממיורקה היה רחוק מלהרשים מול פליקס אוז’ה אליאסים (9), ברבע הגמר הוא נתן הצגה גדולה מול הסרבי, אך בחצי הגמר היה רחוק משיאו. למרות זאת, גם מזל צריך לפעמים, וזברב, שלגמרי היה נראה כמי שיכול להפוך את חצי הגמר ולשלוח את נדאל הביתה שנה שנייה ברציפות בשלב זה, נפצע בצורה קשה ומלבד הכרטיס למעמד המכריע הוא גם מנע מרפא לפחות עוד שעתיים אינטנסיביות על המשטח (הסט השני לא הגיע לסיום וארך יותר משלוש שעות).
אז כאמור גם המזל שיחק תפקיד, אבל זה רק חלק קטן, קטן מאוד. חודש וחצי אחורה רפא בכלל היה פצוע, הוא לא ידע אם יוכל להתחרות בטורניר שהוא כל כך אוהב. הפציעה באינדיאן וולס הייתה קשה, לא במקרה נדאל הפסיד לשחקן נחמד כמו טיילור פריץ. גם חזרתו לא בישרה טובות, הוא הפסיד לדניס שפובלוב ובכלל היה נראה שהספרדי הרחק הרחק משיאו, כשבמקביל נובאק חזר לכושר טוב וגם קינח עם זכייה בטורניר רומא.
אולם כמו שלמדנו בעבר, את נדאל אסור להספיד, אף פעם. כשהספרדי עם הגב לקיר הוא כנראה השחקן הטוב בעולם, ולראייה זה קורה גם כשהוא על המגרש – עוד החזרה ועוד החזרה, שמתישות את היריב, שכבר אובד עצות כיצד להשיג את הווינר, עד שמגיעה הטעות ההיא לטובת רפא. וזה כבר לא רק משחק הגנה, רחוק מאוד מכך. נדאל הפך בשנים האחרונות, בלית ברירה גם יש לומר, לשחקן אגרסיבי וטוב. לא במקרה הוא זכה באליפות אוסטרליה על חשבון דניל מדבדב, שהוא שחקן משטח קשה יוצא דופן.
אז מדוע בלית ברירה? עם הקריירה הארוכה והשחיקה הגדולה רפא היה חייב לשחקן שיכול לתקוף ולא רק לחכות מהקו האחורי לנצח בראלים בלתי נגמרים, בגיל 33+ זה משהו שיהיה קשה להצליח איתו לאורך זמן, ובפרט שמצבו הפיזי של נדאל בשנים האחרונות הוא לא הטוב ביותר, רחוק מאוד מזה. אז במקביל לסגנון האגרסיבי נדאל גם שיפר משמעותית את משחק הרשת שנותן לו עוד כמה אופציות מצוינות לקחת נקודות.
יתרה מזאת, הספרדי גם הפך לאחד משחקני הרשת הטובים בעולם, כאלה שבדרך כלל מבריקים רק בווימבלדון ולא בתחרויות החימר של חודשים אפריל-יוני. המשחק מול נולה ברבע הגמר היה הוכחה חיה לכך, הסרבי היה אובד עצות מול הטניס המצוין של יריבו הוותיק, שחגג במפגש ה-59 ביניהם. נובאק אגב הוא הקוטל של רפא על החימר, עד כמה שאפשר, אבל הפעם הספרדי לא השאיר לו אופציות לנצח.
ברולאן גארוס זו הייתה זכייתו ה-14 עם מאזן מפלצתי ויוצא דופן של 3:112, כולל 14/14 במעמד הגמר המכריע. אחרי שהודח בשנה שעברה, הספרדי הוגרל למסלול הקשה יותר בדרך לתואר, אבל עמד בו בגבורה והוכיחה שמלך החימר עדיין כאן, וגם בגיל 36 הוא לא מתכוון ללכת לשום מקום. אגב סיפור קצרצר ונחמד, שנים אחורה ניקולאס אלמגורו, שחקן חימר נחמד, הפסיד לרפא הצעיר על חימר ואמר: “גם עוד 50 שנים לא ינצחו את נדאל הזה על החימר”, בינתיים הוא בכיוון.
חימר, נדאל, זכייה זה כבר משהו די מובן מאליו, אבל זה ממש לא, בטח לא עכשיו. רק לאחרונה מלך החימר חשף את הקושי בשנים הללו של הקריירה, את הכאבים הבלתי פוסקים, הלילות הקשים. זו לא פציעה כזו או אחרת, זה פשוט לחיות עם הכאב הוא סיפר בפתיחות. לכן גם עושה רושם שללא קשר לתוצאות בהמשך 2022, הפרישה שלו מתקרבת בצעדי ענק וכפועל יוצא גם הופעת פרידה מהתחרות בפאריס.
נובאק אולי יכול לקרוא לזה טקטיקה כדי להרדים את היריב, יכול להיות שיש משהו בדבריו, אבל בכל אופן גם אם 50% מהקושי של רפא נכון, זה משהו באמת פנומנלי להשיג את התארים במצב הזה. הנחישות הבלתי מתפשרת, האופי החזק, העוצמות, אלה הפכו את נדאל להיות ככל הנראה השחקן הגדול בהיסטוריה. הוא כל כך יציב במשחק שלו, וזה בעיקר מגיע מהצד המנטלי: “אין אצלי עליות וירידות מנטליות, אני כבר מספיק מנוסה במעמדים האלה”, אז מה הפלא ששחקנים מחטיאים את הכדורים הכי פשוטים מולו? הם יודעים שהוא תמיד שם מאחורה, להחזיר כל כדור ולעשות להם חיים כל כך קשים.
בראייה רחבה יותר זה כמובן היה תואר הגראנד סלאם ה-22 שלו, וזה כבר שניים יותר מג’וקוביץ’ ופדרר, פער משמעותי ביותר (רפא מתחיל להשאיר אבק), כשהשווייצרי כרגע לא נראה בכיוון ונולה יהיה חייב להתעשת כבר בטורניר ווימבלדון שמעבר לפינה כי הכוכבים החדשים כבר כאן ונראה שהם הולכים להשתלט על העניינים, גג תוך שנה. זברב, אם יחלים כמו שצריך, קספר רוד, מדבדב, סטפנוס ציציפאס וכמובן קרלוס אלקראס, שזה רק עניין של זמן עד שיניף את גביע המייג’ור הראשון שלו.
אם נשים רגע את נדאל בצד, מי שיכול להרגיש פספוס רציני הוא הג’וקר הסרבי. נובאק ממש זרק כמה זכיות מהיד, אז באליפות ארצות הברית עם הפגיעה בשופטת, וגם באוסטרליה בתחילת השנה. לולא סאגת החיסונים עושה רושם שנובאק היה לפחות עם מייג’ור אחד יותר ולא כזה שרואה רק את הגב של רפא ובפער. הסיפור הוציא את נובאק מאיזון והוא נמנע מלהשתתף בטורניר שהוא הכי טוב בו, במלבורן בפתיחת השנה. אבל כל זה אם ואם, בשורה התחתונה נדאל בפסגה, מעל כולם, ובצדק גמור.
ומה באשר לעתיד הקרוב? קשה מאוד לדעת, ווימבלדון זו כמובן לא אופציה עבור הספרדי, על אליפות ארצות הברית הפתוחה יש מה לדבר ואולי אולי גם על אליפות אוסטרליה ב-2023, אבל הכל תלוי במצב הפיזי וברצון של רפא להמשיך. בכל אופן, כבר למדנו שאת מלך החימר אסור להספיד, כל עוד הוא על המגרש וזה לא משנה איפה, הוא ייתן את כולו, יגיע לכל כדור ויביא עמו את צעקת ה’ואמוס’ המסורתית. לנו כחובבי טניס נשאר רק להעריך כל רגע שספורטאי כזה גדול וצנוע עדיין על המגרש, מודל לחיקוי עצום.
