בדיוק לפני שנה, ב-4 ביוני 2021, הודיע קרלוס טבס במסיבת עיתונאים על עזיבת בוקה ג’וניורס בפעם השלישית והאחרונה. באותה מסיבת עיתונאים הוא סירב להודיע על פרישה ורמז שהוא עוד עשוי לשוב לשחק, אבל הלילה (בין שישי לשבת) הודיע החלוץ הארגנטינאי, שזכה באליפויות בארגנטינה, ברזיל, אנגליה (עם מנצ’סטר יונייטד ומנצ’סטר סיטי) ואיטליה, על תליית הנעליים באופן סופי.
בראיון בתקשורת הארגנטינאית לרגל הפרישה, סיפר טבס על השנה החולפת: “אני נהנה מהחיים שלי, מהמשפחה, מעצמי. שיחקתי הרבה זמן. פרשתי, זה רשמי. הציעו לי הרבה דברים, אבל זה היה שינוי חשוב עבור המשפחה שלי. כשחקן, כבר נתתי את כל מה שהיה בלבי, זה משאיר אותי רגוע יותר. קמתי בוקר אחד ואמרתי ‘אני לא משחק יותר’, התקשרתי לסוכן שלי והודעתי לו”.
טבס סיפר שהסיבה העיקרית שהובילה לפרישתו היא פטירתו של אביו, שהלך לעולמו לאחר סיבוכים כתוצאה מהידבקות בקורונה, בפברואר 2021: “השנה האחרונה בה שיחקתי הייתה לי קשה, אבל לפחות יכולתי לראות את אבא שלי. הפסקתי לשחק בגלל שאיבדתי את המעריץ מספר 1 שלי. זו הייתה הפעם היחידה בה באמת חשתי רק על עצמי”.
טבס דיבר בהרחבה על הילדות שלו, המקום אליו הוא הגיע והדברים שהוא למד לאורך הדרך: ”זה לא נורמלי לילד לצאת משכונה כל-כך צנועה ולהגיע לכאלה מקומות. השכונה מילאה אותי בערכים, בדברים שעזרו לי לשמור על עצמי. ברמות הגבוהות אתה לא חושב על כסף, אתה רוצה לנצח. אם אתה מגיע לגמר, אתה חושב על הכסף רק אחרי שזכית. חשוב מאוד שיהיו ערכים – לשמור על הכסף, לא לפשל. הצבתי לעצמי גבולות כי ידעתי מאיפה באתי. זה לא ידע שקניתי, זה בא מבפנים. נהניתי כי הרווחתי את זה, אבל תמיד כיבדתי אחרים ועזרתי להם.
“עזבתי את בוקה מרושש, כי הייתי צריך להחזיר מה שחבתי להם. הגעתי לקורינתיאנס, התחילה התקופה הטובה. המשכורת הראשונה שקיבלתי, הראש שלי תמיד היה בזה שלנו לא הייתה ההזדמנות להגיע לאנשהו. אמרתי לעצמי – ‘הדור הבא של משפחת טבס חייב להיות טוב יותר, מחונך יותר, הם חייבים להיות מסוגלים לצאת’. ראיתי את אח של אבי שוכב על הרצפה מסומם, ואבא אמר לי ‘אתה רוצה לסיים ככה?’. הוא מעולם לא נתן לי להחמיץ אימון. לא ראיתי בזה הקרבה, נהניתי ללכת להתאמן. אבא שלי המשיך לעבוד גם כשכבר הייתי שחקן מוכר. שנה אחת הוא הפסיד לעבוד לשישה חודשים והוא כמעט נפטר. הוא אמר לי ‘תבין אותי, אל תכעס’ וחזר לעבוד’”.
החלוץ הארגנטינאי המשיך לדבר על הקשיים הכלכליים שחווה וגם על ההשלכות של זה על היחס שלו לילדיו כיום: “עוני זה נושא שקשה לדבר עליו, כי יש רבה אנשים שמתמודדים איתו, אבל אני חייתי אותו וניצלתי, אז אני יכול לדבר על זה. הייתה תקופה שלאבא שלי לא הייתה עבודה, וההורים שלי לא אכלו כדי שלנו יהיה אוכל. לא הבנתי את זה באותו זמן, אבל כשהבנתי, התחלתי לבכות. העוני מביא אותך למצבים הקשים ביותר שיש. כהורה אתה מרגיש חסר ערך. הייתי יכול להיות בכלא, אח שלי משוחרר על תנאי. הוא תמיד היה הולך מכות. כשבתי ביקשה ממני לקנות לה מכונית, אמרתי לה שהיא צריכה לעבוד כדי לקנות לעצמה. היא אמרה לי ‘אתה קרלוס טבס, איך אתה לא יכול לקנות מכונית לבת שלך?’. אבל אלה הערכים”.
בנוסף, סיפק טבס כמה סיפורים מעניינים מהשנים שעברו עליו. אחד מהם קשור לחתימה במנצ’סטר סיטי: “כשעזבתי את מנצ’סטר יונייטד למנצ’סטר סיטי, כשבאו לסגור איתי, אמרתי שאני רוצה לפגוש את השייח’ בעצמי. הוא שם את הכסף, אבל שום דבר אחר, הוא לא הופיע במועדון. רציתי לדעת אם מה שהוצע לי זה אמיתי. ככה אפשר להבין אם מישהו משקר לך. השייח’ העלה אותי ואת משפחתי על מטוס פרטי לאבו דאבי. כשהגענו, היה שטיח אדום, מלו שבעה כוכבים, משוגע. הלכתי לפגוש אותו והוא הסתכל עליי, חיבק אותי והייתה לנו מערכת יחסים מצויינת”.
עוד הוא סיפר על מקרה מצחיק בתחנת דלק: “יש לי הרגל לצאת מהבית בלי כסף. כשהייתי במנצ’סטר יום אחד, נגמר לי הדלק ברכב. תדלקתי, אבל לא היה לי כסף לשלם. נכנסתי לתחנה וניסיתי להסביר להם את המצב, היה לי את רשיון הנהיגה שלי. השארתי אותו איתם, ואמרתי להם שאני אחזור לקחת אותו. ואכן עשיתי את זה”.
הוא גם המשיך לספר על המצב בשכונה ממנה צמח, בימים אלה: “אנשים אוהבים אותי בגלל מי שאני. זה מאוד מיוחד, בגלל המקום שבאתי ממנו. יש לי שניים-שלושה חברים בשכונה שיכולים לגבוע ברעב, אבל לא יבקשו ממני דבר. בשכונה אני עוד אחד. אנחנו הולכים לאכול ביחד וכולנו שמים אותו סכום. זה עושה אותי שמח, אנחנו אותם חבר’ה ששיחקו אחד נגד השני על כריך סלמי. אני לא טבס שם, אני קרליטוס, הילד עם הנזלת מהאף. הם באים לחבק אותי וזה לוקח אותי ישר לילדות. זה עושה אותי שמח”.
טבס גם לא שכח לפרגן לשחקן הגדול ביותר איתו שיחק במסגרת קבוצתית: “כשהגעתי לאימונים, כריסטיאנו רונאלדו כבר היה שם וכשעזבתי, הוא המשיך להתאמן. יש את האנשים האלה שהדבר היחיד שיש להם בראש זה לנצח. שחיים עבור הכדורגל”.
לסיום, הודיע טבס שהוא יודע לאן הוא ממשיך: “אני הולך להיות מאמן, קיבלתי החלטה. אני נרגש. כבר עכשיו יש לי פרויקט עם ילדים שאני עובד עליו כמה חודשים ויש בי את אותה התרגשות שהייתה לי כששיחקתי. אני חושב שאני יכול לסייע לילדים האלה להיכנס לעולם הכדורגל. הם יקשיבו לי בגלל הדרך שלי להסתכל על החיים. אני יכול לתת להם כלים על המגרש ומחוצה לו. אתה יכול להגיד להם הרבה דברים על החיים, אבל אם לא תיתן להם את הכלים לשחק, אתה לא יכול להיות מאמן. אני מקווה שאוכל להשיג כמאמן קצת מהדברים שעשיתי כשחקן. מה שאני לא רוצה זה שהילדים שיעזבו ימצאו את עצמם מתחננים לחיתולים עבור הילדים שלהם. אתה תמיד צריך גם ללמוד”.
