בני הרצליה והפועל חולון ייפגשו הערב (שני, 21:00. שופטים: עומר אסתרון, עמית בלק ודן ילון) במשחק הראשון בסדרת הגמר של ליגת העל. שתי הקבוצות מגיעות עם אותם הסגלים אשר נרשמו גם לסדרת חצי הגמר, כלומר חולון עם היידן דלטון וללא סטיב זאק ואדם סמית, ומנגד בני הרצליה עם מוריס קמפ ואנדי ואן וליט וללא אלכסנדר זביצביץ׳. אוהדי חולוניה שלא יגיעו להיכל היובל שבהרצליה יצפו במשחק על גבי מסכי ענק בלה פרק, שם מתוכן גם הפנינג.
המשמעות של הסגלים שנרשמו לסדרה מבחינת מצ׳אפים לא פחות ממרתקת, היות שהסדרה הזו מביאה עמה סגנונות שונים. ספק אם סדרה של שלושה ואפילו חמישה משחקים תיתן תשובה חד משמעית וארוכת טווח למה באמת עדיף, כי בסופו של יום תנצח הקבוצה שתצליח לשלוט בקצב ולהכתיב את הסגנון שלה.
הסגנון של חולוניה מסתמך לא מעט על קשת השלוש. שחקני הקו האחורי, כמו גם הפורוורדים, בהחלט יכולים לקלוע מעבר לקשת ובאחוזים טובים. השחקנים של גודס יכולים כאמור לקלוע היטב לשלוש, אך הם אינם קבוצת קליעה מובהקת. מנגד, המשחק של בני הרצליה מתבסס לא מעט על היכולת לעשות נזק עצום מבפנים בדמותו של צ׳ינאנו אונואקו, והנזק שיסב כריס באב מעבר לקשת, בין היתר.
בני הרצליה לא תרצה להיכנס לתחרות שלשות עם חולון, מכיוון שלסגולים-צהובים יש בכך יתרון. יחד עם זאת, אם השלשות של אנדי ואן וליט, כריס באב, קווינטון הוקר, שון דאוסן ואפילו של אונואקו ייכנסו – הרי שלגודס ושחקניו צפוי ערב ארוך במיוחד.
חולוניה תצמיד את כריס ג׳ונסון, שחקן ההגנה הטוב ביותר שלה, על אחד משחקניה המרכזיים של הרצליה או תנסה לפחות להביא את כריס באב לאזורים בהם נמצא ג׳ונסון כדי שזה יוכל להקשות עליו עד כמה שאפשר. בנוסף, גם טיירוס מגי יכול להפעיל לחץ על הכדור ולייצר לעצמו מצבים ברמה גבוהה במיוחד. בהתקפה של חולון אי אפשר שלא להתייחס להרכב שלושת הגארדים שיכולים לייצר מצבים לעצמם ולחבריהם לקבוצה. וכל זאת, לפני שמסדרים תרגילים לדלטון שיכול לקלוע מצוין מבחוץ.
היתרון של הפועל חולון יגיע מעבר לקשת, וכשבבני הרצליה יעדיפו להוציא את הכדור מהידיים של ג׳ו רגלנד, או לחילופין לסגור לו קווי מסירה ובגדול לנסות ולהביא לכך שטור האיבודים יעלה אצלו על טור האסיסטים. אם שחקני בני הרצליה יצליחו לפרק את המשחק הקבוצתי של גודס ושחקניו ולגרום להם להסתמך על יכולות אישיות נטו, הסגולים-צהובים עלולים למצוא את עצמם בבעיה.
בני הרצליה מנגד, מרגישה מאוזנת יותר, יש לה חתיכת שחקן מטרה (אונואקו), יש לה שחקן ארוך בעמדה ארבע שיכול גם לרווח (אנדי ואן וליט), אחד אחר שהוא שחקן שאוהב להקריב ועושה את הפעולות הקטנות שלא בדיוק רואים בדפי הסטטיסטיקה (שון קמפ), שחקן כנף ישראלי לא רע בכלל בלשון המעטה ושזכה כבר באליפות הליגה (שון דאוסן), ועוד גארד פורוורד שהראה יכולת קלאץ׳ לא אחת מהרגע שהגיע ארצה, כולל בתקופה שבה לבש צהוב-כחול כאשר מי שהרגיש אותה מקרוב היה גיא גודס עת אימן בראשון לציון (סנדי כהן).
הסדרה שמפגישה בין בני הרצליה להפועל חולון מביאה עמה רמות עניין גבוהות במיוחד, כאשר היכולת של הרצליה בגביע המדינה דווקא מול חולון יכולה לרמוז על הבעיות שיכולות להיות לסגולים צהובים.
מנגד, העמידות של חולוניה העונה עמדה למבחן לא אחת, וכמעט תמיד קבוצתו של גודס הצליחה לעשות את שהייתה צריכה – בין אם מול בשיקטש, ביראם מול לודוויגסבורג ובטח שמול הפועל ירושלים, כשטיירוס מגי היה שם עבורו בכל פעם שנדרש. השאלה שכמובן צריכה להישאל כששתי הקבוצות נפגשו כבר ארבע פעמים העונה היא מי תוכל להפתיע ובאיזו דרך.
חולון בגמר אחרי ניצחון דרמטי 77:80
