ג'יילן בראון, ג'ייסון טייטום ומרכוס סמארט הפכו בסך הכל לטריו הראשון מאז מג'יק ג'ונסון, קרים עבדול ג'באר ומייקל קופר של 1984, שרשמו מעל 20 נקודות, חמישה ריבאונדים וחמישה אסיסטים. בפלייאוף הזה הם דאגו לנצח בכל פעם אחרי הפסד (שבע פעמים). זה לא היה שונה הפעם. בוסטון ניצחה 100:116 את גולדן סטייט ועלתה ל-1:2 בסדרת גמר אדירה עד עכשיו. לפני שנדון בשאלה האם הווריירס מסוגלים להחזיר לעצמם את יתרון הביתיות בלילה שבין שישי לשבת, הגיע הזמן לסכם את משחק 3.
1. יתרון הגודל
בוסטון שלטה בצבע וניצחה 31:47 בריבאונד, כולל 15 כדורים חוזרים בהתקפה שהובילו בדרך כלל לנקודות מהזדמנות שנייה. את ההבדלים אפשר היה למצוא כבר מהפתיחה, במהלכה הסלטיקס בנו לעצמם יתרון דו ספרתי שהחזיק מעמד עד לרבע השלישי. "בוסטון קבוצה גדולה ואתלטית בהרבה מגולדן סטייט" קבע ג'ף ואן גנדי בסיום הרבע הראשון. כמעט מיד הירוקים קלעו ארבעה סלים קלים בתוך הצבע, כאילו כדי להוכיח את התזה הזו.
בוסטון קלעה 52 נקודות בצבע לעומת 26 של היריבה. מדובר בפער עצום, גם כשלוקחים בחשבון את היתרון הכי משמעותי של הווריורס - קליעה לשלוש (ובעצם קליעה בכלל). הפעם הפער הזה והשליטה מתחת לסל באופן כללי, הייתה זו שהכריעה את המשחק. "מבחינתי, כשאתה משחק טוב בהגנה, הריבאונדים נוטים ליפול לידיים שלך", סיכם גרין את הבעיה העיקרית של הדאבס. מאמנו, סטיב קר, הסכים עם הקביעה: "הם קלעו 22 נקודות בהזדמנות שניה, שזה משהו שלא נתנו להם במשחק הקודם. הריבאונדים האלה שהם לקחו בהתקפה הקשו עלינו".
אבל שליטה בצבע לא מתבטאת רק בנקודות וכדורים חוזרים, אלא גם בצד השני עם הגנה שגרמה ליריבה להתאמץ עבור כל סל. קחו למשל את רוברט וויליאמס, שרשם ארבע חסימות ועשרה ריבאונדים שהזכירו מדוע הוא היה פיינליסט לתואר שחקן ההגנה של השנה. "זה לא רק החסימות, אלא גם הנוכחות שלו", החמיא לו מאמנו אימה יודוקה. "רצינו לשלוט בצבע ולנצל את היתרון הזה בגובה שיש לנו, ורוב הוא חלק גדול ממה שאנחנו מנסים לעשות".
2. מי המאמן המנוסה יותר?
יודוקה ניצח את קר בכל פרמטר הפעם. המאמן הרוקי שעשה לעצמו שם כעוזר בסן אנטוניו וברוקלין, ידע לעצור את הסחף בכל פעם שגולדן סטייט התקרבה, או לחלופין כשהרגיש שדריימונד מתחיל להיכנס לחניכים שלו לראש. ברבע השני, גרין עצר ריצה של בוסטון בזכות הצגה ונפילה מנגיעה קלילה של גרנט וויליאמס. הקהל הגיב בבוז מחריש אוזניים ויודוקה החליט להוציא את גרנט מיד. אבל באותה נשימה נדמה היה שהשופטים הושפעו מכך יותר מכל, אחרי ששרקו מהר על ספק עבירות בחדירות של קליי תומפסון ואנדרו וויגינס.
מי שהראה סימני חיים אחרי פתיחה מקרטעת שהיוותה המשך לשני המשחקים הראשונים, היה קליי תומפסון. החצי השני של הספלאש בראדרס, השאיר את הווריורס במשחק עם שלשות אופייניות, וכך, דווקא כשהסלטיקס הצליחו להגדיל את הפער ל-17, הגיעה התעוררות וריצת 0:10 של הדאבס, שכללה גם שלשה קריטית של סטף. יודוקה שוב היה עם האצבע על הדופק ולקח פסק זמן שסידר את השורות. ואז הגיע הרבע השלישי, עם הריצה הקבועה של גולדן סטייט מול כל יריבה שהיא פוגשת, כשבמרכזו מהלך של שבע נקודות (סל ועבירה מכוונת על קרי, שהובילו לשלשה נוספת של אוטו פורטר). מהלך ששינה את המומנטום ויכול היה להשפיע על תוצאת הסיום.
קרי המשיך להתחמם והפך פיגור של תשע ליתרון נדיר של גולדן סטייט במשחק, 82:83. רבע שלישי קלאסי כמו שגולדן סטייט יודעת לייצר? לא בדיוק, כי יודוקה שם דגש גם על כך. "פתחנו את המחצית השנייה טוב ולמרות המהלך של שבע הנקודות ואיבוד היתרון, לא נפלנו מהצוק ברבע השלישי כמו במשחק הקודם. זה היה חשוב מבחינתנו. נשארנו נאמנים לדרך שלנו והצלחנו לסיים עם רבע אחרון נהדר". אז קבוצת הרבע השלישי הטובה אי פעם, סגרה קצת את הפער בפרק הזמן הזה, עם 25 נקודות משותפות של הספלאש בראדרס, אבל בוסטון לא נבהלה.
"קואץ' משאיר אותנו עם הרגליים על הקרקע, לא מוותר על שום דבר וגורם לנו לקחת אחריות על מה שאנחנו עושים", הסביר גרנט וויליאמס בסיום את החיבור עם המאמן יודוקה. "כשאתה משחק עבורו אתה יודע שאם לא תעשה את המהלך הנכון, בעיקר אם מדובר במהלך אנוכי, הוא יעיר לך. יש לו סטנדרטים גבוהים והוא דורש מאיתנו לעמוד בהם". קר אגב, עשה אולי טעות מן העבר השני, כשהשאיר את סטף על הספסל בדקות האחרונות של הרבע - מה שאפשר לבוסטון לחזור ולייצר עוד קצת מומנטום.
3. חכמים בלילה
נראה שהשחקנים שהיו נראים כבויים במשחק הקודם, ובעיקר מרכוס סמארט, אל הורפורד וצמד הוויליאמסים רוברט וגרנט, עשו את ההבדל הפעם. מהצד השני, השחקנים שעשו את ההבדל עבור גולדן סטייט בתחילת השבוע, נעלמו הפעם. כך למשל גארי פייטון, שבהתקפה, בהפרש של רגעים ספורים, החטיא הטבעה קלילה, נחסם על ידי רוב וויליאמס ובין לבין גם פספס את בראון בשמירה וכמעט הפך לפוסטר בהגנה (ולא חזר לפארקט מאז). ג'ורדן פול קלע עשר נקודות, אבל לא ממש השפיע על המשחק, קוואן לוני שיחק רק 17 דקות ואל דריימונד נגיע עוד מעט.
שלשות הן חלק גדול מהסיפור של הסדרה הזו וסמארט קלע אחת כזו עם הקרש, שסגרה את המשחק באמצע הרבע הרביעי. בצד ההגנתי הוא עשה כל מה שהוא היה יכול כדי להצר את צעדיו של קרי. אחרי הופעת אימים בקרב הקודם, סמארט הגיע הפעם מוכן והיכולת שלו בדקות הראשונות השפיעה על כל הקבוצה. "אני משחק קצת פצוע בפלג הגוף העליון ובשבילי המנוחה הזאת בין המשחקים הייתה חשובה", הוא סיכם בסיום. "שמענו איך דיברו עלינו כשהפסדנו. ראינו את הווידאו של המשחק השני וזה לא היה קל. ידענו שנגיע עם יותר פיזיות. השאלה הייתה עד כמה. מבחינה התקפית, צמד הג'ייז אמרו לי להיות יותר אגרסיבי ועשיתי את זה".
סמארט הוא הדבק של בוסטון. האיש שמביא אנרגיה ומי שתחת דני איינג' היה צריך להצדיק את מקומו בזמן שניהול המשחק, תמיד היה בידיים של כוכבים אחרים כמו קיירי אירווינג או קמבה ווקר. השנה הוא הפך לדמות הכי מרכזית אולי במהפך של הסלטיקס, אחרי שביקר את חבריו בחודש ינואר, כשהקבוצה דשדשה עם מאזן שלילי ומקום מחוץ לפלייאוף. "היו זמנים פחות טובים בתחילת העונה, אבל אנשים חייבים להבין - אנחנו משפחה כאן. אני עם החבר'ה האלה כבר כמה שנים, אנחנו יכולים לריב, אבל למחרת נדבר והכל יהיה בסדר וזה מה שקרה", טוען סמארט.
"כשאמא שלי נפטרה, ג'יילן, ג'ייסון, אל, כולם הגיעו להלוויה, אנחנו ממש משפחה. בשביל להגיע לקשת בענן אתה צריך לעבור את הסערה ומבחינתי, זה מה שקרה בתחילת העונה. כל אחד הסתכל על עצמו במראה. דיברנו על דברים בכנות ועברנו את זה. אף אחד לא חשב שנהיה כאן, אבל מה שעברנו בתחילת העונה עזר לנו להגיע לכאן", הוסיף הגארד.
4. כשדריימונד הופך למעמסה
גרין, שהשפיע יותר מכולם אולי על תוצאת המשחק הקודם, ניסה להמשיך עם המופע שלו, אבל הסטטיסטיקה בסיום (שתי נקודות, ארבעה ריבאונדים, לצד שני איבודים ושש עבירות) הראתה מה יכול לקרות כשהסגנון שלו הופך למעמסה ויכול לפעמים גם להוציא אותו מהמשחק. ואם זה לא מספיק, הבלאגן שגרין יצר במהלך שהוביל לעבירה השישית שלו, גרם בעקיפין לפציעה של קרי, אחרי שהורפורד נפל עליו במאבק על הכדור. בוסטון פשוט הגיעה מוכנה וכמעט בכל פעם שנדרשה לכך, השתדלה שלא ליפול לפרובוקציות של דריימונד. בראון באופן ספציפי, הגיע חד ומפוקס מכולם אחרי שהרשה לגרין להיכנס לו לראש.
גרין לא היווה איום התקפי, לא היה מספיק פיזי בהגנה ובנוסף, לא עשה מספיק כדי לעזור לסטף בניהול המשחק ובוודאי שלא הנהיג את חבריו כפי שמצפים ממנו. לעתים נדמה היה כי כל מה שמעניין אותו זה לריב עם שחקני היריבה והשופטים. "היה לו משחק לא קל, אבל אני סומך עליו שיחזור לעצמו בשישי", ניסה קר להרגיע. אבל הביקורת הגיעה מכיוונו של שחקן העבר והפרשן אייזיאה תומאס, שתקף את גרין. "דריימונד הוא הכוח המניע במכונה הזאת שנקראת גולדן סטייט, בניצחונות ובהפסדים שלה. אבל לסדרה הזו הוא לא הגיע כבר בשני משחקים".
“אפילו במסיבת העיתונאים שאחרי המשחק, הוא לא דיבר על בראון או טייטום או סמארט. הוא התייחס לפודקאסט לא קשור, לסדריק בראון ששיחק בעבר בסלטיקס ותקף אותו, או לקהל. הוא פשוט לא הגיע מרוכז למשחק ובכל פעם שתגיע ככה למשחק, אתה תאבד ריכוז ותפסיד. ואפשר לראות את זה בשורה הסטטיסטית. שתי נקודות? דריי יכול לעשות את זה בליגת בתי ספר, לא בגמר ה-NBA, כשאתה נלחם על אליפות. זה היה חלק ממה שעשינו בזמנו בדטרויט - גרמנו לקבוצה היריבה להתעסק בכל דבר אחר חוץ מכדורסל. כשאתה מגיע למגרש הזה בבוסטון, עם כל ההיסטוריה והקהל וכל מה שמסביב, ואתה לא מרוכז במשחק עצמו, אתה תפסיד", המשיך.
אבל גרין נשמע בטוח בעצמו לקראת המשחק הבא. "שיחקתי חרא. לא מצאתי את הקצב גם בהגנה וגם בהתקפה", הוא הודה. "מבחינה קבוצתית לא עבדנו מספיק קשה כדי לבטל את היתרונות שלהם. היינו רכים מדי. אבל נלמד, נראה איפה טעינו והקבוצה תחזור לשחק יותר טוב. אני אחזור לשחק יותר טוב. כבר במשחק הבא. ננצח ונחזור הביתה עם 2:2". יכול להיות.
5. קרי פצוע? גולדן סטייט יכולה לחזור?
עכשיו נשאלת השאלה, האם גולדן סטייט יכולה לנצח בבוסטון ולהחזיר לעצמה את יתרון הביתיות? בשביל שזה יקרה, היא תהיה חייבת לקבל את סטף בריא ולמי שתהה מדוע קואץ' קר שומר את הכוכב שלו על הספסל למשך דקות ארוכות, התשובה התקבלה בדקות האחרונות של המשחק, כשהוכח שסטף אולי כבר לא מסוגל לשחק צפונה מ-40 דקות כמו בעבר. אולי זה הגיל, אולי התשישות, אולי המועדות לפציעות, אולי הכל ביחד… בינתיים הוא נותן סדרה גדולה שמזכירה את הזמנים בהם לברון ג'יימס החזיק קבוצה שלמה על הגב. הוא פשוט לא מקבל מספיק עזרה.
אבל סטף תמיד יהיה שם כשיצטרכו אותו. החדשות האחרונות הן שהוא אפילו לא יזדקק לבדיקת MRI ויהיה כשיר למשחק מספר 4. "כל מה שחשבתי עליו זה איך להוציא את הרגל שלי מתחת לגוף של אל", הוא הרגיע את כל מי שדאג אחרי המשחק. "זה קצת הזכיר לי את מה שקרה במשחק נגדם בעונה הרגילה, כשמרכוס נחת עלי, אבל זה נראה לי פחות חמור".
בשביל לנצח, הדאבס יהיו חייבים להיות יותר אגרסיביים, בשני צידי המגרש. בהגנה גולדן סטייט תצטרך לעבוד קשה יותר, ולאורך מספר דקות ארוך יותר. אפשרות אחת שתוריד אולי מהעומס על סטף, היא להוריד ממנו את מטלות השמירה על טייטום או בראון. אבל אגרסיביות בהתקפה נדרשת. עם כל הלחץ של דריימונד על השופטים, בוסטון עמדה על הקו 24 פעמים לעומת 15 פעמים של גולדן סטייט. סטף עצמו עמד על הקו רק פעם אחת, כבונוס על אותו מהלך שבע הנקודות שלו מהרבע השלישי.
גם שחקני המשנה יהיו חייבים לתת יותר. ג'ורדן פול למשל, מחכה לתת בסדרה הזו משחק גדול אחד של 30 נקודות כמו שראינו אותו עושה מול דאלאס וממפיס. שלא לדבר על וויגינס ולוני שאמנם היו סבירים פלוס, אבל לא התעלו ממש בינתיים. או שניים שנמצאים מתחתם בהיררכיה - פייטון ופורטר, שדווקא היה אחת מנקודות האור הבודדות של גולדן סטייט. ואם כבר מדברים על נקודה חיובית שקואץ' קר יוכל לקחת למשחק הבא - קבלו את קליי תומפסון. מי שקלע 25 נקודות, כולל 5 שלשות חשובות, ינסה להגיע חד למשחק הבא, אליו תגיע גולדן סטייט כשהיא עם הגב לקיר. האם שווה להמר נגדם? אין מצב.
