דווקא השער שנבחרת ישראל ספגה בדקה ה-46, מסגירה של מחמוד ג'אבר ואיבוד שווי משקל/דחיפה שלו שסידרה לאלבניה פנדל ואת ה-0:1 – עזר לישראל לרשום מהפך וניצחון גדול במשחק החוץ בליגת האומות.
במצב הזה לא נותרה לאלון חזן ברירה אלא לעשות שינוי במרכז השדה, שינוי ששינה את כל משחקה של הנבחרת: הכנסתו של רמזי ספורי במקום עדן קארצב. הרי מה חיפש חזן? הוא רצה שלושה קשרים עם עוצמות באמצע שהם אגרסיביים, מחלצים, מחפים ולא יותר.
כשאתה משחק 4:3:3 אתה חייב קשר אחד יצירתי מקדימה, שחקן שאוהב את הכדור והכדור אוהב אותו, אחד שמאיים על השער, ושיכול לתת כדור עומק או שיכול להפעיל שחקן כנף. את זה במחצית הראשונה לא ראינו מאף שחקן קישור. ברגע שנכנס ספורי, היכולת שלו עם הכדור בלהשתחרר ובליצור יתרון מספרי, הביאה את הנבחרת לשחק כדורגל יותר אטרקטיבי ויצירתי בחלק הקדמי. לכן, כתוצאה מכך התחיל הגול השני עם ספורי שידע להשתחרר נכון ולבעוט מצוין לשער ומההדיפה של השוער האלבני, ליאל עבדה קפץ על הכדור החוזר, הוציא רוחב ומנור סולומון גמר את המשחק.
חייבים לתת מחמאות גדולות לאלון חזן:
1. הוא אמנם לא זכה מעולם באליפות בליגה הישראלית כמאמן.
2. הוא לא אימן קבוצה גדולה.
3. הוא חסר ניסיון במעמדים של נבחרת בוגרת, הוא לא אוסטרי, הוא לא צרפתי, אבל הוא ישראלי שצמח מלמטה ללא אגו וכפי שאנחנו מכירים אותו משידורי הליגה הספרדית ב-ONE כפרשן מצוין – הוא הוכיח בניהול המשחק שהוא גם מאמן מצוין.
הניצחון הזה רשום על שמו (!) החילופים שלו בזמן, הוא קרא את המשחק נהדר, וכתוצאה מכך השינוי הגדול במחצית השנייה למרות שבחצי הראשון היו מהלכים לא רעים שהיו יכולים להעלות את הנבחרת ליתרון. אבל, כפי שקורה לנבחרת בכל קמפיין, הגיע הפנדל בתוספת הזמן של המחצית הראשונה. את זה הוא חייב לשנות. עניין מנטלי/מקצועי.
מה לא דובר על מנור סלומון. ‘לא שיחק 6 חודשים, לא בכושר משחק, אסור לו לשחק’, אלו דברים שאנשים אמרו. אבל כשהכדור אצלו ברגליים זה לא מנור, זה מנוריניו. שחקן ברזילאי לכל דבר שקשה להוציא את הכדור מהרגל שלו. ברגע שיש בנבחרת שחקנים שיודעים ליצור יתרון מספרי/התקפי שזה מהות כל הכדורגל, וכשדורון ליידנר עושה את זה בצורה נהדרת, הוא משחרר את מנוריניו למצב של אחד על אחד, והשער הגיע ובצדק.
אי אפשר שלא לציין את העברתו של דור פרץ לעמדת הקשר האחורי, התפקיד שבו הוא התחיל את הקריירה. צפיתי בו שבת אחרי שבת במדי הפועל חיפה. היום בכדורגל המודרני הקשר האחורי הוא הפליימייקר של פעם. הוא אמור לארגן ולנהל את המשחק מאחור ואכן פרץ עמד בפרץ ועשה את זה בצורה מחמיאה, ולפתע פתאום היו לך שלושה קשרים שהכדור אצלם ברגליים. שלושתם יודעים מה לעשות ולא מבוהלים עם הכדור. לכן, מחמוד ג'אבר הגיע למצב של 100% גול, אותו הוא קיבל מפרץ כאשר ספורי התחיל את כל המהלך מאחור. שלושה קשרים השתתפו במהלך שכמעט ונגמר ברשת האלבנית.
וכמובן גם ליאל עבדה, שזכה באליפות סקוטלנד עם סלטיק. הבישול שלו היה מהלך נהדר, המהלך שלו בדקה העשירית היה נהדר, אבל זה עדיין לא מספיק כי יש לו בארסנל דבר שאין להרבה שחקני כנף וקוראים לו מהירות. הצד הזה לא בא לידי ביטוי, כי אם יפעילו אותו בצורה נכונה, הנבחרת תוכל להרוויח שחקן כנף בצד ימין ואת סלומון בצד שמאל.
החילוף של מונס דאבור היה נהדר, הוא פשוט שיחק מצוין, והביך את כל הגנת אלבניה. אפשר להגיד אף שהוא עשה צחוק ממנה. לא היה חסר הרבה שגם יכבוש, כאשר מהלך מצוין שלו עם הכדור הסתיים רק בקורה.
נסיים את נושא השחקנים עם מיגל ויטור. כבלם זו תרומה גדולה לנבחרת, למרות שמפעם לפעם עוברים אותו, אבל אי אפשר להיות מושלם. אבל את העבודה הוא עושה ולצדו שון גולדברג הנפלא שלא טעה לאורך כל המשחק.
לסיום, איך אפשר שלא לפרגן ליוסי בניון על נבחרת צעירה, מתלהבת, מלאת תשוקה, מבינה את המעמד שקיבלה. ההמשך יבוא.
