ארון הגביעים והאליפויות של אלכסנדר דזיקיץ’, יש לומר, מלא ומכובד. הוא כבר הספיק לעבור כברת דרך די מכובדת בכדורסל האירופי, ועם תחנה יותר ממכובדת גם בליגה הבכירה בעולם. הביקורות לגביו משבחות בכל הגזרות ולא מן הנמנע שכבר בספתח של הקיץ מבחינתה של הפועל ירושלים היא כבר הצליחה לבצע "גניבה", ועוד איזו גניבה. המאמן עם הווסט והחולצה המכופתרת נחשב למוח כדורסל מרשים במיוחד וכעת ניתן לומר כי בקריירה שלו, הסרבי בן ה-51 מגיע לקבוצה שמשוועת לחזור לקדמת הבמה, ונראה שהסיטואציה יכולה להיטיב במיוחד עם שני הצדדים.
כאשר מכינים כתבות פרופיל, מעבר לחקר הראשוני, השלב הזה שבו רק מתחילים לגרד את פני השטח צריך גם להיערך עם גורמים שיעזרו להבין את מוחו של זה שעליו נכתבת כתבת הפרופיל, ולא רק את מוחו כי אם גם את פועלו, וככל שמעמיקים יותר ויותר עולים סימני שאלה. היחיד שעולה אולי בהקשר של דז'יקיץ' הוא כיצד ייתכן שמוח כדורסל כזה, עם רזומה כמו שלו והבנה כמו שלו, עדיין לא מצא את עצמו בקבוצות יורוליג לכל הפחות.
"כמאמן הוא נחשב לאחד מהכי טובים בסרביה אחרי הדור של דודה (דושאן איבקוביץ' המנוח) ז'ליקו (אובראדוביץ') ופשיץ' (סבטיסלב)", כפי שמספרים בסרביה. המשפט שנאמר על ידי גורם בסרביה כבר מסקרן. מדובר על דור מרשים במיוחד והבחירה בשלושת השמות הללו יוצר עניין רב יותר, בכל זאת השלושה מחברים כמות תארים שלא קיים ארון גדול מספיק להכילה, מכולה ייתכן וכן. מדובר במוח כדורסל מבריק, כזה שגם הספיק לאמן כבר ביורוליג.
דז'יקיץ' התחיל את קריירת האימון שלו בסרביה, משם עבר למינסוטה, סלובניה, ליטא שוב סלובניה, מקדוניה, שוב סרביה, מונטנגרו, ספרד שוב מונטנגרו וכעת כאמור ישראל, אופיו כבר מבשר דברים טובים כפי שמספרים עליו "אדם טוב ופתוח, כן אם אתה כן איתו". למעשה כבר מההתחלה מתחילים להן המילים הטובות על המאמן הסרבי, הוא הצליח כמעט בכל מועדון אליו הגיע ואפשר לטעון שעונת השיא בכל הנוגע לפסגות שחצו את המסגרת המקומית, היא זו שהייתה לו עם בודוצ'נוסט בקדנציה הראשונה שלו במונטנגרו.
בודוצ'נוסט כזכור עשתה היסטוריה וזכתה באליפות הליגה האדריאטית, היריבה אז הייתה הכוכב האדום בלגרד, את בודוצ'נוסט מסתבר זה לא כל כך עניין כי תחילה היא זו שניצחה, שנית האליפות משמעותה הופעה ביורוליג בעונת 2018/19. הימים כזכור הם ימי הפורמט החדש, התחזיות בכל הנוגע לקבוצה בסדר הגודל של המועדון המונטנגרי הן מן הסתם לא העפלה לפלייאוף, ועדיין איכשהו היה משהו מיוחד בקבוצה של המאמן הסרבי שסיימה את קמפיין היורוליג עם שישה ניצחונות בלבד, אך כשהיא לא מדורגת אחרונה, והניצחונות אוי אילו ניצחונות אלו היו, הניצחון על גראן קנריה כמו גם הניצחון על דרושפאקה לא בדיוק "גנבו את ההצגה", היו אלו ארבעת המופלאים.
בעונת 2018/19, אלופת הליגה האדריאטית המכהנת, שגרמה בלא מעט משחקים ליריבותיה להזיע להתאמץ ולדמם (בלשון ציורית כמובן), הכניעה לא פחות מארבע קבוצות שעשו פלייאוף באותה העונה, כל הארבע הפסידו במוראצ'ה שבפודגוריצה. הראשונה הייתה באסקוניה של טורניקה שנגליה שאבון שילדס, מרסליניו הוארטס ושות', אחריה הגיעה תורה צסק"א מוסקבה עתירת הכוכבים עם קורי היגינס, ננדו דה קולו, וויל קלייבורן, דניאל האקט, אותלו האנטר וקייל היינס. חניכיו של דז'יקיץ' כמובן לא עצרו שם היות וגם יומה של ברצלונה הגיע, לבסוף הניצחון המרשים האחרון היה על ריאל מדריד, אותה עצרו על 60 נקודות.
דז'יקיץ' מביא עימו מספר יתרונות שאמורים להתאים לירושלים כמו כפפה, "הוא מכיר שחקנים אמריקאים היטב" ובשוק הישראלי בו כמעט כל השחקנים הזרים מגיעים מארצות הברית מדובר ביתרון עצום, בנוסף הוא ידוע גם כמאמן שלא בדיוק פוחד לשתף צעירים, ובהתחשב בכך שלהפועל ירושלים יש את נועם דוברת, וכשהיא אמורה לקבל החלטה בנוגע ליובל שניידרמן מדובר ביתרון נוסף גם כן. אם כך גיא הראל יכול לסמן "וי" נוסף, אז מה הופך את דז'יקיץ' לכל כך מיוחד?
התשובה למה שהופך אותו לכל כך מיוחד, היא גם מה שהופך אותו אולי למאמן מסוכן מאוד מנקודת המבט של היריבות. מדובר במאמן של התאמות, כלומר הוא לא צריך שחקנים ספציפיים, הוא יודע להתאים את עצמו לחומר הגלם שיש בידיו, וזו אולי התכונה הכי מרשימה בנוגע לדז'יקיץ', ובאשר לשאלה כיצד עדיין לא מצא את עצמו בחזרה ביורוליג, האפשרויות לכך רבות ויש את מי שתוהים להם בדיוק את אותו הדבר היות ומדובר במאמן טוב מאוד, וניתן רק לשער כי מדובר פשוט בסיטואציה. והפועל ירושלים? אותה זה לא צריך לעניין, כי כבר עכשיו בכל הנוגע לנקודת הפתיחה ובאשר לפוטנציאל העצום של המאמן הסרבי, כבר עכשיו היא הרוויחה.
