עד לפני קצת יותר משנה, הקשר הצעיר איתמר נוי היה עסוק במשחקי ההישרדות בליגה א' ביחד עם קבוצתו בני לוד. ספק אם אפילו נוי עצמו, מי שנבחר לתגלית העונה בליגה הלאומית בטקס הנבחרים של ONE, האמין שבחודש יוני 2022 הוא יהפוך לליגיונר ויחתום בפירסט וינה מהליגה האוסטרית השנייה באמצעות סוכניו גלעד קצב ואדם קידן.
כפי שתגלו בראיון, מסלול הכדורגל של נוי ובכלל מסלול חייו, היו מיוחדים מאוד. נוי, שעד גיל ההתבגרות היה נער דתי, החליט לחזור בהשאלה וחווה שנים מאתגרות מאוד עד שהגיע לנחלה. אלא שכעת, הוא הגיע לאירופה ובגיל 21 הוא יעבור לווינה ביחד עם חברתו בשנים האחרונות, כשהמטרה היא שהתחנה הראשונה תהיה רק קרש קפיצה.
העונה החולפת, בה כבש 12 שערים והוסיף עוד שני בישולים באדומים אשדוד תחת יאיר אזולאי ועידן שריקי, הובילה להתעניינות גם מליגת העל, אלא שנוי, בחר לקחת על עצמו את האתגר ובראיון מיוחד ל-ONE הוא מדבר על השנה האחרונה, מספר על קבוצתו החדשה ומספק מונולוג מעניין על החיים בכדורגל בצל הדת.
“תאי בריבו אמר לי שבמקומי היה לוקח את ההצעה”
"האמת שההצעה באה די משום מקום. יום אחד גלעד קצב ואדם קידן אמרו לי ‘תקשיב יש הצעה מקבוצה מהליגה השלישית באוסטריה שמדורגת במקום הראשון. יש להם פרויקט מעניין והם מעוניינים בך. הם אמורים לעלות ליגה לליגה השנייה’. אני חייב להודות שזה הרגיש לי מוזר: קבוצה בליגה השלישית, על מה אנחנו מדברים? גלעד אמר לי שהם רוצים שנעשה שיחת וידאו ואמרתי שזה בסדר גמור וזה לא עולה כסף. לפני שלושה חודשים דיברתי איתם והם נראו לי אנשים מאוד רציניים. דיברתי עם המנהל המקצועי שלהם מרכוס קצר. נפרדנו כידידים".
"לפני שבועיים בערך סיימנו את העונה, טסתי לאיטליה עם חברה שלי ותוך כדי הטיול גלעד אמר לי שהם רוצים שאבוא להתרשמות. לא סירבתי לעוד יום בטיול גם בווינה (צוחק). נפגשתי עם המאמן והסבירו לי הכול. המתחם היה מרשים יותר ממה שדמיינתי. הבנתי שמייעדים לי תפקיד מרכזי בקבוצה".
ואז צצה סוגיה חדשה.
"נשארו לי בצבא עוד שלושה חודשים והרי העונה מתחילה בעוד קצת יותר מחודש אז הייתי חייב לקבל החלטה מהר. החלטתי שיותר נכון לקחת לי את האתגר הזה ולצאת להרפתקה הזאת. הייתי תלוי בצבא. הייתי חייל טוב והמפקדים שלי רצו לעזור לי אבל זה הגיע לדרגים הגבוהים. עם הרבה מזל ועזרה של אנשים טובים, שלושה או ארבעה ימים לפני שטסתי הודיעו לי שקיבלתי קיצור שירות. ביום רביעי קיבלתי את הקיצור וביום ראשון שעבר כבר הייתי באוסטריה".
התייעצת עם שחקנים?
"כשהייתי פה לפני שבועיים פגשתי את תאי בריבו לכמה דקות. לא היה לנו הרבה זמן, אבל דיברתי איתו במשך עשר דקות והוא המליץ לי בחום. במיוחד שזה בווינה שזו עיר שנוח לחיות בה. תאי אמר שגם הוא היה לוקח את ההצעה הזאת".
עם מי אתה הולך להיות שם?
"יש לי חברה במשך ארבע וחצי שנים והיא אמורה להצטרף אליי. היא תבוא לגור איתי בווינה. החלטנו שאנחנו יוצאים להרפתקה הזאת ביחד וברגע שהיא אמרה לי שהיא תבוא איתי, זה מאוד הקל עליי את ההחלטה".
“מסתכל על איפה אשתפר ולא איפה יבקשו ממני חתימה ברחוב”
למה אירופה ולא ליגת העל?
"זה נכון שהפועל חדרה והפועל חיפה התעניינו ואלו שני מועדונים גדולים שזה היה כבוד לשחק בהם. אבל חשבתי שבחו"ל אוכל להתפתח יותר. בסופו של דבר אני רוצה להסתכל חמש שנים קדימה ולא לשנה הקרובה. אולי בשנה הקרובה זה היה יותר מושך לשחק בסמי עופר מול מכבי חיפה, שזה משהו שלא יהיה בליגה השנייה באוסטריה אבל אם אני מסתכל ממש קדימה, איפה אגיע יותר רחוק? אוסטריה זה מקום יותר נכון להתפתח בו. ראיתי פה את האימונים, את ההתנהלות והמקצוענות. אף פעם לא הייתי בליגת העל אבל לעומת הליגה הלאומית? זה כמה רמות מעל".
אתה אולי הליגיונר הכי אלמוני שיצא לשחק בחו"ל.
"נכון. לא עשיתי את זה בשביל לקבל פרסום והרבה אנשים אמרו לי: ‘אתה לא רוצה שיכירו אותך קודם בארץ?’. אז זו פחות המטרה כרגע, אני חוזר ואומר שאני רוצה להסתכל לטווח הארוך ואיפה יותר אשתפר ולא איפה יבקשו ממני חתימה ברחוב. המטרה שלי היא בסוף לראות את עצמי מגיע למקומות יותר גבוהים בקריירה והליגה השנייה באוסטריה היא מקפצה להתפתחות".
האמנת שממאבקי ההישרדות בליגה א' תגיע לאירופה?
"אם היית אומר לי את שזה מה שיקרה לפני שנה, הייתי צוחק עליך. אבל זה ששיחקתי בבני לוד לא אומר שהייתי שחקן פחות טוב. ברור שזה שינוי מטורף וכדורגל זה דבר מאוד דינמי. אני חושב שברגע שאתה מאמין בעצמך במאה אחוז ועובד קשה גם בתקופות הפחות טובות, אז הדברים הטובים יגיעו. היו הרבה תקופות ששיחקתי בלי משכורות בליגה א', כך שהעונה באדומים אשדוד לא הייתה חדשה לי. איכשהו אני נמשך קצת למועדונים בעייתיים. רגעים קשים יש תמיד, גם אם אתה בבני לוד וגם אם אתה בברצלונה. זה לא מקצוע שהכול נוצץ. השאלה אם אתה מצליח להשאיר את עצמך מעל המים שהדברים הפחות טובים".
דיברת באמת על אדומים אשדוד. שהתחלת את העונה, האמנת שתתפוצץ ככה?
"אני לא יודע אם הרבה יודעים, אבל בכלל התחלתי את העונה בהפועל רמת השרון. התאמנתי שם שלושה שבועות ומסיבות מסוימות, קצת פחות מקצועיות, החליטו להראות לי את הדרך החוצה. הכרתי את יאיר אזולאי ועידן שריקי (מאמני אדומים אשדוד) עוד מלפני. הם שיחקו בבני לוד שרק עליתי להתאמן בבוגרים. הייתי בן 16 שעליתי להתאמן עם הקבוצה הבוגרת. הכרתי אותם גם מליגה א' אז כן נשמר קצת קשר. אמרו לי שאגיע לעשות כמה אימונים ותתקבל החלטה. לא באתי בתור איזה שחקן בכיר, אלא כשחקן משלים. חיכיתי להזדמנות שלי: זה לא היה קל בהתחלה כי במשחקים הראשונים לא שיחקתי הרבה".
נוי הוסיף: "הייתה לי מטרה אחת מול העיניים - להיות בליגה הלאומית. כי בקיץ הקודם, כפר שלם שהייתה בליגה א' הציעה לי לבוא ולעלות ליגה והיו שחקנים שמעדיפים להיות בהרכב בליגה א' מאשר בספסל בליגה הלאומית. האמנתי בעצמי וידעתי שאני שייך לפחות לליגה הלאומית. ברור שהמספרים הפתיעו אותי. שמתי לעצמי מטרות לתחילת העונה, אבל זו הייתה הפתעה טובה אפילו בשבילי".
כמה הייתה קשה העונה הזאת? עם כל מה שקרה עם הקבוצה…
"היו אינספור קשיים בדרך וכל דבר כמעט שיכול היה ללכת עקום, הלך עקום. אבל היה איזשהו קסם באנשים בקבוצה, שככל שהיה קשה יותר מסביב, ככה התחברנו יותר. הייתה חבורה של אנשים מדהימים ועשינו עונה מדהימה שאף אחד לא ציפה לה. הצוות המקצועי: אם זה עידן שריקי שמהאימון הראשון שם איתי דגש על האיומים לשער או אם זה יאיר אזולאי שנתן לי גב מטורף מבחינת האמון. יש עוד בן אדם שאשמח לפרגן לו, מעוז סמיה המאמן המנטלי האישי שלי וגם לאנליסט שהתחלתי לעבוד איתו, יבגני רובינסקי. גם לשניהם יש חלק מאוד גדול בעונה שהייתה. לדעתי אימון מנטלי זו חוויה שכל שחקן צריך לקחת לעצמו. אתה מרגיש שלם ובוגר יותר".
“הציעו לי כילד שרק ארד מהבית לבוש ויבוא נהג שיאסוף ויחזיר אותי”
בילדות, באת מרקע דתי. איך זה פוגש אותך?
"באתי מבית דתי ושיחקתי בנוער בבני לוד כי זו קבוצה שהיא קבוצת ‘צו פיוס’ שלא משחקת בשבת, אלא רק בשישי או באמצע שבוע. אז ככה ששיחקתי שם כי זו הייתה האופציה היחידה עבורי. אני זוכר שהיו לי אפילו שתי הצעות ממכבי ת"א ומבני יהודה שבהן אמרו לי: "שהילד רק ירד מהבית לבוש בבגדים ויבוא נהג שיאסוף ויחזיר אותו". החלטתי לסרב. גם בני לוד בשלב מסוים הפסיקה להיות צו פיוס ובאחת העונות מצאתי את עצמי בלי קבוצה. בגיל 13 עברתי לחבל מודיעין ושיחקתי שם, עד שבגיל 16 הם גם הפסיקו להיות קבוצת צו פיוס וחזרתי שוב ללוד, ששוב הפכו להיות צו פיוס".
אחר כך הוסיף על ההמשך: "עולים לנוער והמשחקים בשבת. אז למשחקי בית הייתי הולך ברגל ובמשחקי חוץ הייתי נוסע עם אבא שלי ואחי, היינו עושים שבתות בכל מיני מקומות בארץ שלפעמים היו מרוחקים שעתיים הליכה מהמגרש".
“החזרה בשאלה לא הייתה הכי קלה, אבל המשפחה כיבדה”
ובסופו של דבר אתה צריך לקבל החלטה…
"כשהייתי בשנה הראשונה בנוער (בגיל 16) כבר היו לי הופעות בבוגרים, המאמן סלימאן אזברגה מאוד אהב אותי. אבו סובחי הבעלים באותה שנה נפטר מסרטן, יהי זכרו ברוך. סלימאן לקח את הקבוצה והיה לו קשה מאוד לסחוב אותה. בא בעלים חדשים ומאמן חדש שפחות אהבו אותי. מלפתוח בבוגרים, סיימתי את העונה שאני יורד עם הנוער מהליגה השנייה לליגה השלישית. אמרתי לבעלים החדשים שאני לא רוצה לשחק בליגה השלישית לנוער, תן לי להיות בבוגרים. אם אהיה טוב, אשחק. הבעלים רצה שאלך לנוער ואחרי כמה ויכוחים סיכמנו שאלך להשאלה במכבי פ"ת. שם התקבלה ההחלטה שאני חוזר בשאלה. זה היה מצב לא הכי קל עם המשפחה, אבל כן קיבלו אותי בצורה מאוד טובה וזה לא נעשה בריב אלא מאוד כיבדנו אחד את השני".
מה גרם לך לעשות את השינוי ולהקריב?
"זה לא היה רק הכדורגל. אני לא אצייר את זה כאילו זה היה רק הכדורגל. זה היה תהליך אישי ובחירה אישית. החלטתי שהדת היא פחות הכיוון שלי בחיים. ברור שאם לא הכדורגל, אז לא הייתי חוזר בשאלה בגיל כ"כ צעיר אבל זה היה שילוב של השניים".
ובכל זאת. מה החוקים שנותרו בבית?
"יש לנו קווים מאוד ברורים בבית. מעולם לא אחלל שבת בבית. כל ערב שבת אני הולך עם אבא שלי לבית הכנסת כי אני יודע כמה זה חשוב לו. מה יהיה בחו"ל? שאלה טובה. אנחנו נגלה עוד מעט. אבל אני כן מאמין שנלך לארוחות שבת בבית חב"ד. להתחבר לקהילה היהודית זה משהו שמאוד חשוב לי, מבחינת מסורת ולא רק מבחינת הדת. יצרתי כבר קשר עם הקהילה היהודית בווינה".
זה היה שיקול בחתימה?
"לא בקטע דתי. יותר בקטע של השתלבות. בסוף אתה לא רק בא לשחק כדורגל. אתה צריך שיהיה לך נוח בחיים ושיהיו לך אנשים להיות איתם".
מה המשפחה אומרת על המעבר לחו"ל?
"המשפחה מאוד תמכה. זה לא קל לעזוב את הבית בפעם הראשונה. זה לא לעזוב לאיזשהו מקום שהוא חצי שעה נסיעה, אלא לארץ אחרת וזה די לבד. הם יודעים שזה החלום שלי והיה להם חשוב לעזור לי כמה שהם יכלו בהכל. אני בטוח שהם יטוסו לפה כל כמה חודשים וזה לא באמת עניין גדול".
מה השאיפות הלאה?
"אני רוצה להגיע הכי רחוק שיש. החלום שלי הוא לשחק באחת הליגות הבכירות באירופה. יש עוד הרבה דרך לעבור אבל זה היעד והחלום הגדול ואני מקווה שאצטרך להגשים אותו".
