לפני ארבע שנים הגיע לישראל המנהל המקצועי הצרפתי רנו לונגוורה כדי להפריח את השממה באתלטיקה הישראלית, לגדל דור חדש ואיכותי של אתלטים ולבנות את העתיד של הענף. אליפות אירופה עד גיל 18 שמגיעה לירושלים היא עוד שלב בדרך לשם.
רגע לפני שזה קורה, רנו לונגוורה מדבר בראיון מיוחד ל-ONE על התוכניות שלו לאתלטים הצעירים, הכוכבים שאימן, החיים כסלב בצרפת לעומת האלמוניות בישראל, ואיך הוא בכלל הגיע לארץ הקודש. רנו נראה כמו טיפוס שקט, עד שפוגשים אותו לשיחה ומבינים עד כמה הוא מלא תשוקה ולוקח את החיים באופטימיות. הוא בן 51, נולד בראן, עבר לפאריס ומשם הגיע לתל אביב במסלול חיים מעניין.
"בצעירותי הייתי אתלט שהתחרה בקפיצה במוט, אבל לא הייתי טוב כמו אלכס אברבוך”, טוען לונגוורה. “הוא היה אגדה. אני קפצתי לגובה של חמישה מטרים בנוער, שזה היה טוב אבל לא מספיק טוב כדי להתקבל לנבחרת צרפת. הרגשתי שלא התקדמתי כל כך במשך שנים, אז בגיל 23 התחלתי לאמן ילדים עד גיל 16 בפאריס, באחת מהשכונות הקשות של העיר. אחרי כמה חודשים ראיתי שהם משתפרים ומתקדמים, אז עשיתי קורס למאמנים לאומיים", תיאר הצרפתי.
“רק האתלטיקה בצרפת בירידה כי אני כבר לא שם”
במועדון בפאריס הוא עבד בין היתר עם לאדג'י דוקורה, שזכה באליפות העולם בריצת 110 מטר משוכות בהלסינקי 2005 ואף זכה בשתי אליפויות אירופה. בעקבות זאת, משנת 2000 החל לאמן במרכז האולימפי של נבחרות צרפת, שם אימן כ-20 אתלטים שהתחרו בריצות ספרינט, במשוכות, בקפיצות לרוחק ובקרב רב. מ-2008 הפך למאמן הלאומי בנבחרת צרפת בריצות ספרינט ובשליחים, והכין אתלטים לאולימפיאדות בייג'ינג 2008 ולונדון 2012. לאחר מכן, מונה למאמנה הראשי של הנבחרת ולמעשה ניצל את כל מערך המאמנים הלאומיים של צרפת עד לאולימפיאדת ריו 2016.
בצרפת מתייחסים לאתלטיקה במלוא הרצינות. "יש 88 ג'ובים מקצועיים באיגוד האתלטיקה הצרפתי", ציין לונגוורה. "בכלל, כל ענפי הספורט בצרפת מאוד מקצועיים והשאיפה להצלחה היא גדולה. נבחרת צרפת בכדורגל היא אלופת העולם, נבחרת צרפת בכדורעף היא האלופה האולימפית, גם בכדורסל המצב מעולה ורק האתלטיקה בירידה כי אני כבר לא שם", הוא צוחק.
החוזה שלו באיגוד האתלטיקה הצרפתי הסתיים ב-2017 ולא חודש. "החוזה שלי נגמר ויו"ר האיגוד ברנר אמסלם עזב. הייתי בקשר טוב איתו ולכן כנראה לא האריכו לי את החוזה. הוא יהודי, אז הוא סיפר לי על ישראל והכיר לי את מארק אייזנברג, סגן יו"ר האיגוד הישראלי שתורם הרבה לאתלטיקה הישראלית. אחרי שלושה חודשים מארק אמר לי 'אנחנו מחפשים מישהו שינהל את הענף מבחינה מקצועית' והזמין אותי להתרשם מהמדינה. הגעתי בפברואר 2018 לחמישה ימים בירושלים, אהבתי את מה שראיתי, פגשתי את היו"ר עמי ברן שדיבר עם עורך הדין שלי ומאז אני כאן".
“לואיס פרננדס אמר לי ‘קח בחשבון, כולם בישראל עצלנים’”
במולדתו, רנו לונגוורה הוא סלב. אין חובב ספורט שלא מכיר אותו. הוא שימש כפרשן בערוץ beIN ספורט, היה אורח קבוע בערוצי אל-ג'זירה וכתב באופן קבוע לעיתון ל'אקיפ’ עם טור פרשנות שנקרא "דבר המאמן" שהתפרסם מידי שבוע במשך שש שנים. בנוסף, כתב שלושה ספרים: ספר שנקרא "המאמן" שמכר עותקים רבים ובו הוא סיפק המלצות לאתלטים בתחילת דרכם, הספר השני התמקצע בריצות ארוכות לעשרה קילומטרים, חצי מרתון ומרתון, והשלישי היה יותר עממי ונקרא "איך להתחיל לרוץ אם לא עשיתי ספורט הרבה זמן".
"הייתי סוג של כוכב בצרפת. לא כמו זינדין זידאן, אבל הופעתי הרבה בטלוויזיה, כולל באולפנים של המונדיאל", סיפר רנו, שאפילו אימן באופן אישי כמה משחקניו של ארסן ונגר בארסנל ובקיץ עבד גם עם החלוץ מיצ'י באטשואי ששיחק בצ'לסי. "ישבתי באולפן וניתחתי את הצד של הכושר והפיזיולוגיה של השחקנים. דיברתי על המהירות של קיליאן אמבפה וסגנון הריצה שלו. ניתחתי את מבנה השרירים של אדן הזאר, איך התנועה שלו מתחילה קדימה וכיצד אפשר למנוע ממנו להגיע לכדורים. הייתי האנליסט של התוכניות והבאתי צדדים אחרים".
באולפנים של משחקי הכדורגל הוא ישב לצד פרשנים כמו לורן בלאן שאימן את נבחרת צרפת ולואיס פרננדס שאימן את נבחרת ישראל. "לואיס פרננדס אמר לי 'אם אתה יכול, תלך לעבוד בישראל. זו מדינה נהדרת עם אנשים מדהימים, רק קח בחשבון שכולם עצלנים ותהיה לך הרבה עבודה'. הוא איש מצחיק, ללא ספק, אבל השיחה איתו דווקא הלהיבה אותי. רציתי לבוא ולעבוד בישראל".
רנו, מה בעצם הגדרת התפקיד שלך בישראל?
"אני המאמן של המאמנים. אני מנהל הישגי שמביא מהידע שלו לתוך המערכת. אני עושה הרבה תדרוכים, בונה תוכניות מקצועיות ארוכות טווח, הקמתי קורס מאמנים פנימי בו אני מסביר על העבודה עם ריצות קצרות, משוכות, קפיצות לרוחק ואיך בונים תוכניות מקצועיות לאתלטים צעירים. במהלך החודש נוסע גם לבאר שבע, לכפר סבא, לחולון, לירושלים ולמקומות נוספים כדי לראות את העבודה שם ולעזור. יש 15 מאמנים שאני עוזר להם באופן אישי וקבוע".
איך נראית האתלטיקה הישראלית בעיניך?
"אני חושב שיש פה פוטנציאל, אבל זה לא ברמה של צרפת, גרמניה או בריטניה כמובן. לישראל יש תשעה מיליון אזרחים וזו מדינה די צעירה, כך שאין מספיק תשתיות. רק בתוך העיר פריז יש 200 מסלולים, ובישראל לעומת זאת יש הרבה פחות. איך זה הגיוני שבכל אזור חולון ובת ים אין אף אצטדיון אתלטיקה או מסלול ריצה נורמלי אחד? כמעט חצי מיליון איש חיים שם. בתל אביב יש, בראשון לציון יש. באמצע? כלום. זו בעיה עבור האתלטיקה הישראלית, אנחנו מפספסים המון כישרונות. פעם גרתי בעיירה יהודית ליד פריז שהיו בה רק 7,000 איש, אבל היו להם לא פחות מחמישה אצטדיוני אתלטיקה".
אז איך אפשר לעבוד ככה ולפתח את האתלטיקה הישראלית?
"אנחנו מה שאפשר לעשות כדי לשפר את זה, אבל כרגע, בלי מתקנים - זה כמו לשתול פרחים בנגב. בלי מים וקרקע איכותית כמעט אי אפשר לגדל אתלטים חדשים".
“הדבר היחיד שהבנתי – אני צריך לעשות שינויים במערכת הזאת”
מה עבר לך בראש ביום שהגעת מצרפת לישראל וגיליתי שיש פערים כל כך גדולים ביחס של שתי המדינות לספורט?
"כשהגעתי לפה בחנתי את הכל. רק חיפשתי לראות את אצטדיוני האתלטיקה, להבין איפה יש תשתיות ואיפה אין, ואיך מערכת הספורט במדינה עובדת. אמרו לי 'יש הפועל, יש מכבי, יש ועדה מקצועית, יש ועד אולימפי, יש תקציב מהמדינה', אבל לא הבנתי כלום. הבנתי רק דבר אחד - שאני צריך זמן כדי לעשות שינויים במערכת הזאת. מנגד, הבנתי שבישראל אם אני לא מייצר מדליות כבר מחר, אני חוזר הביתה. אבל באתי ואמרתי לאיגוד, להביא מדליות משום מקום זו לא התוכנית שלי. התוכנית שלי היא לעשות משהו למען העתיד, לגדל את הילדים, לפתח אותם, לעבוד בלי לחץ של זמן ולייצר בסיס חזק כדי שבהמשך יהיה קל יותר להצליח".
איזה כשרונות ראית פה?
"אני מאוד אוהב את יונתן קפיטולניק. יש בו משהו מיוחד. הוא צעיר והוא עוד לומד. הוא התחיל להתאמן בשלב מאוחר, אבל יש לו כישרון טבעי. השנה הראשונה בבוגרים היא המפתח להצלחה אצל אתלטים כמוהו ואני מאמין בו. אם אחד כזה יצליח, זה יביא עוד אתלטים".
כמו שאמרת, הוא הגיע בשלב מאוחר. מה עושים כדי לטפח ילדים ולהצמיח עוד אתלטים כאלה?
"עשינו איתור, לקחנו את הילדים הטובים ביותר בכל הגילאים ובכל שנה יוצאים למחנות אימונים של שלושה שבועות, שם אנחנו עושים להם בדיקות ומעקב כדי לראות את ההתקדמות שלהם. יש לנו בפרויקט הזה את עדן סלע, לינוי לוי ועוד אתלטים צעירים וטובים. אנחנו רוצים שעד לגיל 16 לכל הפחות הם יעבדו בכמה ענפים, כך שלא יתמקדו מגיל 12 רק במרתון או במקצוע מסוים”.
לונגוורה המשיך ואמר: “זו הפילוסופיה שלי, הם צריכים לטעום מהכל. זה מה שעושים גם במדינות חזקות, אחרת אי אפשר להצליח ככה. שיניתי את כל סגנון העבודה של מערכת פה ובעיקר את דרך החשיבה. אי אפשר לנצח את האתלטים מנבחרת ארצות הברית בספרינט בלי לבנות את התשתיות שיש להם ובלי לעבוד כמוהם. צריך להשריש את זה במערכת, להכניס יכולות טכניות לילדים ולבנות אותם - ולא להגיד להם 'אתם טובים במקצוע מסוים? מעולה, לכו להתחרות' ומיד לצפות למדליות".
”התחלתי לעשות הרצאות בעברית, ראיתי שאנשים צמאים לזה”
כמות האתלטים הצעירים גדלה מאז שהגעת?
"כן. הנבחרות הולכות וגדלות. המטרה שבכל שנה כמות הנציגים באליפויות אירופה תעלה בעוד אתלט אחד או שניים נוספים. זה לא רק להעלות את הכמויות בנבחרות, אלא גם להשיג יותר קריטריונים ולהוציא אותם לתחרויות בחו"ל. נבחרת ישראל באתלטיקה צריכה לשאוף לצאת לאליפות אירופה עם יותר מחמישה או שישה אתלטים. צריך נבחרת, עם כמות כפולה של אתלטים שיתחרו בכמה מקצועות, כולל בשליחים".
זה אתגר גדול מבחינתך לעבוד כאן?
"זה לא אותו הדבר כמו בצרפת, זה בטוח. זו עבודה אחרת, כי שם יש מערכת שעובדת טוב ופה אנחנו צריכים בעצם לבנות את המערכת הזאת. יותר קשה לשנות את המערכת, אבל נשנה את זה צעד אחר צעד. אני אוהב את האתגר הזה. אני אוהב את האנשים, את המדינה, את האווירה, אפילו את המנכ"ל של האיגוד. כולם רוצים להצליח".
הלכת ללמוד עברית ואתה מדבר כמעט כמו ישראלי אמיתי. איך זה קרה?
"באתלטיקה הישראלית יש הרבה מאמנים או אתלטים שהם במקור מברית המועצות, אז הם לא מדברים אנגלית או צרפתית, רק עברית ורוסית. לכן החלטתי לבוא לקראתם. כשהתחלתי לעשות הרצאות בעברית, ראיתי שהאנשים צמאים למה שאני אומר. כשהתחלתי ללמוד עברית היה להם יותר קל לתקשר איתי. בהתחלה למדתי כמה משפטים בסיסיים, אחר כך הלכתי לאולפן וזה עזר לי מאוד. הייתי שישה חודשים באולפן, 15 שעות בשבוע. אני אעשה הכל כדי לעזור לאתלטיקה פה, כל מה שצריך".
אתה אוהב את החיים שלך בישראל?
"כן. אני גר ביפו, אני אוהב כנאפה, אוהב חומוס, אוהב את האנשים המשוגעים. אני עושה טריאתלון, מתאמן על אופניים בסוף השבוע, הולך לים ושוחה בכנרת. מדינת ישראל היא מדינה מיוחדת".
למה מיוחדת?
"כי הכל פה שונה. זו מדינה יפה והערך של החיים הוא מעל הכל. יצאתי פעם לתחרות בטורקיה רק עם שלושה אתלטים, אבל היו איתנו עשרות מאבטחים כי זה היה אחרי חיסול קאסם סולימאני. איך הוציאו עשרות מאבטחים ושילמו על זה כל כך הרבה כסף רק בשביל שלושה אתלטים? זה מדהים אותי מה המדינה עושה בשביל לשמור על הספורטאים שלה".
“איבדתי את העצמאות שלי ברגע שבחרתי בישראל”
האבטחה היא דבר חשוב בישראל, בגלל אירועי העבר. יש לזה חשיבות עליונה.
"כן. גם באליפות הבלקן היה משהו מוזר, כי לא נתנו לאחראי על האבטחה של המשלחת אישור להיכנס למסלול הריצה והוא אמר לי 'אם אין אישור, אתם לא מתחרים', אז דאגתי לסדר לו אישור כי פחדתי שלא נתחרה. בישראל אתם קוראים לזה 'קומבינה', אז עשיתי קומבינה כי הכרתי את המנהל של התחרות ואמרתי לו 'תעשה לי טובה, זה או שאתה נותן לי אישור או שאני הולך הביתה. תן לילדים להתחרות'”.
לונגוורה הוסיף: “בתחרות אחרת המאבטח ראה שאני בא לצאת לריצה ברחוב והוא אסר עליי לצאת מהמלון ככה. אמרתי לו 'אני אזרח צרפת ואדם מבוגר, אני לוקח את האחריות עליי', אבל מאותו הרגע הוא אסר עליי אפילו להסתובב בתוך המלון עם החולצה של הנבחרת. איבדתי את העצמאות שלי ברגע שבחרתי בישראל, ביקשתי על זה בונוס במשכורת, אבל אני מבין מאיפה זה נובע וזה מדהים אותי כל פעם מחדש".
בישראל כמעט אף אחד לא מכיר אותך ובצרפת אתה כוכב. איך אתה מסביר את זה?
"אולי עדיף שלא יכירו אותי. אני אוהב את זה, מאשר להיות מוכר. תן לי לעבוד עם הילדים בבאר שבע, חולון וראשון לציון, מאשר לעבוד עם כדורגלנים מפורסמים. אני מעדיף את זה".
בימים אלה מתקיימת בירושלים אליפות אירופה עד גיל 18 באתלטיקה. כמה התחרות הזו היא בעלת חשיבות?
"עצם זה שהתחרות הזאת מגיעה לישראל זה משהו מאוד טוב. האתלטים הצעירים יוכלו להרגיש מה זה להשתתף בתחרות כזאת עם קהל תומך. חוץ מזה, זו תחרות ששמה את ישראל על המפה. כל האתלטים מכל מדינות אירופה יגיעו לפה, יראו את האצטדיון המצוין שלנו ואת הארגון הטוב של התחרויות פה, וייהנו ממזג האוויר המדהים של ירושלים. הוא די דומה למזג האוויר שבו מתאמנים האתלטים האמריקאים, שהולכים כל הזמן לקליפורניה או לפלורידה”.
לונגוורה הוסיף: “אפשר יהיה לפתח קשרים ולהביא אותם שוב לארץ בעתיד, כי ממרץ עד נובמבר אתלטים מאירופה יוכלו לקיים מחנות אימונים בישראל, הם יעלו את הרמה של האתלטים שלנו ונוכל להפוך את ישראל למדינה של אתלטיקה. לא מזמן בא לפה אלוף העולם הצרפתי בריצת 800 מטר, פייר – אמברואז בוס, ולהתאמן איתו מבחינת האתלטים שלנו זו הייתה חוויה. נועם ממו, שיתחרה באליפות אירופה עד גיל 18, התאמן איתו והשתפר".
איפה האתלטיקה הישראלית תהיה בעוד עשר שנים?
"אני חושב שכבר עכשיו יש מהפכה טובה, אבל אני לא יודע איפה נהיה בעוד עשור. הכי חשוב לי זה לראות את התהליך מתקדם, לבנות פה תשתיות טובות ושהמאמנים יעבדו נכון עם הצעירים. המדליות לא חשובות כרגע, חשוב שנתקדם צעד אחר צעד. לאחרונה היינו בגמר אליפות אירופה לנוער בשליחים, סיימנו שם במקום השביעי מבין שמונה המדינות הכי טובות בכל היבשת ואהבתי את זה מאוד. זו התחלה יפה”.
לסיום, אמר לונגוורה: “בצרפת יש 300 אלף איש הרשומים באיגוד האתלטיקה, בישראל יש רק 1,250 אתלטים שעושים שלוש תחרויות ומעלה בשנה, ורובם לא בהכרח מקצוענים. למרות זאת, בכל פעם שאנחנו מנצחים את צרפת בתחרויות הילדים והנוער אני מרוצה. זה הניצחון הכי גדול שלי וזה באמת מראה לי שהתקדמנו".
Oi Rio Pro: צפו בגמר מקצה הגברים
