גולשת הרוח קטי ספיצ'קוב הייתה אחת התקוות למדליה אולימפית בטוקיו 2020, אך היא לא הצליחה לבוא לידי ביטוי במים ולא באמת נכנסה למאבקים על הפודיום. בזמן שכל הזרקורים הופנו למתעמלים לינוי אשרם וארטיום דולגופיאט שזכו במדליות הזהב, היא ישבה על שפת החוף, קיפלה את הציוד וחזרה הביתה בשקט - אחרי שלוש שנים סוערות בקמפיין שהסתיים באכזבה.
ספיצ'קוב תהיה בעוד כחודש בת 23, אך למרות גילה הצעיר היא כבר הספיקה לעבור שנים מטלטלות, בעקבות חשיפת הרומן בינה לבין מאמן נבחרת ישראל דאז פייר לוקט, שעבר כיום לאמן את נבחרת צרפת. לצד ההצלחות האדירות שלה בתחרויות, עם שתי מדליות הכסף באליפויות העולם של 2019 ו-2021 ומדליית הכסף באליפות אירופה 2020, שמה תפס את הכותרות בגלל הפרשה והיחסים בינה לבין מי שהפך לבן זוגה.
בשבועות האחרונים השניים הגיעו יחד לבית המשפט בתל אביב ומסרו לראשונה את גרסתם למה שקרה בתוך נבחרת ישראל לנשים בגלישת רוח, בעקבות התביעה שהגישה אחת מחברות הנבחרת, נוי דריהן. מאותו רגע, ספיצ'קוב החליטה לשבור שתיקה ולדבר על מה שקרה.
קטי ספיצ'קוב בראיון אישי
כעת, בראיון מיוחד ל-ONE שהתקיים במלון דייויד אינטרקונטיננטל תל אביב, היא מספרת באופן פתוח על החיים החדשים שלה, מדברת על החברות מאילת שמאז כבר לא אומרות לה שלום, חושפת איך נראים החיים שלה בצרפת, איך קרה שהיא מתאמנת כיום בלי מאמן שנמצא לצידה בים, מה היא חולמת לעשות בעתיד, ושמה את העבר מאחוריה תוך שהיא מבהירה: "אני ופייר בני זוג. הייתי שמחה שיתייחסו מעכשיו רק לתוצאות שלי".
הילדה מאילת
קטי נולדה וגדלה באילת, שם היא התחברה לעולם השייט. "הים הוא חלק בלתי נפרד מכל מי שחי בעיר הזאת", אומרת ספיצ'קוב. "הייתה לי ילדות מאושרת ואהבתי אותה. נורא אהבתי ספורט, וההורים שלי רצו שאהיה מעורבת גם במוזיקה וגם בספורט. בהתחלה שילבתי בין כמה דברים, כי הייתי בהתעמלות אמנותית, הייתי בטריאתלון והייתי גם במועדון השייט כמו חצי מהילדים באילת. כשהתחלתי לגלוש הייתי קטנה מבחינה פיזית והיה לי קר אפילו בחורף של אילת, אבל אהבתי את הענף ונשארתי. אילת זו בועה. אחרי בית הספר, הייתי יורדת עם האופניים למועדון ומבלה שם את אחר הצהריים עד לשקיעה".
ספיצ'קוב הייתה סגנית אלופת העולם עד גיל 15, ניצחה באליפות העולם עד גיל 17, זכתה גם באליפות העולם עד גיל 19, וככל שעבר הזמן היא הבינה שיש לה את היכולת להתחרות ברמות הגבוהות ביותר. המעבר מגיל 19 לבוגרים הוא מעבר אגרסיבי וקשה שהרבה לא צולחים, אבל היא התקדמה לשם בלי הרבה בעיות. באליפות העולם לבוגרות ב-2017 היא סיימה במקום ה-33, שנה לאחר מכן עלתה למקום ה-13 וב-2019 כבר זכתה במדליה עולמית ראשונה כשהפכה לסגנית אלופת העולם.
"בגלישת רוח התאהבתי בתחרויות. בתור ילדה רק למדתי איך לנסות לגלוש, אבל כשזה התחיל להגיע למהירות יותר גבוהה והצלחתי לתפעל את הציוד ולהגיע איתו לשיא, שם באמת הצלחתי ליהנות. לקראת גיל 14 באמת התחלתי ליהנות מגלישה וגם התוצאות היו טובות".
מתי הבנת שתהיי ספורטאית אולימפית?
"ידעתי שאהיה ספורטאית אולימפית בשלב נורא מאוחר יחסית. התחלתי לחשוב על זה לקראת סוף הקמפיין של אולימפיאדת ריו 2016. כשמעיין דוידוביץ' נסעה לברזיל התחלתי לשמוע על האולימפיאדה ואז גם התחלתי לכוון את עצמי לשם. הכל התקדם לאט ובטוח במשך שלוש שנים. גדלתי בדור מאוד איכותי עם כל גולשות הרוח שיש בארץ ועם אמה ווילסון הבריטית. השנתון שלנו, שנתון 1999, היה טוב והוא גם עשה את קפיצת המדרגה מהר קדימה".
איך הרגשת ברגע השיא שלך, עם הזכייה במדליית הכסף באליפות העולם?
"זה היה וואו. הגעתי לתחרות הזאת ב-2019 בעומס גדול, כך שלא היו לי הרבה ציפיות אבל זה היה רגע גדול. לפני כן השתתפתי בתחרות הקדם אולימפית ביפן וזכיתי שם במדליית הארד והייתי ממש באופוריה מזה, כי זו הייתה תחרות המטרה שלי. אז המדליה באליפות העולם הייתה סוג של בונוס מדהים".
שם כבר הבנת שאת מועמדת למדליה אולימפית ב-RSX בטוקיו?
"הציפיות מעצמי תמיד היו אותן ציפיות. מתחילת הקמפיין ראיתי את עצמי מכוונת למדליה, ככה שהציפיות היו שם עוד קודם. הציפיות מהסביבה הגיעו אחרי הזכייה שלי במדליית הכסף באליפות העולם, זה מה ששם עליי קצת לחץ מאחרים".
“יש בפייר הרבה צדדים טובים, הים חיבר בינינו”
נדמה שאצלך יש את החיים שלפני הפרשה והחיים שאחריה. גם את מרגישה ככה?
"היו הרבה שלבים בדרך לזה. היה לי שלב די משמעותי עם הנבחרת והיה את השלב שאחרי התפוצצות הפרשה. הייתי בהלם מכמות הרעש שזה עשה ומכמות התגובות או ההתעסקות של התקשורת סביב זה. בשלב מסוים הבנתי שענף השייט, לצערי, לא מעניין יותר מדי אנשים, אז מה שלי נראה כמו חשיפה מאוד גדולה בזמנו - זו לא באמת הייתה חשיפה כזאת גדולה כמו שחשבתי שהיא. אחרי כמה זמן, פשוט נכנסתי לפרופורציות וחזרתי להתרכז בעצמי".
איך היחסים בינך לבין פייר התחילו?
"עבדנו כנבחרת משנת 2017, כשפייר התחיל לאמן אותנו. בתחילת 2019 פייר אמר לי שיש לו רגשות כלפיי. זה היה אחרי התחרות במיאמי, בה זכיתי במדליה הראשונה שלי בבוגרות. מאז זה התגלגל והתגלגל, עד שנכנסנו לתוך מערכת יחסים. בסופו של דבר זה התפוצץ בגלל שלא סיפרנו והוצאנו את זה החוצה בזמן".
היה קשה לספר על זה?
"בהתחלה סיפרתי רק לאחותי הגדולה. לא היה לי קשה לספר לה, אבל הקשר עצמו, כשנכנסתי אליו, הוא לא נוצר ביום אחד. זה לא שפתאום באים ואומרים 'אוקיי, אנחנו בני זוג, אנחנו אוהבים אחד את השני'. גם כשיש כבר רגשות, לוקח זמן לבטא את עצמך ולהגדיר את הקשר הזה. זה משהו שלוקח זמן, משהו שנבנה. להגדיר את זה כזוגיות, זה משהו שלא בא פתאום ביום אחד. היום נורא פשוט לי לבוא ולהגיד 'אנחנו בזוגיות ואוהבים האחד את השנייה', היום זה קל. פעם זה לא היה קל, גם כי בזמנו לא ממש היה לנו זמן להיות ביחד ולהבין אם זה אמיתי".
בתחילת הקשר, לא חשבת שיש פה משהו שהוא אולי לא בסדר?
"מתום לבי ציפיתי שיבינו את הקשר הזה. אני מצליחה להבין למה לא אהבו את זה שהסתרנו את זה, אבל מצד שני הייתי צריכה זמן לעצמי כדי להבין את זה ולהוציא את זה החוצה".
מתי הבנת שאת מתאהבת בו?
"אני לא יודעת להגיד מתי זה היה. אני רק יודעת שהרגשות שלי היו שם מתחילת 2019 כשהוא בא ואמר לי בעצמו שיש לו רגשות כלפיי".
הרבה אנשים לא מכירים את פייר לוקט והרבה רואים בו בתור טיפוס רע. איזה פייר את מכירה?
"הוא ממש לא הטיפוס הרע. פייר מתוק. אנחנו חולקים ביחד הרבה ערכים משותפים. הוא מגיע מבית טוב, הוא מכבד אותי, אוהב את הים, יש לנו נושאי שיחה משותפים והלוואי שכולם יכירו אותו יותר טוב".
מה את אוהבת בפייר?
"שיש לנו כימיה טובה. הוא מבין אותי נורא מהר, גם בלי שאצטרך להוציא מילה מהפה. הוא אחראי, תמיד מתכוון למה שהוא אומר ועושה את מה שהבטיח. אני סומכת עליו במאה אחוז כפרטנר. יש בו הרבה צדדים טובים ואני חושבת שבגלל זה אף פעם לא שמעו עליו מילה רעה לפני שהתפוצצה הפרשה. הוא איש מקצוע טוב ואם תשאל אנשי מקצוע אחרים הם יגידו לך הרבה דברים טובים עליו. הים חיבר בינינו. הים זה משהו גדול שמחבר בין אנשים".
כן, אבל למה הוא בחר להסתיר את הקשר הזה? איך הוא עשה דבר כזה?
"ההחלטה להסתיר לא הייתה שלו. זו הייתה החלטה משותפת שלא באה מכיוון של 'אוקיי, אנחנו מסתירים הכל'. גם אני לא ממש ידעתי מה קורה. אמרנו 'בוא נראה מה קורה פה האחד עם השנייה לפני שנוציא את זה החוצה'. בכל זאת, בהתחלה זה לא היה ברור. בסוף זה יצא לא כמו שרצינו לצערי".
כשאתם מסתירים את הקשר ביניכם בהתחלה, איך בעצם מתנהלים במחנות אימונים ואיך נפגשים אחד עם השנייה בסתר?
"הכל נשאר אותו הדבר. האימונים והנבחרת תמיד היו במקום הראשון מבחינתנו. כשהיו לנו כמה דקות להיות לבד, היינו תופסים אותן, אבל לא מעבר לזה. לא היו לנו ימים שלמים או כמה שבועות ביחד".
“החברות מהנבחרת בנתק, אפילו לא אומרות שלום”
ומה קורה כשהחברות שלך לנבחרת גילו על הקשר ביניכם?
"זה היה בלגן מהרגע הראשון. מאז יש נתק. זה נתק מוחלט. אין בינינו כלום, אין אפילו 'שלום שלום'. אין תקשורת. מאיה הייתה חברת ילדות קרובה שלי, גם את נוי הכרתי ולמדנו להסתדר אחת עם השנייה כי גדלנו במועדון ביחד, כך שלא הייתה אפשרות אחרת. כיום אני מרגישה במקום אחר. לא חסר לי השלום הזה בינינו".
איזה תגובות קיבלת מהאנשים בארץ?
"כל מיני. היו תגובות על הפרש הגילאים בינינו, שהוא לא קטן".
והפרש הגילאים לא הפריע לך?
"תראה, זה לא משהו שאני רגילה אליו. לא חשבתי לעצמי שאי פעם אהיה עם מישהו שמבוגר ממני ב-18 שנה, אבל עד כמה שזה קלישאתי - אולי באמת לאהבה אין גיל".
מה המשפחה שלך אמרה על פייר ואיך היא קיבלה אותו?
"קיבלו מאוד מהר ויפה. הם סומכים עליי שאני עושה את ההחלטות הנכונות בשבילי. תמיד ההורים שלי אמרו לי 'קטי, כשתגיעי לגיל 18 כל ההחלטות יהיו שלך'. מאז הם תומכים בי בכל החלטה שאני עושה ועומדים מאחוריי. אני יודעת שכל בחירה שלי היא על אחריותי, לטוב ולרע. לשמחתי הם מאוד אהבו את פייר והתחברו אליו מהרגע הראשון".
איך המשפחה שלך הגיבה כשהתפוצצה הפרשה?
"המשפחה והחברים בעיקר נכנסו למגננה בגלל שהכל התפוצץ בבום. הם רצו להגן עליי ולתמוך בי. לא היו הרבה שאלות, אלא בעיקר תמיכה. אמא שלי מאוד נפגעה בשבילי, כי ההורים מצד אחד מאוד מעורבים במה שקורה אבל מצד שני הם לא איתי ביום-יום אז הם לא באמת יודעים מה עברתי. כל מה שהיא יודעת, בדיוק כמו שקורה גם אצל ההורים של הספורטאים האחרים, זה ממה שהם שומעים מהילדים שלהם. אמא שלי יודעת שעבדתי מאוד קשה והיא עוקבת אחרי כל תחרות שלי, אז מאוד כאב לה שרצו לפגוע בהישגים שלי, שרצו לקחת אותם ואפילו לאפס את הנקודות לאולימפיאדה. זה מאוד הפריע לה".
ומה את הרגשת כשרצו לאפס לך את הניקוד במרוץ לכרטיס לאולימפיאדת טוקיו?
"ידעתי שאני אתמודד על הקריטריון מול כולן, אבל לא הייתי מוכנה שיאפסו את הנקודות שלי, כי אני לא חושבת שהגיע לי שיאפסו לי את כל הנקודות וכל מה שעשיתי. בגלל זה הייתה ועדה והיא קיבלה את ההחלטה הנכונה. בסופו של דבר, המאמן הוא צלע שהיא אמנם חשובה בקריירה ובחייו של הספורטאי, אבל יש הרבה דברים שקורים לא בזכות המאמן. בסוף זו אני שהייתי שם בים וזכיתי במדליות".
איך הלכת להתאמן אחר כך, אם נוצר נתק בין כולן בנבחרת?
"האיגוד הבין באותו זמן את המצב והחליט שזה נכון לי להתאמן בנפרד מהנבחרת. לאליפות העולם באוסטרליה נסעתי עם פייר, אחר כך הודיעו לי באופן ברור שהוא לא ימשיך איתי ושלא יקבל שום מימון מהוועד האולימפי, אז הייתי צריכה למצוא מאמנים אחרים שיעבדו איתי".
עד כמה זה השפיע עלייך?
"השפיע עליי בעיקר זה שלא היה לי מאמן לאורך תקופה מסוימת. אחרי שחזרתי מאליפות העולם באוסטרליה, מפברואר עד אוגוסט הייתי בלי מאמן. בתקופת הקורונה לא היה מישהו שהיה אחראי עליי ומי שיבצע איתי את האימונים. נמרוד משיח עזר לי במים והיו אמנם אנשי צוות מסביבי, אבל זו לא הייתה קרקע יציבה. האיגוד החליט שאולגה מסליבץ תאמן אותי, אבל לצערי מאוד מהר הבנתי שאולגה היא לא מי שאני צריכה בשביל להצליח בטוקיו. פניתי לאיגוד כדי לנסות להחליף מאמן כי זה היה ממש שנה לפני טוקיו, אבל האיגוד סירב, אז נשארתי עם אולגה עד לסיום המבחנים האולימפיים בנובמבר. אחרי שבנובמבר הבטחתי את הנסיעה שלי למשחקים האולימפיים שוב, החלטתי שאני רוצה להחליף מאמן. נשארו כמה חודשים עד לאולימפיאדת טוקיו, לא נותרו הרבה אנשי מקצוע פנויים בשייט, אז נקלעתי למצב לא פשוט למצוא מאמן שיתאים לי. זה נגרר עד חודש מרץ ואז התחלתי לעבוד עם אליוט קרני, מאמן אנגלי שאיתו המשכתי עד לטוקיו".
אם פייר היה נשאר לעבוד איתך, יש סיכוי שהתוצאות היו אחרות?
"יכול להיות, אבל אני לא יודעת. בסוף יצא שכמעט שנתיים לפני אולימפיאדת טוקיו הוא כבר לא אימן אותי, אז השלמתי עם זה שהוא לא יאמן אותי ושלא יהיה איתי בטוקיו, ורק ניסיתי כל הזמן למצוא דרכים לעבוד מחדש ולמצוא קרקע שהיא יציבה יחסית".
“הדיונים בבית המשפט קשים לי. בכיתי המון ולקחתי ללב”
אחת מהטענות של גולשות הרוח האחרות בנבחרת הייתה שקיבלת יחס מועדף או תנאים שאחרות לא קיבלו. כמה זה נכון?
"בהרבה ענפים כשמגיעים לשלב הכי גבוה ומתקדם, אין איזה קסם או טיפ שמאמן ייתן לגולשת רוח ופתאום היא תקפוץ ברמה. זה תהליך של עבודה קשה ומשמעת עצמית. כשהשיחות בנבחרת הן משותפות, כשעוברים על הווידאו בצורה משותפת ועובדים ביחד, אין סודות. כגולשת רוח כמובן שרציתי לנסוע לטוקיו, אבל גם רציתי שמספר 2 ו-3 בנבחרת יהיו קרובות אליי ברמה ויאתגרו אותי, כי אם אני מנצחת אותן בכל האימונים בים זה לא טוב לי. מבחינתי, זה ברור שרציתי שהן יהיו טובות".
קיבלת אימונים נוספים מעבר למה שאחרות קיבלו?
"הוועדה עברה על כל מה שהן טענו. חלק התגלה כשקר וחלק כלא רלוונטי. בעיקר בגלל זה לא איפסו לי את הנקודות. הוועדה הגיעה למסקנה, שהיא נכונה, שלא קיבלתי יחס מועדף או יותר אימונים משאר הבנות".
בשלב מסוים חידשו את הקריטריון ופתחו אפשרות לאחרות לזכות בכרטיס, כך נוצר מאבק מעניין בינך לבין נוי דריהן. איך את ראית את זה?
"אולי מבחינתן זה היה מאבק אמיתי, אבל מבחינתי הגעתי לאליפות העולם באוסטרליה בפער משמעותי, כשהדרך היחידה של מישהי לזכות בכרטיס היא בעצם לנצח באליפות עולם. גם אם בתחרות ספציפית מישהי הייתה יותר טובה ממני, זה לא אומר שהמאבק היה צמוד, לפחות לא מבחינתי. לא היה לי ספק לפני זה שנוי גולשת טובה ולא היה לי ספק שתצליח באוסטרליה כי זה היה מקום שהתאים בדיוק לתנאים שהיא צריכה כדי להצליח".
לא פחדת מזה שהיא הייתה קרובה להשיג את הכרטיס על חשבונך?
"ברור שפחדתי. לא כיף לאבד את הכרטיס האולימפי, במיוחד אם אני מאבדת אותו לא בגלל מתמטיקה או שיטת ניקוד מסוימת, כי גם אם היא הייתה זוכה באליפות העולם אני עדיין הייתי מנצחת בקריטריון מבחינה מתמטית. ההחלטה של האיגוד שקבעה שמי שזוכה באליפות העולם היא זו שתנצח אוטומטית בתחרות על הכרטיס, בלי קשר לנקודות, לא הייתה הוגנת. כשהציגו לנו את תוכנית המבחנים, לא אהבתי שזה הקריטריון האחרון ושהוא כתוב באותיות קטנות, נראה לי שהיה עדיף מתמטיקה לאורך כל המבחנים".
מה היה שם באליפות העולם באוסטרליה בזינוק לשיוט המדליות? לפי התמונות והסרטונים נראה שלכאורה היה מאבק בינך לבין נוי בתוך המים ועדיין לא שמעו את הגרסה שלך לאירוע הזה.
"בזינוק הייתה רוח חלשה עם זרם מאוד חזק. לקראת הזינוק התרכזתי בעצמי. היה לי סיכוי קלוש, אבל עדיין היה סיכוי, שאזכה במדליית הארד. תכננתי מאיפה אני רוצה לזנק. שתי דקות לזינוק ראיתי שנוי נמצאת סביבי. אמרתי לעצמי 'טוב, אני לא מתעסקת בזה, אני רוצה לסיים את אליפות העולם בצורה הכי טובה שאפשר'. בשיוט מדליות כולן רוצות להיות ממש על קו הזינוק. היו תשע בנות על הקו ואת נוי שעמדה מאחוריי, ופה יש בעיה. למה היא לא על הקו כמו כולן? אולי היא גם מחפשת איזה משחק? לצערי, בזינוק נתקעתי עם הגלשן בחבל ויש לי סרטון שרואים את זה בבירור. היא נתקעה מאחוריי. בגלל שנתקעה מאחוריי היא קיבלה עונש מהשופטים, ושוב כל העניין הזה נפתח. השופטים הבינלאומיים החליטו שהיא טעתה, בארץ פתחו את הסיפור הזה שוב עם שופט בינלאומי שהחליט שהיא טעתה וקבע שלא להעניש אותה".
היו ביניכן הרבה תקריות?
"סבלתי בעיקר מבריונות שחוויתי ממנה. גם באימונים לפני תחרויות חוויתי צעקות ואיומים, אז לא היה לי כיף להיות לידה".
שתיכן באות מאילת ואפשר לומר שאפילו גדלתן ביחד. זה לא מוזר לך?
"כל אחת נמצאת במקום אחר בחיים שלה. זה מוזר, אבל גם עם החברים שגדלתי איתם בבית הספר בסוף הדרכים התפצלו וכל אחד עושה משהו אחר בחיים שלו".
מה עבר עלייך כשהגעת לבית המשפט לדיון בתביעה של נוי נגד פייר?
"היומיים האלה בבית המשפט וכל ההתעסקות שהייתה לפני כן היו מאוד קשים לי, בעיקר בגלל שאני מאמינה שזה לא היה אמור להגיע לשם. יש הרבה דרגות של החלטות ופעולות שנעשות לפני שמגיעים לבית המשפט, ומי שהגישה את התביעה החליטה לדלג עליהן. זה לא משהו כיף. לא היה לי ניסיון בבית משפט וגם לפייר לא היה ניסיון בזה, בטח בבתי משפט בארץ זרה. עסקו בפרשה הזאת המון לפני אולימפיאדת טוקיו ולצערי זה נמשך גם היום".
את כועסת על זה?
"ברור. אני כועסת על הרבה דברים, בעיקר כועסת על איך זה התפתח ולאן שזה הגיע. אחרי אליפות העולם באוסטרליה הייתה לי תקופה מאוד קשה. הרגשתי שבמקום להתעסק בספורט אני מתעסקת במיליון דברים אחרים".
הדיונים בבית המשפט מטרידים אותך?
"זה מטריד אותי, אבל אני לומדת להתמודד עם זה. לאט לאט זה מתחיל להיות כמו עוד הליך רגיל ושגרתי".
כמה פעמים בכית מאז שהפרשה התפוצצה?
"בכיתי המון. לקחתי ללב הרבה דברים ומאוד לא אהבתי שזה פגע לי בגלישה, כי זו הנקודה הכי רגישה אצלי. כשזה מתחיל לפגוע במה שהוא הדבר הכי חשוב מבחינתי, זה פוגע בי מאוד. כאב לי גם לראות שזה פגע בפייר, כי כשפוגעים לך במשפחה אז אתה לוקח ללב".
מה עבר עלייך באולימפיאדת טוקיו? למה לא הצלחת לממש את הפוטנציאל שלך שם?
"אני חושבת שבנוסף לזה שהקורונה ערערה את כולם, לי היה את כל מה שקרה עם פייר והבנות בנבחרת, וזה היה משהו שהשפיע עליי. לא הצלחתי לייצר שקט לפני אולימפיאדת טוקיו. המשכתי להתעסק בכל הדברים האלה גם ממש לפני היציאה שלי לטוקיו. בנוסף, בסופו של דבר לא הצלחתי להגיע עם מאמן שאני מרוצה ממנו במאה אחוז ולבנות הצלחה ביחד איתו לפני שהגעתי למשחקים האולימפיים. בטוקיו היה לי שבוע ארוך עם ימים טובים ופחות, היו הרבה דברים בדרך, אבל מה שאני לוקחת משם לפעם הבאה זה לנסות למצוא יציבות מסביבי לאורך כמה שיותר זמן לפני שאני מגיעה למשחקים האולימפיים".
בגיל 22 עברת לחיות בצרפת ביחד עם פייר. אפשר לומר שכל החיים שלך השתנו לחלוטין עכשיו?
"הם די השתנו, אבל מאז שאני בת 15 אני נמצאת בערך 200 יום בשנה בחו"ל, אז ממילא כשאני חוזרת יש לי איזה שבוע או עשרה ימים רק להיות בבית. אם אני חוזרת לארץ או לצרפת? זה לא באמת משנה לי, רק משנה לי את מי אני רואה כשאני חוזרת. זה שעברתי לאירופה זה לגמרי הופך את הקשר ביני לבין פייר לרציני יותר. אנחנו בני זוג, אנחנו גרים ביחד, כיף לנו וטוב לנו".
איך הולכת חלוקת התפקידים ביניכם בבית? מי אחראי על מה?
"אנחנו זוג מאוד קלאסי. אמנם אנחנו לא נמצאים הרבה בבית ביחד, אבל כשזה קורה אז אנחנו נהנים לבשל ביחד. הוא זה שמתקן את הדברים בבית ומוריד את הזבל, אני בדרך כלל אחראית על הבישולים והארגון של איך שהדברים נראים בתוך הבית. מאוד קלאסי, בקיצור".
איפה תרצו לחיות ביחד בעתיד?
"זו שאלה קשה. כרגע אנחנו בצרפת, בין היתר גם בגלל שהעבודה שלו היא בצרפת ובגלל שהמשחקים האולימפיים יהיו בצרפת אז זה נותן לי גישה יותר טובה לאתר השייט במארסיי. אבל יכול להיות שיום אחד גם נגיע לגור בארץ אם אני אחליט ללמוד או לעבוד בישראל, אין לדעת".
יש מחשבות על חתונה?
"אני עדיין בת 22 אז לא דחוף לי להתחתן. כמובן שאני עם בן זוג שאני רואה איתו עתיד משותף, אבל כרגע זה לא על הפרק".
“ישראל פספסה את פייר. מאמן? אין לי”
לאחרונה פייר עבר לאמן בנבחרת צרפת לפני אולימפיאדת פאריס. זה נתן לו את האישור לכך שמבחינה מקצועית הוא עדיין אחד מהמאמנים המובילים?
"כן. אני חושבת שישראל פספסה אותו, אבל 'חטפו' אותו יחסית מהיר ואני בטוחה שהוא יעשה עבודה טובה איפה שלא יהיה. הוא מוכיח את עצמו כבר עכשיו אז אני ממש גאה בו".
העבודה שלו לא מתנגשת עם הרצון שלך להצליח על פניהן של הצרפתיות?
"פייר מאמן מאוד מקצועי. הוא עובד קשה ורוצה שיהיו לו הצלחות בנבחרת. בסופו של דבר, גם אני והוא מאמינים שהעבודה הקשה, ההשקעה והירידה לפרטים הקטנים זה מה שמנצח בים. גם אם נניח לצורך העניין שהוא יספר למישהו איזה סוד כביכול, מה שלא קורה במציאות, זה לא מה שיגרום לי או להן לנצח בכל אופן. בשייט יש הרבה מעבר לזה. חוץ מזה, גם גידי קליגר מאמן את הצוותים של ה-470 בישראל ואשתו מתחרה בצרפת, כך שזה קורה בעולם ואנחנו לא היחידים. יש את העבודה שלו ויש את העבודה שלי. הכל בסדר".
האיגוד החליט שנבחרת ישראל תתאמן בישראל. לא רצית להישאר בארץ כדי להתאמן עם הנבחרת?
"הנבחרת היא פלטפורמה מדהימה וזה משהו שצריך בשביל להצליח. אם בקמפיין לטוקיו התרכזתי רק בגלישה ושום דבר מסביב לא עניין אותי, היום התבגרתי ויש דברים אחרים שמעניינים אותי בחוץ. חשוב לי לשמור על הקשר עם בן הזוג שלי וחשוב לי שתהיה לי אפשרות להתחיל ללמוד בעתיד. זה לא אומר שהגלישה לא תהיה עדיין במקום הראשון אצלי, אבל אני רוצה לשלב עוד דברים בחיים שלי. כשהנבחרת מתאמנת 95 אחוז מהזמן רק בארץ, אני לא יכולה לשלב את זה. אני רוצה לחיות עם פייר ואמנם גם הוא מסתובב בעולם ולא נמצא הרבה בבית כי הוא ממשיך לאמן, אבל כשאני צריכה להתאמן אני מתאמנת באירופה ואז יש לי טיפה יותר הפסקות ומנוחה כדי לראות אותו".
איגוד השייט החליט ששחר צוברי הוא המאמן של גולשות הרוח הישראליות ולכן הוא לא יציב לך מאמן אישי. איך יחסי העבודה ביניכם?
"שחר אחראי על כל מה שקורה איתי. הוא לא מאמן אותי בים, אבל אנחנו בקשר".
אז מי מאמן אותך בפועל בים?
"היום אני בלי מאמן".
מה זאת אומרת? את מתאמנת לבד בצרפת?
"כן. כרגע אין לי תקציב למאמן, אז אני די לבד. אסור לי להתאמן לבד וזה לא בטיחותי, אז אני תמיד מצטרפת לאנשים ומבקשת שמישהו ישים עליי עין בעניין של הבטיחות, אבל אין לי מאמן כרגע ואני מחפשת תקציב בשביל זה. האיגוד לא מוכן שיהיה לי מאמן אחר, ולא מוכן לממן כל מה שקשור להוצאות של מאמן או סירת מנוע, אז זה המצב".
כל ההוצאות אמורות להיות עלייך?
"בערך 70% מהתקציב שאני צריכה בשביל להתקיים בשייט אמור להיות עליי. קשה לעבוד ככה, אבל זו לא ההחלטה שלי מה לממן אלא החלטה של הממונים עליי. אני לא מסכימה איתה, וגם אמרתי את זה, אבל אין לי עוד דרכים כדי להתחנן או לבקש תקציב למאמן. את כרטיסי הטיסה וההוצאות השוטפות שלי כספורטאית האיגוד מממן, אבל יש לי תקציב שהוא מוגבל להוצאות שלי וכל דבר שקשור למאמן נוסף הוא עליי. לשמחתי הרבה, יש לי את הספונסרים שלי רב בריח ואלדן שעוזרים לי ותומכים בי במימון ההוצאות".
איך את מודדת את ההתקדמות שלך כשלמעשה אין מי שיאמן אותך ויבקר את האימונים שלך בזמן אמת?
"ההתקדמות שלי נמדדת בתוצאות בים".
ואיך בעצם נעשית העבודה עם מאמן הנבחרת שחר צוברי?
"שחר פתוח לגמרי לכל התוכנית המקצועית שלי ולמטרות שלי. אנחנו עובדים ביחד מרחוק ואין לי בעיה עם זה".
נבחרת גלישת הרוח די השתנתה מאז ששחר צוברי נכנס לעניינים ואת גם מחויבת להגיע לישראל מדי פעם כדי להשתתף בתחרויות הפנימיות. כשזה קורה, יש תקשורת בינך לבין שאר גולשות הרוח בנבחרת?
"כן, בטח. יש הרבה בנות בנבחרות שלא היו בקמפיין הקודם, שהן חברות שלי ומאוד כיף לי איתן. יש נבחרת חדשה ומאמן חדש, וזה מעולה".
“לומדת צרפתית. מעדיפה שידברו איתי על שייט”
מיד אחרי אולימפיאדת טוקיו, כל העולם עבר לגלשן חדש, מה-RSX המוכר לדגם ה-IQ פויל. בינתיים רואים שקשה לך בגלשן החדש.
"כן, זה די ברור שכרגע אני לא מהמובילות של הענף. צריך לזכור שהתחלתי לגלוש עליו בינואר, אז אני גולשת על ה-IQ פויל בסך הכל רק כשישה חודשים. לוקח זמן לצמצם פערים, יש הרבה דברים חדשים שאני צריכה ללמוד. אני צריכה גם לעלות במשקל כדי להשתלט על הגלשן, שזה עניין מאוד גדול אצלנו. זה תהליך ארוך ואין קסמים. זה לוקח זמן, אבל אני מקווה ובטוחה שיהיה בסדר בעוד כמה חודשים".
יש הרבה גולשים וגולשות שהעלו את המשקל שלהם. איך את מצליחה להתמודד עם סוגיית המשקל והאוכל?
"הכל השתנה. אנשים ישנאו אותי כי אני אגיד שקשה לי לעלות במשקל, אבל זה תהליך שהוא לא פשוט מבחינתי. אני צריכה לאכול יותר קלוריות ממה שאני מוציאה, ככה שהארוחות שלי הן עם הרבה כמויות של אוכל. זה לא תמיד שוקולדים או ג'אנק פוד, אני מנסה לשמור על הבריאות שלי ולעשות את זה באופן שלא ישפיע עליה בעתיד. זה לוקח הרבה זמן וזו חתיכת התעסקות. זה להקפיד על ארוחות מספיק גדולות, כולל ארוחות לילה. זה ממש כמו שאתה חושב על לישון מספיק ולהתאמן מספיק ולנוח מספיק, צריך גם לאכול מספיק. בניל פרייד היו אנשים חטובים וספורטיביים, כיום זה פחות ככה בדגם החדש. ככל שהדגם יתקדם, אני מאמינה שגם הפיזיות והטקטיקה תחזור למשחק, אבל כרגע המשקל משפיע המון על התוצאות".
את מאמינה שתסתדרי עם הגלשן החדש?
"אני אוהבת את הגלשן החדש. זו חידוש טכנולוגי מדהים, הוא כיף לא נורמלי. הטקטיקה שונה, מאבדים הרבה זמן על סיבוב אז גם את זה מחשבים מאוד, אבל גם הדגם עצמו ממשיך להתפתח, יש גולשי רוח שמצליחים לעשות היום סיבובים באוויר וזה מאוד מעניין. כל הזמן יש נפילות למים ואקשן. אני מלאה בסימנים כחולים מהתרסקויות בכנרת. זה לא משהו עדין, אתה משייט מאוד מהר עליו ואני נהנית מזה".
אמרת שנשארת באירופה כי את רוצה ללמוד. את מתכננת ללמוד משהו שקשור בספורט, או ללכת לכיוון שונה לחלוטין?
"אני רוצה ללמוד משהו אחר לגמרי. מעניין אותי ללמוד כימיה או משהו מתמטי, אבל אני עוד לא חושבת על העבודה הבאה שתהיה לי בעתיד אז עוד לא החלטתי".
בינתיים את לומדת צרפתית?
"אני לומדת, אבל ממש מעט. פטיפו. אני מנסה ללמוד, אבל זה לא פשוט כל כך ואני מתאמנת כל הזמן, אז אני משתדלת מדי פעם לשבת וללמוד צרפתית. בגלל שאני לא נמצאת הרבה בבית, אני לא באמת חווה איך זה לחיות בצרפת. אני מניחה שבשלב יותר מאוחר בחיי כשאפרוש אני אוכל לחוות באמת מה זה לגור בצרפת".
נותרו רק עוד שנתיים לאולימפיאדת פאריס. מה את צריכה לעשות כדי להיות שם?
"זה ממש קרוב. שנתיים זה עוד הרבה זמן כביכול, אבל המבחנים האולימפיים יתחילו בעוד פחות משנה לדעתי ככה שאין עוד הרבה זמן באמת ואני צריכה להתכונן לזה. אני על זה. מהיום בו דרכתי בחזרה על הגלשן, אני על זה".
את מסוגלת להגיע גם לאולימפיאדת פאריס?
"אני מאוד רוצה להיות שם ומכוונת לשם, אבל עצם ההגעה לשם היא לא המטרה שלי אלא התוצאות שאעשה שם".
את מאמינה שבקרוב שוב נראה אותך שוב על הפודיום בתחרויות הגדולות?
"הלוואי. אני מאוד מקווה".
היית רוצה להשאיר את הפרשה הזו מאחורייך ושיתעסקו רק בתוצאות שלך?
"ברור. הייתי מעדיפה שידברו איתי כמה שיותר על השייט ועל הים. על זה אני יכולה לדבר שעות, כל מה שמסביב פחות מעניין אותי. מעכשיו זה נשאר מאחוריי ואני מסתכלת קדימה".
