מאז שעזב דייויד בלאט את כותלי ההיכל כדי להגשים את חלום ה-NBA שלו, מכבי תל אביב לא הייתה קבוצה מוצלחת, אם בכלל. הניהול הכושל שגרם לרכבת שחקנים אדירה ושרשרת מאמנים שלא היו יכולים להצליח במועדון. רק עם הגעתו של יאניס ספרופולוס והשיפור שהביא להיכל מנורה מבטחים הצליחו להפיח שוב את התקווה אצל האוהדים לעתיד טוב יותר, אבל עדיין השחקנים התחלפו בקצב מסחרר והשיטה, שהתבססה ברובה על פיק אנד רול עם סקוטי ווילבקין והכנסת כדור לאנטה ז’יז’יץ’ בצבע, התבררה כלא מוצלחת ברוב הזמן.
עכשיו אין ווילבקין, אין ז’יז’יץ’ ואין ספרופולוס. מכבי ת”א החליטה על חזרה למקורות והביאה דמות מקצועית שמכיר את המערכת ויודע לנהל קבוצה. ההגעה של בלאט חזרה למועדון הצהוב הייתה ההחתמה הפורמלית הראשונה של הקיץ, אחריו הגיע מבול החתמות בקצב שלא נראה בישראל.
ההחתמה הראשונה האמיתית של מכבי ת”א הייתה של עודד קטש. לקח להם הרבה מאוד זמן להודיע על החתמתו, כאשר במקביל הוא עבד מאחורי הקלעים עם הצוות המקצועי על הרכשים לעתיד. קטש בנה סגל מאפס. השחקנים היחידים שנשארו הם הישראלים ואת כל הזרים שלח לדרכם בחסות הקבוצות הטורקיות, שהכניסו למכבי כמה מזומנים לבזבוז בעסקאות על ווילבקין וז’יז’יץ’.
קטש לא אוהב קלעים. הוא אוהב שחקנים זריזים שיודעים לנוע בהתקפה ולהזיז את הכדור. הקלעים היחידים שהגיעו למכבי ת”א בקיץ הם הישראלים שלה, גיא פניני ורפי מנקו. כל שאר השחקנים בקו האחורי, למעט אולי אוסטין הולינס, הם כאלה שיכולים להוריד כדור לרצפה ומהווים איום גם בצבע וגם מחוץ לקשת.
לגבי הקו הקדמי, קטש יצר את המודל בו השתמש בהפועל ירושלים ובנבחרת ישראל – גבוהים אתלטיים שקופצים לכל מקום יחד עם עוד שחקנים שמהווים איום מחוץ לקשת ופותחים את ההתקפה. הקבוצות האחרונות של קטש היו זריזות ומפתיעות, בו נעשה לא מעט שימוש בשחקן הגבוה שיוצא החוצה ונותן הרבה יותר חופש פעולה לגארדים.
בלאט וקטש אוהבים את הכדורסלן האמריקאי וכנראה שגם אוהבים לעבוד ביחד. השהיה של אחד המוחות הגדולים בכדורסל הישראלי בעמדת יו”ר הוועדה המקצועית של המועדון המעוטר ביותר בעולם נתנה הרבה שקט תעשייתי ונתן לקטש את החופש לבחור את השחקנים שבאים אליו לפי הפרופיל הרצוי.
בואו ניקח לדוגמה את מקרה טי ג’יי ליף. הישראלי היה אמור לשמש כגבוה שמיידה שלשות ויכול גם לסיים בצורה טובה מתחת לסל, כשהיכולת ההגנתית שלו מוטלת בספק. אחרי שהתרחק מהמועדון ורצה להרוויח יותר כסף בסין (או שמא להגשים מחדש את חלום ה-NBA), מכבי מצאה תוך יומיים את ג’ארל מרטין, שחקן שעונה על אותו פרופיל כמו ליף וגם אגרסיבי בהגנה במהלך שיכול להתברר כשיחוק.
הסגל שנבנה במכבי מותאם לקטש. החשש הגדול של האוהדים זה שאין מי שיקלע מעבר לקשת, אבל זה פחות משנה אם הקבוצה מצליחה להתחבר. לא צריך להביא קלע כמו קייל קוריץ’ או בילי בארון אם הם לא מתאימים לשיטה. צריך להביא שחקנים שיתאימו למאמן ולשיטה שבה הוא מצליח להביא את הכדורסל הכי טוב שלו.
מכבי הביאה שני רכזים בכירים ברמת היורוליג בדמותם של ווייד בולדווין ולורנזו בראון. אחרי שנים שחיפשה רכז ומצאה אותו רק בדמות נייט וולטרס, מגיעים שני שחקנים שיכולים ליצור לעצמם ולייצר גם לאחרים ללא תלות אחד בשני. בראון אמנם יחמיץ חלק מתקופת ההכנה, אבל הוא שחקן מספיק מוכשר כדי להשתלב במרקם הקבוצתי ובתור זה שאמור לנהל את רוב ההתקפות בצהוב, לא תהיה לו בעיה.
מילה לגבי הישראלים: נכון למצב הנוכחי יש שישה ישראלים בסגל של מכבי, שזו אותה כמות כמו שהייתה בשנה שעברה רק שהפעם, בניגוד לאז, יש שישה שחקנים בכירים שיכולים לתפקד בצורה טובה גם כחמישייה משל עצמה בליגת העל. אם רפי מנקו יתגלה כאחד שאפשר לסמוך עליו מחוץ לקשת בצורה עיוורת וגיא פניני יתגלה כיעיל גם על המגרש, השניים יקבלו יותר דקות ביורוליג, שכן עמדות הפורוורד הן היותר גמישות בסגל. רומן סורקין לעומת זאת, צפוי לקבל פחות הזדמנויות ביורוליג אלא אם ישפר משמעותית את הזריקה שלו מחוץ לצבע ככלל ומחוץ לקשת בפרט, כאשר ג’ייק כהן הוא האופציה הנוספת שם והוכיח שיכול למלא את התפקיד בעבר.
אני מאמין שקטש יצליח. חומר השחקנים שקיים הוא ברמה גבוהה מאוד, על גבול פלייאוף היורוליג, וכזאת שיכולה תיאורטית להילחם מול אריות היבשת. ההגנה שלה עוד תלויה בספק, כי למעט הולינס אין שחקן הגנתי מובהק, אבל קטש כבר הוכיח שהוא יכול למצוא פתרונות הגנתיים גם בהרכבים נמוכים יותר. העונה הזאת תהיה מוצלחת מהקודמת, שנגמרה רק עם גביע ווינר. לא סתם רוב השחקנים חתומים לשנתיים. הם רוצים ומאמינים שזאת חבורה שיכולה להצליח גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך. ואם לא, נחזור לשולחן השרטוטים.
הכתוב הינו טור דעה.
