רק לפני שנה (פחות יום) נובאק ג’וקוביץ’ הבלתי עציר הניף בפעם השישית את הגביע בווימבלדון וחגג תואר גראנד סלאם מספר 21. היה נראה שהג’וקר הסרבי הולך לעבר הגולדן-סלאם (זכייה בכל המייג’ורים השנתיים פלוס זהב בטוקיו), אולם ציפיות לחוד ומציאות לחוד. נובאק סיים את המשחקים האולימפיים אפילו ללא הארד, בהמשך הוא הפסיד בגמר אליפות ארצות הברית הפתוחה ובאוסטרליה השנה קיבלנו את סאגת החיסונים המדוברת שהוציאה אותו לגמרי מאיזון.
אל הרולאן גארוס האחרון הוא הגיע כפייבוריט לתואר, אבל גם שם החלום התנפץ כבר ברבע הגמר מול רפאל נדאל. הביטחון ירד, היכולת דעכה, התהיות החלו להצטבר והשאלה הגדולה התחזקה – האם הג’וקר ירד לגמרי מהמסלול ואיבד את השליטה לרפא וליורשים העולים? היום (ראשון) הסרבי נתן את התשובה החד משמעית – ממש לא, המדורג שלישי שהדביק לעצמו ברבע הגמר את הכינוי החדש – ‘המטוס הסרבי’ חזר לעצמו והמריא שוב על השדה הירוק, עליו הוא מרגיש בשנים האחרונות הכי בנוח בעולם.
ג’וקוביץ’ כבר רשם שלל קאמבקים – מפיגור על המגרש, מפציעות שונות ומירידות חדות ביכולת, אבל בתחילת שנה הוא נתקל בפרשה עמה היה נראה כבר שהוא לא מצליח להתמודד. סאגת גירושו מאוסטרליה הוציאה אותו מאיזון ולפתע הטניסאי הכל יכול, זה ששלט ביד רמה בסבב וזלל תארים מכל הבא ליד נראה לפתע פגיע, חלש, שביר והכי רחוק מאותה מכונה סרבית שהכרנו. למרות זאת ובגיל 35 (הצעיר מבין השלושה) הוא שם את הכל מאחוריו ועשה את מה שהוא יודע הכי טוב – לנצח על הדשא בלונדון.
מאז דעיכת רוג’ר פדרר, נובאק השתלט לגמרי על התחרות הנוצצת, בדשא אצל אביגדור כשם האלבום האגדי של אריק איינשטיין ז”ל, אז במקרה שלנו – בדשא אצל נובאק. הסרבי הפך בשנים האחרונות לטניסאי דשא הטוב מכולם ובהפרש, למרות שהשנה וגם כאן בווימבלדון הוא לא ביכולת של שיא הקריירה, הוא עדיין היה רמה מעל לכל מי שהיה לטורניר להציע, גם השנה וגם בשנים האחרונות.
המדורג שלישי בעולם המשיך את הרצף הבאמת משוגע, כשהפסדו האחרון בווימבלדון היה אי שם ביולי 2017 לתומאס ברדיך. מאז ועד היום, כולל כמובן הניצחון הנוכחי על ניק קיריוס השנוי במחלוקת, הסרבי כבר מחזיק באמתחתו לא פחות מ-28 ניצחונות רצופים ומאזן נקי מהפסדים, זה כמובן העניק לו את התואר הנוצץ בפעם הרביעית ברציפות והשביעית בסך הכל בלונדון, רק אחד פחות מפדרר. השווייצרי ודשא היה במשך שנים השילוב המושלם, החלומי, ונראה היה שאף אחד לא יתקרב לשליטה כזו על המשטח הירוק, אולם בשקט בשקט נולה כבר מדביק פערים והוא בדרך הבטוחה להיצמד ל-RF.
ואם הזכרנו את הדבקת הפערים אז יש את המרוץ הקטנטן הזה נו, זה שבסך הכל יכריע מי כנראה יסיים בפסגת תארי הגראנד הסלאם וייזכר כטניסאי הגדול בהיסטוריה. אחרי שראה את נדאל מדהים את כולם בחצי שנה האחרונה עם זכיות באליפות אוסטרליה וכמובן החזרת הכתר בפאריס, נובאק אמר לכולם חכו רגע, אני עוד כאן, ובגדול. הסרבי שבשנה שעברה קבע את התיקו ההיסטורי בין שלושתם עם 20:20:20 צימק את הפער מרפא למייג’ור אחד בלבד, נדאל לא בורח לשום מקום, לפחות בינתיים.
נדאל אמנם מעליו, אבל לראשונה אי פעם ג’וקוביץ’ יכול להסתכל על פדרר מלמעלה. הקאמבק הפנומנלי, אדיר, יוצא דופן, איך שאתם רוצים לקרוא לו הושלם היום, כנראה באופן סופי. נובאק השאיר את השווייצרי מאחור בטבלת הגדולים מכולם ועשה זאת עם דהירה רצינית, כמה רצינית? כשנובאק חגג מייג’ור ראשון ב-2008 לרוג’ר כבר היו 12 תארים, לא פחות. בשיא ההפרש בין השניים עמד על 15 (!) לטובת פדרר כמובן. השווייצרי חגג באוסטרליה ב-2010 את הגראנד סלאם ה-16, כשלנובאק בינתיים היה אחד בלבד בארון, ופער ה-15 מייג’ורים נשמר למעשה עד תחילת 2011. נתון פשוט מדהים, שמראה על הדעיכה של רוג’ר, אבל בעיקר על ההשתלטות והדהירה של הסרבי.
אז בעצם ישנה את השאלה הכי מתבקשת, מה הופך את נובאק לכל כך טוב על הדשא? בראש ובראשונה ההחזרה. הסרבי יודע לנטרל היטב ביג-סרברים ולהגיע לראלים אחרי הגשה שנכנסה באזור ה-200 קמ”ש. בצד ההפוך הוא גם מגיש היטב, הוא אמנם לא יורה איסיים בכמויות של ג’ון איסנר או קיריוס לדוגמה, אבל ההגשה שלו היא מאוד יעילה. קשה לקרוא אותה ולא פעם הוא ממש שולח את היריב שלו אל מחוץ למגרש, במקביל יש לו כאן את היתרון המנטלי – ג’וקוביץ’ קר רוח בהגשות החשובות והוא יודע להתעלות איתן בדיוק ברגעים המכריעים, מה שאין להרבה שחקנים אחרים בסבב ובכלל בטופ.
המדורג שלישי, או בשמו החדש המטוס הסרבי, נע מצוין על המשטח הירוק, שזה דבר מאתגר ביותר ולא במקרה אחרי הנקודה המדהימה מול יאניק סינר עם השפגאט וההחזרה האלכסונית שהסתיימה בווינר הוא סימן את תנועת הטיסה, המשמעות “אני כאן והולך להגיע כמעט לכל כדור שאף אחד כנראה לא היה מגיע או בכלל מחזיר ככה”. הנדבך האחרון – היד הטובה ליד הרשת, נובאק לא חושש לעלות לרשת ולסיים שם את הנקודות, אמנם הוא לא עושה זאת עם הקלאס האדיר כמו של פדרר, אבל מבצע זאת ביעילות יוצאת דופן ובאחוזי ההצלחה גבוהים ומרשימים.
מה באשר לעתיד? נובאק כבר בן 35 ולכן גם הוא יודע שהוא צריך לנצל כל תחרות אליה הוא מגיע בריא, אולם שוב לקראת אליפות ארצות הברית הפתוחה בסוף חודש הבא יש את סאגת החיסונים, כשכרגע הסרבי הלא מחוסן לא יורשה להשתתף שם. גם שאלת כשירותו של נדאל נכנסת כאן למשוואה, שכן הספרדי סובל מקרע בשרירי הבטן והיעדרות של אחד מהם כנראה תסלול לשני את הדרך, או לשוויון נוסף או ששוב הלוחם הספרדי יגדיל את הפער לשני תארי גראנד סלאם.
אם נובאק יורשה להתחרות שם הוא יגיע בכל מקרה כפייבוריט הבכיר לזכייה, כשמעניין אגב יהיה לראות כיצד דניל מדבדב, שמושעה כאן, יופיע לפלאשינג מדו במטרה לשמור על התואר מהשנה שעברה. חשוב לזכור שנובאק באופן עקבי מתקשה בגראנד סלאם האחרון של השנה, לראייה התבוסה מול הכוכב הרוסי בשנה שעברה ובכלל, הוא זכה בטורניר המדובר שלוש פעמים בלבד, כשההנפה האחרונה הייתה ב-2018.
