עשר שנים חלפו מאז עזב טל בן חיים את הקבוצה בה גדל, מכבי פתח תקווה, ומאז הוא היה מזוהה בעיקר עם מכבי תל אביב, הודות לשתי קדנציות ובסך הכל שש שנים במועדון הצהוב-כחול. אלא שבניגוד לקדנציה הראשונה שהסתיימה כשהוא בשיאו ונמכר במיליוני אירו לספרטה פראג, השנייה הסתיימה בקול ענות חלושה, עם חוזה שלא חודש וטעם רע בפה. ובכל זאת מבחינת בן חיים מעז יצא מתוק, עם סגירת מעגל מרגשת, כפי שנחשף ב-ONE – עשר שנים אחרי שעזב והפך לאחד השחקנים המובילים בכדורגל הישראלי, הוא חזר הביתה למלאבס.
בן חיים לא מרבה להתראיין. למעשה, מאז שהוא חזר לארץ לפני כשנתיים מהחוויה הפחות מוצלחת בצ'כיה, הוא נמנע לחלוטין מראיונות. אך כעת, רגע לפני שהוא ינסה להשיב את מכבי פתח תקווה תוך עונה אחת מהליגה הלאומית לליגה הבכירה, הוא החליט לפתוח את הפה ואת הלב. וכשהוא כבר מדבר – הוא ממש לא שומר בבטן.
בראיון מיוחד ל-ONE לאחר החתימה הוא פותח הכל: עזיבת הצהובים והדרך בה נעשתה (שלא הצליחה להעיב על התקופה המאושרת במועדון), היחסים העכורים עם מי שהיה חברו הטוב וכיום משמש כמנהל הספורטיבי של מכבי ת"א ברק יצחקי, סגירת המעגל בקבוצה של הלוזונים, החיים בצל הביקורות והזרקורים והסיבה בגללה הוא לא מצטער על שום בחירה ולא מביט לאחור.
אתה יודע, קצת קשה להאמין שחזרת למכבי פתח תקווה. מה הוביל שחקן שעדיין נמצא ברמות הגבוהות לרדת לליגה הלאומית?
"תשמע, יכולתי להישאר בליגת העל ויכולתי גם להישאר בקבוצות הטובות בליגת העל אם הייתי רוצה בזה. חיפשתי קבוצה שתראה שהיא רוצה אותי ובמהלך כל הקריירה שלי הייתי כזה. אני בן אדם שפועל מרגש וחשוב לי להרגיש רצוי ואהוב במקום מסוים. ככה הרבה יותר קל לי להביא את היכולות שלי לידי ביטוי ולהחזיר על האמון שנותנים בי. כן, היו לי הצעות מקבוצות טובות אבל אף אחת מהן לא נתנה לי את התחושה שחיפשתי. במכבי פ"ת נתנו לי את התחושה שרציתי לקבל ובענק. זה גם גרם לי לרצות להגיע.
“בנוסף, זה מועדון שעשה בשבילי המון בשנים הכי קריטיות של שחקן כדורגל. נשארתי בקשר עם אנשים שם לאורך השנים ובכל ראיון שהיה לי או מפגש איתם, תמיד הדגשתי שאני זוכר מאיפה באתי. אני באמת חושב שזה מועדון חשוב מאוד בפסיפס של הכדורגל הישראלי. החזרה לשם היא משהו סימבולי: לחזור דווקא למרות שיכולתי להישאר בליגת העל. לחזור דווקא לליגה הלאומית, לעזור למועדון לחזור לליגת העל. זה משהו שאתגר אותי ורציתי לקחת בו חלק. לקחתי יום-יומיים והבנתי שאני מסוגל לעשות את הסוויץ’ הזה".
אבל מה עובר בראש כשלוקחים החלטה כזאת?
"אני עשר שנים בקבוצות גדולות, עשר שנים נלחם על תארים, עשר שנים שחקן נבחרת בוגרת, משחק באירופה. זה לא דבר קל להגיע ללאומית, בוא נקרא לילד בשמו. אני לא מתייפייף ואומר שהיה לי קל. אבל חשבתי עם עצמי, היו לי את הסיבות שמניתי, ובנוסף אני לא בן 28 אלא בן 32, אני חושב על היום שאחרי ומאוד רוצה להיות חלק במערכת ובמועדון הזה שנקרא מכבי פ"ת. אני עשר שנים ברמות הגבוהות אבל לא שוכח מאיפה באתי. לחזור לפה זה ‘קלוז'ר’ מרגש, אבל בסופו של דבר הכל יפה ונחמד ונמדד רק בתוצאות".
אתה סוגר מעגל. עזבת כשמכבי פ”ת ירדה ליגה לפני עשור ואתה חוזר להעלות את הקבוצה לליגת העל.
"זה גם נכון. ירדנו ליגה לפני שהלכתי. נתנו לי תחושה חמה שרצו שאגיע. הכסף לא היה ‘אישיו’ פה".
התייעצת עם אנשים?
"התייעצתי בעיקר עם אשתי ואבא שלי, שהם האנשים הכי קרובים אליי. אבא שלי יותר משמעותי מבחינת הכדורגל, אבל גם אמא שלי מעורבת. הם הלכו איתי בזה כי הם מכירים אותי ויודעים שאני צריך להרגיש מה שמכבי פ"ת נתנו לי להרגיש. לא רציתי לשחק באף קבוצה גדולה אחרת שהיא לא מכבי ת"א. לא רציתי את זה כשחזרתי מצ'כיה ולא רציתי את זה עכשיו. אני שלם עם ההחלטה ומת שיתחילו המשחקים".
היו אופציות ללכת לקבוצות גדולות אחרות?
"היו דיבורים וגישושים אבל זה לא דבר שעניין אותי. יש לי מורשת במכבי ת"א, עשיתי שם שתי קדנציות, לא הייתי עוד שחקן שם. ללכת עכשיו לקבוצה גדולה בשלהי הקריירה, לעונה או שתיים, זה לא דבר שרציתי בכלל. אף פעם לא רציתי להיות השחקן שבשלהי הקריירה עובר מקבוצה לקבוצה. לחזור למכבי פ"ת, שם התחלתי את הדרך שלי ולסיים שם, ואני מקווה שאסיים שם את הקריירה, זה משהו שאתגר אותי".
אני שמעתי שהבהרת לאנשים בפ"ת שני דברים: הראשון הוא שלא מעניין אותך ללכת לליגת העל לקבוצות בינוניות והדבר השני הוא שאתה רוצה לפרוש פה.
"נכון, אתה צודק בשני המשפטים. קודם כל אני לא מרגיש שזו העונה האחרונה שלי וגם לא אחת לפני אחרונה. אם ארגיש בעוד שנתיים מהיום כמו שאני מרגיש עכשיו, אז ארצה להמשיך. אבל כן ברור לי שאם לקחתי את ההחלטה לחזור לפה ולא ללכת למועדון אחר בליגת העל, אז כן - המטרה והשאיפה שלי הן לסיים את הקריירה פה ולהשתלב במועדון".
ואם תצליח פה הצלחה ענקית, אתה לא רואה סיטואציה שתחזור לבמה המרכזית? לקבוצות הגדולות?
"אין לי שאיפה לשחק בקבוצה גדולה אחרת שהיא לא מכבי. לדעתי אני את הפרק שלי במכבי ת"א סיימתי. טוב לי איפה שאני, זה כיף להגיע למקום שלם כזה. אני לא מחפש הרפתקאות ומפוקס כולי בהצלחת מכבי פ"ת. מן הראוי שגם אני אתן את מה שצריך כדי לעזור למכבי פ"ת, אחרי מה שנתנו לי".
זו לא פגיעה באגו לשחק בליגה הלאומית?
"אין לי אגו. אני תמיד טוען שאגו זה לחלשים. אף אחד לא יוכל לקחת לי את ההישגים המרשימים שעשיתי בקריירה. זה שאני יורד עכשיו ללאומית? אז מה. אני מורם מהעם. יוסי בניון הגדול חזר למכבי פ"ת, אז גם טל בן חיים יכול. אם מכבי פ"ת הייתה בליגת העל, אז הייתי חתום שם שבועיים או שלושה קודם, לפני שפרסמת את זה שבכלל התחילו בינינו שיחות".
לאבי לוזון יש כושר שכנוע טוב.
"זה יפתיע אותך, אבל הוא לא שכנע אותי יותר מדי. הדבר הכי פשוט שהוא עשה זה לתת לי את התחושה שהוא באמת רוצה אותי. ההיכרות בינינו היא רבת שנים והוא יודע שאני פועל מרגש. הוא ידע מה להגיד לי כדי שארצה לחזור".
“האש הופנתה אליי בהרבה מקרים, גם כשזה לא היה מוצדק. אני יצרתי את המפלצת הזאת”
דיברת קודם על כך שתרצה להישאר במערכת. זה לא כתוב בחוזה. מה תרצה לעשות? משהו כמו התפקיד של עומר גולן?
"עומר גולן הוא חבר טוב שלי וחס וחלילה לעולם לא ארצה לפגוע לו בפרנסה ולהזיז אותו הצידה. אני בטוח שנוכל לעבוד ביחד בתפקיד דומה ואם לא אז אוכל לעבוד בתפקיד אחר. לא סגרנו מה אעשה".
כמה יהיה קשה המעבר מהדרבי התל אביבי לדרבי של פ"ת?
"זה שונה, אבל זה גם דרבי אמוציונלי שנהניתי לקחת בו חלק בעבר. היו לנו משחקים מדהימים בקדנציה הראשונה שלי. כמה זה קשה? ברגע שחתמתי זה כבר לא קשה מבחינתי. הייתי בשני שליש או יותר מהקריירה שלי ברמות הכי גבוהות, גם בדרבי של פראג. אני שלם לגמרי עם ההחלטה ואני לא חושב כמה קשה המעבר מדרבי כזה או אחר. ברגע שהבנתי שזה סוף הפרק שלי במכבי ת"א אז זה לא מעסיק אותי יותר. אשב בבית ואאחל למכבי בהצלחה, במיוחד בדרבים. אהיה מפוקס כולי לנצח את הדרבים שלנו".
מה השתנה במכבי פ"ת מבחינתך, ברגע שהגעת למתחם?
"בעיקר הפרצופים והאנשים. מבחינת המתחם עצמו, הרגשתי ‘דז'ה וו’ מטורף. היו שינויים קוסמטיים במתחם אבל המקום הוא אותו מקום. אני יכול להגיד לך שביום הראשון שהגעתי ונכנסתי לחדר ההלבשה, הרגשתי תחושה טובה שקשה לי להסביר אותה".
אבל בוא רגע נעצור את השמחה. דיברת על כך שתימדדו בתוצאה ואתה תהיה באור הזרקורים.
"בכל הקריירה, איפה שלא הייתי, הזרקורים היו עליי. זה משהו שאני רגיל אליו וגם במכבי בשנתיים האחרונות, גם כשלא הייתי שחקן הרכב קבוע, האש הופנתה אליי בהרבה סיטואציות גם כשזה היה מוצדק וגם כשלא. בסופו של דבר אני יצרתי את המפלצת הזאת כי אני הרגלתי את כולם לסטנדרט מסוים לפני הפציעה ולפני שיצאתי לחו"ל. אני לא לוקח את זה למקום רע וחושב שזה דבר טוב. הפוקוס הולך למישהו שמצפים ממנו".
אתן לך דוגמא: עוד שחקן שאתה מכיר מצוין שבא ככוכב לליגה הזאת וזה נגמר לא טוב – אלירן עטר.
"אני אגיד לך משהו: בסיטואציה שנוצרה בבני יהודה השנה, עם כל הצער שבדבר, אלירן לא יכול היה להשפיע וגם טל בן חיים והרבה שמות גדולים לא יכולים היו להשפיע או לשנות את הסיטואציה. העונה הלכה להם על הפנים מהרגע הראשון ואלירן הוא לא קוסם. שחקני התקפה צריכים קבוצה טובה כדי להראות את היכולות שלהם. קח לדוגמא גם אותי: אם מכבי פ"ת תהיה קבוצה טובה השנה, מה שאני בטוח שיקרה, אז כולם יראו את היכולות של טל בן חיים. אם חס וחלילה יקרה תסריט שאני לא רוצה אפילו לחשוב או לדבר עליו, משהו שדומה לבני יהודה, אז גם טל בן חיים לא יוכל יהיה להיות בתפקיד הקוסם ולהעלות את הקבוצה ליגה לבד. זה לא עובד ככה בכדורגל של היום. ברור שהאש תלך לאלירן כי הוא השם הכי גדול שם בסגל והיו מלא ציפיות ממנו כשהוא הגיע, אבל הוא לא יכול היה לעשות משהו מעבר למה שהוא עשה".
עזבת את מכבי פ"ת כשהיא רק התחילה להיות פס ייצור של שחקנים צעירים. אתה חוזר למכבי פ"ת שונה?
"שונה מאוד. יש הבדל גדול בין המועדון כמועדון, מחלקת הנוער והמורשת לבין העובדה שהקבוצה ירדה ליגה שלוש פעמים בעשר שנים. אני חושב שמכבי פ"ת הוא מועדון שמקומו בליגת העל. אולי זה לא מועדון שבתקציבו צריך לקחת תארים, אבל הוא צריך להילחם בכל שנה על הפלייאוף העליון. אחת הסיבות שהגעתי היא מתוך רצון לשנות ולהפוך את המועדון ליותר הישגי, שנשאר שנים רצופות בליגת העל ושנלחם כל שנה על הפלייאוף העליון".
“אני ויצחקי כבר לא חברים ולא בגלל שלא נשארתי במכבי, אלא בגלל הדרך שהוא בחר מאז שחזרתי למועדון”
נעבור למכבי ת"א ואשאל אותך בצורה הכי פשוטה - למה אתה לא במכבי ת"א?
"אני באמת לא יודע לענות לך על השאלה הזאת. הרי במינימום דקות ששיחקתי, חוץ מפריצה ויובאנוביץ' אף אחד לא כבש יותר ממני, כולל שחקנים ששיחקו הרבה יותר דקות ממני. זו לא הייתה עונה טובה שלי ואני לא בא לייפות את הדברים. לא עונה טובה, לא של מכבי ולא שלי. אבל בכל רגע ששיחקתי, נתתי הכל, השארתי את כל כולי וניסיתי לנצח. הייתה עונה לא טובה והיה ברור ששחקנים מסויימים יצטרכו לשלם את המחיר ולצערי זה אני. אתה יודע מה? אני אפילו לא צריך להגיד לצערי כי מבחינתי כל דבר קורה לטובה ואם אני לא שם אז כנראה שאני לא צריך להיות שם.
להגיד לך שאני מאוכזב? יכול להיות שאני מאוכזב טיפ-טיפה מהדרך שבה בחרו להיפרד ממני. כי שוב, אני לא עוד שחקן. הייתי שתי קדנציות במועדון ושותף לתקופות מדהימות של המועדון, עם לא מעט תארים, ליגה אירופית וליגת האלופות. נמכרתי לחו"ל בהרבה כסף. אפשר היה לעשות את זה בדרך יותר מכובדת. להגיד שאני פגוע או כעוס? ממש לא. תמיד אני אזכור רק טוב ממכבי ת"א. אני לא אתן לזה להכתים או להעיב על המורשת שלי במכבי, על איך שאנשים יזכרו אותי ואיך אני זוכר אותם. אני תמיד אשאר אוהד מכבי, הילדים שלי אוהדי מכבי. תמיד ארצה שהם יצליחו. בנוסף, אני לא חושב שזה נכון למלא את עצמי באנרגיות האלה כי זה לא טוב לא לחיים וגם לאתגר הבא שמצפה לי".
באיזו דרך יותר מכובדת ציפית שיעשו את זה?
"סיימתי חוזה, הודיעו לי שלא מממשים עליי את האופציה ולא דיברו איתי יותר, עד חצי שעה לפני שחתמתי במכבי פ"ת. ברק יצחקי התקשר אליי ודיבר איתי דקה וחצי בטלפון. הוא אמר בקצרה את מה שהיה לו להגיד ואני גם אמרתי את מה שהיה לי להגיד. את תוכן השיחה הזאת לא אוציא החוצה לתקשורת כי אלו קווים אדומים מבחינתי. אבל אני חושב שהשיחה הזאת הייתה צריך להתרחש שבועיים או שלושה לפני כן. גם אם אני לא ממשיך, זה גם בסדר, אבל יכלו לעשות את זה אחרת. אין לי טענות לאף אחד במכבי ת"א, כי הבן אדם היחיד שהיה צריך לעשות את זה הוא ברק, והוא זה שלא עשה את זה. אני אוהב את כל האנשים במכבי ת"א או 99.9% מהם. אני תמיד אוהב אותם והיה לי איתם רק טוב. אני בטוח שהם אוהבים אותי באותה מידה. שלא יצטייר שאני פגוע או כועס או מאוכזב. ההיפך הוא הנכון".
השיחה הזאת לא נועדה ממקום של להחזיר אותך?
"ממש לא. זו הייתה שיחה שאני בכלל לא יודע מה הייתה המטרה שלה, כי חתכתי אותה מאוד מהר. מבחינתי, ברגע שחיכיתי כל הפגרה והתחילו האימונים והחתימו את השחקנים שכן רצו להחתים שהיו במצב שלי, כמו שרן, אז זה היה ברור. אמרתי לעצמי שלא אשים את עצמי במקום הזה ולא אשאר איפה שאני לא רצוי ב-100%".
בוא נתמקד בברק. אני מניח ששלחו לך את התמונה המשותפת שלכם מהחדר במלון בערב החתונה שלו, כשברקע התגובה של איתי שכטר: "סכינים". הרבה דיברו השבוע על זה שזה יצא אירוני.
"האמת היא שאין לי טוויטר ושלחו לי את זה בקבוצת וואטסאפ. אני מבין למה התכוונו. זו תמונה מהמלון, הייתי מלווה בחתונה שלו, לא הייתי סתם עוד שחקן ששיחק איתו במכבי ת"א. ובאמת מהרגע שחתמתי, הבן אדם תפס ‘דיסטנס’ קיצוני. מי שמכיר אותי יודע, ברגע שאני קולט שבן אדם בוחר בדרך כזאת, מה שנקרא זרמתי עם הדרך שלו. מהרגע שחזרתי למכבי ת"א, אפשר להגיד שהיינו הכל חוץ מחברים".
אבל אולי עשית לו משהו? משהו שהוביל לדיסטנס הזה?
"לא עשיתי לו כלום. לא היה כלום. ברור היה לי שברגע שאני שחקן והוא בג'וב הזה, אז לא נצא ביחד כמו בעבר, אבל מפה ועד לדבר איתי כאילו אתה לא מכיר אותי? יש מרחק גדול. אבל זו הדרך שהוא בחר בה וזה בסדר. אני והוא כבר לא חברים ולא בגלל שאני לא נשארתי במכבי, אלא בגלל הדרך שהוא בחר מאז שחזרתי למועדון".
אם אשאל אותך כמה גדול החלק שלו בכך שלא נשארת?
"אני חושב שהוא גורם מרכזי בזה שלא נשארתי במכבי ת"א".
איביץ' מונה כשעוד היית על הגדר. לא חשבת לצאת מהקופסה ולהרים לו טלפון?
"ממש לא. כמו שלא הרמתי טלפון לברק, לא אני או מישהו מטעמי. לא חשבתי על זה. זה בגדול בן אדם שאני גם לא מכיר, מעבר ללחיצת יד פעם כשראיתי אותו. יש שחקנים שכן עשו את זה, שהיו במצב דומה לשלי. אני לא בא להעביר ביקורת על אף אחד, לא שופט אף אחד ולכל אחד יש את הדרך שלו. לא זו דרכי. כמו שכבר אמרתי, אם אני מרגיש טיפ-טיפה לא רצוי, אז לא. לא חובה, לא בכוח, ניפרד כידידים. אני לא אהיה מאלה שמתקשרים ומתחננים על נפשם".
ערן זהבי הוא חבר טוב שלך. כמה ראית בראייה עתידית שתישאר ותשתפו פעולה ביחד שוב?
"מכבי ת"א זה מועדון שאהבתי ואני עדיין אוהב. נהניתי מכל רגע ואני מרגיש בר מזל ששיחקתי שם. אני בן אדם שאומר תמיד את האמת ולא משתמש בקלישאות בראיונות, או בכלל. אני לא אומר דברים שנוח לשמוע, ספגתי אש בגלל דברים שאמרתי. לא מעניין אותי מה אנשים חושבים עליי, אלא רק כאלה שבסביבתי ואוהבים אותי ואני אותם. אף פעם לא ניהל אותי מה חושבים עליי, אני בן אדם מאמין ואני באמת מאמין שאם אני לא שם, אז כנראה שזה מה שהיה צריך להיות".
אבל שוב, לא רצית לשתף איתו פעולה שוב?
"אני באמת לא יודע איך לענות על השאלה הזאת. ברור שהייתי רוצה לשתף איתו פעולה כי יש לנו רק זיכרונות טובים ביחד ממכבי ומהנבחרת. אבל אם זה לא ‘meant to be’ אז לא. אם הוא התייעץ איתי אם לחזור? אי אפשר להגיד שהוא התייעץ. דיברנו כמה פעמים. הוא התייעץ בהתחלה, אבל בסוף הוא עשה מה שחשבתי שהוא יעשה ואני באמת מאחל לו בהצלחה".
לוואן לוון היו יחסי האנוש הכי גרועים שראיתי, על דוניס אין לי מילה רעה
בוא נצלול לשנתיים האחרונות שלך במכבי או יותר נכון בשנה וחצי הראשונות עם דוניס ופטריק. ביקרו אותם הרבה, אבל מה החלק של השחקנים?
"קודם כל, אפשר לחלק את העונות הללו לשתיים. את העונה הקודמת סיימנו עם גביע והפסדנו את האליפות במחזור הסיום. אי אפשר להשוות את זה לעונה הלא מוצלחת בלשון המעטה שחווינו העונה, בה עפנו בחצי גמר הגביע וסיימנו רק במקום השלישי. ברור שגם לשחקנים היה חלק. מאמן משלם את המחיר כי הוא אחד, אבל להגיד שחדר ההלבשה היה נקי? לא. גם השחקנים לא היו מספיק טובים. זה הכי לוזרי, הכי מסיר אחריות והכי נוגד את מה שאני מאמין בו להגיד שזה המאמן ולא השחקנים. גם לשחקנים היה חלק".
אבל ראו את תמרור האזהרה עם פטריק, ראיתם גם אתם השחקנים שזה לא עבד. לא ניסיתם לפנות אליו?
"מה זה ניסיתם? אני בטוח שלא. אני כבר בתחילת העונה ידעתי שזה לא הבן אדם שאני יכול לדבר איתו. אבל אם להיות הוגנים ואמיתיים, כשהוא קיבל את הקבוצה אחרי דוניס, עם 11 נקודות הפרש ממכבי חיפה, הוא הביא אותנו למצב שאנחנו לוקחים גביע ומפסידים אליפות רק במחזור הסיום. אז מצד אחד כן הגיע לו להמשיך, אבל אם מסתכלים על זה בצורה יותר חכמה ונבונה, כל הנורות האדומות היו שם. המבוא לזה היה הפלייאוף של העונה שעברה. שיחקנו טוב בעונה הסדירה, מעזיבתו של דוניס ועד הפלייאוף. אבל בפלייאוף לא היינו טובים. זכינו בגביע הרבה בזכות האופי של המועדון.
“אם אתה שם לב, כבר שנים שמכבי ת"א במשחקים הגדולים מופיעה. גם מכבי חיפה, שזוכה באליפות כבר שנתיים, הצליחה לנצח אותנו פעם אחת מתוך שמונה משחקים והעפנו אותם בגביע. בדרבים אנחנו לא מפסידים. זה מועדון מאוד חזק ובעונות שאנחנו היינו האלופים וחיפה לא היו כל-כך טובים, הם קיבלו מאיתנו שש בבלומפילד וכמעט כל משחק היה נגמר בניצחון שלנו. אז גם הכעונה הלא טובה האחרונה וזאת שלפניה, צריך לקחת אותן בפרופורציות והן לא היו כל-כך גרועות".
הבעיה עם פטריק הייתה יותר בין-אישית. אז איך בן אדם כזה אימן את מכבי?
"בחוויה האישית שלי ממנו, זה פשוט היה הבן אדם עם יחסי האנוש הכי גרועים שנתקלתי בהם בכדורגל. למה הוא נשאר? זה אתה צריך לשאול את האנשים שמינו אותו. אני לא התשובה לזה. כשהוא הגיע לקבוצה הוא דיבר אליי אחרת לגמרי. בקדנציה הראשונה שלי במכבי, הוא עוד היה בנוער ובשיחות הקצרות שלנו הוא תמיד כיבד אותי והיו בינינו יחסים של כבוד והערכה. גם כשהוא קיבל את הבוגרת, הוא דיבר אותי שונה מאיך שהוא דיבר איתי כעבור חודשיים כשהתחלנו לנצח והוא הרגיש מלך העולם. הוא אמר לי שהוא רוצה לראות את טל הישן, שאהיה דמות מרכזית בחדר ההלבשה וששחקנים צעירים יסתכלו עליי. כמו שאמרתי, אחרי שהתחלנו לנצח הוא לקח את זה למקום אחר לגמרי, לא רק לגביי. הוא התייחס אליי בצורה מאוד לא מכבדת".
"מנגד, אם ניקח את דוניס, אני לא יכול להגיד עליו מילה אחת רעה. הוא היה איש כדורגל, היו לו רעיונות טובים של כדורגל, במבחן התוצאה הקבוצה לא הצליחה והוא לא החזיק ממני מקצועית ולא נתן לי לשחק. אבל אני לא יכול להגיד עליו כלום, הוא היה בן אדם טוב, שתמיד כיבד אותי כאדם וכשחקן. גם כשהוא בחר לא לתת לי לשחק וזו זכותו המלאה בתור מאמן. הוא היה אחלה בן אדם".
עזבת כשג'ורדי עוד היה פה וחזרת כשהוא כבר לא היה. איזה שינוי פגשת במכבי?
"חד משמעית היה שינוי. זו שיחה אחרת לראיון אחר, הרבה יותר ארוך. אבל כן אגיד לך משפט: עזבתי מכבי אחת וחזרתי למכבי אחרת, שונה לגמרי. ויתרתי על הצעה יותר טובה כלכלית ומבחינת אורך חוזה ממועדון גדול בישראל שלא אגיד את שמו ועדיין אם תחזיר אותי אחורה אני בוחר באותה ההחלטה. לא היה לי שום רצון לשחק במועדון גדול אחר בארץ שהוא לא מכבי ואין לי רצון גם היום".
זה שמיץ' לא בארץ פגע בקבוצה?
"אי אפשר להפיל את זה על זה. גם בשנים של האליפויות ושל ליגת האלופות, בן אדם בסדר גודל של מיץ' לא יכול לחיות את הקבוצה ביום-יום כמו בעלים כזה או אחר בליגת העל. הוא צריך להיות בעסקים שלו, הוא מן הסתם מאוד עסוק. גם בשנים שהצלחנו, הוא לא היה חלק מהיום-יום וגם הצלחנו".
“היה לי חשוב לומר לאוהדי מכבי שהיה לי כבוד בכל שנייה שהייתי שם”
המעבר למכבי פ"ת נובע גם מהרצון להחזיר את שמחת החיים?
"חד משמעית. אני תמיד אומר ששחקן כדורגל יכול לשחק באינטר ואם הוא לא ישחק אז הוא יהיה אדם עצוב. ואם הוא ישחק במכבי אנטרקטיקה אבל ישחק כל שבוע 90 דקות ויצליח, אז הוא יהיה הבן אדם הכי מאושר בעולם. ברור שכשאתה לא משחק ויושב על הספסל לא מעט, אז שמחת החיים שלך נפגעת באיזשהו מקום. ככה אני חושב שצריך להיות כל שחקן וככה אני. ברור שחלק גדול בהחלטה לבוא למכבי פ"ת מקורו בזה שאני בן 33 בעוד פחות מחודש. לא נשארו לי חמש או עשר או חמש עשרה שנים בכדורגל. אני באמת רוצה לשחק וליהנות מהשנים שנשארו לי".
בוא נדבר על תדמיות - אמרו שאתה פרובלמטי.
"אולי יותר בצעירותי, פרובלמטי במגרש עצמו. אבל המדד לדברים האלה הם שחקנים ששיחקו אותי ולא מה איזה קשקשן כותב בטוויטר, שהוא לא באמת יודע מה קורה בחדר ההלבשה. שחקנים ששיחקו איתי יספרו לך איזה בן אדם אני בחדר ההלבשה. בגלל זה גם אמרתי מקודם - אני לא יכול לנהל את עצמי ואת המעשים שלי לפי מה שיכתבו עליי בטוויטר או באתרים כאלה ואחרים. אני חי את החיים שלי וזו גם הסיבה שברוב הקריירה שלי שמעת עליי יותר דברים שליליים מחיוביים, כי אין לי עיתונאי חצר. אני לא בקשר עם עיתונאים. עשו לי את זה גם בשיא שלי כשהייתי יותר צעיר, אז בטח שהיום, כשהיכולת לא כל-כך טובה בשנתיים האחרונות. אז ברור שכל העיתונאים, שלא עניתי להם פה ושם לוואטסאפ, יחפשו לסגור איתי חשבון. מה יכתבו עליי או מה תהיה דעת הקהל עליי מאנשים שאני לא מכיר? אני אומר לך בכנות, זה לא מעניין אותי, אלא רק מה חושבים עליי אנשים שמכירים אותי ואנחנו אוהבים אחד את השני".
יש הבדל בין התקשורת פה לתקשורת בצ'כיה?
"אני לא חושב שיש הבדל. בסופו של דבר זה מאוד פשוט: אם אתה שחקן שמנהל מערכת יחסים עם עיתונאים, אז ברגע שתהיה פחות טוב, יקטינו את זה. כשתהיה טוב, יאדירו את זה. אבל יש לזה מחיר והמחיר הזה הוא מחיר כבד שאני לא מוכן לשלם. זה להוציא החוצה דברים שקורים בחדר ההלבשה, באימונים או באסיפות. אם המחיר שאני צריך לשלם על זה שאני לא נותן לזה יד הוא שיקטינו את זה שאני טוב וידברו יותר כשאני לא טוב, אז זה מחיר שאני מוכן לשלם. לא אשחק כדורגל כל החיים וביום שאפרוש, ארצה לפרוש עם מצפון נקי, שלא ויתרתי על הערכים והעקרונות שלי. לקום בבוקר, להסתכל במראה ולהיות שלם עם עצמי".
אתה לא אוהב להתראיין. מה הוביל אותך להסכים לדבר הפעם?
אני מדבר לראשונה מאז שחזרתי מצ'כיה. גם כשחזרתי לא דיברתי. אני חושב שאחרי התקופה האחרונה במכבי, היה לי חשוב לבוא ולפנות לאוהדים של מכבי. לעשות איזשהו ‘קלוז'ר’, להגיד להם תודה על הכל ושאני אוהב אותם. שהיה לי כבוד גדול בכל שנייה שהייתי שם. שאשאר אוהד לנצח ושהאוהדים שלי מאוד התאכזבו בלשון המעטה שלא נשארתי במכבי ת"א, כי זה הדבר שהם מכירים. לא שמעו אותי המון זמן וכשאני עושה מעבר כזה, אז זה הזמן לדבר. אבל אחרי סבב הראיונות הזה, הדיבורים נגמרים. אני מאוד מקווה שסבב הראיונות הבא שלי יגיע בפרישה, בעוד כמה שנים טובות".
אם נדבר על הקריירה שלך, יש הרגשה שיכולת להוציא יותר, בטח בשנים האחרונות.
"אני שלם ומאושר עם הקריירה שלי, על כל הדרך, ברמה שאני לא יכול לתאר לך. אני מרגיש בר מזל בצורה בלתי רגילה, כי בסופו של דבר מתוך מאה ילדים שהולכים לאימון בפעם הראשונה בגיל שש, אולי אחד או שניים יוצאים שחקנים. ברוב הקריירה שלי נגעתי במקומות הכי גבוהים שכדורגלן ישראלי יכול לגעת. שיחקתי ברמות הגבוהות, שיחקתי בחו"ל, שיחקתי בנבחרת ישראל והבקעתי שערים מדהימים. עד גיל 29 לא נפצעתי בכלל ובגיל 29 הגיעה באמת פציעה מאוד קשה, שביחד עם הקורונה השביתה אותי לשנתיים.
“אני אספר לך סיפור שלא הרבה יודעים: הרופאים של ספרטה פראג אמרו לי אחרי הפציעה שהם לא רואים אותי חוזר לשחק כדורגל מקצועני. וכן חזרתי לשחק, כן זכיתי בעוד גביע והוספתי עוד תואר לארון. כן זכיתי לשחק עם מכבי באירופה ולשחק בדרבים. ברור שלא הייתי רוצה להיפצע ושדברים ילכו יותר חלק, אבל החיים הם לא פיקניק. עד גיל 29 הייתה לי בראש התחושה: ‘אני לא נפצע’. בקדנציה הראשונה במכבי ת"א, לא קרה לי שבמשך יותר מיומיים או שלושה הפסדתי אימונים. אני בטוח שבלי הפציעה הזאת, דברים היו נראים אחרת. אבל אני אומר תודה על הטוב וגם על הרע וכל מה שקורה, קורה מסיבה. אני מחבק את זה ומכיל את זה, כמו שאני מחבק את הדברים הטובים".
מדברים על כך שהדריבל נפגע, אולי קצת המהירות. כמה חזרת להיות אותו טל של לפני הפציעה?
"כל שחקן בעולם בגיל 33 בין אם הוא נפצע ובין אם לא, הוא לא אותו שחקן שראית בגיל 22. מצד שני, היום יש לי דברים שלא היו לי בצעירותי, כמו חכמת משחק וניסיון. להגיד לך שהיום, בגיל 33, תראה את אותו טל עוצמתי שהיה בגיל 25? אני לא אבוא ואציג מצג שווא. אבל אני באמת מאמין שיש לי עוד הרבה לתרום ואני לא אבזה את עצמי בשנים האחרונות שלי בכדורגל. ברגע שארגיש שאני לא יכול להמשיך, אני אתלה את הנעליים ואפרוש בכבוד".
