חלפו כשמונה חודשים מהרגע בו מורן מסיקה נכנסה לראשונה למשרדה באתנה, הפרויקט הלאומי לקידום ספורט הנשים, אותו היא מובילה. זה קרה ב-17 בנובמבר ומאז היא למדה לעומק היכן מצליחים לקדם ספורטאיות בישראל, באילו ענפים יש מחסור ומהי המדיניות אותה היא חולמת ליישם בשטח.
מסיקה בת ה-42 נולדה בבאר שבע, הייתה אתלטית בצעירותה, למדה תואר ראשון בניהול ומדעי המדינה ותואר שני בחינוך, ניהלה את מחלקת הספורט בעיריית באר שבע, עברה לניהול אגף במרכז מכבי, שימשה כממלאת מקום יו"ר איגוד ההתעמלות בקמפיין האולימפי המוצלח בטוקיו 2020 - ובסופו של דבר מצאה את עצמה בתפקיד מנכ"לית אתנה החדשה.
מבחינת הדרך שעברה, מדובר בבינגו, מתוקף היותה אשת ניהול צעירה שהכירה את הספורט הישראלי מכל צדדיו - אם זה כספורטאית, כאחראית על הספורט העממי ברשויות המקומיות וכמי שהייתה באחד מהאיגודים המצליחים ביותר בארץ. כעת, מורן מסיקה מדברת בראיון ראשון ל-ONE על תפקידה החדש, המדיניות שהשתנתה, למה צריך יותר נשים בתפקידי ניהול ואימון, ומדוע היא חושבת שצריך שינוי משמעותי גם בכדורגל הישראלי.
מורן, מה עבר עלייך מהרגע שנכנסת לתפקיד?
"נכנסתי בתקופה שמביאה תנופה חזקה לספורט נשים, שהגיעה משר התרבות והספורט חילי טרופר, וזה התבטא גם בהעברת תקציבים מהמשרד לאתנה לטובת קידום ספורט נשים ויצירת פרויקטים חדשים לנשים בספורט הישראלי".
כמה כסף מושקע בפרויקטים האלה ולאיזו מטרה?
"לאחרונה יצא קול קורא בגובה של חמישה מיליון שקל לבניית תשתיות וגיוס ילדות לעולם התחרותי. קראנו לאגודות ואיגודים שיש להם תמיכה של פחות ממיליון שקל להגיש תוכנית לצירוף ילדות לספורט התחרותי עם תמריצים מיוחדים. בעבר מדיניות אתנה נוסחה כך שהעיקר הוא שילדות יגיעו לעשות ספורט, אבל אף אחד לא דרש מהן לעשות ספורט תחרותי - בעוד שהמדינה מחלקת כספים לרוב על פי בחינת התוצאות בתחום התחרותי ולא העממי, ולכן מעתה כל הפרויקטים שאנחנו עוסקים בהם הם פרויקטים שמעודדים ילדות שעוסקות בספורט לעבור לתוך העולם התחרותי, כבר מגיל צעיר, כדי להגדיל את מספר הילדות שנמצאות שם".
מה היעד שאת מגדירה לזה, לצורך העניין? כמה ילדות את רוצה לראות בספורט התחרותי בקרוב?
"שיעור הבנים שעושים ספורט תחרותי עולה כל הזמן בארץ. מתמטית אני צריכה לנצח את זה. השיפור בכמות הילדות צריך להיות גדול יותר מזה של הבנים. כל עוד שיעור הבנות לא עולה על שיעור הבנים שהצטרפו לספורט תחרותי, או לכל הפחות לא עולה בשיעור דומה - לא נצמצם את הפער הקיים בספורט הישראלי. המטרה הכללית שלנו היא להגדיל משמעותית את שיעור הילדות, הנערות והנשים העוסקות בספורט, באופן דרמטי, בכל מקום בספורט התחרותי במדינה".
למה זה חשוב בעינייך?
"כי אם תספור את כל הבנות שעושות ספורט בחוגים המספרים יהיו גבוהים, אבל כשמודדים כמה מהן נמצאות בספורט התחרותי בליגות - הפער הוא משמעותי. התפקיד שלי היום הוא לחבר את העשייה באיגודים, ברשויות המקומיות ובאגודות, כדי שכולם יעבדו ביחד עבור כמה מטרות גדולות - הגדלת שיעור הבנות העוסקות בספורט תחרותי, הגדלת שיעור הנשים העוסקות בתחום המקצועי בספורט, והשבחת האיכות המקצועית של נשים בתפקידים נוספים כמו מאמנות, שופטות ומנהלות, כדי שהן תעמודנה בשורה אחת עם הגברים".
זאת אומרת, שאתנה רוצה לקדם יותר נשים גם בתפקידים ניהוליים ובתפקידי אימון?
"נכון. זה לא רק אתנה, אגב, זה כתוב גם במבחני התמיכה החדשים של משרד הספורט, שמעודדים יותר נשים להיכנס לתפקידים הללו. אני חושבת שיש הרבה נשים בספורט הישראלי שבקיאות בתחומים שלהן ויכולות להוביל להצלחה, וזה עניין של תהליך וזמן עד שנראה הרבה מהן פורצות קדימה. זה קורה כבר עכשיו, למען האמת, עם מאמנת ההתעמלות האמנותית איילת זוסמן שרשמה הצלחות גדולות וראיתי את זה בא לידי ביטוי במו עיניי גם באיגוד ההתעמלות שיש בו רוב נשי מוחץ שניהל את האיגוד, כזה שהצליח לקדם את הענף קדימה בראשות כנרת צדף.
כשמסתכלים על מבחני התמיכה, העתיד שלי בספורט נקבע לפי הרוב הגברי. למה? כי הרוב הגברי שולט בצמתים של קבלת ההחלטות, אבל אצל הנשים ענפי הספורט המועדפים הם שונים מאלה של הגברים, ולכן ספורט נשים צריך לקבל ביטוי הולם כתחום העומד בפני עצמו".
בספורט האולימפי דווקא רואים יותר ויותר ספורטאיות שמצליחות בשנים האחרונות, החל מלי קורזיץ וירדן ג'רבי שהיו אלופות עולם, דרך לינוי אשרם ואבישג סמברג שזכו במדליות אולימפיות, ועד לאנסטסיה גורבנקו שמקדמת את כל השחייה הישראלית על הגב שלה. אז איפה חסר יותר נשים בספורט התחרותי?
"אני חושבת שבסופו של דבר אנחנו חייבות לעשות את הקפיצה בענפי הכדור. חייבות. כדורגל הנשים חייב להיות יעד אסטרטגי. הפערים שם הם כל כך גדולים בין הגברים לנשים, שכל שיפור קטן יוביל לביטוי משמעותי מאוד במספרים. הענף הזה נמצא בפריחה בכל העולם, אבל בישראל הוא לא מתקדם. אני מאוד מאמינה בכך שצריך יותר נשים בענפים קבוצתיים, אבל הפוטנציאל בכדורגל הוא הכי גדול".
אם נלך לפרקטיקה, איך עושים את זה?
"הכלי שיש לי הוא קידום פרויקטים לטובת המטרה. אנחנו יודעים לתקצב פרויקטים ייעודים - אם זה ברשויות המקומיות, אם זה במערכת החינוך ואם זה באגודות שבעיניי הן אלה שיודעות הכי טוב איך למנף ילדות מהחוג בו הן נמצאות לתחום התחרותי. צריך להגדיל את כמות הפרויקטים שיתנו תמריצים כדי שכל הגופים הללו ירצו להכניס אותן לקבוצות ולליגות רשמיות. נעשה את זה עם תקציבים שיחולקו על פי כמות הנערות והילדות העוסקות בספורט תחרותי".
מה גובה התקציבים שהופנו לטובת אתנה?
"תקציב אתנה הוא 16.5 מיליון שקל ויש כספים תוספתיים שהם אסטרטגיים לטובת קידום ספורט הנשים".
זה מספיק?
"אם אתנה תצליח לעשות פרויקטים בתשתיות, בשיתוף עם בתי הספר, האגודות והרשויות המקומיות, יכולת ההשפעה שלנו על תמונת הספורט התחרותי תגבר. האם צריך עוד תקציבים? תמיד צריך. אבל אני מקווה שבעצם הוכחת היכולת התוצאתית שלנו תעמוד בפני עצמה, תגביר את האמון סביבנו ביכולת שלנו לקדם את המטרה שלשמה התכנסנו, וכך נזכה לתמיכה נוספת".
לאחרונה היו קולות שאמרו שאתנה היא רק צינור להעברת כספים ולא באמת תרמה לקידום ספורט הנשים, ולכן עדיף להעביר כספים ישירות לגופי הספורט ולסגור את אתנה. מה את אומרת על כך?
"אני אומרת שאתנה היא הזרוע הביצועית של משרד התרבות והספורט, ומתוקף תפקידה החיבורים שלה לעולם הספורט הם כאלה שיכולים לתת ביטוי הלכה למעשה למדיניות המשרד בזכות העוגנים שיש לה בשטח. אתנה מבינה את הצרכים האמיתיים של ספורט הנשים ונותנת להן ביטוי מעשי. מעבר לכך, אנחנו פועלות בשיטה כזאת שיודעת לתגמל את מי שעובדים נכון קדימה, ולא רטרואקטיבית. לכן יש חשיבות לאתנה".
מה זאת אומרת 'לתגמל את מי שעובדים נכון קדימה'?
"האתגר הכי גדול זה לא אם משרד התרבות והספורט מעביר את התקציבים, אלא עצם זה שאין בקרה על הכסף ובדיקה שהוא אכן מגיע ליעד באופן מעמיק ומדויק. אנחנו הקמנו מנגנון שבודק שהכסף מגיע לאן שצריך להגיע אליו. כל תוכנית שלנו עוברת בחינה עמוקה, עם ייעוץ חיצוני של מדידה והערכה, כדי שנדע בעוד שנתיים מהיום האם הכסף באמת עושה שינוי ומגלם את המטרה שלו. אתנה בודקת האם עלינו בשיעור הספורטאיות באיגוד ספציפי, האם האגודה הגדילה את כמות הספורטאיות ובאיזה גילאים - ובסוף אני יודעת לנתח נתונים, לדעת מה עובד יותר ומה עובד הפחות".
נכנסת לפני כמה חודשים לתפקיד. מה פחות עבד עד כה בספורט הנשים?
"אני יכולה להבין את התסכול מהעלייה ההדרגתית האיטית בשיעור הנשים בספורט הישראלי, כי שיעור העוסקות בספורט לא הייתה דרמטית וגדולה במיוחד, אבל יחד עם זאת צריך להיות הוגנים כלפי אתנה כי יש יותר ילדות שעסקו בספורט בזכות אתנה. ההבדל בין העיסוק בספורט לעיסוק בספורט התחרותי הוא גדול. זה צריך להשתנות כדי שתהיה הצלחה גדולה יותר בספורט הישראלי".
איזה עוד פרויקטים נמצאים בקנה?
"סיימנו תהליך של קול קורא לאיגודים ואגודות שאמור לתת ביטוי למדיניות משרד הספורט ואתנה. בהגדלת הספורטאיות התחרותיות, בשימור ילדות שנמצאות במערכת כדי שלא יפרשו, ובפיתוח המערך המקצועי שנמצא בתוך האגודות כדי לתת מעטפת מקצועית מתוגברת גם למאמנות. התקציבים הולכים לשם, בין היתר. אתנה תוכל לעשות את רוב השינויים שלה דרך פרויקטים מהסוג הזה, שאפשר למדוד אותם ולפקח עליהם".
מבחינת כמויות ומספרים, מהי המטרה שאת מגדירה לאתנה לשנים הקרובות?
"להגיע לשוויון בכמות הספורטאים ובכמות הספורטאיות העוסקים והעוסקות בספורט. אני שואפת ל-50:50".
ומה ההפרש נכון לעכשיו?
"כרגע, רק 23% מסך הספורטאים בישראל הן ספורטאיות. ליעד שאני רוצה להגיע אליו מגיעים בשלבי ביניים. אם אתנה בשנים הקרובות תוכל לטפס ל-30% ומעלה, אז נוכל לומר שבאמת ישנה מגמה מהותית של שיפור. יש מדרגות לתהליך הזה. אגב, גם בהנהלות של האיגודים, ובכלל בניהול ספורט, אנחנו חייבות לשאוף ל-50% נשים בכל הרכב ניהולי, כי ההנהלות צריכות לתת ביטוי לחברה כפי שהיא. זה לא רק עניין מגדרי, זה צריך לתת ביטוי לכל תתי-הייצוג בחברה הישראלית. אנחנו 50% מהאוכלוסייה, נכון? אז אין סיבה שנשים לא ייקחו חלק בשדה הזה באופן שווה".
אבל את לא רוצה סתם להציב נשים שם, אלא נשים שיודעות לנהל.
"נכון, ולכן אתנה עוסקות בטיפוח של נשות מקצוע ניהוליות, רבות ככל האפשר, כדי לשלב אותן בתפקידים ניהוליים - אם זה ככוח עזר מקצועי בתחום האימון, אם זה בשיפוט או אם זה בניהול הדירקטוריון בהנהלות. יש לנו פרויקטים כמו 'שווה בספורט' שזה קורס שמוביל נשים מהרשויות המקומיות להתמקצע בספורט ובניהול, כדי לשכלל את ארגז הכלים שלהן ולעודד אותן לקחת חלק משמעותי יותר בניהול הספורט בישראל.
יש לנו בשנים האחרונות שיתוף פעולה עם הוועד האולימפי שמפעיל קורס דירקטוריות, כך שאתנה והוועד האולימפי דואגות ליום שאחרי הקורס הזה. נורית שרביט, שעושה עבודה מדהימה כמפקחת על ספורט הנשים במשרד התרבות והספורט, תומכת בזה. גם ראשי מנהל הספורט בעד. יו"ר הוועד האולימפי, יעל ארד, נותנת לזה ביטוי הלכה למעשה בשיתוף הפעולה. לשמחתי, כבר עכשיו יש מנכ"ליות ויו"ריות בספורט הישראלי שעושות עבודה טובה, כמו כנרת צדף שלימדה אותי המון ועשתה מהלכים גדולים לטובת הספורט".
קשה לך עם הסביבה הגברית שמנהלת את הספורט בארץ?
"לא, נולדתי לתוך הסביבה הזאת ורוב הזמן הייתי בסביבה גברית. אני חושבת שצריכות להיות יותר נשים כי הן משנות את פני השיח. להסתדר עם העולם הגברי? אני מסתדרת. אבא שלי תמיד אמר לי שאדרוש את מקומי מתוקף היותי אישה ומתוקף הכישורים שלי, בלי קשר אם הסביבה היא גברית או נשית".
אומרים שאת לא פראיירית ושבמהלך הישיבות את אומרת את דעתך כפי שהיא ללא חשש, גם אם לאחרים עלול להיות קשה לשמוע אותה. זה נכון?
"אני יודעת להביע את עצמי בצורה בטוחה, ולא אוותר על הקול שלי ועל הערכים שלי. קולי יישמע בדיוק באותה העוצמה של כל קול אחר".
את גם מכירה היטב את הספורט הישראלי כי היית בכמה תפקידים שונים קודם לכן, כך שקיבלת כמה זוויות שונות לעבודה בתחום הזה. את מרגישה שזה נותן לך יתרון כמנכ"לית אתנה?
"בהחלט. היתרון שלי זה שהייתי ספורטאית, באתי מתוך רשות מקומית כך שאני יודעת איך היא פועלת בדרך כלל, ולמדתי במרכז מכבי איך הספורט התחרותי עובד מהאגודה ועד האיגוד. אני חושבת שאני יכולה להסתכל על הספורט בישראל במבט על ולעשות חיבורים נכונים כדי שנצליח לעשות פה שינוי".
ברמה האישית, איך את מרגישה להיכנס לתפקיד כזה?
"וואו. כל החיים המקצועיים שלי הובילו אותי לעיסוק הזה בספורט ומגדר, כי ספורט זו האהבה הכי גדולה שלי בחיים, חוץ מהמשפחה שלי, וזה מה שהנפש שלי בחרה. החיבור למגדר הוא משהו שינקתי מהבית, כי אני מסתכלת על ספורט בתור פלטפורמה משוכללת לקידום שוויון בכל החברה בישראל. ככל שיותר ילדות ונערות יעסקו בספורט תחרותי, נצמצם את הפערים בחברה באופן כללי.
96% מהמנהלות הבכירות במשק האמריקאי עסקו בספורט תחרותי כשהיו נערות, כי שם נשים לומדות להעריך את תחושת המסוגלות שלהן, לדרוש את מקומן בעולם, לצייר מסלול עם אבני דרך עד להשגת המטרות והיעדים שלהן - ובסופו של דבר הן גם יודעות איך להתמודד עם כישלון והצלחה, ולסמן עוד יעדים בדרך ליעד הבא. זה ארגז כלים בסיסי שכל ילדה ונערה צריכה כדי שתוכל להשתלב בשוק העבודה. התפקיד הזה נותן לי המון סיפוק כשאני יודעת לכמה נשים אפשר להגיע בעתיד ולהעניק להן את הכלים האלה. אני מנסה לחבר את כולם לעולם הערכים שלי ולדחוף את כולן קדימה ביחד למטרה שלנו".
מתי הבנת שאת רוצה להיות בתפקיד הזה?
"כשראיתי את לינוי אשרם מממשת בעזרת המאמנת שלה איילת זוסמן את הפוטנציאל הגלום בה, מתוך ההבנה שמערכת שלמה של נשים בראשותה של כנרת צדף ושרית שנער עמדה מאחוריהן וכל תפקידה היה פשוט לתמוך בהן בדרך לשם. החלום שלי כאתלטית היה להגיע לאולימפיאדה, בגיל 24 גיליתי שלא כל החלומות מתגשמים. בגיל 41, כשיכולתי לראות את לינוי עושה את זה, הבנתי שלפעמים חלומות מתגשמים בתצורות שונות, כי עבורי להיות בורג קטן במערכת של מסע כזה מורכב - זה מה שנתן לי השראה קדימה. לינוי אשרם, יעל ארד וירדן ג'רבי הן מודל השראה עבור הרבה ילדות, אבל לא כולן יגיעו רחוק כמוהן. התגמול של ילדות שעוסקות בספורט הוא לאו דווקא בלהיות לינוי אשרם, אלא בארגז הכלים שהן לוקחות הלאה להמשך החיים שלהן".
השר חילי טרופר הקים לאחרונה את הוועדה הציבורית לבחינת מצבו של ספורט הנשים. לאן ספורט הנשים הולך?
"אני תולה המון תקוות בפולי בורנשטיין שהיא אישה מאוד מוכשרת, מלאת אמביציה ומכוונת מטרה. התרשמתי שיש לה את כל הרצון והיכולת להשפיע בצורה דרמטית על ספורט הנשים במדינת ישראל. אנחנו באתנה, כגוף מקצועי, תפקידנו הוא לתמוך בה בכל דרך אפשרית. הראייה שלי היא מערכתית, אני רוצה שספורט הנשים יקודם ואני מקווה שזה אכן יקרה ונצא עם המלצות יעילות להמשך הדרך".
הוועדה הזו באמת יכולה להוביל לשינוי?
"כן. יש המון נשים שנרתמו למען אותה המטרה, כך שאני רואה בזה כוח משמעותי שמתחבר ורוצה להוביל את האג'נדה לאותו כיוון של הצלחה. אני מאמינה במדיניות של משרד הספורט שרוצה לחזק את ספורט הנשים, רואה את הרצון של פולי בורנשטיין לבחון את הכל ולתקן מה שדרוש תיקון, ורואה גם את אתנה ככלי משמעותי במהלך הזה. אני חושבת שאם נבחן את ספורט הנשים לעומק, כולנו ביחד, אולי נפיק תשובות שונות ונוכל להגיע ליותר הצלחות. אני מקווה שזה יקרה, אתן את כל כולי כדי שנצליח לקדם את המדיניות שלנו".
