נתחיל מהסוף. מזל טוב לאליניב ברדה שבשישה חודשים שהוא מאמן, השיג שני תארים וגם סגנות בליגה בעונה שעברה. בקצב הזה הוא עוד ישבור את השיא של ברק בכר בתארים. ואם כבר הסוף, אז יש הבדל אחד קטן-גדול, הכניסה של תומר חמד שניצח את המשחק עם הבעיטה המכרעת וגם בישל במועד החוקי, לעומת פרנזי פיירו שנראה כבד, מבולבל והחטיא כמו טירון, כשגם הפנדל שבעט עד עכשיו לא הגיע לשער.
עכשיו נחזור להתחלה. כבר אחרי 20 שניות, מבצע מצוין של כל שחקני חיפה, שמונה מסירות בלי שכל שחקני באר שבע יגעו בכדור. עלי מוחמד השאיר לאצילי את הכדור והאחרון קבע 0:1 מדהים, ענק, לדעתי המהלך של השנה, למרות שרק התחילה. כתוצאה מכך, הירוקים השתלטו על המשחק, לחצו את ב”ש בכל מקום על כר הדשא, לא נתנו להם לזוז ולפתח משחק.
בקיצור, העלימו את הדרומיים, והשאלה הנשאלת הייתה מתי חיפה תבקיע את השני. ניקיטה רוקאביצה החטיא ממטר מצב של 100 אחוז גול. אין ספק שהמגנים של חיפה היו נהדרים, במיוחד פייר קורנו עם טכניקה גבוהה וגם דניאל סונדגרן שגילה עוצמות ויהיה נדבך חשוב לברק בכר העונה.
ככל שהתקדמו מחוגי השעון, ב”ש הצליחה להיכנס לעניינים, עשתה כמה מהלכים נהדרים ואמרה לירוקים – “הגענו למשחק”. חניכיו של ברדה הגיעו לשני מצבים, כשרק בלבול מנע מהם להשוות ואפילו ולהוביל.
בגדול, חיפה הייתה טובה יותר והראתה התלהבות בלתי רגילה. אי אפשר להגיד שהיה לה שחקן חלש ב-45 דקות הראשונות, למרות שבכר עלה בלי 10 קלאסי ושיחק עם שלושה קשרים עצמתיים. עם פתיחת המחצית השנייה, ב”ש התחילה לשחק את הכדורגל שלה וחיפשה את המהירות של יוג’ין אנסה. החילופים של ברדה עשו את העבודה כמו תמיד והגול יהיה באוויר. חיפה התעייפה והבלמים שיחקו רחוק מהחלוצים. לדוגמא בגול של אנסה, פלאניץ’ היה רחוק מהשחקן שלו וגולדברג נתן לחמד להקפיץ בחופשיות. דבר נוסף, הבלמים הירוקים יותר מידי מנהלים את המשחק מאחור ומניעים את הכדור. פדרו מרטינס, המאמן של אולימפיאקוס ראה את זה והסכנה ברורה ומיידית.
גם בלי סגל מלא וללא ספורי הכוכב הגדול שלה, מחזיקת הגביע הוכיחה שהיה יכולה להיות יריבה שקולה לאלופה גם מול עם 30,000 אוהדים בחוץ. עם רכש נכון, אין ספק שהדרומיים ילחמו על כל תואר אפשרי בכדורגל הישראלי.
לסיכום, מכבי חיפה מאוכזבת, הפועל באר שבע שמחה. אחת עם הפנים ליום רביעי מול אולימיאקוס ואחת ליום חמישי מול דינמו מינסק. שיהיה בהצלחה לשתי הקבוצות.
