אחרי שבירם כיאל רצה מאוד לחזור מאירופה למכבי חיפה ומצא את עצמו בבני סכנין, כעת חובר אליו שחקן ירוק אחר שגדל בחיפה – טאלב טוואטחה, שלהבדיל מכיאל, כן חזר מאירופה ישירות לירוקים. אלא שכעבור שנתיים בהן לא מצא את עצמו משחק בתקופת ברק בכר כפי שציפה, הוא עשה את דרכו לקבוצה מהמגזר, הרבה בזכותו של הקשר. בראיון נרחב ל-ONE, טוואטחה מדבר על כל מה שעבר, על ההחלטה להחרים את ארוחת הגיבוש, היחסים עם בכר וההחלטות שהביאו אותו לעזוב את קבוצת נעוריו והפעם לתמיד.
אתה יודע שלפני חזרתך למכבי חיפה לפני שנתיים, אחת הסיבות שחששו לגעת בך היא העובדה שבחו"ל כמעט ולא שיחקת, בין היתר בגלל פציעות.
“כשיצאתי מחיפה שיחקתי בעונה הראשונה שלי בפרנקפורט איזה 20 משחקים בכל המסגרות שזו כמות של חצי עונה בישראל. בשנה השנייה שיחקתי גם 12-13 משחקים. בשנה השלישית זו הייתה השנה הפחות טובה שלי. שיחקתי חמישה משחקים רשמיים. בגרמניה רמת האימונים והאינטנסיבית גבוהה גם למי שלא משחק בליגה. היה לנו משחק באמצע שבוע באצטדיון עם כל הסגל ושמרתי על כושר משחק. עובדה שהייתי באותה תקופה בנבחרת ואף פעם לא הרגישו שאני לא משחק בליגה סדירה.
“תמיד באתי בכושר טוב ולא נפלתי מאף שחקן בנושא הכושר. אח"כ עברתי ללודוגורץ, לשם הגעתי בזכות מאמן שהביא אותי. שיחקתי שם 8 משחקים. בינואר החליפו מאמן שהביא את השחקנים שלו. סיימתי את העונה עם 11 משחקים בתוספת משחקים בנבחרת. בשנה שלפני מכבי חיפה שיחקתי גם 15 משחקים ובאותה עונה שוב הייתי פצוע ונאלצתי להחסיר לא מעט משחקים. ברגע שהייתי בריא הקבוצה רצה”.
ואז אתה מחליט לחזור בקול תרועה למכבי חיפה ובסוף ‘ההר הוליד עכבר’ ואתה מוצא את עצמך בחוץ.
”שמעתי הרבה אנשים שאומרים שלטאלב ‘לא בא לשחק כדורגל’, שאין לי יותר חשק, שאני ככה ואני ככה. לא התרגשתי מהדברים, באתי להתאמן ולא דיברתי. אחת הסיבות שלא הצלחתי לפרוץ במכבי חיפה היא העובדה שמהרגע שלא הגעתי לארוחת גיבוש של הקבוצה ברק בכר שרף אותי”.
למה החלטת לנהוג בצורה כזאת קיצונית ולא להגיע לארוחת גיבוש?
”לא הלכתי כי לא שיחקתי, ישבתי בספסל, הייתי מתוסכל אחרי שראיתי שאני לא משחק. הרגשתי טוב עם הגוף והייתי מת לשחק ופתאום אני רואה שאני עוד פעם לא בהרכב. מה שאמרו עלי, שאני לא רעב לשחק, נבע מכך שלא שיחקתי ולא קיבלתי קרדיט שלדעתי הייתי ראוי לו. הגעתי למכבי חיפה כדי לשחק כדורגל. ברגע שלא שיחקתי הייתי עצבני. אם לא רציתי לשחק ולא היה לי רעב, הייתי יושב ולא רב עם המאמן, אבל זה לא אני. שנתיים אני מחכה להזדמנות שלי בחיפה ומרגיש שלא נותנים לי אותה”.
אתה רוצה להגיד שמאז שהחרמת את הארוחה כבר לא קיבלת קרדיט?
“מספיק שתסתכל בסטטיסטיקה כמה פעמים הייתי בסגל לפני שהחרמתי את הארוחה וכמה פעמים לא. ניתן לבד להבין מה היה היחס כלפי. לצערי שמו עליי איקס חזק”.
ואז מה קורה, קראו לך לשיחה בנושא?
”לא קראו לי לשיחה. מספר ימים אחרי, קיבלתי הודעה שאני לא בסגל למשחק ומאז במשך חמישה חודשים לא היה שיח ביני ובין המאמן מעבר לשלום שלום. בלי קשר, ברק בקושי מדבר עם שחקנים למעט המובילים. השיחה היחידה שהייתה ביני ובין ברק הייתה שנה אחרי כשהודיעו לי שאני לא טס למחנה האימונים. קיבלתי את זה ברוח טובה, החתימו את שון גולדברג. דיברתי עם הסוכן שלי, דודו דהאן, שאמר לי שאני נשאר ושאקבל עוד הזדמנויות.
“נשארתי בקבוצה, הצטרפתי לאימונים עם שאר השחקנים ויומיים לפני גביע הטוטו מתקשר אליי גיא צרפתי ששואל אותי איך אני מרגיש ואם אני רוצה לשחק בגמר גביע הטוטו. אמרתי לצרפתי שברור שאני רוצה לשחק ומה שקרה עם הארוחה נבע מזה שלא שיחקתי. יום למחרת, פעם ראשונה ברק קרא לי לשיחה ואמר שהוא משאיר את הכל מאחור ושאני חלק מהסגל ושיש לי הזדמנות ואז פתחתי בגמר והתגובות היו טובות למרות שלא עשיתי הכנה במחנה האימונים. שיחקתי 45 דקות ומאז חזרתי לרוטציה”.
שיחקת בניצחון מול סלביה פראג והכל היה נראה ורוד, אפילו פתחת מול פיינורד.
“באותו שבוע של המשחק מול פיינורד לא התאמנתי סדיר והייתי עם חום וכדורי אנטיביוטיקה. למרת זאת, טסתי כי ידעתי שיש לי הזדמנות לפתוח בגלל שסאן (מנחם) נפצע בקרסול וידעתי שאני צריך לפתוח. החלטתי שאני לא מוותר. עליתי על טיסה, התאמנתי רק יום לפני המשחק כאשר אני על כדורים. ביום המשחק הרגשתי טוב יותר, אבל לרוע מזלי הגוף בגד בי. מרוב שרציתי לפתוח איזו סדרה טובה, הלכתי על זה בכל הכוח. הרגשתי שאני גמור וחלש עד שהרגשתי קלאק של החיים.
“הבנתי שזו פציעה קשה. תוך כדי אני שומע ברקע שחקנים שאומרים לי לקום ואין צורך למשוך זמן. ידעתי שקרה לי משהו גדול. פרצתי בבכי. יום למחרת בקושי עמדתי על הרגל. חזרתי לארץ והבנתי שיש לי שבר תלישה בגיד. הוחלט שאני צריך ניתוח ואז נגמרה לי העונה. חזרתי בתחילת אפריל. הייתי אמור לשחק במושבה מול סכנין, אבל לצערי שוב לרוע מזלי המשחק בוטל”.
ומה קרה בתחילת העונה הזאת?
”התחלתי להתאמן למרות שהבנתי שמביאים מגן שמאלי זר. אחרי שבועיים זומנתי לשיחה אצל ברק בכר שאמר לי שלא אבנה על זה שאהיה בסגל ויש כוונה להביא מגן זר. אמרתי לבכר שזו זכותו ומאותו רגע הבנתי שאני בדרך החוצה. האמונה שלי בבכר נעלמה אחרי כמה חודשים שהייתי פה, ככה שציפיתי לכל דבר, קיבלתי הזדמנות מול פיינורד בזכותי. שחקן אחר במעמדי לא היה מחזיק ועושה בלגן. כל השנתיים בחיפה מה שעשיתי לא בסדר זה שלא באתי לארוחת גיבוש. הרבה שחקנים בחיפה עשו עבירות משמעת ובכר לא נהג בהם כפי שנהג בי. אגב, זו זכותו.
“ניסו לייצר דברים אחרים אולי בגלל שאני לא מדבר עם התקשורת. באותו רגע אמרתי לדודו (דהאן) שאני רוצה לשחק כדורגל. בסכנין רוצים ומדברים איתי. אני יודע שהפסדתי הרבה כסף כאשר חזרתי לחיפה וגם עכשיו כאשר עברתי לסכנין ויתרתי על לא מעט כסף כדי לשחק. היו לי שתי הצעות והחלטתי ללכת לסכנין. מי שמסתכל על ההיסטוריה של חיפה רואה שאני לא עשיתי בלגן. היו שחקנים כאן שהיו מנודים ורצו את כל הכסף. אני לא רציתי ללכת על הכיוון הזה ואמרתי כסף לא הכל בחיים. אני רוצה ליהנות. אני רוצה להזיע וליהנות מהמשחק ושהילדים שלי יראו אותי משחק כדורגל”.
באיזו הרגשה עזבת את קבוצת הנעורים שלך.
“כשחזרתי לחיפה, הרגשתי שאני עושה הכל כדי לחזור למועדון בו גדלתי. ויתרתי על המון כדי ללבוש שוב ירוק. היה לי חוזה לעוד שנתיים בלודוגורץ. ויתרתי שם על המון כסף. באתי לחיפה בחצי מהסכום שהיה לי שם. הייתה קבוצה ישראלית אחת שהייתה מוכנה לשלם עבורי סכום העברה של יותר מ-100 אלף אירו למכבי חיפה והתעקשתי לשחק רק בחיפה. עשיתי הכל כדי לחזור לקבוצה, אבל הרגשתי שאני כמו איזה שחקן זר שמגיע ואם לא משחק טוב חותכים אותי בינואר”.
עם יד על הלב, אתה חושב שאתה לא נופל מאף מגן בחיפה?
“לא רק אני חושב ככה. ברוב המדינה חושבים שאני לא נופל מאף מגן בחיפה. כאשר אתה לא משחק המניות שלך יורדות. כדורגל נועד למי שמשחק 90 דקות. נשאר אמנם השם שלי. אני בחיפה לא שיחקתי שני משחקים רצוף. זה הגיוני שבמשך שנתיים לא אשחק שני משחקים רצוף? חלק מזה אמנם הייתי פצוע, אבל ברוב הזמן הייתי מוכן לשחק. יש שחקנים שבאים וישר משחקים משחק ראשון. לא קיבלתי לא שלושה משחקים ולא שניים. זה מוזר כי כל המערכת רצתה אותי, לא יודע מה להגיד. לפעמים אני אומר שאולי הייתי צריך לחזור לקבוצה אחרת, הייתי מקבל קרדיט. כולם יודעים מול איזה שחקנים שיחקתי בעולם אז אין סיבה שלא אהיה טוב נגד קבוצות ישראליות.
“הרגשתי שאולי היו סבלניים איתי מחוץ לכדורגל כמו בשיקום וטיפולים, אבל מבחינת משחקים – יש עובדות. שחקן כמוני שלא משחק שלושה משחקים רצוף זה אומר משהו. יש שחקנים שהגיעו לחיפה שלא היו טובים חודש וחצי והיו פותחים כי רק דרך משחקים הם חזרו לכושר, דבר שלא קרה איתי. השנתיים האחרונות היו הכי גרועות בקריירה שלי ואני משוכנע שדרך סכנין, אם נעשה תוצאות טובות, אחזור גם לנבחרת”.
בכל זאת היו לך לא מעט רגעים יפים בחיפה שתוכל לספר לילדים.
אני מאוד אוהב את המועדון הזה שבזכותו הצלחתי להגיע לאירופה ולנבחרת. אני מעריך ואוהב את המועדון. בזכותו נהייתי טאלב טוואטחה. היה לי גם חלק, אבל אני לא שוכח את מה שהמועדון ושחר נתנו לי, כמו גם האוהדים. עד עכשיו אני מקבל הודעות מאוהדים ששואלים למה עזבתי וזה לא בא ממני בכלל. אם זה היה תלוי בי, הייתי משחק בחיפה. המאמן אמר לי שהוא לא בונה עליי וזו זכותו. אמרתי לבכר ‘זו החלטה שלך’. גם מוריניו אמר לקווין דה בראונה שהוא לא מתאים לצ'לסי ותראה איפה דה בראונה ואיפה מוריניו”.
תסכים שברגע שברק בכר מביא קבלות והצלחות, הוא מקבל תמיכה בכל החלטה ואתה נשארת למעשה בודד במערכה.
“סוג של בודד במערכה. אף פעם לא נתתי הרגשה למישהו שאני מבואס ולא מרוצה. היו רגעים שהיו אומרים לי שאני לא בסגל והייתי אומר הכל בסדר. ידעתי שהקבוצה מצליחה ורצה ולא יכולתי לעשות כלום. כולם בקבוצה מעריכים ואוהבים אותי כי אני בן אדם שלא עושה בלגן. חוץ מארוחת הגיבוש לא עשיתי בלגן. ההפך נכון. הייתי מתאמן עם ילדים מהנוער כאשר הקבוצה טסה למחנה. לא הוצאתי מילה. הייתי ראשון בריצות עם הילדים ושימשתי דוגמה”.
איזה זיכרונות יישארו לך מחיפה?
”הקדנציה הראשונה שלי בחיפה הייתה נפלאה. להוציא 4 שנים בחו"ל אני 11-12 שנה במועדון. השנתיים האחרונות לא יקלקלו לי את השנים היפות בחיפה”.
לגבי הנבחרת, אתה מאמין שתחזור לסגל?
“לא הייתה סיבה שאהיה בנבחרת ואשחק, אבל עכשיו ברגע שאחזור לשחק בסכנין ואהיה טוב, אני מאמין שאחזור לנבחרת. כולם מכירים אותי. ברגע שאני בכושר, אני בין המגינים הכי טובים בארץ. יכול להיות שלחיפה זה לא מספיק”.
אגב, מה יש לך לומר על מה שקרה עם דאבור?
”ראיתי את שריקות הבוז וזה לא נעים במיוחד עבור אחד שעושה הכל למען הנבחרת. דאבור בא לשרת את המדינה וחולם לעלות לטורניר גדול וקיבל קריאות רק מחלק מהקהל. אני בטוח שיש לא מעט שתומכים בו. החלום של דאבור, כמו כל שחקן ישראלי, הוא להגיע לטורניר גדול ואסור לו לוותר”.
הגורל הוליד לך מפגש מרתק מול מכבי חיפה במחזור הפתיחה. אם תכבוש תדע לאן לרוץ?
“אני מאחל לעצמי לחזור וליהנות ללא פציעות. אני בטוח שעם רצף משחקים אדע לעוף על הקו. זה יהיה מדגדג לשחק מול חיפה וזה יהיה מרגש, אבל עד לשריקה הראשונה. קיבלתי הרבה הודעות תמיכה מאוהדי סכנין, לא ידעתי שיש לה כל כך הרבה קהל. כאשר לא שיחקתי בחיפה נעלם החיוך ולא הייתי מאושר. זה גמר אותי שלא שיחקתי שלושה משחקים רצוף. הגעתי למקום שרוצה אותי ובונה משהו גדול”.
ממכבי חיפה נמסר בתגובה: “החלטה מקצועית, טאלב לא התאים”.
